דברי שאול - עדות ביוסף - א קה

באמת נאמן אף כשאינו מוחזק דבשאר יורשים דאינו נאמן מכח יכיר רק מתורת מגו והא לא הוה מגו בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס והיה לו לחלק בזה בין נכסים של עכשיו לנכסים שנפלו כשהוא גוסס וכבר הקשה כן הלח"מ פ"ד מנחלות ואולי מטעם זה לא כתבו בש"ע אבל על הרמ"א שכתב בהדיא דנאמן על כל הנכסים קשה אמנם נראה דהנה הכ"מ פי"א ממכירה הקשה להרמב"ם דס"ל דדבר שאין לו קצבה לא מועיל קנין א"כ מאי פריך כאן אילו בעי יהיב כל נכסי והא הו"ל דבר שאין לו קצבה וכתב הר"מ דיכול לחייב עצמו בסך רב ולשעבד לו מטלטלין אג"ק וא"ל שמא יהיה לו בשעת מיתתו עוד נכסים דא"כ אין לדבר סוף וכל שיכול לחייב סך רב אמרי' מגו והקשה המלמ"ל דא"ב מאי משני הש"ס בנכסים שנפלו לו לאחר כך הא מכל מקום יש לו מגו כמ"ש הכ"מ אמנם באור הדבר דבאמת מגו יש לו דבידו לחייב סך רב ואי משום דשמא יפלו לו עוד נכסים זה לא חשיב טענה דיבטל המגו דל"ש הדבר והו"ל מגו טובה אבל מ"מ לא קשיא דלמאי אצטריך יכיר דשפיר צריך יכיר על דבר זה דנפלו לו אח"כ ואי דל"ש התור' למדה אותנו אף דבר דל"ש וז"ב. ומעת' כיון דמגו יש לו שפיר נאמן אף בשאר יורשין דיש לו מיגו דיכול לחייב בסך רב ומגו הוה כמ"ש הכ"מ והתור' כתבה יכיר למען לתקן לאיש אשר יחשוב בלבבו דדלמ' יפלו לו נכסים הרבה וניהו דבאמת יהי' נאמן לומר בכור הוא במגו דאנן לא נחוש לזה אבל הוא גופא איך יהי' לו מגו ודלמ' יחוש לנפשו אולי יפלו לו נכסים הרבה ונמצא שלא יוכל לחייב והתור' שדרכיה דרכי נועם נתנה לו רשות שיכול להכיר וז"ב ודו"ק כי הוא דק שכלי ולפמ"ש המהרי"ט בתשוב' חח"מ סי'. דלכך אין לו מגו דיכול לחייב עצמו משום דא"כ הי' צריך לחייב עצמו מהיום דאל"כ הוה דבר שלבל"ע וא"כ יפסיד לבן האחר דאם יפחת יצטרך לשלם ולפ"ז בשלמ' לר"מ דס"ל דאדם מקנה דבר שלבל"ע רק בשביל דבר שא"ק שפיר יכול להודות לו ומתחייב עצמו כשיהי' בעולם יתנהו ואם יפחת יפסיד משא"כ לרבנן ודו"ק במהרי"ט שם ותמצא שהדברים נכונים: סי' ר"פ ס"ז לא חיישינן שמא ילדו כ"כ התה"ד דהו"נ כספק ויבם דאין ספק מוציא מידי ודאי והקצה"ח הקש' דכיון דאיכ' רובא דיולדין הו"ל ודאי וודאי כדאמרו בנדה דף ט"ו כיון דחולד' וברדלס מצויין שם הו"ל ודאי וודאי והנרא' בזה דהנ' התה"ד חקר שם דאמאי אין הולכין בממון אחר הרוב משום חזקת ממון והא רובא וחזק' רובא עדיף וכתב דשאני חזקת ממון דאית ביה טעמ' דהמע"ה ורוב' לא מקרי ראיה ודבריו צ"ב דבכל דוכת' אזיל בתר רוב ואמאי לא מקרי ראיה. והנרא' דהנ' כבר נודע מ"ש השטמ"ק בב"מ דף יו"ד גבי עשירי ודאי דרוב' לאו ודאי הוא אלא ספק רק שהתור' התיר' הספק הלז והיכ' דבעינן ודאי רוב לא מקרי ודאי ע"ש ולפ"ז בחזקת ממון דבעינן ראיה ברור' והיינו שהי' ודאי ורוב לא מקרי ודאי ולפ"ז לבך לא מקרי ודאי משום הרוב דניהו דלענין איסור חשוב הרוב ודאי אבל לגבי ממון לא חשוב בירור וז"ב ומה שהקש' מהא דמבואר בסי' רע"ט ס"ו בהי' לו בן מן השפח' דאמריקן דודאי שחרר' והיאך יוציא ממון מחזקת השבט דהיורשים מצד האב יש להם חזקת השבט וכמ"ש הרא"ש גבי ספק ויבם ע"ש לפענ"ד נרא' דשאני התם דבאמת ידענו שהיא ילדו רק שלא ידענו אם ילדו באיסור, או ילדו בהיתר בזה כיון דיש לו חזקת אאעבב"ז ואמרינן דהוא בנו בהיתר לכך יכול להוצי' מחזקת השבט דאתרע החזק' כיון דידענו בודאי דילד בן ניהו דמצד התור' לא מקרי בן כשלא שחררו אבל כיון דמצד התור' אמרינן חזק' אאעבב"ז ממיל' חשוב בנו לענין ירוש' אף דאינו בירור גמור מ"מ אתרע חזקת השבט משא"כ בספק ויבם די"ל דהוא בן היבם ולא אתרע חזקת השבט. ובזה י"ל דעת הגאון שם דס"ל דלענין ירוש' אמרינן המע"ה והקש' הבן לב הא הוה כספק ויבם דיחלוקו ולפמ"ש אתי שפיר די"ל דהוא לא ס"ל הסבר' שכתבתי וא"כ יש להם חזקת השבט וכקושי' הרא"ש גבי ספק ויבם ותירוצו ל"ש הכא ע"ש וע' בש"ך בסי' רע"ט סק"ד ודו"ק: סי' רפ"א ס"ד לא יטול פי שנים דעת הרמב"ן בספר המצות במצות ששכח הרמב"ם מצוה י"ב דלא יוכל לבכר הוא ל"ת לא דיין בלבד שא"י להעביר הירוש' כי לא יוכל לבכר לשון מניע' והסר' הוא והוא איסור ולכאור' צ"ב דמנ"ל כן דהוא לאו ואיסור דלמ' עיקר הכוונ' דלא יוכל לבכר דאין לו רשות לבכר כתרגומו לית לך רשו והיינו שהוא דין מדיני נחלות לא לאו. אמנם באמת הדבר נכון דכיון דהתור' גזר' שאין לו רשות לבכר והוא עבר וביכר ממיל' עבר אהורמנ' דרחמנ' רק דלא נימא דניהו דעבר אהורמנ' דרחמנ' מה דעבד עבד קמ"ל דאין לו רשות ולא נתקיימו מעשיו וזה דאמר בספרי הובא ברמב"ן שם לא יוכל לבכר מלמד שאינו רשאי לבכר והיינו כיון דאינו רשאי ממיל' אם עשה עבר בלאו יכול לא יבכר ואם ביכר יהא מבוכר ת"ל לא יוכל לבכר הא אם ביכר אינו מבוכר והיינו כמ"ש הרמב"ן דמדל' אמר לא יבכר ואמר לא יוכל משמע דמעשיו בטלים אבל דעובר על לאו ממיל' משמע דכיון דרצון התור'