דברי שאול - עדות ביוסף - א קד

השבועה והביא דברי התוס' ב"ב דף קכ"ג דמקרי מוחזק בשביל מכירי כהונה והביא דברי המהרי"ל דהקשה ע"ז מהאי סבתא דאמרה אחריך לירתי ואפ"ה לא מקרי מוחזק אף דאם מכר מקרי רשע ולפענ"ד העיקר דמכירי כהונה מקרי מוחזק בשביל שאסור לחזור ואפ"ה ל"ק מסבתא דעיקר ענין מוחזק לגבי בכור הוא דכל שהוא מצוי בידו לגבותו מקרי מוחזק דילפינן מאשר ימצא בידו ולפ"ז במכירי כהונה דאסור לחזור מקרי מוחזק דמקרי מצוי בידו דמסתמא לא יחזור בו אבל בהך סבתא דעבר ומכר ניהו דמקרי רשע אבל מ"מ מצוי בידו לא הוה דמכירתו מכירה א"כ שוב מקרי ראוי לגבי בעל דאי בעי היתה מוכרתו וצ"ע עוד ועיין בח"ץ סי' ע"ב מ"ש בענין מכירי כהונה ודבריו צ"ע אמנם באמת ז"א דמ"מ כעת מקרי מוחזק גבי סבתא דמ"מ כעת אכתי לא מכרה אמנם נראה דיש לחלק דבשלמא כאן מקרי מכירי כהונה מוחזק דכיון דאותו האיש אשר צריך ליתן המתנות אין לו נ"מ דצריך ליתן עכ"פ וא"כ כיון שמכירו אמרי' דמסתמא לא ישנה ויתן לו וכל כמה דלא ישנה הוה מוחזק דמסתמא לא ישנה אבל בעלמא לא מקרי מוחזק כ"ז שלא נתן ולפ"ז גם בהך דינא בשבועה אפשר לומר דלא מקרי מוחזק דמחמת איסור לא מקרי מוחזק דאפשר דישנה אף שיעשה איסור דמ"מ לא יאבה תת לו וז"ב אמנם העיקר י"ל בזה דבשלמא בבכור דתלוי במצוי שפיר אמרי' דכל דהוה מכירי כהונה מקרי מצוי בידו דמסתמא יתן לו אבל בבעל דשם יליף מקרא דאינו גובה בראוי כדאמרו בב"ב דף קי"ג א"כ כל שאינו בידו מקרי ראוי ושפיר אמרו גבי סבתא דהוה ראוי דכיון דיכול למכור שוב לא הוה בידו כעת והוה ראוי וז"ב. ובזה נראה לפענ"ד הטעם דהרמב"ם דפוסק דבכור אינו נוטל פי שנים במלוה שיש ביד אחרים ולגבי בעל פסק דנוטל במלוה שיש לה ב"ד אחרים. ולפמ"ש הטעם מבואר דבשלמא לגבי בכור דבעינן שיהיה מצוי בידו וכל שהוא ביד אחרים ויכול לטעון עליו פרעתי וכדומה הטענות שוב לא מקרי מצוי משא"כ לגבי בעל דבעינן שלא יהי' ראוי ס"ל להרמב"ם דכל שיש לה שעבוד לא מקרי ראוי וז"ב ובזה מיושב מה שהקשו לשיטת הרמב"ם דמחלק בין בכור לבעל דהרי בב"ק דף מ"ג מקשה הש"ס מבכור לגבי בעל ולפמ"ש אתי שפיר דשם בכופר דאינו משתלם רק לאחר מיתה א"כ בעודה בחייה לא היה לה שום שעבוד שפיר מקרי ראוי אף בבעל דבזה דמי לבכור וז"ב ויש להאריך בזה ואכ"מ: סי' רע"ט ס"א האומר זה בני בש"ס ב"ב דף קכ"ז למאי הלכתא למתבא פי שנים לא יהא אלא אחר אילו בעי למיתב במתנה מי לא יהיב לי' וכתב הרשב"ם דלר"י לא פריך דטובא אשמעי' דמהימן אפי' במקום חזקה דל"ש מגו דאי בעי יהיב ליה דהוה לי' מגו במקום עדים דהרי יש חזקה להיפך אלא לרבנן קשיא והקשה הקצה"ח דלפמ"ש הר"ן בקידושין גבי אומר יש לי בנים דנאמן אפי' במוחזק לן שיש לו אחים וכתב דאף דמגו במקום חזקה הוא בעיא דלא אפשטא כאן שאני דמגו דבידו הוא למיתב לה גט ע"ש ולפ"ז גם בזה דיש לו מגו דיכול למיתב בידים לא הוה מגו במקום חזקה והניח בקושיא ולפענ"ד דלכאורה קשה לי טובא דאמאי אצטריך הרשב"ם כאן למגו במקום חזקה הא לר"י דנאמן אף לומר שהוא ב"ג וב"ח ופירשו בתוס' דיצא לו מדהאמינה התורה לומר שהוא בכור אף דמוחזק לן שהאחר הוא בכור ע"כ דראשון הוא ממזר ע"ש ולפ"ז באומר שהוא בכור הו"ל שני דברים שהוא בכור לענין ירושה והראשון מפסל וא"כ היאך שייך מגו דאי בעי מיתבא ליה הא הוה מגו לחצי טענה דאם יתן לו לא יועיל לפסול וכבר כתב הר"ן בקידושין לענין נשבית דלא מהימן במגו דקדשתיה לפסול דהוה מגו לחצי טענה ומכ"ש כאן והיא קושיא גדולה אמנם הדבר נכון דבאמת קיימינן השתא דלא כתב יכיר רק דהיה נאמן שהוא בכור במגו וא"כ ע"כ הא דהיה נאמן לפסול לר"י ע"כ דלא אתי רק מכח כיון שנאמן לענין בכור במגו שוב ממילא נפסל הראשון וא"כ לא שייך לומר דהוה מיגו לחצי טענה דאם נימא שאינו נאמן ממילא שוב לא יפסל ושוב לענין הממון בלבד היה לו מגו דאי בעי מיתבא ליה ולכך הוצרך הרשב"ם לומר דבלא"ה לא הוה מגו דהוה מגו במקום חזקה. ומעתה שוב ל"ק דנימא דמיגו זו עדיפא דהוה בידו דבאמת לא הוה מגו טובה כל כך דאם יתן לא יפסול ובאומר שהוא בכור יפסול רק דמגו לחצי טענה לא הוה כיון דהפסול אינו בא רק מכח המגו דאי בעי מיתבי' אבל עכ"פ מגו דבידו לא הוה דטענתו שטוען עכשיו טובה לו טפי כדי שיגרום שיפסול האחר וז"ב ודו"ק: איברא דאכתי קשיא מה שהקשה הקצה"ח אח"כ בהא דמבואר בש"ע כאן שהודה באנשים שאינם מוחזקים בקרובין ומשמע הא מוחזקים בודאי שאינם קרוביו אינו נאמן בשאר יורשים והא הוה מגו דבידו ובמגו דבידו נאמן אף במקום חזקה כמ"ש הר"ן וכאן לא שייך מה שכתבתי דרצונו לפסול דאנן לא קיי"ל כר"י דנאמן שהוא ב"ג וב"ח רק כרבנן דס"ל דאינו נאמן רק לירושה בלבד ובזה שפיר הו"ל מגו דבידו אמנם באמת הדבר נכון דלפי המסקנא דבנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס לא יכול למיתבי' שוב אין המגו טובה כ"כ וכיון שאין המגו טובה כ"כ שוב לא הוה בידו דהטענה שטוען עכשיו הוא טענה עדיפא איברא דלפ"ז יקשה אמאי