דברי שאול - עדות ביוסף - א קג

ב"ג וב"ח ה"נ יהיה נאמן להכשירו בתרומה ולפמ"ש אתי שפיר דבשלמא זה שנאמן לומר ב"ג וב"ח הוא נלמד מדכתיב יכיר ואומר על בנו האחר שהוא בנו ממילא זה ממזר וממילא דע"כ נאמן לומר שהוא ב"ג וב"ח דפסול ממזר גרע ואפ"ה האמינתו אבל הכא ניהו דהתורה האמינתו לומר שהוא בנו אבל ניהו דהוא בנו דלמא פסול לתרומה משום שהוא ב"ג וב"ח ולזה לא מצינו שהאמינו התורה לאב וזה צריך עדות גמור ולכך אינו נאמן כ"א משום מגו. שוב ראיתי בירושלמי שם דמבואר כן בטעמי' דרבי ויהא נאמן עליו בהרחק עדות איכא למימר שהוא בנו אלא שאני אומר שהוא ב"ג וב"ח והוא הדבר אשר דברתי דהתורה לא האמינה לומר רק שהוא בנו בכור ומה שנמשך ממילא שהאחר הוא פסול אבל להכשירו בתרומה שיכול להיות דאף שהוא בנו מ"מ פסול משום ב"ג וב"ח זהו לא האמינו התורה וז"ב והקצה"ח נדחק מאד בהך בירושלמי והניח בצ"ע ולפמ"ש הדבר ברור שזו היא כוונתו ודו"ק: ובחידושי אמרתי בזה דלכך לא נאמן להאכילו בתרומה דע"כ לא כתב הנימוק"י דנאמן להכשירו כמו שנאמן לפסלו רק בשביל שיש לאמה חזקת כשרות וא"כ לענין תרומה ל"מ חזקת האם לבנה כ"ז שאינה טוענת ברי ועיין קידושין דף ס"ו בתוס' ד"ה מאי חזית ובפנ"י שם ובשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' מ"ד דכל דאין נ"מ לאמה לא מועיל חזקת האם להולד ורבי דס"ל דנאמן להאכילו בתרומה אפשר דס"ל דמועיל חזקת האם להוולד ולכך אינו נאמן להשיאו אשה דלענין זה לא האמינו התורה ובזה יש ליישב קושית התוס' שם בכתובות בשם הריב"ם דשם דמתה האם פשיטא דלא מועיל חזקת האם להוולד כל שאין נ"מ להאם כלל וכעין זה כתב הנוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' ו' ע"ש: סי' רע"ח ס"ד נוטל בה ובוולדה כ"כ הרמב"ם והראב"ד תמה דבש"ס ב"ב דף קכ"ד מוקי להך ברייתא כרבי ומשמע דלרבנן אינו נוטל דהו"ל ראוי ועיין בה"ה ובסמ"ע כאן. ולפענ"ד נראה דהנה הרשב"ם פירש דנוטל בה היינו בשכירות ולפ"ז שפיר מוקי לה הש"ס כרבי דשכירות מקרי ראוי כדאמרו בערכין דף ט"ז ועיין בלח"מ שם שהקשה באמת כן על הרמב"ם ומה שתירץ בזה דבריו תמוהים ועיין בקצה"ח אבל באמת הרמב"ם נשמר מזה ופירש דקאי על הפרה וולדה וכמ"ש בסמ"ע כאן וזה שפיר לא הוה ראוי דהו"ל דיקלא ואלים וכדאמר כ"פ וז"ב: שם סעיף ז' אע"פ שהוא בשטר דעת הרשב"ם דגם רבי דס"ל דגובה בשבח שהשביחו אח"כ הוא דוקא בשטר אבל במלוה ע"פ דיכול לטעון פרעתי לא מקרי מוחזק אף דלוה בעדים וכ"כ בהגהת אשר"י ולכאורה צריך להבין דלפ"ז אם קובע לו זמן דאין יכול לטעון פרעתי בתוך הזמן כמבואר בסי' ע"ח א"כ תו מקרי מוחזק עד הזמן דא"י לטעון פרעתי וכל דהוה מוחזק בחיי אביו סגי כמ"ש הלח"מ כעין זה לענין שכירות דכל ששכרה בחיי אביו אף דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף שוב לא הוה ראוי ומכ"ש הכא דבחיי אביו ואף לאחר מותו כל שהיה בתוך הזמן דלא יכול לטעון פרעתי הו"ל מוחזק וכל שהי' מוחזק כבר שוב לא פקע וצ"ל דמיירי שלא קבע לו זמן דאז יכול לטעון פרעתי כמבואר בסי' ע"ח שם וגם לפמ"ש המרדכי שם דבתובע טוען שמא לא מועיל החזקה דאין אדם פורע בתו"ז ועיין בש"ך שם א"כ הכא דמסתמא היורשים לא ידעו במילי דאבוה וטוענים שמא לא שייך החזקה ולא מקרי מוחזק או דמיירי בהגיע הזמן בחיי אביו דשוב לא מקרי מוחזק וז"ב ובזה מיושב מה דהקשה הקצה"ח לשיטת הרשב"ם מהא דמוקי הש"ס בב"ק דף מ"ג בגרוש' כרבי והרי התם מיירי בע"פ ואף למ"ד דמלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא היינו למשעבדי אבל פרעתי מצי טעין וא"כ אף כרבי לא אתיא ע"ש שהניח בקושיא ולפמ"ש א"ש דשם כיון דכופר אינו משתלם אלא לאחר מיתה כדאמרו שם ויליף מקרא וא"כ פשיטא דהבעל יורשה דפשיטא דבחייה היתה מקרי מוחזקת דלא יכול לטעון פרעתי דבחייה אין לה כלום ולא היה ראוי בחייה ובמיתתה שפיר יורשה הבעל אי לאו דהוה ראוי מה"ט גופא דאין לה בחייה וכדאמרו בש"ס שם ואפשר מוקי לה כרבי וז"ב ומ"ש עוד הקצה"ח דל"ל להרשב"ם טעם דפרעתי ת"ל דלא הוה מוחזק במלוה ע"פ לפענ"ד נראה דעיקר תלוי אי יכול לגבותו בלי טענה זה מקרי מוחזק לגבי בכור דזה קרוי מצוי תחת ידו אבל לא בעינן שיהיו ת"י ממש ולכך אם לא יכול לטעון פרעתי שוב מקרי מוחזק וז"ב: שם ס"ו שאם רוצה לחזור עיין קצה"ח שהאריך בדין סילוק בבכור והביא דברי הג"א דכתב דבבכור מועיל סילוק וכתב אח"כ ובירושלמי אפי' מחל בפירוש לא הוה מחילה דבע"כ הוה שלו ונדחק הקצה"ח דלא נודע מקומו וגם דלא הוה בע"כ שלו דבהדיא תנן ואם אמר איני רוצה לטול רשאי ומטעם דמתנה קריא רחמנא ולפענ"ד הדבר פשוט דט"ס בהג"א וצ"ל וביורש דהיינו חלק פשיטות א"י למחול דבע"כ הוה שלו וכן מבואר שם בתוס' בסוגיין וכמדומה לי שכן שמעתי מפי אבי הרב הגדול נ"י שהגיה כן בש"ס שלו וז"ב: שם בהג"ה מקרי מוחזק הקצה"ח חקר אם נשבע ליתן לחבירו אם מקרי מוחזק בשביל