דברי שאול דרשות צט

כי רעה גמלוך ועתה שא נא לפשע עבדי אלקי אביך וברש"י בשם המדרש אם אביך מת עבדי אלקי אביך והיינו משום דמה שחטאו נגד יוסף היו שני חטאים נגד יוסף וכביכול נגד המקום שגנבו נפש ישראל וז"ש לו שמקודם יכפר הוא על פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמליך ועתה שא נא לפשע עבדי אלקי אביך כי גם חלק המקום ינתן למחול אז ובזה מובן כל המאמר דהנה הרמב"ם כ' פ"ז מגנבה הי"ב קשה עונשין של מדות יותר מעונשן של עריות שזה בינו לבין המקום וזה בינו לבין חברו ובאור הדברים לפמ"ש שבעריות נמשך מה שבינו לבין חברו אחר חטא המקום ובעריות עיקר חטא המקום מחמת חטא הבריות וזה דאמרו האי אפשר בתשובה והאי לא אפשר בתשובה והיינו דשם יוכל לחזור ולשוב אף מה שחטא נגד המקום משא"כ בגזל רבים דלא אפשר בתשובה ומעתה יתבאר המאמר השני כמין חומר דבגזל הדיוט עיקר הקפידא מה שגזל והפסיד לחברו וציערו א"ב לכך הקדים חטא למעילא שמעילה נצמח מכח החטא אבל בגזל גבוה שבאמת מצד היזק הקרש קי"ל המזיק בהקדש פטור אף מן הקרן כמ"ש התו' בכמה מקומות א"כ עיקר הקפידא מה שנהנה מן ההקדש א"כ עיקר הוא המעילה מה שמעל ואכל דברים המקודשים וע"כ הקדים מעילה לחטא והנה בפ' תצא כתיב הדד הוא לא יהי' בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה לא יהי' לך בביתך איפה ואיפה גדולה וקטנה איפה שלמה וצדק יהי' לך למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלקיך נותן לך כי תועבת ה' אלקיך כל עושה אלה כל עושה עול והנה מה שמסיים כל עושה עול היא מיותר והנראה בזה ע"פ מה שבארתי מ"ש בפ' משפטים כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלה מעזוב לו עזוב תעזוב עמו ופירש"י וחדלת מעזוב לו שמא תחדל מעזוב לו בתמי' ולפע"ד נראה ע"פ פשוטו דהנה בהא דאמרו ב"מ אוהב לפרוק ושונא לטעון מצוה בשונא לכוף את יצרי והקשו בתוס' לפי מה דאמרו בפסחים דשונא דקרא היינו רשע שמצוה לשנאתו נהי דמחויב לטעון אבל מה כפיית יצר שייך בזה ואמרתי בזה ע"פ מ''ש הרמב"ם בח' פרקים פ"ו בהפרש אשר בין החסיד המעולה ובין הכובש את יצרו ומושל בנפשו שאף שהפלוסופים כתבי המושל ועושה מעשים טובים וחשובים אבל הוא מתאוה לפעולות הרעות רק שכובש את יצרו הוא איני טיב כ"כ כמו החסיד והחסיד יותר חשוב ויותר שלם שאינו מתאוה כלל לרעה וכן מסכימים הכתובים נפש רשע אותה רע וכן אמרו שמחה לצדיק עשות משפט ודברי חז"ל הם להפך שהרי בבאור אמרו לא יאמר אדם אי אפשי בחזיר וכו' אלא אפשי ומה אעשה שאבי שבשמים גזר עלי ונראה כסותר לדברי הנביאים והפלוסופים דע"ז מחלק הרמב"ם שמצות השכליות כמו ש"ד גנבה וגזלה אונאה וכדומה זה אם הנפש תכסיף לדבר זה ותשתוקק אליו היא חסרה והנפש החשובה לא תתאוה כלל לאחד מאלו הרעות אבל דחז"ל הם באותם החטאים שאלמלא לא צותה התורה עליהם לא היו רעות כלל כמו שעטנז ודומיהם בזה אדרבא מצוה להתאות ולהמנע מחמת צווי המב"ה כי אין הנפש מגואלה בעבור תאותה לדברים אלה ולכן דייקו חז"ל א"א בחזיר וכן הכל בשמעיות אבל בשפ"ד וגזלה וכיוצא אדרבא צריך לומר א"א עכ"ד ע"ש וא"כ א''ש דכיון שהוא רשע השכל נותן לשנאו ושלא לעזרו רק שגזה"כ הוא שיעזרו הוי בכלל שמעיות וצריך שיתאוה יצרו לעזבו בלי עזר והוא יכבוש מחמת גזרת המב"ה וזה כדי שיכבוש את יצרו ודו"ק היטב: ובזה פירוש הפסוק יהיו כמין חומר כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו היינו רשע וחדלת מעזוב לו פי' שראוי שתרצה לחדול רק אעפ"כ עזוב תעזוב מגזרת המקום וזה נמי הכונה בפסוק לא יהי' לך בכיסך וכו' בביתך וכו' ואחז"ל אפי' לעשות עביט של מי רגלים ולכאורה אדרבא יהי' לו בביתו איפה עול ויתאוה למדוד בה ויכבוש יצרו אלא שזה ממצות שכליו' אסור להתאוות כלל ומש"ה צותה תורה להרחיק מביתו לבלתי יביא להתאוות כלל וכלל ומש"ה סיים כל עושה אלה כל עושה עול ועול יקרא החטא נגד אנשים ומש"ה לא יהי' לך בביתך ובכיסך כלל ודו"ק כי זה כפתור ופרח: דרוש להספקת צורכי בית החולים שפיטאהל דפה לבוב יצ''י. יחזקאל סי' ל"ז היתה עלי יד ד' ויוציאני ברוח השם ויניחני בתוך הבקעה והיא מלאה עצמות והעבירני עליהם סביב סביב והנה רבות מאד על פני הבקעה והנה יבישות מאד ו אמר אלי בן אדם התחינה העצמות האלה ואומר השם אלקים אתה ידעת ויאמר אלי הנבא על העצמות האלה ואמרתי אליהם העצמות היבישות שמעו דבר השם כה אמר השם לעצמות האלו הנה אני מביא בכם רוח וחייתם ונתתי עליכם גידים והבאתי עליכם בשר וקרמתי עליכם עור ונתתי בכם רוח וחייתם וגו' ויהי קול כהנבאי והנה רעש ותקרבו העצמות עצם אל עצמו. וראיתי והנה עליהם גידים ובשר עלה ויקרום עליהם עור מלמעלה וגו' לבאר המאמר נבאר מה ששאל ההחינה העצמות האלה והשיב השם אלקים אתה ידעת מה זו תשובה ובילקוט אמרו שנענש יחזקאל על זה שלא האמין. אמנם לענ"ד נראה לישב והנה רס"י כתב על ונתתי עליכם גידים ובספר איוב אמר עור ובשר תלבישני תחלה ואח"כ עצמות וגידים תסוככני ופירש תחלת בריאת הולד עור הבשר תחלה ואח"כ עצמות וגידין וכאן דימה לאדם שפושט וחוזר ולובש שמה שפשט אחרון לובש ראשון והרד"ק פירש בענין אחר אבל דברי רש"י הם מהמדרש והאגדות ולבאר הדברים נראה ע"פ מה דאמרי בעכו"ם דף ח' שאדם הראשון הקריב פר שקרניו קודמות לפרסותיו שנאמר ותטב לד' משור פר מקרן מפריס ברישא מקרן והדר מפריש אמר רב יהודה אמר רב שור שהקריב אדם ראשון קרן אחת היתה לו במצחו שנאמר מקרן מפריס קרן תרתי משמע אמר רנב"י מקרן כתיב המאמר תמות ומבהיל ולענ''ד נראה ע"פ מה שנודע וכן יסד מהר"ש אלקבץ ז"ל סוף מעשה במחשבה תחלה וביאור הדברים ע"פ מ"ם בספר המדות לאריסטו מאמר ג' פ"ז כל מאחריו בחלוקה הוא ראשין בפעולה וביאר המפרש כמי שבונה בית יתיעץ האיך יבנהו באופן הנאות למלאכתו ואחר יחשוב במה יבנהו אם בעצים אם באבנים וסיד ואחר יחשוב לשכור לו בונה חכם היודע בטיב הבנין ואחר יחשוב לתת לכסף מוצא וככלותו לחשוב אז יעלה מהמאוחר אל הקודם היינו יתן לכסף מוצא וישכיר חרש חכם ועל פיו יכין עצים ואבנים ואז יחרץ לבנותו במקום אשר יאות לו וא"כ סוף המעשה במחשבה תחלה והנה זה במעשה בני אדם אשר המחשבה והפעולה אינם ביחד וצריך לחשוב במחשבה תחלה איך לעשות ואופני עשוהו ולכך סוף המעשה במחשבה תחלה אבל הקב"ה שמחשבתו ופעולתו אחת הוא ומעת אסר חשב כן יצא פעולתו א"כ אין סוף המעשה במחשבה תחלה שהכל אחד והנה כבר נודע שכל מעשה בראשית בצביונן נבראו וקומתן נבראו וא"כ ע"ד משל כמו מה שנתן הקב"ה בטבע היצירה והבריאה הפרסות קודמין להקרנות כי הם גדלים אח"כ אבל מעשה הקב"ה הי' הקרנות קודמות לפרסות כי אחרית הפעולה קדמה במחשבה ומחשבתו היתה הפעולה וז"ש שהקריב שור שקרניו קודמות לפרסותיו שנאמר והיטב לד' משור פר מקרן מפריס והיינו שהקב"ה כביכול הקרן והדר מפריס וזה המליצה קרן אחת היתה לו בעצמו והיינו שבגדול שעל דרך היצירה יש לשור שני קרנים והיינו קרן הבהמיות וקרן השכלי שיבין מה שלטובתו אבל במה שברא הקב"ה די בקרן אחד שנברא תיכף בכל כחותיו ודו"ק ומעתה מבואר המאמר כאן שבתחלת בריות הולד עור ובשר תחלה ואח"כ עצמות וגידים שכן דרך הגידול וסוף מעשה במחשבה תחלה אבל שם שהקב"ה בעצמו ובכבודו הי' מחי' המתים הי' אחריה הפעולה במחשבה קדומה וז"ש התחינה העצמות האלה והיינו שיהי' העצמות קודם לעור ובשר וזה שהשיב ד' אלקים אתה ידעת כי לך לבדך יאתה כזאת שהידיעה והפעולה אחת ולכך חי' תחלה העצמות ואח"כ בשר וגידים ועור ודו"ק. מורי ורבותי הנה המשל הזה יוכל להמשיל עלינו שהאנשים החולים המונחים בבית החולים הם כעצמות יבישות בלי לחלוחית כח והם דלי הבשר רעות המראה צפד עורם על עצמם וצריכין השגחה יתירה וחמלה רבה וחנינה והוצאה מרובה להחיותם ולהחזיק אתם והנה התנדבו שנים עשר אנשים מפה עירינו גבירים ונכבדים יקרי רוח אשר כל כחם ואונם מקדישים עתותיהם לזה להפיח בהם רוח חיים אמנם ההוצאות לזה רבו כמו רבו ואין די ספק לתת לכסף מוצא להחיות נדכאי רוח נפש האומללים האלה ע"כ נתוועדו הגבירים הנקראים סובני השפיטאהל הנ"ל וגמרו אומר לבקש מאת אחינו בני ישראל להשגיח ע"ז אשר בעת האוכל יעמידו על השלחן קערה מיוחדת והעצמות היבשות הנשארים יונת על הקערה ויאספו יד על יד ותקרבנה עצם אל עצמו ומבית החולים ישולח כפעם בפעם לאסוף העצמות האלה למען יהי לכסף מוצא לחיות בהם עצמות היבשות של החולים ונדכאי רוח ולכן אבקש מאת אב"י לקיים על עצמם התקנה הזו לטובת הכלל ומה גם כי זה נהנה וזה לא חסר הוא וכל אחר יזהיר בביתו להשגיח ע"ז בעין פקיחא גם הכני מבקש כמו כן מאחב"י שחוץ הנזכר למעלה יראה כל אחד בכל עת מצוא להעניק מטובו ונדבות ידו להשפיטאהל דפה אחרי כי ההוצאות מרובים למען יוכלו הגבירים היקרים הנ"ל לבצע את מחשבתם הטובה אשר יחשבו להטיב מצב ומעמד השפיטאהל דפה והיה מעשה הצדקה שלום וכו' ובזכות זה ננצל מכל מחלה יפגע רע ואך טוב וחסד ירדפונו כל ימי חיינו ובא לציון גואל אמן: דרוש על נתינת ס"ת שדרשתי ביום ב' ו' חנוכה בתוך העיר. שבת כ"א ע"ג מאי חנוכה דת"ר בכ"ה בכסלו יומא דחנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון וכו' שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברו מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך א' של שמן שהי' מונח בחותמו של כ"ג ולא הי' בו אלא להדליק יום א' ונעשה בו נס והדליקו בו ח' ימים לשנה אחרת קבעום ועשאום יו"ט בהלל והודאה טרם יהי' כל שיח אבאר הקושיא מאי חנוכה ופירש"י על איזה נס קבעום ואינו מובן דחסר מן הספר ולענ"ד דקשיא לי' דהנה חנוכה הוא על שם חניכת המזבח וקשה הי' לו לקרותו חינוך וע"ז אמר עפ"י מ"ש האלשיך במ"ש אל נא תהי מריבה ביני וביניך והי' לו לכתוב אל נא תהי ריב ופירש הוא דהנה דרך הריב להתמשך ע"ד שאמרו האי תגרא דמיא לבדקא דמי' כיון דרווח רווח וע"ז אמר שלא יהי' בגדר מריבה שלא יתמשך מזה מחלוקה וזה נקרא מריבה כי ריב הוא התחלת הריב ומריבה הוא המשכת הריב ודפח"ח וגם כאן אמרו שלכך נקרא חנוכה שטמאו כל השמנים ולא נמצא רק פך אחד ליום אחד ונתמשך לשמנה ימים ולזהו נקרא חנוכה ולא חינוך אמנם לבאר כל המאמר ע"ד המליצה נ"ל עפ"י מה שפרשתי המסירה וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עלי' טמא הוא והביא הבעל הטורים פתוח ד' במסורה וכל כלי פתוח שרשו פתוח עלי מים קבר פתוח גרונם אשפתו כקבר פתוח וביאור הענין לפענ"ד הוא מפ''י מ"ש החובה הלבבות ברצותו להמציא דרך נכונה להביא בה האדם אל