דברי שאול דרשות צח

כביכול הוא יתברך נתשפט עמך האם צדק בהענישו אותך או לא עו"ש בדרוש נ' והנה כי כן לשון מה יתאונן הוא כמו שכתוב ויהי העם כמתאוננים רע באזני ד' דהיינו שהיו מתרעמים על השי"ת כביכול. והנה לשון חטאיו הוא כמו והייתי אני ושלמה בני חטאים שפירושו חסרון וז"ש מה יתאונן אדם חי דהיינו שמתרעם גבר על חטאיו על חסרוניו שנחסר לו זה חסר לו זה וזה חסר לו זה וזה יאמר הוי אח ואחות קרוביו ומיודעיו נחפשה דרכינו ונחקורה ואז נדע כי צדיק ד' במשפטיו והנה בעונינו הרבים רבים מחללי שבת בפרהסיא ויעלו עשן ברחובות ושווקים וגם מוכרי משקאות הרבה חלול שבת יש ביניהם וגם בין אדם לחבירו רבו הגזילות וחמסות כאשר פרשתי בדרך הלצה הקול קול יעקב והידים ידי עשו וחז"ל חלקו זאת ואני אומר שיש בני אדם שמרבים בתפלות ותחנונים בתהלים ומעמדות והידים ידי עשו חוטפים וגוזלים וע"כ נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אל ה'. והנה בהושע כתוב לאמור בסוף ס' י"ד כי ישרים דרכי ד' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם ופרשתי דהנה מי שהולך בדרכים לא סלולים ויש בהם בורות אם יכשל באיזה מקום אין זה פלא שהרי יש שם מכשולות הרבה אבל מי שהולך בדרך המלך במקום מישור ונכשל ונתקל בה זה בודאי או שהוא שכור או מתנמנם והנה גם בדרכי ד' בודאי הם סלולים וישרים ובלי ספק מי שיפול בזה הוא פושע שאל"כ דרכיו דרכי נועם ואין כושל בהם והנה כבר אמרו תשובה תפלה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה ובאמת דוקא כשהן מחוברין יחד שהצדקה אם אינה באה בהתעוררת הנפש. לשוב אל די לא יועיל לכפר על חטאתיו רק ע"י תשובה ותפלה וצדקה ביחד אז מועיל וזה שאמר נשא לבבינו אל כפים עפ"י מ"ש ביחזקאל י' וירא לכרובים תבנית יד אדם תחת כנפיהם ואמרו במדרש שהקב"ה הראה לו שיש בני אדם שעושין צדקה בידים וז"ש נשא לבבינו אל כפים דהיינו שהכפים שעושין צדקה והלבבות יתעורר בתשובה אז מועיל אח"כ אמרו נחנו פשענו ומרינו ובמסורה חשוב שלשה נחנו כלנו בני איש אחר נחנו פשענו ומרינו נחני נעביר חלוצים וביאור הענין דהנה אחב"י אמשול לכם משל באם חלילה תלהט איש באחד מהבתים הזאת וכי לחכמה יחשב אם יאמרו אנשים אחרים מה לנו ולו הלא יוכל האש לשלוט גם בבתים אחרים וע"כ מחויב כל איש המשכיל שיראה לכבות האש הנה כי כן חבירים כל ישראל וכל ישראל עריבים זה לזה ובבוא עת צרה חלילה מחויבים כלנו לראות בשל מי הרעה הזאת ולפשפש במעשינו וזה שאמר כלנו בני איש אחד נחנו אל אחד בראנו ולכך נחנו פשענו ומרינו כלנו פשענו וע"כ נחנו נעבור חלוצים נזרז עצמינו לעשות תשובה ולכאורה יפלא איך שייך ערבות בזה ולמה יכשל איש באחיו וזה לא חטא אמנם נראה דזה חסד גדול כמו שבארתי ביהושע כ"ב שכתוב הלא עכן בן זרח מעל מעל בחרם ועל כל עדת ישראל הי' קצף והוא איש אחד לא גוע בעונו והעקידה הקשה שהרי בפרשת קרח כתיב האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקציף ע"ש גם מה שכתוב והוא איש אחד לא גוע בעונו לא נודע למה צריך זאת אמנם נראה דהנה נראה באחד שעושה מסחר גדול והמסחר הוא באופן שאם ירויח יהי' ריוח רב ואם יפסיד יפסיד הרבה עד"מ עליית וירידת המטבעות שיוכל להרויח הרבה ולהפסיד הרבה ע"כ אין טוב שיהיה אחד לבדו רק בהתחברות אנשים רבים שאם יהיה הפסד לא יגיע לכולם הפסד רב רק מעט לכל אחד וזהו הענין מה שישראל ערבים זה בזה דהנה באמת הי' מהראוי שאם אחד חוטא החטא ימיתנו תיכף אבל הקב"ה כי חפץ חסד הוא עשה לכלם גוף אחד וא"כ לפ"ע אין מגיע לו כ"כ עונש כי הוא יחיד וז"ש הלא עכן מעל מעל בחרם ועל כל ישראל היה קצף והוא איש אחד לא גוע בעונו והיינו שלכך על כל ישראל היה קצף כדי שאיש אחד לא יגוע בעונו. ומעתה בקרח שהקב"ה אמר הרמו מתוך העדה ואכלה אותם כרגע א"כ ע"ז שפיר קאמר האיש אחד יחטא כל העדה תקצוף כי אם יהי' כליון חלילה אזי מה מרויחין בזה וע"ז נאמר איש אחד יאבד טובה הרבה וז"ש כלנו בני איש אחד נחנו היינו שכל ישראל עריבין וא"כ נחנו פשענו ומרינו אתה לא סלחת בתמי' ולמה לא תסלח הלא זה אינו חסר שלא תסלח לכלנו. והנה אמרו בתענית דף ט"ו הזקן שבהם אומר לפניהם דברי כבושין אחינו לא נאמר באנשי ננוה וירא אלקים את שקם ואת תעניתם אלא וירא אלקים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה וכן הוא אומר בקבלה קרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ד' אלקיכם והנה לשון דברי כבושין נדחקו בתוס' ולפי ע"ד עפ"י מה ששמעתי בשם חכם א' מליצה נפלאה במה שאמרו כמה פעמים בש"ס מתניתין לא ר' יודא ולא ר"ש וכו' אלא כאות תנא והקשה דלמה אמר לא כר"י ולא כר"ש ולמה לא אמר תיכף מתניתין אתי' כזה. ואמר על דרך משל אחד שהי' תועה במדבר ולא ידע הדרך שיוכל לצאת ממנו ולבא למחוז חפצו מה עשה הלך בכל יום בדרך אחר וציין כל המקומות למען לא יצטרך אח"כ לחפש באותן דרכים כי שם כבר הי' ולא מצא וע"כ הוא יוכל לחפש הדרך הנכון ויבוא למחוז חפצי בנקל וזה שאמר מני מתניתין לא ר"י וכו' שלא נצטרך לבלבל דעתינו במה שאינו מן הצורך ודפח"ח והנה זה מאמר הזקן היינו מי שכבר בדק כל החכמים וראה שהם דרכים מתוקנים ע"כ אומר לפניהם הדרך הנכון המתוקן והמקובל לאמר זה הדרך לכו בו וז"ש הזקן אומר לפניהם דברי כבושין היינו על דרך שאמר דרך שכבשוה רבים והנה הרמב"ם כתב בפ"ב מתשובה ה' ב' מהו התשובה שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד וכו' ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישיב לזה החטא לעולם ופירש הלח"מ שבשעה שעושה תשובה צריך שיגמור בלבו כ"כ עד שהקב"ה יעיד עליו שאז גמר בלבו שלא ישיב לחטאו עוד וזה שאמר לא נאמר באנשי ננוה וירא אלקים את שקם ואת תעניתם דהיינו שהשק והתענית אינו עוד עדות שלא ישוב לזה החטא לעולם רק שהשי"ת ראה את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה הן יגמור ד' בעדינו לטוב והוא רחום יכפר עין ובא לציון גואל אמן: דרוש על מעותי המדות ומשקלות הני קצביא אשר נדרשתי לדרוש ברבים בזה וזה החלי ב"ב דפ"ח ע"ב א"ר לוי קשה עונשן של מדות יותר מעונשן של עריות שזה נאמר בהן אל וזה נאמר בהן אלה מאי משמע דהאי אל קשה הוא דכתיב ואת אילי הארץ לקח אלה קשה מאל (ופי' רשב"ם דמש"ה הוסיף בהן הכתוב ה' לרבית ולהגדיל הקישיו ובתורת חיים ראיתי רמז נפלא דתוספת ואהא רמז למה שהמשקר במדה יש לו ה' שמות עול שנוא משוקץ חרם תועבה וגורם לה' דברים מטמא את הארץ מחלל את השם ומסלק את השם ומסלק את השכינה ומפיל את ישראל בחרב ומגעיל אותם מארצם כדפרש"י ב"פ קדושים על פסוק לא תעשו עול במשפט והוא מהתו"כ) ופריך גבי עריות נמי הא כתי' אלה האי למעוטי מדות מכרת ואלא מאי חומרייהו התם אפשר בתשובה הכא לא אפשר בתשובה (ופירשב"ם תשובה תלוי' בו שנאמר והשיב את הגזלה ומדות גזל רבים ואינו יודע למי ישיב הילכך א"א בתשובה מעליא והתו' כתבו אף דאמרינן דיעשה בהם צרכי רבים מ"מ לאו תשובה מעלייתא היא) וא"ר לוי קשה גזל הדיוט יותר מגזל גבוה שזה הקדי' חטא למעילה וזה הקדים מעילה לחטא (ופירש רשב"ם דבהדיוט כתוב כי תחטא ומעלה מעל דמיד בתחלת הגזל קרי לי' חטא משעת כפירה וגבי הקדש כתיב תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה' לא מיקרי חוטא עד שנהנה והנה הך דר' לוי סתום מאוד דמאי נ"מ בין הקדים חטא למעילה ובין הקדים מעילה לחטא ואדרבא מעילה בד' חמור יותר וראוי לעונש יותר דחטא הוא שגגה ומעילה מזיד (ועיין תוס' קידושין דנ"ג ד"ה אף) אמנם נראה דהנה פרשתי מ"ש בפ' וישב הן אדוני לא ידע אתי מה בבית וכל אשר יש לו נתן בידי איננו גדול בבית הזה ממני ולא חשך ממני מאומה כ"א אותך באשר את אשתו ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים והמפר' תמהו דמתחיל בבגידה באדון ומסיים בחטא לאלקים הלא החטא לאלקים חמור יותר מבגידה באדון והי' לו להתחיל בזה והנראה בזה דהנה כבר נודע מ"ש החובת הלבבות דזה ידוע לכל דיש מצות שבין אדם למקום ויש מצית שבין אדם לחברו אבל עוד כוסף במצות שבאל"ח יותר מבין אדם למקום דבאל"ח מלבד שעובר על מה שנוגע לחברו עובר ג"כ על מצית המקום ע"ד משל לא תגזול לא תעשו עול במדה ומשקל ומשורה אם גוזל או גונב ועשה עול במשקל מלבד שעובר ומפסיד לחברו עובר ג"כ על מצות אלקים עכ"פ ולפ"ז אני אומר דבר חדש דיש הבדל בין מצות שעיקרם מצד שמפסיד לחברו אז החטא לאלקים נמשך אחרי חטא מה שמפסיד לחברו ותדע שכן דהרי אם ימחול לו אז יסתלק גם מה שחטא לאלקים נמצא שעיקר החטא הוא מה שעשה לחברו רעה ומזה נצמח חטא שעושה נגד המקום ב"ה שהתורה הקפידה שלא לעשות עם חברו רעה אמנם יש עברה שהוא באל"ח אבל עיקרה מצד מצות המקום ב"ה ע"ד משל מי שלקח א"א הוא ג"כ מצד הגזל וכבר כ' הרמב"ם הלכות מלכים פ"ט ה"י שנתחייבו כל בעלי שכם הריגה שהרי שכם גזל והם ראו וידעו ולא דנוהו הרי שזה נקרא ג"כ גזלה ואפי' הכי עיקרו נמשך אחרי צווי ה' ואף אם הבעל ימחול חלק המקום לא ניתן למחול. ובזה אמרתי דבר נחמד במ"ש הרמב"ם פח"י מסנהדרין כל לאו שניתן לתשלומין כגון לא תגזול לא תגנוב אין לוקין עליו והקשה הכ"מ דתנן קיי"ל דכל היכא דאיכא ממון ומלקות מילקא לקי ממונא לא משלם והניח בצ"ע וחידש בעשרה מאמרות מאמר חיקור דין וכ"כ הפ"י בריש איזהו נשך מדעתי' דנפשי' דדוקא היכי דהממון הוא שלא ע''י הפקעת ממון של זה כגון מוציא שם רע וכדומה בזה מילקא לקי ממונא לא משלם אבל כל דיש הפקעת ממון שהלאו בא מחמת ממון ל"ש מלקות כלל דה"ל כגזל דגלי קרא בהדיא והשיב את הגזילה וכן הסברא נוטה דאטו משום מלקות זה נפקיע ממונו של זה ע"ש והנה האחרונים הקשו מהא דאמרו בירושלמי ה"ג דכתובות המצית גדיש של חברו ביו"ט לוקה ארבעים הרי אף דאיכא הפקעת ממון של חברו מ"מ לוקה ולפמ"ש א"ש דהנה גוף הסברא שחידשו הע"מ והפ"י אינו מובן כ"כ ולפמ"ש יתבאר היטב דבגזלה וכדומה שיש הפקעת ממון עיקר הקפדת התורה היא משום הפסד ממון חברו וא"כ בדין הוא שישלם ולא ילקה דעיקר הקפדה וחטא המקום הוא משום גזל ממון חברו אבל במצות גדיש ביו"ט נהי שיש הפקעת ממון אבל הקפדה דמצית גדיש בי"ט לא משום גזל נגעו בה רק מחמת איסור י"ט ולכך לוקה ואינו משלם דעיקר הוא בשביל חטא המקום ב"ה ודו"ק היטב ומעתה יתבאר הכתוב דשם שהי' קודם מתן תורה ועיקר הקפדה הי' בשביל בגידה באדון א"כ חטא המקום נמשך אחר חטא שיעשה נגד אדונו ע"כ התחיל בבגידת האדון ומסיים וחטאתי לאלקים שחטא המב"ה נמשך אחר חטא האדון ובזה מובן מ"ש הפר"ח באו"ח סי' תר"ו בשם הר"ש גארמיזאן שעבירות שבין אדם לחברו יש בהם חלק למקום כגון אם בזהו בדברים הרי עבר על ואהבת לרעך כמוך וכ"ז שלא ירצה את חברו אפי' מה שבין אדם למקום אינו מכפר ועי"ש והיינו משום שזה החטא שבין אדם למקום נמשך בשביל שבזה לחברו וכ"ז שאינו מפייסו חלק המקום לא ניתן למחול ובזה פרשתי מ"ש בפ' ויחי כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם