דברי שאול דרשות צד

והקשה הוא אחרי ששמעו מהשם שהי' מטהר איך טמאו הם עד שהוצרכו להכרעת רבה בר נחמני וכתב היא שאחר שהכרעת התורה נמסר להם לטמא הי' מן הדין שיהי' טמא אעפ"י שהוא בהפך האמת שהכרעת התורה ניתנה כפי שכל האנושי לכך לא הי' יכול להכריע רק רבה בר נחמני שהוא הכריע לפי שכל האנושי וכיון ששכל האנושי מחייב כן הוא טהור יעו"ש באורך ובזה מבואר המאמר שהמלאכים שאלו מה אתה מבזה תכשי' שלך והיינו משום דידוע דשכל האדם נלאה להשיג האמת בעוד בארץ שורשו וא"כ כיון שעקר הבריאה עבור התורה ואדם בשכלו נלאה מהשיג האמת לאמתו וכיון שעולם מתנהג עפ"י התורה הרי מבזה תכשיט שלו וע"ז אמר שרצונו שיעלה אמת מן הארץ והיינו שיהי' האמת כפי הסכמת החכמים בשכל אנושי יעי"ש ודפח"ח ולפי זה הוא הדבר אשר דבר בירושלמי דבזה נבדל הנביא מהחכם דהנביא אם אינו אומר שכן בא לו בנבואה רק שאומר שכן רוצה שיהי' הפירוש כך אין שומעין לו שמעלת הנבואה לא תכריע פירוש התורה אבל אם מצד החכמה אמר שכן הפירוש בתורה יוכל להכריע וזה שאמר נביא תקן למה הוא דומה למלך ששילח ב' פלמטרין שלו למדינה על אחד מהן כתיב אם אינו מראה לכם חותם שלי אל תאמינו והיינו אם הנביא אינו אומר שכן נראה לו מן השי"ת רק מצד מעלת הנבוא' רוצה שיהי' כן ואף שאינו אומר טעם וסברה לא תאמינו לו עד שיראה אות ומופת מהשי"ת אבל החכם אם אומר לכם כך נראה לו פירוש התורה אף שהוא נגד שכל אלקי כל ששכל אנושי מחייב כן שומעים לו וז"ש אף ע"פ שאין מראה לכם כוחם שלי שאין שכל אלקי כך תאמינו לו וז"ש על פי התורה אשר יורוך והיינו כמו שדרשו חז"ל אפילו אומר על ימין שהוא שמאל ודו"ק עכ"פ מעלת החכם היא אף שאינו מסכים לשכל אלקי שכל אנושי יכול להכריע איברא דלפ"ז ל''ש לומר שתשתכח תורה מישראל דהרי אף שישתכחו התורה אם שכל האנושי יורה להם שהוא כך כך הוא דינה של תורה ללכת בתר שכל אנושי אמנם באמת נראה דז"א דבאמת אם יאמרו היפך התורה פשיטא שלא ישמעו לו על דרך משל אם יאמרו על מודה מקצת פטור ועל כופר הכל חייב בזה לא ישמעו לו בו היפך יסודי הד"ת רק אם יהי' בחלקו בהילך איפטור אי חייב זה שכל אנושי בזה יוכלו להכריע ובזה נראה לענ"ד ביאור המאמר עתידה תורה שתשתכח מישראל שנאמר והפלא ד' את מכותך ולזה אמר הפלאה זו אינו יודע מה הוא היינו דלא שכיח שישכחו עקרי התורה דהלא כפי שיאמרו זהו הכרעת התורה וע"ז מביא הנני יוסיף וכו' ואבדה חכמת חכמים וכ' והיינו שכבר נודע שחכמה הוא על מושכלות הראשונות ובינה על שמבין דבר מתוך דבר והנה אם ישכחו יסודי הד"ת שהוא החכמה ממילא בינת נבוניו תסתתר ובזה ממילא ישתכח התורה וזה שאמר הפלאה זו תורה ובזה מבואר המאמר שאמר היינו לא שמעו בקולי היינו לא הלכו בה ולזה אמר שלא ברכו בתורה תחילה והיינו שבאמת שכשעזבו התורה ולא ידעו יסודי הד"ת א"כ לא הי' מועיל שכל האנושי שיהי' נחשב כדברי תורה וז"א על שלא ברכו בתורה תחלה והיינו שלא פתחו בדברי תורה ולבנות על זה יסודות וזה שתקנו לנו ברכות התורה לעסוק בדברי תורה והיינו כמ"ש הט"ז באו"ח סי' מ"ז ס"ק א' שעסק הוא פלפול אבל הפלפול מחויב להיות על יסודי התורה וז"ש הרא"ש שלא ברכו בתורה תחלה לעסוק בדברי תורה ויש להמתיק בזה מ"ש והפלא ד' את מכותך כי כבר נודע כי הפלאה היינו דבור מפורש כמ"ש לא נתנה נזירות אלא להפלאה דכתיב כי יפליא והנה באמת הנביאים ומ"ה לא ידעו על מה אבדה הארץ עד שפירש הקב"ה בעצמו וז"ש והפלא ד' את מכותך שהקב"ה יפרש חרי אף הגדול הזה וזהו הפלאה זו תורה ודו"ק היטב והנה במדרש איכה על פסוק טומאתה בשולי' אמרו כד דמך ר' יוסי ממלחי' וכו' עאל ר"י פתח ואמר מצינו שסילוקן של צדיקים קשה להקב"ה יותר ממאה תוכחות חסר ב' שבמשנה תורה ומחורבן ביהמ"ק בתורה כתיב והפלא ד' את מכותך ובחורבן ביהמ"ק כתיב ותרד פלאים אבל בסלוקן של צדיקים כתיב לכן כה אמר ד' הנני יוסף להפליא את העם הזה הפלא ופלא וכל כך למה ואבדה חכמת חכמי' ובינת וכו'. והנה הך סיום וכל כך למה ואבדה חכמת חכמי' אין לו באור ולענ"ד כראה ע"פ מה שישבתי ופרשתי מ"ש היפ"ת דבאדום מצינו שכתב והאבדתי חכמים מאדום ובישראל כתיב ואבדה חכמת חכמי' וכתב היא בפרשת מקץ על המדרש והחכמה מאין תמצא דבאו"ה שהחכמה היא מהמושכלות בנויות על פי הטבע אף שימות החכם מ"מ החכמה קיימת משא"כ בישראל שע"פ רוב הן מקובלות ובמות החכם אבדה קבלתו ע"ש ואני אומר ע"פ מה ששמעתי אומרים בשם דו"ז רבינו בעל ישועות יעקב ז"ל שאמר בהא דת"ח שמת אין לנו תמורתו וביאר הוא אף דיש ת"ח אחר כדכתיב וזרח השמש ובא השמש כדרשת חז"ל מ''מ למ"ש הר"ן בדרשות דהתורה נמסרה לחכמים והתורה היא כפי שכל האנושי א"כ זהו חכם שמת אין לו תמורה שחכמתו של זה שחידש ונעשה תורה ותורה מאתו תצא אף אם יקום אחר עכ"פ לא כל הדיעות שוות ומה שחידש הוא בשכלו אין לו תמורה ודפח"ח ולפ"ז זהו ההבדל שבין אומ"ה לישראל שבא"ה אף שהחכמים מתים אבל שכלו הבנוי על פי סברה אנושית לא בטל שהרי חכם אחר יוכל ללמוד חכמתו ויחדש שכליות אחרות ולבך אכתוב רק והאבדתי חכמים לא החכמה אבל בישראל כל שמת אותו החכם מתה החכמה עמו שהרי מה שחידש זה ונעשה תורה ע"י זה זה לא יוכל אחר לחדש ולכך כתוב ואבדה חכמת חכמיו ובזה מבואר מה שאמרו במדרש שקשה יותר מחורבן בהמ"ק והיינו שביתמ"ק יש לו תמורה באחרת אבל הת"ח אין לו תמורה באחר וזהו שאמרו וכל כך למה מפני שנאמר ואבדה חכמת חכמיו ודו"ק ומעתה מבואר היטב ההבדל שבין גברא רבא לסתם לומדי למד שגברא רבה שיש לו כ"כ כח לפרש את דברי התורה ע"פ שכלו וסברתו אף שיוכל להיות הפך האמת זה פשיטא שגברא רבא עדיף מס"ת משא"כ בסתם לומד וזה שמסיים דאלו בתורה כתיב ארבעים ואתו רבנן ובצרו לה חדא כ"כ כח יש בידם ובא וראה כמה גדול כח של חכמים שהרי על מה דאמר רבי יהודה ארבעים שלימות אמרי' מאי טעמא דר"י והוא תימה גדולה דהרי בתורה כתוב ארבעים ניהו דחז"ל בצרי לה חדא אבל עכ"פ אין קושיא על ר"י שמפרש הקרא בפשטות אע"כ שכל שהתורה נמסרה כדי הכרעת שכל האנושי והן פירשו במספר ארבעים מספר הסוכם ארבעים ע"כ מקשה מאי טעמא דר"י אמנם אינו מובן מאי דמשני הש"ס דכתיב מה המכות האלה בין ידיך ואמר אשר הכיתי בית מאהבי ולא נודע ועיין תיו"ט והבונה מ"ש בזה: ולענ"ד נראה דהנה הרמב"ם בפרק י"ז משנהדרין ה"א כתב זה שנאמר ארבעים שאין מוסיפים על ארבעים אפילו הי' חזק ובריא כשמשון אבל פוחתין לחלש שאם נכה לאיש חלש מכה רבה בוודאי הוא מת לפיכך אמרו חכמים שאפילו הבריא ביותר לא ילקה כ"א ל"ט שאם יוסיף לו אחת נמצא שלא הפקה ארבעים הראויות לו ועיין בכ"מ שנסתפק בדברי רבינו אם הוא מן התורה סייג או תקחז"ל ולא ידעו מקורו של הרמב"ם ועיין בלח"מ שם אבל כבוד אבי עורי הגאון ני' הראה לי שהוא במדרש רבה פ' קרח וז"ל ארבעים יכנו לא יוסיף כנגד מ' קללות כו' ופחתו חכמים אחת משום לא יוסיף וכן מצאתי בספר אמונת חכמים פרק כ"ד ולפ"ז נלע"ד שזהו סברת ר"י דכיון שכל הטעם שפחתו הוא משום שלא יטעו ויבא להלקותו יותר ממ' ויוכל למות ולכך עשו סייג שעכ"פ אפילו יטעה לא יהי' יותר ממ' אמנם זה שייך במכה עבדו ורוצה להנקם ממנו יש לחוש שיטעה ויוסף להלקותו אבל אב שמכה את בנו לא כמתנקם אלא להחזירו למוטב פשיטא שלא יטעה א"כ כיון דהקב"ה שצוה להלקות חלילה לא יחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכיו פשיטא שאין לחוש שמא יטעה והב"ד יזהרו בזה כי הם עומדים על הפקודים וז"ש מ"ט דר"י דכתיב כו' אשר הכיתי בית מאהבי ובוודאי לא ילקוהו יותר ולא כמתנקם ובגוף דברי הפסוק אומר ע"פ מה דאמרו אם רואה אדם שיסורים באים עליו יפשפש במעשיו פשפש ולא מצא יתלה בבטול תורה ונבאר כל חלקי המאמר מ"ש יפשפש במעשיו נלע"ד עפ"י מה שפרשתי מה שכתב נודע ד' משפט עשה בפועל כפיו נוקש רשע הגיון סלה לפמ"שב בתהלים ס' כ''ח תן לחם כפעלם וכרוע מעלליהם כמעשה ידיהם תן להם השב גמולם להם כי לא יבינו אל פעולת ד' ואל מעשי ידיו ובארתי עפ"י מה דאמרו חז"ל במדה שאדם מודד מודדין בו ובארתי הטעם בזה דמודדין לו מדה כנגד מדה הוא משום שעקר כוונת הקב"ה ביסורים ופגעים שמשלח על האיש הוא לא להנקם רק למען יעורר אדם עצמו בתשובה וישוב מדרכיו והנה אם לא יהי' מדה כנגד מדה לא ישים על לב לשוב בתשובה ויתלה במקרה וכדומה אבל אם ישלם לו מדה כנגד מדה אז יתעורר וישים על לבו שנענש באבר זה על שחטא באבר זה וזה שאמר נודע ד' משפט עשה והיינו שנודע לבני אדם שעשה במשפט ולא יתלו במקרה לפי שבפועל כפי' נוקש רשע וזה שביקש תן להם כפעלם כמעשי ידיהם תן להם והיינו שיהי' מדה כנגד מדה ולזה נתן הטעם שאם לא ישלם מדה כנגד מדה לא יבינו פעולת ד' ומעשה ידיו ולכך משלם מדה כנגד מדה וז"ש אם רואה אדם שיסורין באים עליו יפשפש במעשיו ויתעורר לעשות תשובה על מה שחטא ומ"ש פשפש ולא מצא יתלה בבטול תורה פירשתי ע"ד מ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה סוף מס' ברכות ע"פ עת לעשות לד' הפרו תורתיך וז"ל כשרוצה הקב"ה להפרע מהם להנקם יביא להם בטול תורה כדי שיבא להם עונש במשפט ובארתי הדברים ע"פ מ"ש המהרי"ט בראשונות ס' ק' בשם הדורש על פסוק על מה אבדה הארץ על עזבם תורתי משל למלך שהי' לו אדם אחד מטיב נגן והי' אנשים קובלים עליו למלך שמעביר עליהם את הדרך וקובען וחומסן ולא הי' חש המלך על דבריהם פ"א חתכו את ידו אמר המלך תלוהו כלומר כ"ז שהי' לו נחת רוח בנגונים הי' מעביר עליו עכשיו שנחתך ידו ואין יוכל לנגן עוד נפרע ממנו כך כ"ז שעוסק בתורה הקב"ה מותר על העבירות והנה אף שהמהרי"ט האריך שראוי לשתקו בנזיפה שאדרבה עונש ת"ח גדול יותר היינו לפי מה שאמרו ז"ל שהביא דברי הזהר דמאן דמשתדל באורייתא לא מתבעי מיני' דינא כלל אבל באמת חס לי' להזוהר לומר כן כמ"ש הוא שם לפרש דברי הזהר אמנם גוף הפירוש הנ"ל מצאתי באלשיך בירמי' ט' על פסוק הנ"ל והוא אמר שכל זמן שעוסק בתורה משתעשע קונו בו ומאריך לו על כל פשעיו אך בהתבטל מתורה ואבד שעשועיו אז יפקוד עונו וע"כ וויתר הקב"ה על ג"ע ע"ז וש"ד ולא וויתר על בטול תורה וכבר אמרו חז"ל במדרש הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו כל שמבטל מהתורה יענש על כל הפשעים שעשה ולא יאריך לו עוד וזה לדעתי מ"ש והפלא ד' את מכותך וכדרשת חז"ל הפלאה זו אינו יודע מהו כשהוא אומר הנני יוסיף להפליא הוי אומר הפלאה זו תורה והיינו שבאמת יהי' פלא גדול על מה חרי האף הגדול הזה כעת יותר ממה שהי' מקודם שהרי גם קודם עברו על ע"ז וג"ע וש"ד רק שכ"ז שלא בטלו התורה הקב"ה האריך להם אבל כעת שהפלאה זו תורה יענשו על כל מה שעברו וז"ש גם כל חלי וכל כו' יעלם ד' עליך והיינו שלא יענשו על בטול תורה לבד רק על כל החטאים נחזור לענינינו שלכך מענישים מדה כנגד מדה כדי שיתעורר עליו ויעשה תשובה וז"ש מה המכות האלה כו' ואמר כו' בית מאהבי והיינו שלא הי' כמתנקם רק לאהבתו לנו אבינו שבשמים והנה רבותינו נשים על לב שנאבד בפשעינו שלשה גדוליו ישראל הראש והראשון הי' אב"ד שלנו הרב הגאון מוה' שמחה נתן עלינבערג