דברי שאול דרשות צג

צריך והנה כי כן אדונינו הקיזר האדיר א"צ למנחתינו וכל מה שאנו עושין הוא רק לשמוח בשמחת אדונינו שמושל עלינו בחסדו כ"ה שנים כה לחי עוד יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו שאנן ושקט: דרוש לשבת חנוכה שנת הדלקת חנוכה בעת שהטה הקיסר יר"ה עלינו חסדו לקרא לנו דרור להיות כאחד האזרחים והתושבים בכל מדינות מלכותו יאריך ימים על ממלכתו אמן. בש''ע או"ח ס' תרפ"ב ס"א בהג"ה י"א כששכח על הנסים בברכת המזון כשמגיע להרחמן יאמר הרחמן יעשה לנו ניסים ונפלאות כשם שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה והרב התבואות שור בבכור שור הקשה ע"ז מהא דאמרו בברכות דף ס' היתה אשתו מעוברת ואמר יה"ר שתלד אשתי זכר הרי זה תפלת שוא ופריך הש"ס ולא מהני רחמי הא מותיב ר' אבא מאי דכתוב ואחר ילדה בת מאי ואחר אמר רב לאחר שדנה לאה דין בעצמה וכי' אם זה זכר לא תהא רחל אחותי כאחת השפחות מיד נהפכה והיתה לבת כו' ומשני אין מזכירין מעשה ניסים הרי דאין מזכירין מעשה ניסים ע"ש שדחה זאת מהלכה לבאר הדברים אמרו בשבת דף כ"א ע"ב מאי חנוכה (ופירש"י על איזה נס קבעוהו) דת"ר בכ"ה בכסלו יומי דחנוכה כו' כשנכנסו עכו"ם להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברו מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך א' של שמן שהי' מונח חתום בחותמו של כה"ג ולא הי' בו אלא להדליק יום א' ונעשה בו נס והדליקו בו ח' ימים לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה והנה דברי רש"י משוללים ביאור דמאי קשה לי' על איזה נס קבעוהו וגם גוף הענין שעשאו בשמן לא נודע הכוונה והרמז בזה וטרם יהי' כל שיח אומר מעט דברי תורה והנה התוס' הקשו דאם כבר גזרו על עכו"ם להיות כזבים הרי נטמא בהיסט וכתבו שהי' מונח בחותם בקרקע שלא הסיטו הכלי והדבר צריך ביאור דמנא ידעי שלא הסיטו הכלי וכתב זקיני הב"ח ז"ל ס' תר"ע שהי' מוקף צמיד פתיל וכל שמוקף צמיד פתיל אינו מטמא בהיס' וע' בתוס' שבת דף פ"ד ד"ה שטהורין בזב ובשו"ת נוב"י מהד"ת חא"ח ס' קל"ז ונשאלתי בזה זה רבות בשנים מהא דאמרו בחגיגה כ"ה ולייתניהו בכלי חרס המוקף צמיד פתיל אמר ר' אלעזר שונים אין הקדש ניצל בצמיד פתיל וכן קי"ל כמ"ש הרמב"ם פי"ד מפרה אדומה ה"ל ד' א"כ מאי מועיל מה שמוקף צמיד פתיל לענין קודש ובאמת זה טעות דמה שאינו ניצל בצמיד פתיל הוא לענין טומאת אהל המה אבל מטומאת זב בהיסט ניצל כמבואר ברמב"ם שם ובנוב"י שם מ''מ אכתי קשה דשמא נטמא בטומאת מת דלזה הוא ענין צמיד דלחטאת לא מועיל וע' בנוב"י שם שביאר בזה היטב והנראה לי בזה עפ"י מה שהגידו קושיא בשם גדול אחד ומצאתי בתשובה מאהבה אשר הרב מ' ליב קאסוויץ הקשה ללוי דתני משקה בית מדבחייא א"כ מאי כל החרדה הזאת שנטמא השמן הלא משקה בית מדבחיא אינו מטמא ע"ש שנדחק שהי' שמן קרוש והוי אוכל ולא משקה אך לענ"ד ל"ק מידי לפי מה דאמרו בע"ז דף נ''ב מזרחית צפונית בה גנזו ב"ת חשמונאי את אבני המזבח ששקצום אנשי יון אמר רב פפא התם קרא אשכח ודריש ובאו בה פריצים וחללוהו ופירש"י כיון שנכנסו נכרים להיכל יצאו לחולין ועיין ברז"ה ורמב"ן במלחמות שם שהאריכו בזה ולפ"ז ל''ק מידי שהרי לא הי' משקה ביה מדבחייא שנעשו חולין ומעתה מיושב גם קושיא זו שכל שנעשה חולין שוב מוקף צמיד פתיל מועיל שלא יטמא ודו"ק עכשיו נבאר על דרך דרוש מאי הי' רמז בהשמן דהנה הטו"ז ס' תר"ע הביא בשם הלבוש שהקשה דלמה בפורים קבעי למשתה ושמחה ולמה בחנוכה לא קבעו למשתה ושמחה ואמר כי בפורים הי' הצלת נפשות ובחנוכה לא הי' הצלת נפשות כי היונים לא בקשו נפשות רק הכנעה והעברת הדת והקשה הטו"ז דהא גדול המחטיא את האדם יותר מההורגו וכמ"ש רש"י פ' כי תצא ולענ"ד נראה עפ"י מ"ש הבעל עקידה שער ארבעה וארבעים הביא דברי הבחינת עולם פ' ט"ז שאמר לבי לבי התורה והאדם חבורם נר אלקים בארץ התורה להב מתפרד משביב יושבי בשמים והאדם בשני חלקי' אבוקה שואבת אורו גוו פתילה נפתלת ונשמתו שמן זית זך בהלמדם והסכמתם ימלא הבית אורה ע"ש והעקידה קלס דבריו אמנם כתב שהמשל הוא היפך הנמשל כי במשל הפתילה קיימת והשמן היא כלה ונפסד ובנמשל הוא ההיפך ולפענ"ד דברי הבח''ע נכונים ואני מצאתי בזוהר פ' בלק על פסוק החכם עיניו בראשו שהקשה וכי בשאר בני אדם אינו בראשו אלא קרא הכי הוא דתנן לא יהך בר נש בגילוי דרישא ד' אמית מאי טעמא דשכינתא שריא על רישי' ומי שהוא חכם צריך להשגיח על מה דששינתיא, שריא על רישי' בגין דגופא דבר נש הוא פתילה ונהורא אדליק בריש' ושלמה צוח ושמן ראשך אל יחסר והיינו נהורא דברישי דהוא עובדין גובין הנה מבואר כדברי הבחינת עולם שגוו פתילה נפתלת וא"כ זה לדעתי הי' הרמז של השמן שבאמת מה שהמחטיאו קשה יותר מההורגו הוא עפמ"ש המורה דלכך הרהורי עבירה קשה מעבירה שעבירה עושה בכלים החומרים והרהורים הוא במוח שהם כלים הרוחנים ע"ש ולכך המחטיאו ומפתהו לדבר עבירה הוא גוזל שכלו וזה ההורגו הוא רק צודה גופו ולפ"ז שם הי' העברת הדת וכמו שתקנו בתפלה וזדים ביד עוסקי תורתיך ואח"כ כשחזרו לדת האמת עשו זכר מהשמן שהתורה ונשמת האדם חבורם נר אלקי' בארץ וזה מ"ש במדרש תנחומא פ' בהעלתך שאהרן הוי מצטער על מה ששבטו לא הקריב כלו' ואמר לו הקב"ה אל תתירא לגדולה מזו אתה מתוקן ופירש הרמב"ן שם דמורה על נרות חנוכה שלא יבטל לעולם והבעל עקידה שער תשעים וארבעים הקשה האיך נתישב דעת אהרן במצוה שהוא מד"ס ולפמ"ש א''ש דכוונתו להרמז שבשמן שמרמז שהתורה והאדם בהצמדם יחד יתמלא הבית אורה וזה לא יתבטל לעולם שאין לנו שיור רק התורה הזאת ומעתה נבא אל הביאור והנה כל הטעם דאין מזכירין ממעשה ניסים הוא לפי שקשה להקב"ה לשנות הטבע ומנכין לו מזכיותיו ומעתה נכון עפ"י מה שפירשת מה שתקנו בנוסח הברכה בימים ההם בזמן הזה ועטו"ז במ"ש בכפל הלשון אמנם נראה דהנה עת וזמן הוא לכאורה שמות הנרדפים אבל באמת עת הוא גוף העת והזמן הוא מה שמזומן ונכון להעת הוא דהנה הר"ן בדרושי' פירש מה שאמרו בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל וביאר דע"י שהימים האלו היו מוכנים לנס ע"כ יוכל הנס לבא ע"ד משל כלי שלא קבלה חום מעולם קשה שתקבל חום מאשר כבר קבלה חום ולכך בניסן שכבר נגאלו הימים התפעל בהם השינוי ולכך בניסן עתידין להגאל וז"ש בימים ההם בזמן הזה דהיינו מה שמזומן ועומד ע"י הימים האלו וזה לדעתי מ"ש בשבת כ"ג מאי ממעט ממעט זמן ונמעוט נס נס כל יומא איתא ופירש"י זמן משהגיענו להתחלת זמן הגיענו והנס הי' כל יומא ולא נדע ההבדל ועטו"ע ס' תרע"ו ולפמ"ש א"ש דהזמן היינו מה שמוכן ע"י הימים האלו שנשתנו וא"כ כל שמזומן ועומד והוכנו הימים האלו אין נפקותא תיכף משיגיע הזמן הגיע אבל הנס הי' בכל יום ובזה נראה מה שתקנו של חנוכה דהנה לפמ"ש ע"י הדלקת הנר חנוכת שנעשה בו נס נמשך והולך על כל הדורות שיהי' בי נעשים ניסים וזה נקרא של כדאמרו בשבת כ"ט מאי אריא דתני פתילת הבגד לתני פתילות של בגד מאי פתילת הבגד דעדיין בגד הוא ופירש"י דשל בגד משמע שקפלה מבגד והבגד משמע שקפלה הבגד עצמה וא"כ ג"כ של חנוכה היינו מה שבא ונמשך והולך מהנס של חנוכה ומעתה ל"ק קושית התב"ש דכאן ל"ש אין מזכירין מעשה ניסים דכאן הנס נמשך ממה שהי' נס מקודם והנה כי כן עלינו להודות ולשבח לאדון הכל שנתן בלב אדונינו הקיזר האדיר הרחמן ירום הודו שהושיט לנו חוט של חסדו וגם אותנו פקד ברחמים להיותינו תושבים ונכבדים ככל יושבי מדינת אעסטרייך יר"ה ונפרצה המחיצה שחצצה בעדינו והדת לא יבדיל בינינו ועלינו לבקש רחמים על אדונינו הקיזר יר"ה ונות ביתו הקיסרית יר"ה וצאצאי מעיהם עם כל משפחתם היקרה יר"ה ושרים היושבים ראשונה במלכות לכונן כסאם עד עולם וירום קרנם ומזלם בכבוד לתפארת ותפארת אבותם אמן: דרוש הספד מסכת מכות דף כ"ב כמה מלקין אותו ארבעים חסר אחת שנאמר במספר ארבעים מנין שהוא סמוך לארבעים ר' יהודה אומר ארבעים שלימות הוא לוקה והיכן הוא לוקה את היתירה בין כתיפיו מאי טעמא אי כתיב ארבעים במספר ה"א ארבעים במנינא השתא דכתיב במנין ארבעים מנין שהוא סוכם את הארבעים אמר רבא כמה טפשאי הני אנשי דקיימי מקמי ספר תורה ולא קימי מקמי' גברא רבה דאלו בספר תורה כתיב ארבעים ואתו רבנן ובצרי חדא ע"כ לשון הש"ס הנצרך כעת לענינינו הדור אתם ראו כמה גדולה מעלת גברא רבה יותר מספר תורה והנה בש"ס קדושין דף ל"ג אמרו מה לקום מפני ספר תורה והשיבו מפני לומדי' עומדים מפני' לא כ"ש והנה משם משמע דספר תורה חשובה מלומדי' והיא סתירה למה שאמרו כאן וכבר הרגיש בזה הר"ן באלפסי שם ובתוס' רי"ד ועיין במהרש"א בח"א וראיתי בפ"י שם שכתב דגברא רבה שאני וחשוב יותר מס"ת אבל סתם לומדי' אינם חשובין יותר וראיתי בחדושי מוהרי"ט שם אבל לא נודע הטעם ולענ"ד נראה ונקדים הא דאמרו בנדרים דף פ"ט מה דכתיב על מה אבדה הארץ ויאמר ד' על עזבם את תורתי דבר זה שאלו לחכמים ולנביאים ולא פרשוהו עד שהקב"ה בעצמו פירשו היינו לא שמעו בקולי היינו לא הלכו בה אמר רב שלא ברכו בתורה תחלה ודברי הר"ן בשם ר"י נודעים בזה אמנם הרא"ש בפירושו כתב שאין מברכים בתורה תחלה לעסוק בדברי תורה והערב ואשר בחר בנו ולא נודע כלל הכוונה וכי בשביל זה תאבד הארץ ח"ו והנראה בזה עפ"י מה דאמרו בשבת דף קל"ח אמר רב עתידה תורה שתשתכח מישראל שנאמר והפלא ד' את מכותך הפלאה זו איני יודע מה הוא כשהוא אומר לכן הנני יוסף להפליא העם הזה הפלא ופלא הוי אומר הפלאה זו הוי תורה והיא תימה גדולה דכיון דמקרא דכתיב בתורה ליכא למילף אלא מכח קרא דנביא והוי' לי' לאתויי להאי קרא דנביאיא וכבר הרגיש בזה המהרש"א בח"א והננו אוסיף להפליא לשון הפלאה זו אינו יודע מאי היא אין לו באור כלל אמנם נראה עפ"י מה דאמרו בירושלמי ברכות פרק קמא חביבין דברי סופרים יותר מדברי התורה וכו' נביא וזקן למי הם דומין למלך ששולח ב' פלמטרין שלו למדינה על אחד מהם כתב אם אינו מראה לכם חותם שלי וסמבורין שלי לא תאמינו לו ועל אחד מהם כתב אף ע"פ שאינו מראה לכם חותם שלי תאמינו לו בלא חותם כו' כך בנביא כתיב ונתן לך אות או מופת ברם הכא על פי התורה אשר יורוך. ובאור הדברים נראה לי ע"פ מ"ש הקצוה"ח בהקדמתו בבאור דברי המדרש בראשית רבה אמר ר' סימון בשעה שרצה הקב"ה לברוא את האדם נעשו מלאכי השרת כתות כתות וכו' חסד אומר יברא שכלו מלא חסדים אמת אמר לא יברא שכלו מלא שקרים וכו' מה עשה הקב"ה נטל אמת והשליך ארצה שנאמר ותשלך אמת ארצה אמרו לפניו רבש"ע אתה מבזה תכסיס שלך אמר הקב"ה רצוני שתעלה אמת מן הארץ וביאר ז''ל הענין עפ"י מ"ש הר"ן בדרשותיו דרוש ז' במ"ש ב"מ דף פ"ז שנחלקו במתיבתא דרקיע אם בהרת קדמו לשער לבן טמא ושער לבן קדם לבהרת טהור ספק הקב"ה אמר טהור ומתיבתא דרקיע אמרו טמא אמרו מאן נוכח נוכח רבה בר נחמני