דברי שאול דרשות צב

רקיעים זלע"ז ואם כן נצרך לשער גבהות השמים לרום שהוא שווי מעלה גבוה מעל גבוה ומרחק גבהות השמים מעל הארץ נצרך לשער בעומק הארץ וכמו כן לב מלכים אין חקר אם בגבהות אם בעמקות עמוק עמוק מי ימצאנו ולא לאיש המוני לשער אף אפס קצה מעומק מזימות לב המלך וזה שנקרא חללו של רשות שכמו שהארץ העמקות הולך וגדול ולפעמים נוקב ויורד עד התהום כמו כן האדם שהוא מלא חללים ועמוק עמוק מי ימצאנו וע"כ אין לנו לחקור אחרי תהליכות הנהגת המדינה ואך להאמין שהמלך חופש וחוקר עד לאין חבלית להצלחת המדינה ועלינו אך להתפלל בשלומו שיצליח בכל עניניו וז"ש הוי מתפלל בשלומה של מלכות שכבר נודע מ"ש העקידה שער ע"ד ששלום נקרא מה שמקשר חוט השלימות בכללות כמו חוט הכסף והזהב שחורזין עליו מרגליות ואבני אקדח וכשיבואו מסודרים ומקושרים בטוב במצב הנכון זה נקרא שלימות אמיתי וע"ש והנה כי כן גם שלומה של מלכות נקרא מה שמחבר ומקשר האברים הנפרדים שיהיו מסודרים כל אחד במעמד ומצב הנכון וכמו שהלב משפיע לכל האברים החיות וכלם בין הנכבדים ובין הפחותים מקבלים ממנו מזון וברכה כמו כן שלומה של מלכות הוא המקשר לכל העם וז"ש שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו והיה זה רומס וזה חומס נפרדים כל אחד לעצמו והמלכות הוא חוט המקשר השלימות וע"כ עלינו להתפלל על שלומו ואשרו והצלחתו של מלכינו האדיר הקיזר יר"ה ומה גם אנחנו בית ישראל שאנו גרים בארץ לא לנו ובצל חסדו אנו חוסים וגרים ותושבים אנחנו בארצו עלינו גם עלינו ביחוד לבקש רחמים מאת אבינו שבשמים שיצליח בכל דרכיו ועסקיו ובשלומו יהיה לנו שלום כמ"ש ירמי' דרשו שלום העיר כי בשלומה יהיה לכם שלום אמנם מ"ש הוי מתפלל בשלומה של מלכות ולא אמר לשלומה של מלכות נלע"ד עפ"י מ"ש איזהו חכם הרואה את הנולד ביאור הדברים עפ"י מ"ש במדרש בקש לץ חכמה ואין זה חרטומי פרעה ודעת לנבון נקל זה יוסף והוא תמוה וגם מ"ש שם ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם תמהו כל המפרשים וכי ליועץ למלך נתנוהו אמנם נראה שכבר אמר החכם הדבר ניכר מפאת העדרו דהיינו אם נעדר אדבר אז ניכר מהחסר ובזה שמעתי מפי אבי מורי ני' מ"ש הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו. ותרגום אונקלס פתר הנשכח כדין ורש"י הוסיף אם נלך ונבקשנו הנמצא כמוהו והמזרחי תמה דהתרגום ורש"י שינו פשטת הכתוב שפירש הנמצא הוא נפעל העבר כמו הנהי' כמוהו ותרגום ורש"י מהפכים על העתיד ואמר הוא כי אחר שכל דבר ניכר בהעדרו לכך השכיל פרעה לבאר למצרים מעלת יוסף שהיא אם נלך ונבקשנו אז נראה ונכיר אם נמצא כמוהו עכ"ד והנני מוסיף על דבריו דאם אמנם הדבר ניכר מפאת העדרו זה רק לאיש המוני שאינ' מרגיש במעלה רק בהעדר הדבר אמנם המשכיל הוא מרגיש גם בעוד היותו קיים הדבר הוא מרגיש המעלה ומצייר לעצמו גם העדר הדבר כמה הי' חסר בזה ובזה פרשתי מ"ש וישא את עיניו וירא את המקום מרחוק והיא תמוה לאיזה צורך הודיע הכתוב שנשא עיניו מרחוק והמפרשים דברו בזה וגם מ''ש אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי ירא. אלהים אתה דברו כל המפרשים ובראשם המורה דאיך שייך עתה ידעתי כאלו נולד חלילה ידיעה מחודשת עיי"ש ולפענ"ד נראה דהנה כבר הקדמתי כי החכם מצייר הענין טרם היותו כאלו כבר עמד בעינו ונעדר הדבר והנה אברהם אבינו מעת אמר לו ד' שיעקוד את יצחק בנו הי' מצייר הענין כאלו כבר נעקד ונשחט וא"כ איפוא גם בעוד יצחק קיים הי' רואה אותו כאלו הוא צבור ומונח נעקד ונשחט וז"ש וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק היינו שצייר לעצמו גם בעודו לנגד עיניו חי וקים הי' רואה את הר המורי' ויצחק נעקד ונשחט עלי' והנה לפ"ז אחרי שבאמת הקב"ה לא רצה בדמו של יצחק ודם שנא ד' ובפרט דם אדם ורק רחמנא לבא בעי וכיון שהי' רואה שאברהם אבינו צייר לעצמו כאלו כבר נעשה הדבר ובשמחה ובטוב לבב קבל רצון בוראו א"כ איפוא מה חסר עוד וז"ש לו כי עתה ידעתי כמ"ש כעת גם בעודו בחיים דמית שכבר נעקד ונשחט לפניך א"כ ידעתי כי ירא אלקים אתה ולא חשכת את בנך יחידך ממני וז"ש איזהו חכם הרואה את הנולד היינו שמצייר לעצמו כאלו כבר נעשה הדבר והנה זה ההבדל שבין חרטומי פרעה ליוסף שחרטומי פרעה אף שפתרו שבע בנים כו' בכ"ז לא החליטו הדבר בהחלט אבל יוסף שפתר החלום הי' הדבר מוחלט בידו וראה הדברים וציירם כאלו כבר היו לעולמים וכאלו כבר הי' שני השבע ושני הרעב לעיניו וזה לך האות שצייר כן שהרי אמר ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם ואם לא הי' מוחלט בידו הי' כדאי בזיון וקצף שהמלך ימנה פקודים ואח"כ הי' פעולתם לריק ומזה עצמו הכיר פרעה שפתרונו אמת וא"כ זה הי' חלק מהפתרון שבזה נתן כח ועוז שפתרונו הוא אמיתי וז"ש בקש לץ חכמה ואין היינו שבקשו להבין אבל לא החליטו שכן יהי' ודעת לנבון נקל זה יוסף שבעיניו הי' ברור שיתקיים הדבר מעתה ז"ש הוי מתפלל בשלומה של מלכות דהנה באמת בעת נשמע רעש בארץ קול תרועת מלחמה אזי אף הסכל מרגיש כמה טוב הדבר בהיות עלינו מלך ושרים טובים אשר נחסה בצלם ונוכל לסחור בארץ וכל איש אשר לו קנין וענין נכון לבו בטוח כי לא יהי' לזרים חילו אמנם בהיות השקט ושלום בארץ אנשים המוניים לא ירגישו בטוב השגחת הנהגת המלך והשרים והדבר דומה לאיש אשר לו עינים ורגלים וידים הכל בשלימות ולא ירגיש מעלתם כ"כ רק אם חלילה יתקלקל איזה ענין אזי מרגיש כמה טוב לו אם הם שלימים לכך תקנו לנו חז"ל פ"ע מ"ע לתת תודה על שלימותם וכמו כן הזהירו לנו חז"ל הוי מתפלל בשלומה של מלכות היינו אף בעת השלו' הרגיש ותדע כי לולי מוראה כו' וגם עלינו להתפלל שיצליח אדונינו בכל דרכיו ועסקיו אמן. דרוש אשר דרשתי ביום ג' וישלח תרל"ד דען צווייטען דעצעמבר 1873 ליום מלאת כ"ה שנה למלוכת אדונינו האדיר הקיזר פראנץ יאזעף דער ז יר"ה מכל הכבודים שנמצאו במקראי קודש מה שמכבד העבד לאדון והעם למלך והבן לאב ראינו שהוא יותר מצד הנותן להמקבל ועינינו רואות בסדר שאנחנו בו ממה ששלח יעקב אבינו לעשו אחיו מכל המנחות ששלח לו נאמר ואמרתם גם הנה עבדך יעקב אחרינו כי אמר אכפרה פניו במנחה ההולכת לפני ואח"כ אראה פניו והנה באמת עשו לא הי' צריך לאותה מנחה שהרי נאמר אח"כ ויאמר עשו יש לי רב אחי יהי לך אשר לך ויעקב הפציר בו מאד עד שלקח מאתו כמ"ש ויפצר בו ויקח ומזה נראה שעיקר הכיבוד הי' במה שהראה יעקב שקבל האדנות של עשו עלי' ויבואר לפנינו וכן ביצחק שאמר לבנו הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי ועתה שא נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי ציד ועשה לי מטעים כאשר אהבתי והביאה לו ואוכלה בעבור תברכך נפשי בטרם אמות והנה יצחק לא הי' צריך לאותן מטעמים שהרי רבקה צותה את יעקב לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טובים ואעשה אותם מטעמים לאביך כאשר אהב וא"כ איפו למה חרד יצחק את כל החרדה הזאת שישלח את עשו בנו שילך במקום סכנה למקום גדודי חי' וליסטים להביא לו ציד ומזה נראה שיצחק רצה לראות לנסות את עשו אם יתאמץ בשביל כבוד אביו להביא לו הציד טן השדה וע"כ יתקרב נפש עשו לנפש אביו שיוכל לקבל שפעת הברכה וכן נאמר בשלמה מלכים א' ס' יו"ד וכל הארץ מבקשים את פני שלמה לשמוע חכמתו אשר כהן אלקים בלבו והמה מביאים איש מנחתו כלי כסף וכו' והנה שלמה לא הי' צריך לאותו מנחה שהרי שם נאמר אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה וא"כ איפו הי' המנחה רק מאשר העם רצו להתקרב לשלמה לשמוע חכמתו ע"כ הביאו לו ומצינו בשאול שמואל א' ס' צ' בעת שלחו אביו לבקש האתונות והלך עם נערו. והנה הנער אמר אל שאול הנה נא איש אלקי' בעיר הזאת והאיש נכבד כל אשר ידבר בא יבא ויאמר שאול לנערו והנה נלך ומה נביא לאיש כי הלחם אזל מכלינו ותשורה אין להביא לאיש אלקי' מה אתנו והנער השיב הנה נמצא בידי רבע שקל כסף ונתתי לאיש אלקים והגיד לנו את דרכינו וע' רש"י שהביא בשם הת"י ששאול אמר אם מקבל ממון מאי נעיל לי' ופירש רש"י ששאול לא הי' מכיר במעשיו של שמואל וע"ש והיינו ששאול אמר כיון שהוא רוצה לקבל ממון אין שוה לי שהוא לא הבין מעלת הנביא שא"צ לזה רק עבור להתקרב אליו וע"ז השיב הנער הנה נמצא בידי רבע שקל כסף ונתתי כו' והיינו שהוא מצדינו לא מצד המקבל רק להתקרב לאיש אלקים וכעין זה מצאנו בפ' א' דתמיד משנה א' שהי' הכהנים שומרים בבהמ"ק בשלשה מקומות ופירש הרמב"ם והברטנורא שלא הי' מפחד הליסטים אלא שזה יקר וגדולה וכבוד להבית הקדוש שישמר ע"ש והכוונה שבאמת זה דרך העולם שבמה שרגילין תמיד אין האימה גדול כ"כ וע"כ הזהיר להכהנים שירגישו בנפשם קדושת המקדש וע"כ צוה שישמרו אותו שיהי' תקוע בלבבם אימת המקדש וקדושת השכינה השורה עליו. ובזה אני מבין מה דאמרו ביבמות דף ו' נאמרה שמירה במקדש ונאמרה שמירה בשבת מה שמירה האמורה בשבת לא משבת אתה מתירא אלא ממי שהזהיר עליו אף שמירה האמורה במקדש לא ממקדש אתה מתירא אלא ממי שהזהיר עליו ולא נודע הכוונה גם איך שייך שיתירא משבת. אמנם באמת כבר נודע שמזל שבתאי משמש בשבת ושבתאי מורה על חורבן ושממון לכל המלאכות שנעשו בו והנה הי' אפשר לחשוב שלכך אסרה תורה מלאכה בשבת מפני שמזל שבתאי שולט על כל הנעשה בו אבל באמת נהפוך הוא ששבת הוא יום שמחות ועונג וע"כ נצטווינו לשבות בו וזה שאמר לא משבת אתה מתירא שהרי שבת הוא יום שמחות ועונג רק מה ששובת שהזהיר הקב"ה שישבות אף שמירה האמורה במקדש לא מפני פחד הגנבים שומרים רק ממי שמוזהר עליו ובזה מבואר מ"ש יעקב אכן יש ד' במקום הזה ואנכי לא ידעתי וירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים והיינו שבא להתנצל על מה שלקח מאבני המקום וישם מראשותיו ופירש"י עשאן מרזב סביב לראשו שירא מפני חיות רעות ובזה שלא ידע שהוא מקום הקדושה ומכוון כנגד בהמ"ק של מעלה שלא שייך שם פחד שאין להם שום שליטה שם א"כ לא הי' צריך למרזב וז"ש אכן יש ד' במקום הזה כו' והבין שקדושת השם שופעת עליו וז"ש מה נורא המקום הזה כו'. ונחזור לעניננו שכל הכבודים לא מפאת המקבל המה רק מפאת הנותן וזה מ"ש יש לי רב והיינו ע"ד מה שאמרו בנדרים ס"ו מי שאמר קונם שאני נהנה לך אם אין אתה נותן לבני כור חיטים כו' ה"ז יכול להפר שלא ע"פ חכם שיאמר כלו' אמרתי אלא מפני כבודי זה כבודי ופירש הר"ן שיכול לומר כלו' אתה עושה אלא לכבדיני וזהו יותר כבוד אצלי שלא אקח מאתך וז"ש עשו אתה שלחתי לי לכבדיני יש לי רב והנה יעקב אמר אל נא אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלקים ותרציני והנה אמרו במדרש כמו שנאמר ולא יראו פני ריקם אף כאן לא יראו פניך ריקם והכוונה שהרי בורא עולם בודאי א"צ לשום קרבן כמ"ש לא אקח מביתך פר כו' ואפ"ה צוה הקב"ה שלא יראה פניו ריקם והיינו שירגישו בנפשם שעומדים במקדש ומקריבים קרבן לפני ה' אף כאן לא יראו פניך ריקם אף שאינך