דברי שאול דרשות צ

לעולם שכינה עמהם והדברים סתומים ועיין בעקידה שכ' שלא בא בסודם והנראה לדעתי הכוונה למ"ש שאנכי מורה הנהגה נסיית שהוא לבדו ינהג ולכך תרגם אנא אחות עמהם לא יקרא ד"ה שאז הי' מורה על הנהגה טבעית אבל הוא רצה לבאר שאנכי בא לשלול שאין כאן הנהגה טבעית רק נסיית לכך תרגם אנא אחות עמך וז"ש הרמב"ן עפמ"ש עלו למצרים שכינה עמהם ומעתה נבוא לבאור המדרשים ומקודם נבאר דברי הילקוט ברכה לבל היד החזקה אמר' משה התורה הזו שקבלתי מימינך שמא משאמות תהי' נקראת ע"ש אחר א"ל הקב"ה ח"ו לשמך הוא נקראת שנאמר זכרו תורת משה עבדי ועוד אמר לפני רבש"ע שמא כל הנסים האלו שעשית על ידי וע"י אהרן אחי שמא כותב אתה אותם לשם אחר א"ל לאו לשמכם הם נכתבים שלח במשה עבדו אהרן אשר בחר בו שמו בו דברי איתותם ועוד אני מעיד עליך ולכל היד החזקה אשר דבר משה אין כתיב כאן אלא אשר עשה משה לעיני כל ישראל עכ"ל והדברים אינם מובנים והנראה בזה עפ"י מה שבארתי מקראי קרש פ' בהעלתך אם יהי' נביאכם ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא פה אל פה אדבר בו במראה ולא בחידות תמונת ה' יביט ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה והמקראות האלו אומרים דרשוני וחיו במה שהבדיל נבואת משה מנבואת שאר נביאים וגם ענין אם יהי' נביאכם תמוה וזה רבות בשנים אמרתי דהנה כבר נודע מ"ש הר"ן בדרשותיו ריש ב' מיני נבואה נביא השלוח לעם ויש נביא שנביאתו בא מצד השגתו הגדולה והרמב"ם באר ההבדל שבין נבואת משה לשאר הנביאים דכל הנביאים בחלום ובמראה ומרע"ה מתנבא והוא עומד כל הנביאים ע"י מלאך ומרע"ה לא ע"י מלאך כל הנביאים יראים ונבהלים ומתמוגגים ומ"ר אינו כן וכו' כל הנביאים אינם מתנבאים בכל עת שירצו ומרע"ה איבו כן כ"ז שיחפוץ רה"ק לובשתו לכך כל הנביאים כשהנבואה נסתלקה מהם חוזרים לצורכי הגוף ואינם פורשים מנשותיהם ומרע"ה לא חזר לאהלו הראשון ולפי' פי' מן האשה ונקשר דעתו לצור עולמים ולא נסתלק מעליו ההוד לעולם וקרן אור פניו ונתקדש כמלאכים עיי"ש פ"ז מהל' יסודי התורה הלכה ח' ולדעתי כל ההבדלים הם כ"א בדבר אחד לפי שכל הנביאים הם רק שלוחים אם ליסר אותם ולהוכיחם לכך אחר שנסתלקה הנבואה מהם חוזרים לצורכי הגוף וגם בעת נבואתם הי' די להם במראה ע"י מלאך אבל מרע"ה שענין נבואתו הי' מצד השגתו וא"כ לכך הי' רואה באספקלריא המאירה וגם הי' משיג ידיעות ברורות ולא באדות ומפי הקב"ה בעצמו ולכך פי' מאשה. וזה שהשיב על שאלתם למה פי' מן האשה אם יהי' נביאכם ורק שהי' שלוח לעם הי' די לו אם במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו כי זה גם זה די שידע הנביא להוכיח להעם אבל לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא והיינו שהשיג כל שערי מ"ט בינה ולא חסר רק מעט ולכך פא"פ אדבר בו במראה ולא בחדות א"כ מדוע לא יראתם לדבר בעבדי משה שלכך פי' מן האשה וז"ש אל נא תשת עלינו חטאת אשר נואלנו ואשר חטאנו והיינו שנואלנו להבין ההבדל שבין נבואת משה לנבואתנו וכעת נראה להטעים עוד ענין אם יהי' נביאכם דהנה כבר בארתי שיש הנהגה טבעית ונסיית ובזה בארתי מה שאמרו בחולין גבי ר"פ בן יאיר שאמר לגנאי חלוק לי מימך א"ל אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קוני אתה ספק עושה ספק אי אתה עושה ואני ודאי עושה א"ל אי אתה חולק גוזרני עליך שלא יעבור בך מים לעולם ועיי' מהרש"א מ"ש בזה ולדעתי נראה שהנה ר"פ בקש שיחלוק מימיו והיינו עפ"י נס שיחלוק מימיו ולא עפ"י הנהגה טבעית וכבר נודע שהנהגה טבעית הוא מתמיד וקיים והנהגה הנסיית הוא מסופקת וע"ז השיב לו הגנאי אני ודאי הולך ואתה ספק וע"ז השיב לו ר"פ שאני מ"מ קודם שיכול לבטל הנהגה טבעית שגוזרני עליך שלא יעבור מים לעולם ודו"ק: והנה נביא נגזר מלשון ניב שפתים שמדבר לעם מה שנצטוה וההבדל שבין נבואת משה לשאר נביאים דשאר נביאים לא עשו שום פעולה רק שדברו מה שצוה ה'. ולכך נקראו נביאים אבל מרע"ה עשה מעשים מעצמו והסכים לו דעת המקום וז"ש משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו ופי' העקידה משה ואהרן היו כשרים וכהנים לפני המלך אבל שמואל הי' רק בקוראי שמו וז"ש מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו. כי אתה כשר המצוה וא"צ לבקש רשיון מאתי וזה ההבדל שבין משה לשאר נביאים ששאר נביאים אינם רק מדברים א"כ לאחר שדבר הרי חוזר לאנושותו כשאר אנשים שבעולם ולכך לא פי' מן האשה אבל משה שזכה שיוכל לפעול בעצמו פעולות זה מקודש יותר וז"ש אם יהיה נביאכם והיינו שיהי' מוגדר בשם נביא אם במראה אליו אתודע אבל לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא וגדול מנביא א"כ לכך פי' מן האשה שהרי תמונת ה' יביט וזה מה שאמרו בילקוט ברכה הנ"ל דהרמב"ם בפיהמ"ש פרקי אבות גבי י' דברים נבראו ביה"ש כתב דכל הנסים נתן הקב"ה בטבע מיום שנברא ואין לנביא בהן שום מעלה כ"א מה שידע מקודם מה שיהיה בעת ההיא עיי"ש באורך ועוד יותר האריך במו"נ ובמדרש שמואל ובתי"ט הביא בשם המאירי שחולק בזה וכתב דענין הנס נתחדש לשעתו וכל נביא לפי מדרגתו רק שהקב"ה ידע מקודם שיהי' כן עיי"ש באורך והנ"מ ביניהם דלדעת רבינו ז"ל כל הנביאים שוים שהנביא מודיע לאדם מה שצוה הקב"ה אבל המאירי סובר דעיקר הנס בא בצדקתו ובהשגתו ולפ"ז שפיר אמר משה שמא משאמות לא יהי' נקראים ע"ש והיינו כיון שאין חלוק ביני ובין אחר בעיקר הנס והי' כן בעת הבריאה א"כ שמא לא יהיה נקראים ע"ש ובקצת נוסחאות הביא בתוצאות חיים ריש בראשית הגרסא שמא יהי' נקראים על שמך וזה יותר מסכים לכוונתינו וע"ז אמר לו חיו ע"ש נקרא שנא' שלח משה עבדו וכו' ולא עוד אשר דבר משה אין כתיב והיינו רגשו' אינו רק דבור בעלמא וזה ענין נביא אלא אשר עשה משה ובזכותך ודו"ק ומעתה נבא אל הבאור והנה מ"ש בגאולה הראשונה כתב שלח משה עבדו אהרן אשר בחר בו דהנה כבר בארתי שמשה ואהרן לא היו רק נביאים לבד רק שהיו למעלה מהנביאים שעשו פעולות מעצמם והחלוק ביניהם דבמעשה הקב"ה לא שלטו האויבים ובמעשה ב''א שלטו האויבים וא"כ בגאולה הראשונה שהי' איזה מכות ע"י משה ואהרן ועשו ע"י המטה א"כ לכך לא נתקיימה הגאולה אבל בגאולה העתידה ברצות ה' הננו מבקשים שלח אורך ואמתך דהיינו שלא ע"י פעולה אנושיית רק ע"י הקב"ה בעצמו ויהיה. אור אמיתי שיתקיים וז"ש הנני שולח לכם את אלי' הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא והיינו במ"ש למעלה דשאר הנביאים לא עשו שום פעולה רק שהודיע לעם מקודם לכך נקרא אליהו הנביא שנגזר מן ניב שפתים לפני בוא יום ה' הגדול והנורא והיינו שהקב"ה בעצמו יעשה ומעתה ז"ש וגם בחורי רצתה נפשי מבואר בפ' מ"ב קנה רצוץ לא ישבור שלא יעשה שום פעולה והמעיין בכל הפרשת ימצא כי הקב"ה בכבודו ובעצמו יעשה וז"ש סי' לגאולה הראשונה באנכי והיינו שהקב"ה בכבודו ובעצמו ירד עמהם למצרים וגם העלה אותם שהרי בסוף הגאולה נאמר הרם את מטך ודרשו במדרש שיסלק את מטהו והיינו שלא ע"י פעולה אנושיית רק ע"י הקב"ה בעצמו ולע"ל באנכי אני מעלה אתכם שנאמר הנני אנכי שולח לכם את אלי' הנביא וה' ישלח לנו נביאו ומשיח צדק במהרה בימנו: דרוש על הולדת בן יורש עצר לאדונינו הקיסר החסיד האדיר בגבורתו ובצדקתו ובחכמתו פראנץ יאזעף הראשון ירום הודו ויתנשא מלכותו אמן ביום א' י"ב אלול הרי"ח דען צווייא אונד צוואנציגסטען אוגאסט 1858 בבית הכנסת הגדולה דח"ל לבוב בקהל עם גדול. ישעי' ט' כי ילד יולד לנו בן נתן לנו ותתי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אבי מעד שר שלום למרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אותה ולסעדה במשפט וצדקה מעתה ועד עולם ביאור הדברים בלי דקדוקים יבואר ע"פ מה שכתב תהלים ע"ב לשלמה אלהים משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך ידין עמך בצדק וענייך במשפט ישאו הרים שלום לעם וגבעות בצדקה כו' רש"י ורד"ק מפרשו שהמזמור הלז סובב הולך על דוד ושלמה והביאור לדעתי דהנה ההבדל שבין מלך אשר שלום ושקט בימיו אין שטן ואין פגע רע לבין מלך אשר איש מלחמות הנהו והשתערות רבות יסובבהו הוא המלך אשר לא ינוח ולא ישקוט מזעפת עמים רבים אשר ישטמוהו ורובו אותו המלך הלז לא יוכל לשום עין בקורת על אנשי מדינתו ולכונן אותם על אדני מוסדות השלום ולהעניק אותם מפרי הצלחה וברכה גם לגדור גדר בפני עושי עולה יען כי הוא נחוץ לתת עין ולב לבל יעלה הצר הצורר לפרוץ פרץ ולהרוס חומת בני מדינתו לבל יעבור בם זר וישחית מבצרי נחלתו ואדנהו לא כן המלך שהשלום שלו הוא עיניו ולבו כל הימים להצליח אנשי מדינתו ולהרבות מקנה וקנין בכל ערי מלכותו ולדכא עושק אשר לא ירבה ויבוז איש ברעתו ולהביא ברכה אל תוך בתיהם לסגל בהם כל טוב וכל חלב הארץ להם יהי' לאכלה ולשבעה והנה כבר נודע כי דוד המלך ע"ה הסתער עליו גם הסתער רעש מלחמות עד למרבה מיום החל להיות איש גבור בארץ עד גויעתו כמו שהעיד עליו הכתוב ד"ה א' כ"ח כי איש מלחמות אתה וכו' לא כן שלמה העד העיד בנו ד' בדברת קרשו ד"ה א' כ"ב הנה בן נולד לך הוא יהי' איש מנוחה והניחותי לו מסביב שלמה שמו ושלום ושקט אתן על ישראל בימיו אם כן איפוא זה מאמר הכתוב משפטיך למלך תן זה יורה על דוד המלך שהוא היה צריך לשפוט תמיד ולריב את ריבו וריב עמו מיד בני נכר אבל שלמה בנו שהוא איש מנוחה על זה יפול תחנתו וצדקתך לבן מלך ורצה שהוא ישקיף בעין חודרת על תיקון מדינתו ועמו כי יהי' שלום בימיו וזה שאמר ישאו הרים שלום לעם וגבעות בצדקה ישפוט עניי עם ויושיע לבני אביון וידכא עושק וכו' יפרח בימיו צדיק ורוב שלום עד בלי ירח והמעיין בכל הס' ימצא כי סובב הולך על נקודה הלז שבקש שישא כנהר שלום וירבה הצלחת בני מדינתו וגם יסיר כל המכשולים אשר ינכלו אנשי רשע לפרוס מצודת וטכמורת לתפוש בם אנשים צדיקים וטובים עוד יש הבדל בין מלך איש מלחמות לבין מלך אשר אך שלום יסובבהו ועל מי מנוחות ישית הוד כסאהו ע"פ מה שמצאנו בס' יוסיפין בו ידובר מקורות המלכים ויספר שאויגאסטוס קיסר רומיים בעת התחנך בכתר המלוכה נטל הכתר בשתי ידיו וכה דבר כתר כתר אלו היה נודע לכל אדם הצרות והתוגות החרדות והרעות אשר תחתיך אע"פ שימצאוך בשוק מושלכת בין האבנים לא יקחו אותך ולא ירימוך מעל הארץ ואני לעבד נמכרתי לעם הזה לעבוד מלאכתם ולא לאדון ולקיסר והכתר הזה אינה אות מלכות כ"א חבלי עוני וברזל וכעין זה מצאנו בש"ס הוריות שאמרו החכמים כלום שררות אני נותן לכם עבדות אני נותן לכם והנה כ"ז במלך שהוא איש מלחמות וצר ומציק יסובבהו ממלכות אחרות אבל הגבר אשר זוכה להיות שורר בשלום ומנוחה זה הכתר הולמתו ולזה הכתר יעדה עדי יופי ונזר זהב על ראשו והנה כי כן זה שאמר כי ילד יולד לנו בן נתן לנו ותהי המשרה על שכמו והיינו שהכתר אשר יונח על ראשו הוא לו למשרה