דברי שאול דרשות פט

ישראל ודאי שייך אסמכתא וגם אם יאנס חייב לשלם ועדיין ברשות עכו"ם חרב ובגוף קושי' הר"ן דנימא הואיל ואי בעי הי' פודה אותם באמת תתו' כתבו בפסחים מ''ו דהואיל אי בעי פריק לא אמרי' דאל"כ חמץ של עכו"ם יעבור הואיל אי בעי קני' לי' והרי תרצו לקושי' הר"ן. אמנם דבריהם אינם מובנים וראיתי לדו"ז רבינו הגדול בעל ישועות יעקב שכ' בכמה לבאר דהואיל ל"ש רק מה שזה מוחזק יותר מאחר כמו הואיל ואי בעי מתשל עלי' דהבעלים יכולין לשאול ולא אחר אבל לקנות דכולם שוין ל"ש הואיל ודפח"ח. ולפ"ז כל שאמר מעכשיו כבר הקבה להנכרי ל"ש הואיל דהרי הוא של נכרי לגמרי וכולם שוין בזה ויכול כ"א לקנות. ובזה מיושב קושי' התוס' לאביי דלמפרע ה"ג אמאי ד"ה עובר. ולפמ"ש א"ש דכל שלא אמר מעכשיו עכ"פ הוא בודאי יכול לפדות יותר משאר אנשים ושוב שייך הואיל ובזה מיושב גם הרישא אמאי בישראל אינו עובר למ"ד כיון דלמפרע ה"ג. ולפמ"ש א"ש דהרי דעת הרז"ה והרמב"ן במלחמות בסוגי' דחלה שנטמאת דשייך לומר הואיל אף לקולא א"כ שוב אינו עובר דאמרי' הואיל ודו"ק. איברא בגוף כוונת התוס' הואיל ואי בעי פרק ל"א כמו ואי בעי קני לפע"ד לא מסתבר דבהקדש דזה יוכל לפדות דהבעלים פורים בכ"ש על שו"פ ובאחר צריך בשוי' שוב ל"ש דיד כלם שוים ושייך לומר הואיל ואי בעי פריק אך נראה דהנה במה דאמרו דבעלים יכולים לחלל על שו"פ ולא אחר כ' בטורי אבן סוף מגלה בא"מ בדף כ"ג שני טעמים אחד כיון דע"י הבעלים בא ההקדש לכך הוא יכול לפדות בשו"פ. והטעם השני דכיון דהוא יכול לחלול עליו ולא אחר לכך יש לו כח לפדות ג"כ בשו"פ וכתב דהנ"מ אם כבר בא ליד הגזבר. ולפ"ז שם דכתבו התוס' דא"י לשאול משום דבא ליד הגזבר שוב ל"ש הואיל ואי בעי פריק דהרי גם בעלים צריך לפדות בשוי' והוי כמו אחר ובחי' כתבתי לישב קושי' השעה"מ הא אין פודין קדשים שהא יכול להאכילו לכלבים והנראה דבאמת כל הטעם דבבא ליד הגזבר לא מועיל שאלה משום דספק שמא אין כוונתו באמת וכמ"ש הנו"ב ולפי"ז כאן דבאמת רוצה לפרות א"כ איכו מוציא מיד הגזבר בחנם שוב יוכל לשאול כקושי' התוס' וא"ל דבא ליד גזבר דכל שפודה אף שבא ליד גזבר יוכל לשאול ושוב לא יהי' הקדש ויוכל לפדות ולפ"ז שוב יצטרך לפדות בשוי' א"כ הוי כמו אונס אחר ושייך שפיר הואיל ואי בעי קנה ודו"ק. ועתה אתחיל בדברי מוסר ותוכחת חיים במדרש רבה שמות פרשה ג' ויאמר משה אל האלקים מה שאמר לו כי אנכי שלחתיך אמרו רבותינו ז"ל סי' לגאולה הראשונה שבאנכי ירדו ישראל למצרים שנאמר אנכי ארד עמך מצרימה ובאנכי אני מעלה אתכם וסי' לגאולה האחרונה שבאנכי הם מתרפאין ותן עתידין לגאול שנאמר הנני אנכי שולח לכם את אלי' הנביא והדברים סתומים וחסומים ועיין יפ"ת ובילקוט סוף מלאכי על פסוק הנני אנכי שולח לכם את אלי' הנביא אמרו ישראל בגאולה ראשונה כתיב שלח משה עבדו אהרן אשר בחר בו שלח לי אף שנים כנגדם שלח אורך ואמתך אמר הקב"ה הנני משלח שנאמר הכני שולח לכם את אלי' הנביא הרי אחד והשני הן עבדי אתמוך בו בחורי רצתה נפשי והדברים מפליאים ועיין בילקוט תהלים רמז תשמ"ה וטרם יהי' כל שיח נבאר ההבדל שבין אני לאנכי ואפיקי יהודא בדרוש ים מערבה האריך בזה והנראה לי הבדל אחר בזה ענין אני ואנכי הוא דאני אינו בא לשלול האחר רק שמודיע אני הוא אבל אנכי שולל שדוקא אנכי ולא אחר וענין אנכי בא במקום שצריך לכתוב אני אני בכפל והי' עורה על שלילה כאדם המדבר אני אני מורה על החזוק שדוקא הוא ולא אחר ע"ז בא מלת אנכי שזה מורה על שלילה וזה לדעתי מה שנאמר בפ' וירא ויאמר אברהם אנכי אשבע וכו' כי שם נשבעו שניהם והרי בתחילה לא אמר רק שהוא ישבע והיינו דבתחילה בקש אבימלך שישבע שלא ישקר רנינו ונכדו א"כ הי' אבימלך מתירא מאברהם וע"כ אמר לו אנכי אשבע והיינו שבזה שולל שאבימלך א"צ לשבע רק אברהם אבל אח"כ שאברהם בקש מאבימלך על אודות הבאר אז כתב כי שם נשבעו שניהם וזה לדעתי מה שאמר יוסף לאביו אנכי אעשה כדבריך והיינו כמו שדרשו במדרש שרק יוסף הי' יכול להעלותו ממצרים ולא אחר לכך אמר אנכי אעשה כדבריך שאחר לא יכול לעשות זאת. ובזה מובן מ"ש ויאמר יעקב אל אביו אנכי עמו בכורך אח"כ כתיב ויאמר אתה זה בני עשו ויאמר אני ולא כתיב אנכי ובזה ניחא דבתחלה רצה יעקב לשלול שהוא דוקא עשו וידע יעקב באביו שרוצה לברך עשו הבכור לכך אמר אנכי עמו בכורך אבל אח"כ שיצחק נסתפק ואמר הקול קול יעקב והידים ידי עשו אמר אני מפני שרפו ידיו. וזה לדעתי מה שאמר משה מי אנכי כי אלך אל פרעה ובמדרש שמות פ' ט"ז וכי אני אותו שכתוב בו דן אנכי שאתה משלחני לגאלם אמר לו הקב"ה חניך אני מוריד ומצילם והכוונה למה שאמרו לכה ואשלחך אם אין אתה גואלם אין אחר גואלם ובארתי בחי' כי לכה בה' מורה שרק הוא ועליו הדבר מוטל כמו לכה לישועתה לנו תהלים פ' שפירש"י שאין זה לשון הליכה אלא כמו לך וכמו אליך לישועה וג"כ לכה בה' משמע שעליו הדבר מוטל וזה ששאל עשה במה ובאיזה כח נבחרתי שאנכי אגאלם ולא אחר וזה שאמר וכי אני אותו שכתב בו דן אנכי והיינו שלהקב"ה לבד יתכן לתאר בתואר אנכי וע"ז השיבו כי אני אהי' עמך כי אחר לא יוכשר שאתי' עמו וזה שאמר במדרש פרשת ויחי ויאמר ישראל אל יוסף אנכי מת סימן זה מסר להם הזקן כל עי שיבא ויאמר אנכי וכו' זה הגואל והכוונה שאם אדם יאמר אנכי וישלול זולתי זה הגואל וכמו שהבטיח הקב"ה לכה ואשלחך שאין אחר גואלם ואמרו במרים אנכי לד' אנכי אשירה בסיני נאמר אנכי ובתבור נאמר שני פעמים ובכרמל נתקדש שמו של הקב"ה ונאמר ה' הוא אלהים ה' הוא אלהים כנגד אנכי ה' אלהיך ועיין ברד"ק שהביא המדרש שהקב"ה הבטיח להבור וכרמל שיכפול באנכי והכוונה לדעתי עפי' מה שבארתי מה שאמרו במדרש מאני של בו"ד אתה למד אני של הקב"ה מה פרעה על דבר שאמר אני פרעה הי' לו כל הכבוד הזה כשיבוא אני של הקב"ה אני עשיתי ואני אשא אעכ"ו וביפ"ת האריך בזה למה בחר דוקא בקרא הזה וחוץ לדרכיו פרשתי עפמ"ש ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם ויאמר אלקים אל משה אהי' אשר אהי' ובארו המפרשים דבב"ו אינו יכול לומר רק הייתי ואני הוא כעת אבל לומר שיהי' לעתיד אינו בכוחו לומר והקב"ה יכול להבטיח אהי' אשר אהי' שאהי' גם לעתיד וא"כ כששאל משה מה שמו והיינו במה כחו גדול אמר לו אהי' אשר אהי' ולכך פרעה לא יכול לומר רק אני פרעה אבל לא שיהי' פרעה שזה לא יכול להבטיח וזה שאמר אף שלא אמר רק אני פרעה הי' לו כל הכבוד הזה ולכשיבא אני של הקב"ה אני עשיתי ואני אשא שהוא מבטיח על העתיד אעכ''ו ועל פי דרכנו יתכן דאני אינו בא לשלול רק שמודיע שאני הוא אבל הקב"ה אמר אני עשיתי ואני אשא דשתי פעמים מורה על השלילה והוא ולא אמר וזה לדעתי מה שאמר ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי אני אמית ואתי' מחצתי ואני ארפא והיינו שמורה על השלילה ומבטיחו על העתיד והנה כבר כתבנו דאנכי מורה על השלילה ולכך הבטיח לחבור שני פעמים אנכי דהוא יותר מורה על השלילה ולכרמל אמר ה' הוא אלקים מורה על השלילה דרק ה' כביכול ובזה מיושב מה שהקשה האב"ע למה לא כתיב אנכי ה' אלהיך אשר בראתיך ולדרכנו ניחא דהנה אנכי מורה על השלילה דוקא הוא ולא אחר והנה בבריאה כתיב נעשה אדם בצלמנו והביא הרמב''ן בשם ר' יוסף קמחי שהקב"ה אמר לארץ שכבר ברא נעשה בצלמנו שהרי בראו מן הארץ ולא יתכן לשין אנכי וע"כ לא אמר אנכי אשר בראתיך שהבריאה לא הי' בשלילה וגם אביו ואמו ג' שותפין באדם אבל על הוצאת ארץ מצרים לא הי' רק ה' לבדו לכך אמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך ומצאתי בפסיקתא דר"כ אנכי אנכי הוא מנחמכם באנכי בראתי את העליונים ובאנכי בראתי את התחתונים באנכי בראתי את אדה"ר באנכי דברתי עם אברהם באנכי דברתי עם יצחק כשנגלה אל יעקב לא נגלה עליו אלא באני שנאמר ויאמר אני ה' אלהי אביך לפיכך נתירא יעקב מאוד ולמה נתירא אמר על אבותי לא נגלה בלשון הזה באני אלא אנכי תאמר יש בי עון שלא השיח עמי בלשון הזה שהי' מסיח עם אבותי כיון שראה הקב"ה שהוא מצטער על הדבר מיד התחיל מדבר עמו באנכי והנה אנכי עמך באנכי ירדתי עמך למצרים באנכי העליתי' ושם שנא' אנכי אעלך וגם אעלה ועיין בפסקא דעשרת הדברות הנך רואה שיש הבדל גדול בין אני לאנכי ולא נודע במה ולדרכנו מבואר שאנכי שולל יותר שרק הוא לבדו יעשה זאת וע"ז נצטער יעקב ולהעמיק בדבר מה שייך אצל הקב"ה להבדיל בין אני לאנכי כיון שכביכול הוא עצם פשוט בתכלית הפשיטות ונבאר הדברים ע"פ מ"ש הנני אנכי שולח מלאך ואמרו במדרש על פסוק עתה באתי בימי משה רבך באתי ולא רצו בי עתה באתי ובאור הענין מה הי' ענין במלאך ובתחלה רצה משה בו ואח"כ לא רצה בו כמ"ש אם אין פניך הולכים אל תעלינו מזה ובסוף בא בימי יהושע ובעקידה ובאברבנאל האריכו בזה. ולדעתי נראה דהנה יש הנהגה נסיית והנהגה טבעית שהשי"ב הי' חפץ שיהי' מונהגים ע"י הטבע וכבר נודע מפי מורה דזה נקרא מלאך ענין הטבע והמעיין בפרשה ימצא שהשי"ב אמר לו שיהי' ע"י הטבע לכך אמר מט מעט אגרשנו מפניך פן תרבה עליך חית השרה והיינו עפ"י ענין טבע ובתחלה נתרצה בזה דמה איכפת לי' שיהי' מושגחים מאת הבורא וע"י הטבע אמנם הנ"מ הוא בזה שאם יחטא לא יוכל למחול שהוא רק שליח ועד"מ אם יבקש אדם דין ומשפט אז יש בכל עיר ועיר שופטים אבל אם יבקש שיעשו אתו לפנים מש"ה זה צריך לבקש מאת המלך לבדו וזה לדעתי מה שאמרו יהודא בי אדוני ידבר כא עבדך דבר באזני אדוני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה והיינו שיהודה הי' צריך לבקש מאתו רק בתורת חסד ותחנונים א"כ לא הי' יכול לבקש משופטים כי היו שופטים רבים זולתי יוסף רק לפי שלא יכול לבוא בתורת משפט רק בתורת חסד וחמלה אמר ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני והיינו שאתה צריך לשמוע אותי כי כמוך כפרעה ואתה כמלך. עכ"פ להשליח אין מקום לבקש חסד וזה שאמר השמר מפניו ושמע בקולו אל תמר בו כי הוא לא ישא לפשעכם והיינו שהוא רק שליח ולא יוכל למחול וא"כ לאחר שראה משה שחטאו בעגל צריכין להתנהג עמהם בתורת חסד וחנינה ע"כ אמר אם אין פניך הולכים אל תעלני מזה כי מי יוכל למחול וז"ש אח"כ ילך ס' בקרבנו כי עם קשי עודף הוא וסלחת לעונינו וע"ז הבטיח לו השם נגד כל עמך אעשה נפלאות והיינו שיהיו מתנהגים ע"י הנהגה נסיית והנה יהושע ששאל הלנו אתה אם לצרינו א"כ הי' חפץ לעזור עפ"י טבע ולכך אמר אני שר צבא ה' עתה באתי כיון שחפצת להתנהג עפ"י טבע באתי. והנה זה לדעתי ההבדל בין אני לאנכי במאמר השי"ב והיינו שכל מקום שהוא הנהגה טבעית מתואר בתואר אני וכ"ע שהוא הנהגה הנסיית הוא מתואר בתואר אנכי. והנה הת"א תרגם על אנכי ארד עמך מצרים תרגם אנא אחית עמך והרמב"ם במורה תמה עליו שאחר שהוא מרחיק ההגשמה בכל עוז איך תרגם כאן אנא אחית עמך והרמב"ן הרחיב הדבור בזה שהכוונה למ"ש גלה למצרים שכינה עמהם גלה