דברי שאול דרשות פז

ע"כ דא"צ זמב"ד והגאונים חולקים ע"ז ועל כל מלוה נותנין זמן ובישוב ראית העיטור והר"ח נראה דאין ראי' דרש"י במתק לשונו ישב קושי' זו. שהרי פי' פלוגתא דאביי ורבא בשעבד לו נכסין שאם לא אפרע לך לזמ"פ גבי מנכסי' אשר באמת הפ"י ז"ל נתקשה בזה דלאיזה צורך פי' במשעבד לו ובפי' מסתמא נמי משועבדים לו אבל באמת כוונתו דכיון דבמקרקע דבלא אמירתו ג"כ הי' משועבדים לו כל נכסיו אף שימכרם וא"כ למ"ל לאטפויי אמירתו וע"כ לענין זה שמגבה מנכסים אלו ולא יצטרך לחת לו זמן שימכרם ולכך כי מטא זמני' למפרע ברשותו קאי ובהתנה בפי' שלא יתן לו זמן מועיל כמ"ש הגד"ת ח''ב סעי' א' בהדיא וז"ב איברא דלפ"ז קשה איך רצה הש"ס לאוקמי' פלוגתא דהלוה לישראל על חמצו דלמ"ד למפרע ה"ג אמטו להכי מותר בהנאה והא התם במטלטלין מיירי ושם איצטרך לשעבדם בפי' כדי שלא יוכל למוכרו וא''כ אף לשעבדם בפי' הי' צריך ליתן לו זמן אולם באמת במטלטלין קי"ל דאין נותנין לו זמן כלל משום שהי' יכול למוכרו מקודם וא"כ ודאי שייך למפרע ה"ג ובזה מיושב קושי' התוס' דהרי מבואר בסי' ע"ג דבמשכון נותנין לו זמן ל' יום וכ' הפרישה דאף דבמטלטלין אין נותנין זמן היינו מפני שהי' יכול למוכרו מקודם משא"כ במשכון דא"י למוכרו שהרי הוא ביד אחר ועיי' בטו"ז סי' ק' ובאו"ת שם וגם בסי' ק"ג סעיף ה' ולפ"ז לפי המסקנא דמוקי בהרהינו אצלו ל"ש כלל למפרע ה"ג וגם לאביי ל"ש למפרע ה"נ דהא נותנין לו זמן ל' יום ודו"ק. והנה הרמב"ם פ"ד מחמץ הלכה ה' כתב ישראל שהרהין חמצו אצל עכו"ם אם אמר אם לא הבאתי לך מכאן ועד יום פלוני קנה חמץ זה מעכשיו הר"ז ברשות עכו"ם ואותו החמץ מותר לאחה"פ והוא שיהי' אותו הזמן שקבע לו קודם הפסח ואם לא אמר לו קנה מעכשיו נמצא אותו החמץ כאלו הוא פקדון אצל עכו"ם ואסור בהנאה לאחה"פ וע"ז תמהו הקדמונים הרא"ש והר"ן דבמעכשיו מהראוי שיועיל אף שהגיע הזמן לאחה"פ ודברי הרא"ש יבוארו לפני אי"ה והנראה בזה דהנה הר"ן כתב בסוגי' דע"כ מיירי בהגיע הזמן לפדות אחה"פ דאלת"ה דוקא הגיע הזמן קודם הפסח למ"ל לאוקמי בדאמר מעכשיו וכ"ת משום דלא אמר מעכשיו וכי הגיע הזמן קודם הפסח הוי כאסמכתא ול"ק ליתא דבכה"ג ליכא במשכון דין אסמכתא וכדאיתא בתוספתא שהמלוה לחברו על המשכון וא"ל אם לא פרעתיך עד יום פלוני משכוני מחול לך הגיעו המשכון אע"ג דלא א"ל מעכשיו וטעמא דמלתא משום דבע"ח קונה משכון אף במשכנו בשעת הלואתו וא"כ לא הי' צריך לאוקמי' בדאמר לי' מעכשיו וע"כ דמיירי בהגיע הזמן לאחה"פ עיי"ש והדבר תמיה דהרי כל הטעם של התוספתא משום דבע"ח קונה משכון והרי נכרי מישראל ל"ק משכון לכ"ע וא"כ צריך מעכשיו וכבר תמה בזה האו"ת בסי' ע"ג ס"ק י"ח והניחו בקושי' ועיין מח"א הל' אסמכתא סי' ג' והנראה דהרי באמת עוד יש להפליא הא בשעת הלואתו ל"ק משכון וכבר דחה הרא"ש בתשובה כלל ק"ח סי' כ"ב הובא בש"ך סי' ע"ג ס"ק נ' דברי הרמב"ן שהביא ראי' מהתוספתא זו דל"ש במשכון אסמכתא משום דבע"ח קונה משכון וע"ז כתב הרא"ש דר"י אמר רק שלא בשעת הלואתו אלא באמת הביא שם הש"ך לישב בשם תלמידי רשב"א דניהו דבע"ח ל"ק משכון מ"מ משתעבד לי' כשהוא בידו דגמר ומקני ולית בי' משום אסמכתא ולפ"ז שוב ל"ק קושית האו"ת הנ"ל דניהו דעכו"ם ל"ק משכון מ"מ כל שהוא בידו ל"ש אסמכתא והר"ן לשי' דמחלק בין קרקע למטלטלין דבמטלטלין כל שהוא בידו ל"ש אסמכתא דלא כחלוקו של הרה"מ פי"א ממכירה ה"ב שמחלק בין בא לידו בתחילה בתורת בטחון החוב ול"מ מה שהחזיקו בידו עיי"ש והרה"מ והכ"מ הביאו שם דברי הרמב"ן אלו דלא ס"ל חלוקו של הרה"מ ורק בין קרקע למטלטלין ודברי הר"ן נכונים. איברא דעדיין יקשה כיון דבמשכון ל"ש אסמכתא א"כ מה חלוק יש בין הגיע הזמן קודם הפסח או לא הא כל דל"ש אסמכתא נהי דעכו"ם ל"ק מ''מ יש לו שעבוד ול"ש אסמכתא והנראה דהנה באמת חמץ מפקיע מידי שעבוד וא"כ כל שהגיע הזמן לאחה"פ א"כ בתוך הפסח בעודו במשכון כיון דעכו"ם ל"ק משכון רק הוי לי' שעבוד וחמץ מפקיע מידי שעבור א"כ לא מועיל זה מה שהחזיקו בידו והוי אסמכתא וזה שהקשה הר"ן דבהגיע הזמן קודם הפסח שאז החליט כבר קודם הפסח וקנאו העכו"ם לגמרי ול"ש אסמכתא וע"כ לא אמרו דעכו"ם ל"ק משכון רק כל עוד שהוא משכון ולא כשהחליט כבר קודם הפסח ונעשה של עכו"ם ושפיר קני וז"ב איברא דלפ"ז צ"ב דא"כ כשהגיע הזמן לאחה"פ מה מועיל שיאמר קני מעכשיו הא כל הטעם דמעכשיו מועיל משום דגמר להקנותו תיכף דאל"כ למה אמר מעכשיו וכיון דעכו"ם ל"ק משכון וא"כ בתוך הזמן ל"ק העכו"ם ואין כאן רק שעבוד וכיון דחמץ מפקיע מידי שעבוד וא"כ שייך שפיר אסמכתא וא"ל דכיון דאמר מעכשיו הוי כמו לאביי דלמפרע ה"ג דשי' התוס' בגיטין ד"מ וברשב"א דלדידי' חמץ אינו מפקיע מידי שעבוד וא"כ ה"ה במעכשיו לרבא דהוי דינו כמו לאביי דז"א דאכתי שייך עכ"פ משום אסמכתא דכל טעמו של מעכשיו משום דאל"כ למה אמר מעכשיו וכמו שכתב הרמב"ם פרק י"א ממכירה ה"ד ואם כן כאן בחמץ דהי' צריך למעכשיו כדי שלא יפקיע השעבוד ויצטרך לבערו ואסור באכילה ובהנאה וא"כ לכך אמר מעכשיו אבל לעולם באמירתו לא גמר והקנה ורק שעבוד הוא וכיון דחמץ מפקיע מידי שעבוד וכאן הא העכו"ם ל"ק ואינו רק שעבוד ומפקיע והוי אסמכתא והוא קושי' גדולה ונפלאה והנראה בזה דהר"ן לשי' דס"ל דכל שהחזיק בידו אף שבא לידו בתורת בטחון על החוב ל"ש אסמכתא וא"כ ממילא כל שאמר מעכשיו הוי כמו לאביי דלמפרע ה"ג כיון דא"צ שום ענין קני' דהרי אף שבא בידו בתורת בטחון על החוב אפ"ה ל"ש אסמכתא וא"כ כל שהחזיקו בידו הוי ממילא שלו וכמו לאביי כן ה"נ לרבא כיון דל"צ שום ענין קני' והוי כשלו וז''ב. ובזה נתישב היטב דברי רבינו ומקודם אומר במ"ש הרה"מ בשי' הרמב"ם דבמשכון ב"ש אסמכתא וכמ"ש פי"א ממכירה ובאמת לפמ"ש הרה"מ בעצמו לחלק לשי' רבנן כשנתנו בתורת בטחון על החוב לא מיקרי משכון וכמ"ש הרה"מ בטעמו והכ"מ הסביר באופן אחר עכ"פ כאן שהנכרי לוקח בתורת בטחון על החוב שוב שייך אסמכתא אף שהחזיק במשכון ולכך הוצרך רבינו לומר מעכשיו כדי לסלק האסמכתא מעתה מצריך רבינו שיגיע הזמן קודם הפסח דאם יגיע אחה"פ מה מועיל מעכשיו הא כיון דעכו"ם א"ק משכון א"כ לא הי' עד עכשיו רק שעבוד בעלמא וחמץ מפקיע מידי שעבוד א''כ הוצרך לומר מעכשיו כדי שלא יאסור ושוב הי' שייך אסמכתא ולכך צריך שיגיע הזמן קודם הפסח וקנה העכו"ם קודם פסח ומה יקר בזה לשון רבנו שכ' דאם לא קנה מעכשיו נמצא אותו החמץ כאלו הוא פקדון והיינו כיון שלא הוי רק שעבוד בעלמא וחמץ מפקיע מידי שעבוד והוי כפקדון ונאסר ובזה מיושב קושי' הרא"ש שהקשה דהרי לאביי כיון דלמפרע ה"נ קנה אף בלא מעכשיו מכ"ש לרבא דאמר במעכשיו ולפמ"ש שאני ושאני דלאביי דא"נ שום קני' רק דממילא נעשה למפרע שלו א"כ ל"ש אסמכתא וקני אבל לרבא דצריך מעכשיו והיינו שיסלק אסמכתא וכל שהעכו''ם אינו קונה משכון ולא נשאר רק שעבוד וחמץ מפקיע מידי שעבוד ובזה מיושב לשון הרא"ש בהשגתו על הרמב"ם דכמו דלאביי קנה למפרע ה"ה לרבא והדבר תמוה דלטעמי' מי ניחא דהא לאביי אף בלא הרהינו קונה והבא צריך הרהינו וכבר תמהו בזה בשו"ת פ"מ ובצל"ח שם ולפמ"ש א"ש דהרא"ש מקש' על הרמב"ם ולשי' הי' צריך הרהינו לרבא דאל"כ הוי אסמכתא אבל בהרהינו ומעכשיו ל"ש אסמכתא ולא הקשה הרא"ש רק דלמה לא יועיל עכ"פ במעכשיו לאחה"פ ודו"ק: ועוד י"ל בישוב דברי הרמב"ם דהרדב"ז הובא במג"א סי' תמ"ח ס"ק ה' כתב דלכך לא מהני מעמ"ל בחמץ משום דכ"ז שהתנאי תלוי הוי כפקדון ואם נתקיים התנאי אע"פ שנמצא שלמפרע הי' חמץ של עכו"ם מ"מ קודם קיום התנאי כבר עבר הישראל ולא יועיל קיים התנאי לבטל הלאו שכבר עבר וכתב המג"א דבסי' תמ"א מבואר בעכו"ם. שהלוה לישראל על חמצו ואמר אם לא אפרע לך עד ר"ח אייר יהי' במעכשיו שלך מותר י"ל דהתם כיון דמחוסר ממונא ל"ש הואיל וכדכתב הר"ן ע"כ ולפי שי' הרמב"ם א"צ לזה דבאמת מיירי דאתא קביעות הזמן קודם הפסח וכבר נקנה המשכון דאל"ה הי' אסור דהוי כפקדון וז"ש רבינו דאם לא אמר קנה מעכשיו נמצא אותו החמץ כאלו הוא פקדון. ובזה יש לישב קושי' הרא"ש שהקשה דכמו לאביי דס"ל למפרע ה"ג מותר ה"ה לרבא באמר לו מעכשיו ולפמ"ש שאני ושאני כיון דלמפרע ה"ג ל"ש פקדון כלל דהא הוי שלו למפרע אבל לרבא דהוצרך שיאמר מעכשיו א"כ ע"י התנאי דהוקנה לו במעכשיו הוא דקני וכיון דהוי תנאי שוב הו"ל כפקדון. אולם באמת הרא"ש ז"ל שפיר הקשה דהוא לא ס"ל כסברת הרדב"ז דדמי לפקדון ושפיר הקשה דגם לרבא כל דאמר מעכשיו אינו דמי לפקדון. ובזה מיושב נמי קושי' הפ"מ הנ"ל דלטעמי' מי ניחא דהא לאביי ל"ב הרהינו ולרבא צריך הרהינו הרי דיש חלוק בין אביי לרבא וה"ה בזה ולפמ"ש א"ש דבאמת ודאי דיש חלוק בין אביי לרבא דלרבא צריך שיקנה בתורת משכון ובמעכשיו ולכך בעי הרהינו משא"כ לאביי אבל לענין סברת הרמב"ם דדומה לפקדון זה לא מסתבר לי' לרא"ש לחלק בין אביי לרבא ואף לשי' הרדב"ז גופי' יש לחלק דשאני מעמ"ל דלא קנה קודם חזרה עד שיחזירו וא"כ הו"ל כפקדון אבל במשכון דקבע זמן והקנה לו במעכשיו וא"כ כל שלא פרע החליט המשכון למפרע ול"ד לפקדון אף לרבא ודו"ק ובחי' אמרתי בישוב קושי' המג"א על הרדב"ז הנ"ל דבגוף דברי הרדב"ז נלע"ד עפמ"ש המח"א בהל' מאכלות אסורות דמעע"ל הראוי לאסור לגבי חמץ בלא"ה דנהי דהוי מתנה עמ"ל כיון דלאח"ז יהי' שלו הוי דבר הג"ל וכעין דאמרו בפסחים דכ"ט ולענין חמץ עובר אף דיהי' ממון אח"כ וכדאמרו בד"ה אך לכאורה יש לדחות דש"ה דממילא יהי' ראוי לאחה"פ ומקרי ג"ל אבל כאן שמא לא יקיים העכו"ם התנאי ולא יהא דבר הג"ל. ומעתה שפיר כתב הרדב"ז דבממ"נ אסור דאם יקיים התנאי הוי דבר הג"ל וע"כ צ"ל דשמא לא יקיים וכשלא יקיים ממילא יעבור למפרע דהוי כפיקדון ומעתה מיושב קושי' המג"א ול"ד לישראל שהרהין אצל העכו"ם דשם מהיכי תיתי לחוש וכל דלא יפדה ממילא לא יעבור ודו"ק איברא דגוף קושי' מח"א נראה דלק"מ דע"כ דכאן לא מקרי דבר הג"ל כלל דהרי דעת הרא"ש פרק לולב הגזול דמעמ"ל צריך להקנות שנית כשמחזירו א"כ ל"ש לומר דהוי דבר הג"ל דהרי' אח"כ צריך שיקנה מחדש והרי כעת אינו שלו והוי כמ"ש התוס' כעין זו בפסחים דמ"ו דהואיל אי בעי קני חמץ לא אמרי' דאטו יהי' חמצו של עכו"ם אסור הואיל אי בעי קני לי' א"כ ג"כ כל שצריך הקנאה מחדש טרם שקנה שוב ל"ש דבר הג"ל ובזה נדחה מ"ש הפ"מ ראי' להרדב"ז ממ"ש רש"י בדף ל"א ע"ב בד"ה הגעתיך דאם אמר מעכשיו עובר למפרע דשמא כשיגיע הזמן לא יפרע לו ונמצא למפרע הוא שלו תרי עובר למפרע משום חשש שמא לא יפרע וה"ה בזה ולפי מה שכתבתי אין מזה ראי' דשם כשאמר לו מעכשיו קנה למפרע הרי ל"צ הקנאה חדשה שפיר עובר אבל במעמ"ל דצריך הקנאה א"כ עדיין אינו שלו ואף ג"ל לא הוי וכמ"ש ובזה מיושב מה שתקשה המח"א שם דברי רש"י אהדדי דבמשנה כתב גבי ישראל כיון דהרהינו אצלו ומטא זמני' מההוא שעתא קם לי' ברשותא הרי דל"ק למפרע ולפמ"ש י"ל דשם רש"י