דברי שאול דרשות פה

שבן אחותו של המלך יצא ומל עצמו ואמר שאינו זוכה לכתרה של תורה בלתי אם מל ובזה נלפענ"ד מה שאמרו במכלתא ובילקוט רות שצ"א מחללי' מות יומת אין לי עונש ואזהרה על מלאכת היום עונש ואזהרה על מלאכת הלילה מנין ת"ל מחללי' מות יומת והמג"א בזית רענן הקשה דלא לכתוב יום ולא לבעי מחללי' וכתב דה"א שהוא כמו קדשים דהלילה הולך אחר היום קמ"ל והוא תמוה דהא קי"ל הוא קודש ואין מעשי' קודש דלא כר"י הסנדלר א"כ מהיכי תיתי שהלילה הולך אחר היום אמנם לפמ"ש המקנה דבב"נ הלילה הולך אחר היום והרי שבת במרה נצטוו ה"א דלילה הולך אחר היום קמ"ל ובזה מיושב היטב מה שהקשו דאיך מוכח דמחללי' קאי על לילה שלפניו דלמא קאי על לילה של אחריו אמנם נראה דהא דדרשינין מחללי' על לילה לפי שמחללי' הוא לשון נקבה וקאי על לילה לשון נקבה ולפ"ז בשלמא אם קאי על לילה שלפני' א"כ קדושת היום נמשך אחר הלילה שייך לשון מחללי' אבל אם הוא לילה של אחרי' והלילה הולכת אחר היום א"כ קדושת הלילה נמשכת אחר היום ולא יתכן לשון מחללי' רק מחללו וע"כ דקאי אלילה שלפני' ודו"ק וכבר האריך הראב"ע באגרת שבת להוציא מלב המתפקרים שהיו אומרים שהלילה הולך אחר היום בשבת וז"ש להם משה ראו כי ד' נתן לכם את יום השבת ע"כ הוא נותן לכם ביום הששי ולא בלילה ומעתה נבא אל הביאור החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה והיינו כמ"ש במדרש הובא בברכת אברהם הנ"ל שתכלית השנה החדשים והחדשים הוא השבועות והשבועות מקובץ מימים ולילות ותכלית הימים הוא הלילות כמ"ש וז"ש ויקחו להם איש שה לבית אבות והיינו לחלצינו מעבדות שעבדים אין להם יחס וז"ש שה לבית והיינו שאין אנחנו ילידי בית רק שה לבית אבות ודו"ק וד' יזכינו להראותינו נפלאות כאשר עשה עמנו בהוציאנו ממצרים: והנה במ"ש למעלה בביאור הילקו' מחללי' מות יומת דכיון דבמרה ניתן א"י שבת ה"א דהלילה הולך אחר היום בזה נתבאר לי מה דתקנו בקידוש שבת זכר ליציאת מצרים והוא תמוה דמאי ענין שבת ליצ"מ דפסח הוא זכר ליצ"מ אבל מה ענינו של שבת ליצ"מ ובתוס' פסחים קט"ז הרגישו בזה וכתבו דפרך הוא טל מלאכות יעי"ש ובשו"ת זקיני השער אפרים מ"ש בזה אבל כ"ז הוא דרך דרוש ולפמ"ש א"ש כיון דהתורה גלתה דקדושת שבת נמשך אחר הלילה והרי אמרו בברכות ד' ח' הכל מודים שנגאלו בלילה ויציאתם ממצרים הי' בבוקר ולפי זה גם שם הי' היום הולך אחר הלילה וא"כ השבת זכר לי"מ וזה מה שתקנו כי בנו בחרת מכל האומות והיינו שבחר בישראל ובישראל היום הולך אחר הלילה משא"כ באומות ובזה מיושב מה דכבוד היום מרובה משל לילה והיינו דגם יצ"מ הי' בבוקר גאולה שלימה יותר מבערב והשבת זכר ליצ"מ וא"כ גם שבת היום חביב יותר וזה שתקנו לחבר יום הששי בקדוש להורות דהשבת מתחיל תיכף בלילה לאחר כלות יום הששי תיכף ודו"ק: דרוש לשבת הגדול תרל"ד פסחים ד''ה ע"ב אמר מר יכול יטמין ויקבל פקדונות מן הנכרים ת"ל לא ימצא והאמרת רישא שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה ל"ק הא דקבל עלי' אחריות הא דלא קבל עלי' אחריות כדאמר לי' רבא לבני מחוזא בעירא חמירא דבני חילא מבתייכי כיון דאלו מגנב או מתבד ברשותייכי קאי ובעיתו לשלומי כדלכון דמי הניחא למ"ד דבר הגורם לממון כממון דמי אלא למ"ד לאו כממון דמי מאי איכא למימר שאני הכא דאמר לא ימצא א"ד הניחא למ"ד דבר הגורם לממון לאו כממון דמי היינו דאיצטרך לא ימצא אלא למ"ד כממון דמי לא ימצא למה לי איצטרך סד"א הואיל וכי איתא הדר בעינא לאו ברשותי' קאי קמ"ל והנה הרא"ש פ"ק דפסחים הביא מה שנחלקו הגאונים בישראל שהפקיד חמצו אצל ישראל חבירו אם המפקיד עובר בבל יראה ורבינו יונה הביא ראי' דהמפקיד עובר מהא דאמרו וגונב מבית האיש ולא מבית ההקדש וכתב הרא"ש ע"ז וראייתו לא הבנתי ותמה עליו אא"ז הח"צ ז"ל בשו"ת סי' קל"ט ובשו"ת ש"א סי' פ"ז דראיתו מבואר דכמו דשם לרבנן דפליגי אר"ש ס"ל דאף דהבעלים חייבים באחריותן אפ"ה כל שהוא של הקדש קרינין בי' בית הקדש אף דהדיוט קבל אחריות אין זה כדאי לאפקועי רשות הקדש מעליו ה"ה כאן אף דהנפקד קבל אחריות רשות המפקיד קרינין בי' דהרי הוא של המפקיד והוא תימה גדולה ולבאר הדברים וגם גוף סברת המחלוקת של הגאונים נ"ל ע"פ מ"ש הצ"צ ס' ל"א לר"ש דאמר דבר הגורם לממון כממון היינו דוקא שיתחייב בהיזקו כיון דע"י היזק זה יפסיד הבעלים ממון כמו בקדשים שחייב באחריותו חייב מהאי טעמא לר"ש בהיזקן ובגנבתן אבל כל זמן דאיתא בעינא לאו ממונא היא כלל והביא ראי' מהא דאמרו סד"א הואיל וכי איתא הדר בעינא לאו ברשותי' קאי קמ"ל וכתב רש"י הואיל וכי איתא בעינא היא גופא למרא זה עדיין לא נאבד וכי אמר ר"ש להאי היכא דאינו בעין כגון גבי גונב קדשים שהי' הבעלים חייבים באחריותם ס"ל לר"ש אף שאין כפל בהקדש דכתיב רעהו ולא של הקדש הכא חייב כיון דזה חייב באחריות רעהו קרינין בי' א"כ מבואר דכ"ז שהוא בעין לא ס"ל לר"ש דבר הגורם לממון כממון דמי ע"ש ובקצוה"ח סי' שפ"ו קבל דבריו והאריך בזה אמנם הקשה ע"ז מהא דאמרו בסנהדרין קי"ב הי' בה קדשים קדשי מזבח ימותו ופריך הש"ס ואמאי ימותו ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה ר"י אמר זבח רשעים תועבה ר"ל אמר ממון בעלים הוא והכא בקדשים שחייב באחריותן ור"ש היא דאמר ממון בעלים הוא הרי מבואר דאף דאיתא בעין קאמר ר"ש דכממון דמי וע"כ נרפה ידיו אמנם לענ"ד ל"ק מידי דשם כיון דכמות שהוא אינו ראוי לקרב וע' בשיש שם דר"ל לא ס"ל כר"י משום כיון דאשתני אשתני וא"כ שוב אין הדבר בעין ובכה"ג דבר הגורם לממון כממון דמי רק דצריך שירעה ער שיסתאב וימכור ויפלו דמיו לנדבה ולפ"ז אנו דנין על אחר המכירה שהמעות יפלו לנדבה וע"ז שפיר אמרו דהמעות בודאי ממון בעלים הוא כיון דאותו דבר שהקדיש ליתא בעינא נתחייב באחריותו ושפיר מקרי ממונו וז"ב ופשוט ובזה נראה הא דאמרו בסנהדרין שם ע"א אמר רב חסדא פקדונות של עיר הנדחת מותרין היכא דמי אלימא דעיר אחרת ואיתנייהו בגווה פשיטא דמותרין דלאו שללה הוא וכו' ומשני לעולם דעיר אחרת דמפקד בתוכה והכי במאי עסקינין כגון דקבל עלי' אחריות מהו דתימא כיון דקבל עלי' אחריות כדידי' רמי קמ"ל וקשה הא לר"ש דבר הגורם לממון כממון דמי ובת"ח הקשה שם דהא בפסחים אמרו כיון דאלו מגניב או מתביד ברשותייכי קאי ובעיתא לשלומי כדידכו דמי ולפמ"ש א"ש דמכאן ראי' ברורה להצ"צ דללישנא בתרא דהש"ס בעינין קרא דלא ימצא ומטעם דכל זמן שהוא בעין לא מקרי ממון ושאני חמץ דכתיב לא ימצא א"כ שם שפיר בעיר הנדחת לא מקרי דבר הגורם לממון כ"ז שהוא בעין וז"ב אמנם אי קשיא הא קשיא בהא דאמרו בב"מ ד' כ"ד נעשה כאומר לו לכשתגנב ותשלמוני הרי פרתי קנוי לך מעכשיו ובשטמ"ק הביא בשם הראב"ד שהקשה כיון דאמרינין דבעל הגניבה מקנ' לי כפילא לשומר אלמא דשומר לא קרי בעלים א"כ אמאי חייב גנב בכפל הא בעינין וגונב מבית האיש ומהאי טעמא פטרינין גונב אחר הגנב וכתב דשאני שומר דכל היכי דאיתא ברשותא דמרי' איתא ומבית הבעלים קרינין בי' וע"ז הקשה לפ"ז לר"ש דאמר דבר הגורם לממון כממון דמי כיון דשומר חייב באחריות ליחשבי' כבעלים ולפ"ז מאי קושיא הא דבר הגורם לממון הוא דוקא לאחר שליתא בעינא ונתחייב באחריות אבל כ"ז דאיתא בעינא לא קני להאי שומר א"כ לא נחשב כבעלים ושפיר משלם להבעלים וע"כ דאף דאיתא בעינא מחשב ממון והוא ראי' נפלאה דלא כהצ"צ ובזה הנה מקו' אתי להבין תירוצו של הראב"ד דהוא לכאורה תמי' גדולה וכתב לישב קושיתו דלא דמי חיוב שמירה לחיוב דאחריות דבשמירה איכא אנפי' דלא חייב אבל אחריות בכל אנפי' מחייב והנה לבד דגוף סברתו אינו מובן אף גם דהאיך יפרנס הא דאמרו בב"ק ע"ו דלר"ש קדשים שחייב באחריותן ממונו הוא ואף אם נימא דשם חייב בכל אחריות עדיין קשה בהא דמוקי ב"ק ע"א בשור שנגמר דינו בבית שומר ונגנב דמשלם כפל לשומר דהוי דבר הגורם לממון והא שם אין השומר חייב רק בגניבה או בפשיעה כפי חיוב שמירתו וע' או"ח ס' תמ"ג ובח"י שם וא"כ ל"מ דבר הגורם לממון וגם בהך דפסחים גבי חמירא דבני חילא דפריך לא ימצא ל"ל הא איצטרך להיכי דלא קבל כל אחריות וחפשתי ומצאתי בספר יד יוסף להגאון מ' יוזפא מזאלקווא שעמד על זה ולפמ"ש א"ש דע"כ לא מחלק הראב"ד רק בעת דאיתא בעינא דבאמת אינו ממונו והוא של אחר רק דע"י החיוב באחריות נקרא שלו א"כ שפיר כל שאינו חייב בכל אחריות לא מקרי דבר הגורם לממון אבל שם בב"ק דאנו דנין על אחר שנאבד שפיר מקרי דבר הגורם לממון אף דלא חייב בכל אחריות והך דפסחים באמת מסיק הש"ס דכל דאיתא בעינא לא מקרי ממון ודוקא היכי שנתחייב בכל אחריות מקרי ממון להראב"ד. אמנם אם כי טרחתי לישב דברי הראב"ד אבל עדיין יקשה מאי דמסיים הראב"ד ואחריות בכל אנפי' מחייב לה והי' לו לבאר דשם מיירי כשאינו בעין וע"כ נראה דבאמת גם הראב"ד ס"ל דכל זמן שהוא בעין לא מקרי ממונו וכמ"ש הצ"ץ רק דקשיא לי' להראב"ד כיון דחייב השומר באחריות א"כ בשעה שנגנב הוי' לי' שלו א"כ לקני' למפרע משעת משיכה ויהי' מקרי של השומר למפרע מטעם דהוי דבר הגורם לממון וכשם שהקשו בתוס' שם ד"ה דקיימא באגם דלקני' למפרע אף דכעת קיימא באגם ה"ה בזה כיון דכעת נתחייב באחריות הוי לי' דבר הגורם לממון ולקני' למפרע ובזה ממילא מבואר היטב תרוצו של הראב"ד וסברתו דהרי הנימוק"י כתב ריש פ' החולץ בהא דס"ל לר"ל דתגלי' מלתא למפרע לא אמרינן והקשה דבכמה מקומות אמרינן תגלה מלתא למפרע וכתב היינו היכא דנודע כעת בברור שהי' כן למפרע אבל כאן יש לחוש שמא באמת הי' בן קיימא ודבר אחר גרם לה שתפיל בזה לא אמרינן תגלי מלתא למפרע ומעתה ה"ה כאן אם הי' חייב באחריות כלו ולא הי' משכחת כלל צד פטור ממילא כל שנאבד או נגנב כעת אגלי מלתא למפרע שהי' שלו אבל כיון שהי' מקום לפטור מאחריות אף שלא ישלמו רק דכעת גרם הדבר שנגנב או שנאבד ועי"ז נתחייב בכה"ג לא אמרינן תגלי מלתא למפרע וז"ב ומעתה ממילא ל"ק מכל המקומות שהבאתי דשם לאחר שאינו בעין שפיר מקרי דבר הגורם לממון ובזה ממילא מיושב קושית התוס' ג"כ דלכך בעומדת באגם לא אמרינן דתקנה למפרע משום דבכה"ג ל"א תגלי מלתא למפרע ובמה שכתבתי יש לישב מאי דקשה לי על קושית הראב"ד שהקשה דיהי' שומר מחשב כבעלים משום דבר הגורם לממון הרי דעת הקדמונים דשומר אינו מתחייב רק משעת פשיעה ולא משעת משיכה ועש"ך ס' רצ"א וש"מ וא"כ כ"ז דאיתא בעינא ל"מ דבר הגורם לממון דאינו חייב באחריות כלל ולפמ"ש א"ש דקשי' לי' דלקני למפרע וז"ב ובמה שכתבתי יש לישב מה ששמעתי קושיא ששלחו חכמי פיורדא להגאון מ' משולם ז"ל אבד"ק פרעשבורג בהא דמשני דקיימא באגם וע"ז הקשו דבין להרמב"ם בין להר"ן קשה דלשיטת הרמב"ם פ"ב ממכירה באומר משוך פרה זו ותקנה לאחר שלשים דלא קנה אף בחצר וע' בראב"ד שם וא"כ קשה למה להו