דברי שאול דרשות פד

מה שמסיק לקמן משום מתנות וע' שו"ת אא"ז הח"צ ז"ל ס' קנ''א והרבה דברים אמרתי בזה וכעת נראה דבאמת צריך להבין הא דקאמר הש"ס לקמן אי דידי בעל מום האי דאייתי השתא לאוי פסח ואי דידי תם האי דאייתי השתא ניהוי שלמים וקשה הא איכא עשה דהשלמה וע' בשו"ת אא"ז הח"צ ז"ל שהקשה כן וכבר קדמו התוס' ביומא ובמנחות אמנם נראה כיון דמקריב בשביל ספק פסח והוא ספק כרת א"כ האי עשה דספק פסח דוחה עשה דהשלמה דעשה שיש בו כרת אלים משאר עשה וכמ"ש התוס' בפסחים דף נ"ט ובזה אמרתי דבר נחמד בהא דמסיק הש"ס משום מתנות והקשו התוס' ד"ה ה"מ וכי בשביל דשמא יהי' נותר או משום סמיכה דלא מעכבא או שלא נעשו מתנות כהלכתן יכנס לידי ספק כרת וי"ל דטוב שידחה ספק כרת בשוא"ת ממה שיעשו רובן שלא כהוגן כי כבר רובן עשו פסח והקשה המוהרש"א מ''ש דרובן יעשו שלא כהוגן אמאי לא יעשו כלם סמיכה ומתנות שתים שהן ארבע ובזריקה כשלמים דהשתא רובן יעשו כהוגן ובפסח אינו מעכב ע"ש ולפמ"ש א"ש דאם נעשה כתורת שלמים א"כ ע"כ נחזיק בצד הספק דשמא שלמים הוא ושוב עבר אעשה דהשלמה דע"כ צריך להחזיק בצד הספק שמא פסח הוא לענין עשה דהשלמה והוי תרתי דסתרי ומעתה גם כאן ע"כ צריך לאכול תרווייהו משום ספק פסח דא"ל דכשיבא יתוודע דזה שלמים דאם יתוודע פשיטא דעבר אעשה דהשלמה וע"כ צ"ל דרבו יאכל שתיהם בתורת פסח ושוב ממעט באכילת שלמים ואף דאח"כ יתודע לבסוף שהוא שלמים מ"מ בשעת הקרבה איך אפשר להקריבו דע"כ צ"ל דבשעת הקרבה נחזיק הספק על כל אחד שהוא ספק פסח ודוחה עשה דהשלמה א"כ שוב ממעט מאכילת שלמים ובזה מיושב הא דהקשה השג"א בתשובותי' ה' ציצית על קושית התוס' וכי בשביל שמא יהי' נותר או סמיכה שאינו מעכב יכנסו לידי' ספק כרת והקשה הוא דמאי קושיא דהא ניהו דבדיעבד אינו מעכב אבל כל שאינו ראוי לבילה אף מחמת ספק הבילה מעכבת ולפמ"ש א"ש דהרי באמת מהראוי לילך אחר הרוב ורובן שלמים הוא וראוים למתן ד' או לזריקה ואין לומר דעבר על עשה דהשלמה כיון דגוף הדבר ראוי לזריקה ורק ארי' דאסורא דשלמים רבע עלה מקרי ראוי לבילה וכמ"ש הב"ח באו"ח סי' ל"ב לענין נטף שעוה על הספר בשבת ואין יכול לקרות דמקרי ראוי לבילה שיסלקו אף דבשבת אסור לגרור ובעצמותו ראוי הוא וה"ה הכא וע"ז חדשו כיון דרובן עשוי כבר פסח ויעשו שלא כהוגן ולעשות בזריקה אסור משום עשה דהשלמה נדחה ספק פסח ובזה רווחא שמעתא בהא דאמרו בדף צ"א גל עגול ונמצא טומאה תחתיו פטור ופירש"י משום דלא אפשר להתנות בשלמים והקשה השעה"מ דכאן יקשה קושית התוס' דיעשה בזריקה כשלמים וכאן ל"ש תרוצן של תוס' דרובן דהא כאן ליכא אלא אחד ולפמ"ש א"ש דאם אינו רק יחיד אינו ראוי לבילה ול"ק קושית התוס' עוד אמרו שם חמשה שנתערבו עורות פסחיהן ונמצא יבלת בא' מהן כלן יצאו לבית השריפה ובשו"ת ב"א חיו"ד ס' ל"ג הקשה דהרי בזבחים ד' ע"ג כל הזבחים שנתערבו מקשה הש"ס דלבטלו ברובא ומשני דהוי דבר שבמנין או דבעח"י חשיבי ולא בטילי א"כ כאן דנתערבו העורות לאחר שחיטה ואנן קי"ל דדבר שבמנין בטל וא"כ למה יצאו לבית השריפה וא"ל דכיון דכבר נפשט העורות הו"ל חתיכה הראוי' להתכבד ולא בטול דז"א דפסח אינו נאכל אלא למנוי' ולא הוי ראוי להתכבד לכל אדם וכמו בחטאת דאינו ראוי להתכבד לכל אדם כיון דאינו נאכל אלא לזכרי כהונה כמ"ש התוס' א"כ ה"ה כאן ונדחק בזה ולענ"ד זה טעות דכאן ל"ש ביטול דכיון דכ"א מן הפסחים אינו ראוי רק למנין שלו א"כ ל"ש ביטול ברוב הא כל אחד מהפסחים אינו ראוי רק לחבורה שלו וא"כ איך יבטל ברוב וכל אחד מן הפסחים אסור לחבירו וז"ב. עוד אמרו שם משום דאיכא חזה ושוק דכהנים היא דאכלי לי' והכו"פ הקשה בס' ק"א דהא בטל ברוב דרוב חזה ושוק הן שלמים והן מותרים לכהן וא"כ מותר לאכול כלן ולפענ"ד נראה דשפיר פריך הש"ס דעכ"פ ממעט באכילה דכל הפסח והשלמים נאכלין לכל אדם וזה אינו נאכל אלא לכהן שפיר נקרא ממעט באכילה דאינו ראוי אלא לזרים וע' זבחים ד' ע"ו ע"א בתוס' ד"ה אין ובזה מיושב מה שהקשו בתוס' ליתנו לכהן קטן ולפמ"ש א"כ דודאי ממעט באכילה דאינו רשאי ליתן רק לכהן קטן וז"ב וע"ז פריך וניתי כל חד כהן בהדה דלא מקרי ממעט באכילה דכהן נמנה על חלק חזה ושוק ולא מקרי ממעט באכילה ודוק. איברא לפמ"ש הכ"מ פ"ו מפסולי המוקדשין ה"י כל דאינו ממעט בכל הקרבן רק במקצתו לא מקרי ממעט א"כ גם כאן אינו ממעט רק בחזה ושוק דהוא מקצת הקרבן ולא מקרי ממעט אמנם נראה בפסח דהתורה קפדה לא תותירו ממנו א"כ אף על המקצת קפדה שלא יותר כלו' והנה במה דהקשו התוס' וניתי כהן קטן וצריך ביאור למה לא הקשו תיכף בהא דאמרו דאיכא חזה ושוק דכהנים הוא דאכלי' לי' למה לא' הקשו שם דניתי כהן קטן ולא ראיתי בהחפזי מי שהרגיש בזה אמנם נראה דבאמת הכו"פ הקשה על התוס' דהא אסור לספות לקטן בידים אך לפענ"ד ל"ק כיון דכ"א מביא כהן בהדי' ורובא שלמים נינהו וניהו דלא בטל ברוב עכ"פ כ"א אומר שלי הוא שלמים וא"כ אינו ספי בידים דדלמא שלו הוא שלמים וכ"א אינו עושה ולפ"ז זה דוקא לאחר שהקשה ניתי כ"א כהן בהדי' אבל הס"ד דיתן לכהן קטן כל החזה ושוק שוב הו"ל ספי בידים דעכ"פ אחד יש שהוא פסח ודוק: והנה במ"ש למעלה דחמשה וחד כהן לא מצי למימר דא"כ ממעט באכילה מיושב היטב גרסת תוס' רי"ד וניתי כל חד וחד פסח וניתי חמשה כהנים והתוס' רי"ד כתב דעיקר כגרסת רש"י דניתי חד כהן דלמה לי חמשה כהנים ולפמ"ש אדרבה רק חמשה כהנים דלא ממעט באכילה ודו"ק. והנה במ"ש למעלה בקושית התוס' דלמה לא אוקמא כמ"ד יש ברירה וגם עם התירו משום שלום מלכות ראיתי בתוס' יו"ט שחידש דהא דקי"ל בדאורייתא אין ברירה הוא רק מדרבנן ומדאורייתא יש ברירה והוא דבר חדש ולפענ"ד יש לומר לפי מה דקי"ל דאין ברירה הוא מתורת ספק וע' ב"ש ס' קל"א וע' בהגהותי שם והנה לשיטת הרמב"ם דכל הספיקות מה"ת לקולא לכך אמרינין מדאורייתא ברירה רק דרבנן אמרו דאין ברירה ואסרו מספק ובזה מיושב מה שהקשה האור חדש דף פ"ח ע"א ד"ה שה לבית דמשמע דגם מדאורייתא אין ברירה ולפמ"ש התוס' לשיטתם דספק אסור מה"ת וא"כ גם מדאורייתא אין ברירה ודו"ק: דרוש לשבת הגדול תרל"א בפ' בא ויאמר ד' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמור החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה דברו אל כל עדת ישראל לאמור בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית הנה אשר ציין החדש שהוא ראש חדשים וראשון לחדשי השנה צריך ביאור למה ציין זאת וגם מה ענין שה לבית אבות שה לבית לבאר הדברים לענ"ד דהנה יש להבין למה הפסח הוא רק בלילה נאכל והרי קדשים נאכלים ליום ולילה או לשני ימים ולילה וגם מותר הפסח אינו נאכל רק בלילה כמבואר בתו"כ והוא מוכרח מהש"ס דפריך וליתי מותר הפסח וקשה הא קא ממעט באכילה דפסח אינו נאכל אלא בלילה ומותר הפסח כשאר קדשים יום ולילה ע"כ דגם מותר הפסח אינו נאכל אלא בלילה וכן כתבו המפורשים ע"כ קשה למה נשתנה משאר קדשים ובאמת גם מצה ומרור אינו מצוה רק בלילה הראשונה וכל המצות עקרם ביום כמו תפילין וטלית לולב ואף דסוכה נוהג גם בלילה עכ"פ נוהג גם ביום וכבר המליץ בזה התנא האלקי מהרא"ו ז"ל לפרש מ"ש מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות דהכוונה שכל הלילות לא מצינו חיוב דוקא בלילה ולא ביום אמנם התירוץ עבדים היינו אינו מכיון אמנם נראה דהנה צריך להבין למה בקדשים הלילה הולך אחר היום והרי לענין כל הדברים היום הולך אחר הלילה גם יש להבין מ"ש המקנה בקדושין ד' ל"ח בן נח קודם מ"ת הי' הלילה הולך אחר היום כדכתיב יום ולילה לא ישבותו ובישראל לאחר מ"ת היום הולך אחר הלילה אמנם נראה דהנה בערובין ד' ס"ה אמר ר' יהודה לא אברי לילה אלא לשינת' ובאמת הרמב"ם בהל' ת"ת כתב בפ"ג וז"ל אעפ"י שמצוה ללמוד ביום ובלילה אין אדם לומד רוב חכמתו אלא בלילה לפיכך מי שרצה לזכות בכתר התורה יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפילו אחת מהן בשינה ואכילה ושתי' וסיכה וכיוצא אלא בת"ת ודברי חכמה אמרי חכמים אין רנה של תורה אלא בלילה שנאמר קומי רוני בלילה והכ"מ לא הערה מקומו אבל הוא במ"ר פ' תשא פ' מ"ז א"כ ראינו דלא אברא לילה אלא לגרסא אמנם באמת הדבר נכון דבאמת המון העם אשר לבם הולך אחר בצעם א"כ מוטב יותר שישנו בלילה ולא יחטאו אבל מי שהוא ירא שמים ות"ח אף שטרוד על המחי' ועל הכלכלה ביום ע"ז נאמר לא אברי לילה אלא לגרסא שהיום מטריד אותו ובלילה לבי פנוי מכל עסקיו ויוכל ללמוד והנה לפענ"ד זה שאמרו במדרש הובא בס' ברית אברהם מאבי השל"ה ז"ל תכלית הימים הלילות והיינו שעיקר בריאת האדם הי' לסגל תורה ומצות וא"כ העיקר הוא בלילות שזה תכלית המכוון בבריאה ומעתה הדבר נכון שזה ההבדל שבין בני נח לבין ישראל שבבן נח הוא מצווה לעבוד ולעסוק במלאכה לחרוש ולזרוע והרי בן נח ששבת חייב מיתה ולכך בהם הולך הי הלילה אחר היום שכל היום עוסק בעבודה ומלאכה ובלילה וינפש במלאכה וישן כמ"ש מתוקה שנת העובד אבל היהודים שעיקר התכלית שלהם הוא הלילות לכך היום הולך אחר הלילה שעיקר רינה של תורה בלילה וביום טרוד והנה בקדשים מצינו שלא הוכשר לעבוד לא שחיטה ולא הקרבה רק ביום כדכתיב ביום צוותן והבית יעקב במחכ"ת טעה בזה כמ"ש זקיני הח''צ ז"ל לכך הלילה הולך אחר היום שאברים ופדרים שלא נתעכלו מבעוד יום מקריבין לערב והנה בזה נראה מה שנצטווינו מצות פסח מצה ומרור רק בלילה דהנה אמרו בקדושין שעבד עובד ביום ובלילה והיינו שהוולדות הן של הרב ומצינו ברש"י על פסוק אני עבדך בן אמתך שיליד בית יותר עובד מעבד מן השוק ולפ"ז אלו לא הוציאנו ממצרים והרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים והיינו יותר גרועים אף ממקנת כסף והתורה רצתה לחלצינו מעבדות הלילה להורות שישראל נבראו לתכלית התורה להיות זוכים בכתרה של תורה בלילה ולכך הטילה התורה כל המצות בלילה הלז להורות נתן שאין אנחנו עבדים מקנת כסף ומכש"כ יליד בית ונהי' בני חורין לעסוק במצות השם ובתורתו בלילה וזה לדעתי מה שאמר והי' כי ישאלך בנך מחר לאמור מה העבודה הזאת לכם ואמרתם זבח פסח הוא לד' אשר פסח על בתי בנ"י בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל והיינו שזה שואל מה העבודה הזאת לכם והיינו שלא מצינו שיהי' מצות דוקא בלילה ולזה אמר זבח פסח הוא לד' אשר פסח על בתי בני ישראל שרצה להורות ההבדל שבין בני ישראל לאו"ה וזה לדעתי מ"ש בע"פ מחלקין להן אגוזים וקליות שלא ישנו והיינו להורות שלבני ישראל לא אברא לילה לשינתא רק לגרסא ולכך מחלקין להם קליות ואגוזים שלא ישנו ומצינו שעבדים נטלו ט' קבין שינה וזה לדעתי מה שאנו נצטוינו שיליד בית ומקנת כסף לא יאכל בו כדי להורות שהוציאה מעבדות וגם הגר צריך למול וכל ערל לא יאכל בו דהנה מבואר במ"ר ותנחומא פ' משפטים