דברי שאול דרשות פב

רבא אמר דכ"ע מנעל הוא ובשבת הוא דפליגי דחיישינין דלמא אשתמיט הרי דחיישינין לזה א"כ גם ביו''ה שייך זאת וע' בתו"י ואף דרש"י מחק אגרסא תינח ביו"ה היינו משום דלא שייך להקשות תינח וגרס סתם שבת מאי עכ"פ ביו"ה פשיטא לי' להש"ס דמותר ומזה הי' ראי' לשיטת אא"ז הב"ח ז"ל דביו"ה יש לילך יחף לגמרי אבל אנן לא קי"ל כן ולפמ"ש הגאון מוהר"י בבינה לעתים ה' יו"ט דביוה"כ ל"ש מעביר ד"א ברה"ר דאין דנין ק"ו מהלכה א"כ א"ש אבל כבר דחיתי דברי הגאון והבאתי הרבה ראיות שלא כדבריו א"כ קשה והנראה בזה דהנה דעת הנמוק"י פ' מצות חליצה דדוקא ביש איזה מיחוש הוא דשרי וכן כתב הב"ח ואף לדידן דלא קי"ל בזה כב"ת ע"כ לא התיר אלא באסתניס ומפונק שלא יוכל להציג רגלו על הארץ וע' בטו"ז סי' תרי"ד ס''ק א' והנה בשבת דף ס"א אמרו ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה הא יש ברגלו מכה נפיק ופליגי בה אמוראי מ"ס באותו שיש בה מכה ופירש"י בשם רבותינו דזה ודאי לא ישלוף אף דמחכי עלי' משום שירא שלא ינגוף המכה ויכאוב לו ביותר ומ"ס באותו שאין בו מכה ופירש''י כיון דאסתניס הוא ומדנטל אחת משום תענוג עבד תו מכתו מוכחת עליו ולפ"ז ל"מ אם נימא כשיטת הרא"ה והב"ח דאינו מותר רק ביש לו איזה מיחוש א"כ ל"ח שמא ישלוף ויעבירנו דהא איכא מכה ואף אם נימא דדי כל שהוא אסתניס א"כ כיון דלשם תענוג עביד ל"ח שמא ישכיף דהא לא יכול להציג כף רגלו על הארץ ומכ"ש בנהר שיש שם טיט ורפש ולכך שפיר קאמר תינח ביוה"כ דלית לי' מנעל והיינו כיון דמנעל אסור והא דהתירו שאר דברים היינו משום מיחוש או משום אסתניס א"כ עכ"פ ליכא חשש שמא יעבירנו ובזה מיושב מאי דקשה לי טובא הא דאמרו אני ראיתי את ריב"ל שיצא בסנדל של שעם ביוה"כ וא"ל בתענית צבור מאי והדבר תמוה דאיך אפשר דתענית צבור יהי' חמור מיוה"כ והמהרמב"ח הרגיש בזה וכן הוא בת"י ונדחק ולפמ"ש א"ש דביוה"כ לא נאסר נעילת הסנדל משום תענוג כדאמר רבא כל תענוג דלאו מנעל הוא ביוה"כ מי אסור והיינו דביוה"כ הוא יו"ט ומצוה לכבדו בכסות נקי' רק שהתורה צותה לנהוג בו עינוי לכפר על עוונות א"כ שפיר ס"ד דביו"כ יהי' מותר כל דלאו מנעל הוא אף שהוא מתענג משא"כ תענית צבור דגזרו שיתאבל בו האדם ויצטער שפיר הוי אמינא דאף של שעם אסור איברא דקשיא להו בבא דאמרו ביומא שם מ"ט לא אתי מר לפרקה אמר לי' כאיב לי כרעאי וכו' אמר לי' לא ס"ל וכו' סנדל לכתחלה לא והרי כל החשש דסנדל הוא דחיישינין שמא יפול ממילא ואתי לאתוי' וכיון דכאיב לי' כרעא הרי מותר לצאת באותו שיש ברגלו מכה אמנם נראה דע"כ לא התירו באותו שיש בו מכה רק במקום דחיישינן שמא ישלפנו בזה אמרינן כל דכאיב לי' בודאי לא יוציאינו אבל כאן דחיישינן דנפל ממילא גם בכאיב לי' חיישינן ועדיין צ"ע דא"כ למה אמר תינח יוה"כ הא יש לחוש דלמא נפל ממילא ודו"ק ובגוף הקושיא בהא דאמרי תינח ביוה"כ דלית לי' מנעל הרי גם ביוה"כ שייך מנעל נראה דהרי הרמב"ן הקשה ניהו דלאו מנעל הוא מ"מ אסור משום משאוי ביוה"כ וכתב הרמב"ן דהנך אמוראי דנפקי הי' בביתם ולא בר"ה וע' חדושי הרשב"א יבמות ק"ב לפ"ז שם שיעבור הנהר שפיר אסור משום משאוי ודו"ק. והנה מ"ש הרמב"ן לתמוה על הרז"ה דא"כ למה אמרו בשבת הוא דפליגי והרי לא הקשו כלב משבת ולפענ"ד ל"ק כלל דהא אחר דאמר דכ"ע מנעל הוא ולא כהני רבנן א"כ י"ל מ"ש בשבת דאוסר ר"י וע"כ דפליגי בענין אחר וכן צ"ל להרמב"ן ג"כ דלדבריו לא הי' צ"ל רק דרבנן ס"ל כריב"נ וע"כ דאכתי קשה הך ברייתא דושוין ביוה"כ דאסור כמאן דמ"ש שבת מיוה"כ וע"כ דבשבת פליגי אי חיישינן דלמא אשתמט. והנה במ"ש למעלה לישב קושית הרמב"ן דרבנן דנפקי בשאר מינים הא כיון דאינו מנעל הוה משאוי וכתבתי דעכ"פ לא הוציא כדרך המוציאין דהא הוציא ברגלו ואינו כדרך המוציאין וע"ז הקשיתי כאשר דרשתי במקהלות בשבת שובה תרל"א הא לפ"ז קב הקטע דזה צריך להוציא ברגלו שא"י לילך בלא זה שוב הוה כדרך המוציאין דהא כל שהוא קטע צריך לזה שוב אסור מחמת שהוא משוי כיון שאינו מנעל וא"כ מה מקשה מקב הקטע הא הוי כדרך המוציאין אך ז"א דאם הוה כדרך המוציאין ל"ש משום משוי ואדרבה תכשיט הוא לו כדשרי ר"ט בשבת משום דזה תכשיט שלא יתראה מחוסר רגל כמ"ש הר"ר פורת בתוס' וא"כ ממנ"פ קשה ובזה מיושב היטב דברי רש"י דמה דמשני דלמא משתמט היינו שרק משתמט קצת ויתראה שהוא מחוסר רגל ושוב אינו תכשיט ושוב הוי משוי דהא באמת הוציא כדרך המוציאין דטרם שהשמיט מעל הרגל הי' כדרך המוציאין ודו"ק: דרוש לשבת תשובה תרל"א חגיגה דף ג' דרש רבא מאי דכתיב מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב כמה יפין רגליהון של ישראל בנעלים בשעה שעולין לרגל בת נדיב בתו של אברהם שנקרא נדיב שנאמר נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם וכי אלקי אברהם ולא אלקי יצחק ויעקב אלא אלקי אברהם שהי' תחלה לגרים והמאמר הוא תמוה. וברש"י סוכה מ"ט פירש בנעלים בעליית רגלים אבל הוא תמוה ולא מצינו בנעלים יהי' פירושו עלי' מלבד דהפסוק בעצמו הוא תמוה למה כתוב בנעלים סתם מה יפו פעמיך הו"ל למכתב אף גם מה שייכות יש שבת נדיבי בתו של אברהם שנקרא נדיב ראש לגרים המאמר הוא תמוה והנראה בזה נבאר הטעם למה אסור בנעילת הסנדל ביוה"כ ובתענית צבור ולשיטת היי"ף בשאר מינים כל שאינו של עור מותר והנה בתירה כתיב בפ' שמות ויאמר אל תקרב הלום של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עלי' אדמת קודש הוא הנה לא נודע למה אמר של נעליך ביהושע כתיב סי ה' ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו וילך יהושע אליו ויאמר הלכו אתה אם לצרינו ויאמר לו כי אני סר צבא ד' עתה באתי ויפול יהושע על פניו ארצה ויאמר לא מה אדוני מדבר אל עבדו ויאמר שר צבא ד' אל יהושע של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עלי' קודש הוא ויעש יהושע כן ולא נודע מה זהו התשובה למה ששאלו מה אדוני מדבר אל עבדו. והנה בחליצה כתיב ועמד ואמר לא חפצתי לקחתה ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו להבין מה ענין חליצת נעל לפטור מזיקת יבם גם ברות כתיב וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתנו לרעהו וצריך להבין מה ענין שליפת נעל לקיום המקח והנראה בזה דהנה בברכות דף ס' כד סיים מסאני אומר ברוך שעשה לי כל צרכי וביאר השל"ה בסדור שער השמים בשם המהרש"ל הברכה זו שהענין הוא כפי מה שאמר דוד המלך ע"ה במעלת האדם ותחסרהו מעט מאלקים המשילתו במעשה ידיך כל שתה תחת רגליו בוכה ואלפים כלו כו' הכוונה כי הקב"ה ברא ד' מדרגות בעוה"ז זו למעלה זו א' הדומם ב' הצומח עלי' ויונק ממנו ג' בעלי החיים עולים על הצומח ואוכלים אותו ד' חי מדבר הוא האדם המושל על בעלי החיים ואוכלם ומשתמש בהם ועולה וזה שאמר כל שתה תחת רגליו רצונו לומר מאחר שמושל בבעח"י בונה ואלפים מכש"כ שמושל בצומת ודומם שתחתיהן נמצא שהכל תחת רגלי אדם וכשלוקח האדם העור מהבהמה לעשות מנעלים למדרך כף רגלו מראה שהיא המושל והכל תחת רגליו ומצד הממשלה הזאת נמצא מבואר שנעשה לו כל הצרכים שהרי מושל הוא בכל מה שיש בעולם ע"כ כשנועל מנעלי' מברך שעשה לי כל צרכי ודפח"ח ושפתים יושק ולפ"ז כיון שנעילת המנעל מורה שהוא שליט ומושל א"כ גם היבם שליט בהיבמה שמשועבדת וזקוקה להיבם ויכיל ליבמה בעל כרחה ולכך כשלא חפץ ליבמה הוא מסירה המנעל מעל רגלו שלא יהי' שליט בה וזהו ענין חליצת הנעל שמסירה שליטתו ממנה ולכך מגבהת רגל היבם תחלה שלא ישלוט בה ובימינה שולפת המנעל וזהו ג"כ ענין שליפת נעל לקיים כל דבר שכיון שהסיר מנעלו בין של קונה בין של מקנה מסיר השליטה שהי' לו על חפצו ומקנהו בזה לחבירו וזה מ"ש פ' בא מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם והוא תמוה דבשלמא מתניכם חגורים הוא להורות על חלוצי מלחמה וגם מקלכם בידכם אבל נעליכם ברגליכם למה מהצורך להזהירם על זה הלא המה בכלל כל המלבושים אבל לפמ"ש זה מורה על ענין ממשלה והתנשאות ששולטים על הכל גם על אלהי מצרים כמ"ש ובהל אלהי מצרים אעשה שפטים ובזה נראה מבואר מה שאסור בנעילת הסנדל בט"ב וביוה"כ ובתענית צבור דהנה כבר אמרו בכתובות ס"ו ע"ב בכה ריב"ז ואמר אשריכם ישראל בזמן שעושין רצונו של מקום אין כל אומה ולשון שולטת בהם ובזמן שאין עושין רצונו של מקום מוסרין ביד אומה שפלה ולא ביד אומה שפלה אלא ביד בהמתן של אומה שפלה והנה לפ"ז בט"ב ובת"צ שהוא זכר לחורבן ביהמ"ק ולהצרות שעברו עליהן א"כ שהקב"ה מסרן ביד בהמתן של אומה שפלה עכ"פ אינו שליט עליהן ע"כ אין לובשין המנעל וגם ביוה"כ שבא ג"כ לכפר על עוונותינו וגם ביוה"כ שולחין שעיר לעזאזל ומבואר בפרקי דר"א שנותן חלק להשטן א"כ עכ"פ אין אנו שולטין ולכך מסירין הנעל ולכך מותר בשאר מנעלין שאינו של עור בהמה והנה במדרש אמרו על פסוק עתה באתי ולא בימי משה שמשה רבינו לא רצה לקבלו אבל בימי יהושע מסר הקב"ה הנהגתו לשר צבא ד' והוא יהי' השליט והמנהיג ולכך כששאלו יהושע מה אדוני מדבר אל עבדו אמר לו של נעלך מעל רגליך והיינו שעתה אינך שליט כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא ואני המנהיג ולכך גם במשה שהקב"ה ידע בענוותו הגדולה שאמר מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא אה בנ"י ממצרים והקב"ה השיבו כי אנכי אהי' עמך ע"כ אמר לו של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא ובפשוטו של מקרא מ"ש עתה באתי לולא הדרש נ"ל עפ"י מה שכתב ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלקים זה וקשה מהיכן ידע כי מחנה אלקים המה וביאר האוה"ח דהנה האדם או בע"ח כשהולכים מרגישים ההלוך מקודם שבאים אצלו אבל מלאכים לא נראו לו מקודם כמ"ש ויפגעו בו מלאכי אלקים וז"ש ויאמר יעקב כאשר ראם שלא הרגישם מקודם מחנה אלקים הוא זאת כי הבין שמלאכים תמה וגם ביהושע שכתב. וישא עיניו וירא והנה איש עומר לנגדו ולא הרגיש מקודם כלל וזה ששאל אותו הלנו אתה אם לצרינו שהי' נראה לו שבא בהחבא שלא ירגישו וע"ז השיב לא כי אני שר צבא ד' עתה באתי ולכך לא הרגשת מקודם ומ"ש ביהושע נעלך ובמשה כתיב נעליך לשון רבים נראה משום דמשה הי' לו שני ענינים הנהגת ישראל והתנהגות עם פרעה ולכך הסיר שני הנעלים אבל יהושע לא הי' לו רק הנהגה אחת הנהגת המדינה ודו"ק מעתה נבא אל הביאור והנה בשבת פ' שואל קנ"ב דמנעלהו ברגלוהו בר אינש לבאר המליצה בזה נקדים מ"ש מהרח"ו בעץ החיים בענין השתלשלות העולמות כי כל הנבראים נשתלשלו בסדר ההדרגה מלמעלה למטה ולכל ענינים הנפרדים יש ממוצע אחד שקרוב לזה בבחינה אחת ולזה בבחינה אחת והיא המחבר את הנפרדים להיות המשכן אחד כמו שבעולם התחתון יש מינים הממוצעים בין שני הנפרדים כמו עצי אלמוגים שהמה ממוצעים בין הדומם והצומח כי האלמוגים בעצמותם הם בחינת הדומם כמובא בר"ה כ"ג ויעשה בחינת צומח ואבני השדה הנזכר פ"ח דכלאים מ"ה הוא חי' מחית הארץ וקשור עם