דברי שאול דרשות פ

מ"מ כתבו דלא מפסל אם עבר ושחט אחר תמיד של בין הערביים וע' פ"א מתמידין והמלמ"ל האריך בזה ע"כ אין לדבריו עקום ומ"ש נכון הוא ודו"ק וראיתי במרכבת שנדחק בדברי רבינו יע"ש וראיתי בס' מנחת אהרן על סנהדרין בתשובה לענין שלד"ע שהביא ראי' לדברי רבינו מהא ראמרו ב"ק דף ע"ו והרי חזרה קרן לבעלים כגון דשחט תמימים בפנים לשם בעלים אמר רבין בשוחט חמימים בפנים שלא לשם בעלים וכתבו התוס' דה"ה שלא לשמן אי נמי האי נמי קרי לי' שלא לשם בעליהן משום שלא עלו לבעלים לשם חובה ונראה לו דוחק להעמיד בנשפך הדם ורב דימי דאו מי' כשנשפך הדם משום דניחא לי' לאוקמי' בכל קדשים שחייב באחריותן ובשלא לשם בעליהן מתוקמא בפסח וחטאת דפסול שלא לשמן וקשה למה לא אוקמא בשחט לסם חולין דכשר וע"כ דניחא לי' לאוקמי' אף בפסח ופסח פסול אף לשם חולין ע"ש ובאמת שדבר חכמה אמר ודפח"ח אבל לענ"ד אין ראי' דלכאורה צ"ב האיך יכול לאוקמי' בשלא לשמן דאיך יכול הגנב לאסור דבר שאינו שלו דבשלמא שלא לשם בעלי' כיון דכבר הוציאו מרשות בעליו שגנבו ואינו ברשותו של הנגנב וכשהעלה לגבי מזבח העלה שלא לשם בעלי' שפיר יכול לפוסלו כיון דזה וזה אינן יכולין להקדישו א"כ ניהו רלא יוכל לאוסרו אבל לא התירו וממילא נפסל וכעין מ"ש הרא"ה דנעשה נבילה לאסור באכילה דאיהו לא שרי בה אבל כל ששחטו שלא לשמה הרי סתמא בקרשים כשר א"כ אם הי' שוחטו בפנים סתמא הי' כשר ורק ע"י מחשבתו שלא לשמה נוציאו וזה לא מועיל דאף שחייב באחריות לא עקרי שלו ולא יוכל לאסור דבר שאינו שלו כמ"ש התוס' בסוגיא דרבוצה להשיג על רש"י דאף דהגביהו לא יכול לאסור דבר שא"ש דע"י חיוב אחריות לא עקרי שלו והוא קושיא גדולה אמנם נראה כיון דבכל הקרבנות גם שלא לשמה כשר א"כ שוב הו"ל לי' הזבח כשר ול"ש לומר דאין אדם אוסר דשא"ש דהא לא אסרו כלל ומה שלא עלה לבעלים זה לא אכפת לן דהא לא רצה להחזיר לבעלים וממילא הוא כאשר הי' והו"ל אינו ברשותו איברא דא"כ קשה איך כתבו דבפסח וחטאת הוה מפסל הא אינו יכול לאסור דבר שאינו שלו אך באמת התוס' דקדקו בשלא לשם בעליו שם שפיר מועיל דהא לא החזירו והו"ל כמו שהי' כמ"ש ומעתה מיושב קושיתו דאף דנימא דפסח כשר בשחטו לשם חולין מ"מ אינו יכול להוציאו מקדושת קודש לחולין דניהו דהוא כשר מ"מ כל דסתמא כשר איך יכול להוציאו לחולין בהמת קודש של חבירו דבשלמא לשם קדושה אחרת אינו משנה הקדושה רק דאינו קדושה זו ואין נ"מ רק לבעלים בלבד אבל כאן האיך עושהו חול וא"כ ל"מ והי' עולה לבעלים לשם פסח ושוב חזרה קרן לבעלים ודוק היטב ומה שהקשה במנחת אהרן שם במאי דמוקי שנשחט בפנים דהוי שחיטה ראוי' דהא כיון דבעלים לא ידעו ולא עשהו לגנב שליח א"כ בטל השליחות דמאי אתם מדעתכם ואף שלוחכם מדעתכם מכש"כ בשחיטת קדשים דבעי שליחות ול"ש שליחא דרחמנא בשחיטה דהא כשר בזר או דשחיטה לאו עבודה הוא עכ"פ בטל השליחות ונפסל הקרבן: והאריך בזה בחריפות ובקיאות אבל לא ירדתי לסוף דעתו דע"כ לא בעי שליחות רק באם לא עשהו שליח אינו כשר וגם בתרומה לא מצי לתרום שלא מדעת חבירו אבל כאן הבעלים כבר הקדישו רק שזה גנבו וכיון שנשחט בפנים וחזרה קרן לבעלים דמסתמא ניחא לי' לנגנב ולמה לא יחזור קרן לבעלים וז"ב ומ"ש דא"כ בששחט שלא לשם בעלים נתבטל השליחות בוודאי דאין שליח לדבר עבירה דהרי אסור לשנוי בי' וא"כ פסול הקרבן משום שנשחט בלי בעלים ולענ"ד לא קשה כיון ששחט שלא לשם בעליו וא"כ ל"ש תורת שליחות של הבעלים שהרי לא עלה לבעלים א"כ רק מתורת שליחות של הגנב אנו דנין ועכ"פ הגנב צוה לשוחטו לשם קדשים ובזה מיושב היטב הקושיא הנ"ל דבפסח לשם חולין נתבטל השליחות מכל וכל דהא לא נעשה הכהן שליחתו של הגנב לשחוט חולין בעזרה ונפסק השליחות ופסול הקרבן לגמרי והנה המלמ"ל פט"ו מפסולי המוקדשין ה"א נסתפק בענין שינוי הבעלים דל"ש רק בזריקה דהיינו ששחט או הוליך וקבל ע"מ לזרוק אבל כל ששחט שלא לשם בעליו או הוליך וקבל לא מפסל ע"ז נסתפק אי זה דוקא בפסח וחטאת דבזה לא נפסל אבל בשאר קרבנות עכ"פ לא עלה לשם חובה או דלמא דעלו לשם חובה ג"כ וע"ש שהעלה דעלו לשם חובה ולכאורה קשה לי דא"כ הא דמוקי רבין בשוחט תמימים בפנים שלא לשם בעלים והשחיטה כשרה ולא עלה לבעלים לשם חובה וע"כ דמיירי בשחט על מנת לזרוק דמו שלא לשם בעליו דבשחט שלא לשם בעלים עלו לבעלים לשם חובה א"כ קשה גם רב דימי לוקי ששחט שלא לשם בעלי' ואף בפסח וחטאת לא מפסל כל שלא חשב על הזריקה ומ"מ לא עלה לבעלים לשם חובה בפסח וחטאת וע"כ כסמלמ"ל דאם לא חשב על זריקה אף לבעלים עלו וא"כ שוב חזרה קרן לבעלים ודו"ק כי הוא ראי' נפלאה ת"ל ובזה נלענ"ד לישב הא דאמרו שם תהי בה לר"י וכי שחיטה מכשרת זריקה מתרת ופירש"י וכי שחיטה מכשרת הא בשעת שחיטה הו"ל שחיטה שאינה ראוי' והתוס' תמהו ע"ז דכל שנזרק אח"כ שחיטה ראוי' הוא דמקריא אף שלא הי' עומד לזרק ולפמ"ש י"ל דממנ"פ פריך דהרי בשעת שחיטה לא אכפת לן בשינוי הבעלים כ"א בשחשב ע"מ לזרוק א"כ ממנ"פ אי אזלת בתר שעת שחיטה הרי חזר קרן לבעלים וע"כ דאזלת בתר בסוף שוב הוי שחיטה שאינה ראוי שעיקר הוא הזריקה וז"ש שזריקה מתרת דעיקר הוא הזריקה ודו"ק היטב: דרוש לשבת הגדול תר"ל הנה כבר החילותי לדבר במה שאמר ר"ג כל שלא אמר ג' דברים אלו א יצא י"ח וכבר כתבתי טעם לדבריו ע"פ דברי הב"ח והמהרש''א בח"א נתקשה ג"כ בזה למה דוקא באלו צ"ל הטעם. ועתה אבאר כל השלשה דברים שאמר פסת שהיו אבותינו אוכלין בזמן שביהמ"ק קיים על שום מה על שום שפסח המקו' על בתי אבותינו במצרים שנאמר ואמרתם זבח פסח הוא לד' אשר פסח על בתי בנ"י במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל ויקוד העם וישתחו ונבאר לע"ע זה המאמר. והנה התמיה מבואר מה חדש ר"ג בזה והרי הפסוק מבאר זאת בהדיא ומאי הי' קשה לו אמנם נראה בזה דהנה כתיב וראיתי את הדם ופסחתי עליכם ולא יהי' בכם כנף וכלם תמהו דבכמה מקומות הבדיל הקב"ה בין ישראל למצרים ולא נתן אות וכבר האריך בזה השר הר"י אברבנאל ז"ל בס' מעשי ד' והוסיף להקשות מאי טעם הוא זה בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל וכי אם מצרים שחטאו נתחייבו עונש הבזה יהי' ניכר גם מה שישראל לא נגפו אמנם הר"ן בדרושיו היטב לדבר בזה במכות בכורות הי' לפי שפטרי רחמים הם חלושי המזג וא"כ נתן הקב"ה רפיון בהם שיהי' מעותדים למות וא"כ גם בכורי ישראל הי' ח"ו מעותדים למות וזה הי' הנס ובזה פירש מ"ש כי לי כל בכור בהכותי כל בכור בארץ מצרים ולכאורה קשה במאי נתקדשו הבכורות לד' בשביל שהכה כל בכורי מצרים אך לאשר נתן הקב"ה רפיון בטבע הבכורות הי' יכול לשלוט גם בישראל והקב"ה הצילם וע"כ זכה בהם ע"ש ומעתה זה הי' האות לאשר נתן הקב"ה בטבע הבכורות שיהי' רפיון בהם והי' יכול לשלוט גם בישראל ע"כ נתן אות. ומעתה זה הענין ששואל פסח שהי' אוכלין אבותינו במצרים על שום מה והיינו שידע היטב הפסוק שפסח הקב"ה על בתי בנ"י אבל הי' קשה לו מה העבודה הזאת לכם וכי מפני שהמצרים הי' חייבין ונענשו מה לישראל בזה ומה כל החרדה הזאת כי נתן הקב"ה אות וע"ז השיב בנגפו את מצרים והיינו שלא הי' מכה כשאר מכות רק שנתן הקב"ה רפיון בטבע ואת בתינו הציל זה הי' הנס והנה כלם הקשו בפסוק כתיב והי' כי יאמרו אליכם בניכם מה העבירה הזאת לכם ופירש רש"י כי זהו שאלת הרשע וציה הקב"ה להשיב ואמרתם זבח פסח היא לד' אשר פסח ובעל הגדה סידר תשובה לשאלת הרשע ואף אתה הקהה את שיניו וא מור לו בעבור זה עשה ד' לי בצאתי ממצרים לי ולא לו אלו הי' שם לא הי' נגאל ואמרתי בזה כמה ענינים אמנם נראה דהנה בהא דאמרו בר"ה אני ד' קודם שיחטא האדם אני ד' לאחר שיחטא האדם הקשה הרא"ש שם קודם שיחטא האדם למה צריך לרחמים וכתב דזה קאי על ע"ז שהקב"ה מצרף מחשבה למעשה אבל הקב"ה מרחם כל שלא עשה המעשה אף בע"ז והקשו כלם מהא דאמרו בקדושין דף מ"ם הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והביא לו גוזלות ועלה לבירה ושלח את האם ונטל את הבנים ובחזירתו נפל ומת היכן אריכות ימיו של זה והקשו ודלמא מהרהר בעבירה הוה ומשני מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה והקשו דלמא מהרהר בע"ז הוה והיא תמוה דקודם שעבד הקב"ה מרחם עליו וכתב הרב מוהר"י עיי"ש הספרדי דדוקא היכא שיכול להנצל בדרך הטבע הוא דלא נענש על המחשבה לבר אבל שם דעלה לגג ונפל דמצד הטבע כל שאין לו מעקה יפול הנופל ממנה והי' צריך שהקב"ה ישנה הטבע בכה"ג שמהרהר בע"ז הוה אינו מרחם אף על המחשבה לבד. ובזה אמרתי דבר נחמד במ"ש ובכ"י הלכו ביבשה בתוך הים והמים להם חומה ודרשו במדרש חמה חסר כתיב שפסלו של מיכה עבר בים והקשו כלה למה למעלה שכתוב ויבואו בנ"י בתוך הים ביבשה והמים להם חומה ושם כתיב חומה בוא"ו ולמה לא כתיב שם חסר אמנם לפמ"ש א"ש דבאמת קשה מה בכך שפסלו של דן עבר הא לא עדיף ממחשבה וצ"ל שיקרה להם נס בשינוי טבע זה ודאי לא אפשר כל שעלו עליהם מחשבת ע"ז ולפ"ז בשלמא בעת שבאו לתוך הים הי' צריך לקריעת הים בשביל שאר השבעים ולא נשתנה בשבילם א"כ ל"ש חומה דהא אכתי לא עברי ע"ז אבל לאחר שיצאו מן הים ושבט דן הי' מאסף לכל המתנות וכבר כתיב וישב הים לפנות בוקר לאיתנו ושפיר הי' יכול הים להטביעם ולכך חמה כתיב ודו"ק. ומעתה כבר נודע מה שפסח הקב"ה בתי בנ"י בכבודו ובעצמו הי' לפי שהמלאכים קטרגו מה נשתנו אלו מאלו הללו עע"ז כו' הוצרך הקב"ה בעצמו ולפ"ז כיון שזה הרשע הרהר ע"ז בלבו ומבזה כל המצות ואומר מה העבודה הזאת לכם ולכך אלו הי' שם לא הי' נגאל דהא מצד הטבע לא הי' יכול להנצל וזה שאמר אלו הי' שם לא הי' נגאל כיון שהרהר בע"ז וז"ש בעבור זה עשה ד' לי ולא לו א"כ תשובת הכתוב ותשובת בעל הגדה אחת הוא עתה נבאר מצה זו שאנו אוכלין ע"ש מה ע"ש שלא הספיק בציקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם הקב"ה וגאלם שנאמר ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות כי לא חמץ כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה בם בזה תמהו השר אברבנאל ובעל מעשי ד' שהרי עוד קודם היציאה ממצרים נצטוו במצות מצה ואסור חמץ כל שבעה ולמה תלה ר"ג הטעם של המצה במה שלא הספיק בצקם להחמיץ והנראה בזה ע"פ מ''ש קדושין דף ל' אמר ר"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו שנאמר ד' לא יעזבנו בידו ונדפס בשם הגאון מוהרא''וו ז"ל שהקשה שר"ל