דברי שאול דרשות עט

משום שעשה לחבירו רעה ומי יודע אם ישיב וניחם באמת וגם שלכביכול ב"ה לא פעל מאומה וזה שבא ר"ע ואמר אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם והיינו שאם חטא למקום הקב"ה יודע אם שב באמת וגם אם חטא למקום מה התיחסות יש בינו למקום כדמיון התיחסות שבין השמים לארץ שרחוק מהלך ת"ק שנה וז"ש ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שכביכול לא פגע ולא נגע בו. וזה מ''ש וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל גלוליכם ומכל חטאתיכם אטהר אתכם והיינו שהקב"ה מטהר אף מה שחטאתם בין אדם לחבירו. וז"ש מקוה ישראל השם ודקדקתי לעיל דהכוונה הוא לשון קיוי ומה ענין למקוה ולפמ"ש נ"ל דהנה מה שצריך ריצוי חבירו הוא אף לאחר שהשיב את הגזילה צריך שירצה את חבירו ויפייסנו שלא יהי' לו עלי' תרעומת כמבואר בב"ק דף צ''ב ובהלכות יוה"כ ס' תר"ו והטעם הוא כדי שיהי' שלום בין אדם לרעהו ולא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום ועיין במדרש רבה פ' פנחס שגדול השלו' שאף שחטא בעגל כו' שנאמר חבור עצבים אפרים הנח לו. חלק לבם עתה יאשמו וזה המליצה מקוה ישראל. שענין המקוה שנאסף למקום אחד מ' סאה שעור מקוה ובזה נטהר הטמא כך ישראל אינם מטוהרים רק בשעה שיתקבצו כלם ויהיו. לאגודה אחת ולפ"ז לא יצא מקוה ממשמעותו שהוא לשון קיוי ורק שהתקוה הוא ע"י השלום והיא ענין מליצה על מקוה ישראל שיתקבצו יחד. ובא לציון גואל אמן: הנה עוד לאלוקי מלין בביאור לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם עפ"י מ"ש במדרש סוף איכה השיבנו ה' אליך ונשובה אמרה כנ"י לפני הקב"ה רבש"ע שלך הוא השיבני אמר להם שלכם הוא שנאמר שובו אלי ואשובה אליכם נאו' ה' אמרו לפניו רבש"ע שלך הוא שנאמר השיבנו אלקי ישעינו לכך נאמר השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם והדבר סתום מה זהו השאלות והתשובות אמנם נראה עפ"י מ"ש הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה כו' וחרה אפי בו כו' ועזבתים כו' ומצאוהו כו' ואמר ביום ההוא על כי אין אלוקי בקרבי כו'. ואנכי הסתר אסתיר פני כו' על כל הרעת אשר עשה. והדבר תמוה אחר שהתוודו על עיונם ואמרו הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני כו' אמר מחדש ואנכי הסתר אסתיר פני כו' וכבר כתבתי בזה הרבה אמנם הבינה לעתים דרוש ה' הביא בשם מוהר"ש הלוי אלקבץ שפירש כי הוא יתברך שילח יסורים להחוטא להחזירו בתשובה ואחרי שובו מיסרו מחדש לטהרו ולזככו מעינותיו. והנה כי כן זה שהמליצו חז"ל השאלות והתשובות שבין הקב"ה לישראל שישראל מבקשים השיביני ה' אליך ונשובה. והיינו שע"י שהם מתוודים. על עוונם עי"ז ישוב ה' אותם אבל באמת הקב"ה אומר שובו אלי ואשובה אליכם שמתחלה צריכים שיתעוררו על ידי היסורין הבאים עליהם לעשות תשובה ואח"כ אשובה עליכם ולכך אמרו ישראל רבש"ע שלך היא שנאמר שובינו אלקי ישענו והפר כעסך עמנו והיינו שאחר שכבר חרה אפו בם וכעס עליהם אח"כ בקשו שישיבם ה' וז"ש אספת כל עברתיך השיבוה מחרון אפיך שיבינו אלקי ישעינו והפר כעסך עמנו. ובזה נתרצה השי"ת ומעתה זה שאמר אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים והיינו מי עורר אתכם ביסורים כדי שתטהרו ומי מטהר אתכם שאח"כ הקב"ה מטהר אותם וזה שהביא מהמקרא וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם והיינו שעורר אותם ביסורים כדי שיתעוררו בתשובה וזה ענין המליצה שזרק עליהם מים טהורים כדרך מי שנתעלף ששופכין עליו מים כדי שישוב רוחו אליו ויתעורר מתרדמתו. ואח"כ מכל גלוליכם ומכל טומאותיכם אטהר אתכם ודו"ק: דרוש לשבת הגדול הר"י ריש זבחים כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשירין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מן הפסח והחטאת הפסח בזמנו והחטאת בכל זמן ובש"ס שם דף נ' מי אמר רב יהודה אמר רב חטאת ששחטו לשם עולה פסולה שחטו לשם חילין כשרה אלמא דמינה מחריב בה דלאו מינה לא מחריב בה ורימנהו כל הגט שנכתב שלא לשם אשה פסול ואפילו לשם נכרית נמי פסול ושני גט דל נכרית מינייהו הו"ל סתמא וסתמא פסול קדשים דל חולין מינייהו הו"ל סתמא וסתמא כשרה ורמי מלתא אחריתי מי אמר רב יהודא אמר רב חטאת ששחטה לשם עולה פסולה שחטו לשם חולין כשרה אלמא דמינה מחריב בה דלא מינה לא מחריב בה והתניא תוכו ולא תוך תוכו ואפילו כלי שטף מציל וכו' והנה הרמב"ם ז"ל פט"ו מפסולי המוקדשין ה"א כתב כל הזבחים שנשחטו במחשבת שינוי הסם בין בקרבנות יחיד בין בקרבנות צבור כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מן החטאת והפסח שאם נעשו במחשבת שינוי השם פסולה וכו' ובהלכה י"א כתב הפסח ששחטו במחשבת שינוי השם בין ששינה שמו לשם זבח אחר בין ששינהו לשם חולין פסול שנאמר ואמרתם זבח פסח הוא לד' והכ"מ לא ידע מקורו וכתב אפשר הטעם משום דכתיב בי' לד' משמע דלשם חולין פסול. והנה מלבר שהוא תמוה מנ"ל לרבינו זאת תמה הבה"ז דא"כ מאי פריך הש"ס בהא דאמרו חטאת ששחטו לשם חולין כשרה אלמא דלאו מינה לא מחריב בה והתניא תוכו וכו' ומאי קושיא הא חזינין דפסח אפילו לשם חילין פסולה וא"כ אף דלאו מינה מחריב בה וגם תוכו הוא כן וא"ל דשאני פסח דכתיב בי' קרא ואמרתם זבח פסח היא הרי גם תוכו גלי קרא והניח בקושיא והוא באמת תימא גדולה והנראה בזה דהנה בהא דאמרו בפסחים דף קט"ז ר"ג אמר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו פסח מצה מרור וכתב הר"ן והרי"ף שם דלאו דוקא דאינו חיוב כ"כ רק שצא יצא י"ח כתקנו ולענ"ד נראה דבר חדש דהנה הטור אי"ח ס' תרכ"ה במ"ש התחיל וכתב בסכות תשבו למען ידעו דורותיכם וכו' תלה הכתוב מצות סוכה ביצ"מ וכו' וכתב זקיני הב"ח דהא דכתב הטור כאן יותר מבכל החבור משים דכיון דכתוב למען ידעו דורותיכם לא קיים המצוה כתקונו אם לא מכוין כוונת מצות סוכה לסם מצוה דבכל המצות די אם עושה המצוה כתקנה אף אם אינו מכוון כלל משא''כ בסוכה שכתב למען ידעו דורותיכם בעינין שיכוין לשם מצות סוכה וכן בתפילין וציצית דכתיב למען תהי' תורת השם בפיך ולמען תזכרו צריך שיכוין כוונת המצוה והמג"א מעתיקי שם בקיצור שיכוין בישיבתה סציוונו הקב"ה זכר ליציאת מצרים ולכאורה צריך ביאור דהא כל המצות צריכות כוונה וצ"ל דניהו דצריך שיכוין לשם המצוה אבל לא טעם המצוה ובדבר שים בו עשי' עשי' עומד במקום כוונה אבל בסוכה וציצית ותפילין צריך שיכווין טעם כוונת המצוה ולפ"ז דברי ר"ג א''ש בפשיטות כיון דפסח אמר בה על שם שפסח הקב"ה על בתי אבותינו ולזה כתוב ואמרתם זבח פסח הוא לד' אשר פסח וכן מצה ומרור על שם ויאפו את הבצק כו' וימררו את חייהם כו' א"כ ממילא צריך לכוין שיאמר כוונת המצוה בזה ומעתה מבואר היטב דברי הרמב"ם הנ"ל דהרי כל הטעם דכשר בשחט חטאת לשם חולין דדל מינייהו חולין הו"ל סתמא וסתמא כשר ומאי דשחט לשם חולין אינו פסול משים דלאו מינה לא מחריב בה וא"כ זה בחטאת דסתמא כשר אבל פסח דכתיב ואמרתם זבח פסח הוא לד' וצריך שיכווין כוונת המצוה וטעמה שהוא על שם שפסח וא"כ ניהו דלאו בת מינה לא מחריב בה אבל כיון דסתמא לאו לשמה קאי בפסח דדמי לסוכה שהתורה אמרה שצריך לכוין כוונת המצוה וטעמה וכל דסתמא לאו לשעה קאי ממילא פסיל אף בשחטו בשם חולין ומעתה מיושב היטב קושית הבה"ז דשפיר פריך מתוכו ול"ש לומר פסח יוכיח דבאמת פסח ג"כ שלא בת מינה אינו מחריב בה רק דסתמא פסול בפסח וא"כ בטומאה דלאו בת מינה ג"כ מחריב שפיר קשה מ"ש מפסח וחטאת דלאו בת מינה לא מחריב בה וז"ב הרי זה דבר חדש ובזה נלע"ד דע"כ לא פסול בפסח שלא בת מינה אם שחטו לשם חולין רק בפסח בי"ד בניסן אבל פסח שני דלא שייך הטעם אשר פסח על בתי בני ישראל דהא לא הי' בעת ההוא ורק דהתורה עשתה תקנה שגם טמא ושהי' בדרך רחוקה יעשה פסח והרי גם חמץ ומצה עמו בבית וע' פסחים צ"ה ואולי גם בי"ד שחרית כיון דעיקר זמנו אינו אלא לאחר חצות לא פסול לשם חולין דבאמת דלאו בת מינא לא מחריב בה והטעם דואמרתם זבח פסח הוא רק בזמנו ממש וע' פסחים דף ה' בתוס ד"ה לא א"כ ממילא עכ''פ לא פסול לשם חולין ובא וראה דקדוק לשון רבינו שהרי הרב אומר כן לאחר שכתב דפסח פסול אף לשם חולין כתב בד"א ששחטו בזמנו שהוא יום י"ד בניסן ואפילו שחטו בשחרית במחשבת שינוי השם פסול ולכאורא קשה למה לא קבעו בחד מחתא והי' לו לכתוב הפסח בי"ד בניסן אפילו בשחרית ששחטו במחשבת שינוי השם בין ששחטו לשם זבח אחר בין ששחטו לשם חולין פסול ולפמ"ש י"ל דבדקדוק כתב כאן דבאמת אם שחטו לשם חולין דוקא בזמנו אחר חצות פסול אבל לשם קדשים אחרים אף בשחרית וכן בי"ד באייר פסול ולכך כשהעתיק הפסול של חולין לא כתב רק י"ד בניסך אבל לענין שחטו בשחרית שכל דבריו וכתב אפילו שחטו במחשבת שינוי השם והיינו לשם קדשים דוקא ודו"ק. ובזה מיושב היטב קושית הבה"ז בהא דאמרו בדף יו"ד אמר לו ר' אליעזר פסח יוכיח וכו' אמרו לו ר"י מה לפסח שכן זמנו קבוע ולמה לא השיב מה לפסח שכן אף אם שחטו לשם חולין פסול ולפמ"ש א"ש דא"כ אכתי קשה מפסח בי"ד באייר או פסח ששחטו בשחרית שלא פסול לשם חילין ולכך השיב שעכ"פ זמני קבוע באותו יום דוקא בי"ד בניסן או בי"ד באייר ודו"ק כי מ"ל נתברר ענין גדול בדברי רבינו והנה בספר עומר מן מהרב בעל זרע בירך כתב לישב דברי רבינו מקושית הבה"ז וכתב דטעמו של רבינו לפי מה דאמרו במנחות דף פ"ט אמר ר"י אשם מצורע ששחטו שלא לשמו טעון נסכים שאם אי אתה אומר כן פסלתו וא"כ כל דלא עלו לבעלים לשם חובה הי"ל נדבה כדאמר ר"א שם בשלמא הנך ערבות נינהו ואי לא חזי לעולת חובה קרבי לעולת נדבה וא"כ שוב פסול בפסח דהרי נשחט אחר תמיד של בין הערבים ע"ש שהאריך בזה ולכאורה חשבתי שדבר גדול דבר בזה אבל מלבד שהרמב"ם כתב טעם אחר משום שכתיב ואמרתם זבח פסח הוא אמנם בלא"ה דבריו תמוהים ונפלאים דא"כ לדבריו למה כשר בחטאת ששחטו לשם חולין והרי ר"א אמר שם אי לא אוקמת לי' במלתי' אשם נדבות מי איכא והרי חטאת בנדבה ודאי ליכא וע"כ דזה ליתא וע"כ לא אמרינין זאת רק באשם מצורע משום דלעולה לא חזי שהרי לא ניתק לרעי' ולנדבה לא חזי דאשם ליתא בנדבה ואינו ראוי רק לשם אשם מצורע ואשם מצורע טעון נסכים ולכך צריך נסכים ומ"מ לענין הכשר טעון אשם אחר דלא עלה לבעלים וע"ש ברש"י ולכך גם בחטאת חטאת הוא רק שלא עלו לבעלים א"כ ה"ה בפסח פסח הוא רק שלא עלו לבעלים אבל מ"מ לא נפסל בשביל ששחט אחר התמיד וראי' ברורה לזה דהרי רבינו כתב פ"א מפרה ה"ח נשחטו לשם חולין תפרה ואינה מכפרת והכ"מ הקשה כיון דכשר למה אינה מכפרת וכתב דמאחר שלא עלה לשם חובה אינה מכפרת ואם איתא דאינו רק לשם נדבה פשיטא דאינו מכפר ע"כ דהוא באמת חטאת רק דהוי חטאת פסיל ולכך אינה מכפרת וגם הוא בעצמו כתב דחכם א' עמד נגדו וכתב דפסח מקרי ואינו נפסל ע"ש ובלא"ה דבריו תמוהים דהתוס' במנחות דף