דברי שאול דרשות עז

יותר מזה והנה שלמה שהי' חכם גדול חשב בלבו כי בתוארי השלילות גם הוא גדול כמשה שתוארים החיובים א"א להשיג ע"ז יצא ב"ק ולא קם נביא עוד בישראל כמשה והיינו שגם בשלילות מרע"ה גדול ממנו וזה לדעתי ענין קדוש קדוש כי קדוש היינו נבדל ט' שהוא נבדל ומרוחק כל שאין יכולים להשיגו ויש במלאכים ג"כ שזה משיג יותר מזה וזה מבין שהוא קדוש ונבדל וזה מבין שהוא קדוש קדוש יותר נבדל וזה אומר קדוש קדוש קדוש יותר נבדל וזה ענין מ"ש מסייע לי' לר"ח והיינו שכשם שר"ח אמר שהמלאכים נבדלים זמ"ז בהשגה ולכך מסייע לי' שגם המלאך אינו בא להשלימות שישיג כ"כ ואח"כ זכה לשלימות ישראל שאמר מלאך אני ומקודם הי' איש ובזה נבא אל הביאור מה שדומים למלאכים עפ"י מ"ש הפנים מאירות ס' ל"ט שנשאל מה שאומרים אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב ולא כלל אותם בבת אחת אלקי אברהם יצחק ויעקב והשיב שכל אחד הכיר בפ"ע ולא מכח קבלתו מאביו ע"ש וז"ש כשם שהמלאכים אומרים קדוש קדוש קדוש והיינו שכל ואחד בפני עצמו בכחו להבין מעלת הבורא יתברך כמו כן אנו אומרים אלקי בכל אחד ואחד שכל אחד הכיר בפ"ע ומה שאמר שהמלאכים נקראים אש וישראל נקרא אש נראה עפ"י מה שבארתי בהא דאמרו בשבת דף ל"ג מטבע תיקן להם וביארתי עפ"י מה דאמרו במדרש שמטבע של אש הראה הקב"ה למשה והענין הוא עפ"י מ"ש סוף משפטים ומראה כבוד השם כאש אוכלת וביאר הראב"ע ששם הנכבד הי' נראה כאש אוכלת וביאר המרגליות שהאש אין אנו מכירין ורואין אותו אלא בזולת עצמו כשכבר נדלק כך השי"ת אינו ניכר רק בזולתו שהם מעשיו אבל בעצמו אינו ניכר ולא נראה ולא נמצא וזה אמרו כמין מטבע של אש הראה שהראה לו כו' שאינו ניכר רק עפ"י מעשיו וגם יעקב תיקן להם מטבע כמו שהמטבע בעצמותו אינו יכול לעשות כלו' עמה רק אם מוציא אותה בהוצאה כך הראה להם מצות צדקה שע"י שמוציא הממון הוא מתברך עי"ז והנה כמו כן המלאכים נקראים אש שאינן נכרים רק על פי פעולתם וגם ישראל לעתיד עת שיזדככו ויהי' רוחנים כמלאכים יהי' נקראים אש יהי רצון שנזכה לראות בבנין ציון וירושלים ונזדכך ונהי' כמלאכים ובא לציון גואל אמן: דרוש לשבת הגדול שנה תר"ל במשנה יוה"כ אסור באכילה ובשתי' וכו' אסור ענוש כרת היא אמר ר' אילא כו' לא נצרכא אלא לחצי שיעור הניחא למ"ד ח"ש אסור מה"ה אלא למ"ד ח"ש מותר מה"ת מאי א"ל דאתמר ח"ש ר"י אמר אסור מה"ת ר"ל אמר מותר מה"ת הניחא לר"י אלא לר"ל מאי א"ל מודה ר"ל שאסור מדרבנן א"ה לא נחייב עלי' קרבן שבועה אלמה תנן שבועה שלא אוכל ואכל נבילות וטריפות חייב ור"ש פיטר והוינא בה אמאי חייב מושבע ועומד מהר סיני היא רב ושמואל ור"י אומרים בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים ר"ל אמר אי אתה מוציא אלא במפרש ח"ש ואליבא דרבנן או בסתם ואליבא דר"ע וכי תימא כיון דאית לי' היתר מה"ת קא חייב קרבן שבועה והתנן שבועת העדות אינו נוהגת אלא בראוין להעיד והוינין בה למעוטי מאי וכו' למעוטי משחק בקוביא והא משחק בקוביא מדאורייתא מיחזי חזי ורבנן הוא דפסלוהו ולא קא חייב עלי' קרבן שבועה שאני התם דאמר קרא אם לא יגיד והאי לאו בר הגדה הוא והנה זה יצא ראשונה. רש"י בד"ה ת"ש כתב כגון פחות מכותבת הגסה שהוא שיעור ליוה"כ וכי לא שלם שעורא כרת ליכא אסורא איכא והוא תימה דמשמע דוקא פחות מכותבת הגסה אבל כזית איכא הוא דאסורא איכא והרי כל ח"ש הוא במשהו ורש"י בעצמו פירש אח"כ ח"ש כלומר פחות מכשעור אסור מה"ת ובשאר אסורים השיעור הוא בכזית ולא ראיתי מי שהרגיש בזה ועיין מוהרמב"ח מ"ש ברש"י ד"ה ח"ש ולא הרגיש במ"ש רש"י תחלה. אמנם נראה דהנה דו"ז הגאון סבא קדישא יעבץ ז"ל בספר לחם שמים כתב דבר חדש דאף לר"ל דח"ש מותר מה"ת דוקא בשאר אסורים אבל ביוה"כ כל שיש כזית אף שהוא פחות מככתובת אסור מה"ת והטעם דהרי ר"ל אמר דלכך מותר דאכילה אמר רחמנא וליכא והרי שיעור אכילה בכזית בבל אסורים וא"כ כל שיש יותר מכזית אסור לר"ל ובאמת שבירושלמי כאן אמרו לפחות מכשעור נצרכא ולא הקשו כדפריך בש"ס לר"ל מא"ל א"כ י"ל דמסכים לסברא זו וכן אמרו בירושלמי פ"ו דתרומות מודה ר"ל ביוה"כ ויש לפרש ג"כ כמ"ש דו"ז וכן כתבתי בהגהותיי להירושלמי שם אמנם בשלום ירושלי' על ירושלמי הקשה דש"ס דילן לא ס"ל כן דא"כ למה לא מוקי בפחות מככותבת ולפע"ד נראה במה שנחלקו הירושלמי עם ש"ס דילן דהנה שיטת המזרחי על הסמ"ג דח"ש הוא משום דסתם אכילה בכ"ש רק דאתי הלכתא למ"מ ועקרי' לקרא ואוקמה אכזית לענין עונשין והמל"מ פ"א מחמץ ה"ז ופ"ד משבועות ה"א האריך בזה דמה"ת אכילה הוא רק בכזית ולקמן יתבאר לפנינו באורך ברצות השם ולפ"ז לר"י דס"ל דאכילה הוא במשהו ורק דהלכה למ"מ עקרי' לענין עונשין א"כ ר"ל ע"כ מוכרח לומר דאתי הלכתא ואפקא לקרא ממשמעותי' מכל וכל אף לענין אסורא וכמ"ש המלמ"ל שם ויתבאר בדברינו אח"כ וא"כ שפיר פריך בש"ס דילן לר"ל דמאי נ"מ בין יוה"כ לשאר אסורים הא בכל מקום אכילה הוא במשהו לשיטת הרא"ם ורק דהלמ"מ עקרי' מכל וכל לר"ל אף לאסורא וא"כ אם הלמ"מ ביוה"כ הוא בכותבת עקרי' למשמעות אכילה ושוב אין כ"מ בין יוה"כ לשאר אסורים דהא בכל מקום אכילה הוא במשהו ואפ"ה עקרי' ממשמעותי' ושפיר פריך ובזה מיושב מ"ש הניחא לר"י אלא לר"ל מא"ל ודקדק המהרמב"ח למה חזר ושינה דברי ר"י ור"ל הא כבר הקשה כן ולפמ"ש י"ל דבהס"ד כאן הוי ס"ל להש"ס כשיטת הרא"ם ולא כדמפרשי' אח"כ דר"ל אמר מותר מה"ת אכילה אמר רחמנא וליכא וא"כ שפיר פריך על ר"ל ובזה מיושב היטב דברי רש"י הנ"ל דרש"י הרגיש בקושיא זו וע"כ כתב דאף בפחות מכותבת נחלקו ר"י ור"ל ובזה מדוקדק גם דברי רש"י השנים מ"ש דלקמן בשמעתין דריש לי' מכל חלב והרי אח"כ מפרש דר"י אוסר כיון דחזי' לאצטרופי והתוס' הקשו באמת למה פירש ר"י טעם אחר ולא קאמר מכל חלב ולפמ"ש בהס"ד באמה אזלינין דלכך אוסר ר"י בח"ש דאכילה בכ"ש דהיינו מכל חלב לרבות ח''ש ואפילו כ"ש ואח"כ מסיק הש"ס דהטעם הוא משום דחזי לאצטרופי והיינו דהרי הש"ס מסיק מודה ר"ל דאסור מדרבנן ואי נימא דר"ל ג"כ סובר אכילה בכ"ש רק דהלמ"מ עקרי' מכל וכל א"כ למה יאסר מדרבנן הא גם מה"ת הוא בכ"ש רק דהלמ"מ עקרי' וע"כ דר"ל סובר אכילה בכזית דוקא ומדרבנן אסרו משום סייג ודו"ק ומן האמור אני תמה על מה שחידש דו"ז הגאון בישועה יעקב ס' תרי"ב דלר"ש דחייב מלקות בכ"ש מ"מ ביוה"כ ודאי פטור מטעם דהרי הריטב"א כתב בטעמא דר"ש דדוקא במזיד שייך אחשבי' אפילו בכ"ש לאכילה אבל לענין קרבן דהוא בשוגג פטור דלא אחשבי, ולפ"ז ביוה"כ דבעינין ככותבת משום דמיתבא דעתי' א"כ מה בכך שמחשבו לאכילה הרי לא עדיף מאלו אכל אכילה בכזית ואפ"ה פטור ע"כ ואני אומר דהדבר ברור להיפך ולא מבעי' לשיטת הרא"ם דאכילה בכ"ש רק דהלמ"מ עקרי' א"כ לר"ש דס"ל כ"ש למלקות ל"צ כלל לטעם דאחשבי' דבלא"ה אכילה הוא במשהו מה"ת והוא ס"ל דהלמ"מ הי' רק לענין קרבן אלא אף לדידן דאמרינין דאכילה בכזית מה"ת זה במקום דכתוב אסור אכילה אבל כאן דכתיב ועניתם ועינוי וראי בכ"ש ועמלמ"ל שם ויתבאר אח"כ א"כ אף דלא מיתבא דעתי' הוא לענין חיוב כרת או מלקות אבל לענין איסור בודאי הוא בכלל עינוי איברא דלפ"ז גם לר"ל דמתיר ח"ש מהראוי הי' שביוה"כ יהי' אסור דכתיב ועניתם אמנם ז"א דתרי ר"ל מפרש הטעם אכילה אמר רחמנא וליכא ואכילה בכזית ולפ"ז השתא במקום דכתיב אכילה והוא בכזית ופטור בח"ש מכש"כ ביוה"כ דהשיעור הוא בכותבת בודאי לא אסור ח"ש לר"ל ואדרבה דשם בעי יתובי דעתא והרי בח"ש ודאי לא מתיתבא דעתי' אבל לר"ש דבכ"ש חייב בכל אסירים א"כ מכש"כ במקום דכתיב עינוי דודאי חייב בכ"ש עוד נלפענ"ד דהנה בהא דאמרה התורה לא מיתבא דעתי' עד ככותבת אטו אפשר לומר דכל מה שאכל עד תשלו' הגרגיר האחרון שמשלים לככותבת לא נתישב דעתו כלל ובגרגיר האחרון הוא דמתיתבא דעתא ז"א לא בחוש השכל ולא בחוש המורגש ואדרבה הישוב דעת מתחיל מעט מעט עד כלותו שעור הכותבת מתישבת דעתו לגמרי ותדע שהרי חייב בכדי א"פ בכותבת וע"כ שמתחיל הישוב דעת מעט מעט וכיון שכן לר"ש דמחייב בכ"ש גם ביוה"כ חייב שכבר התחיל ישוב הדעת מעט מעט אף שלא נשלם לגמרי זה בכלל ח"ש שאסור וז"ב ובזה י"ל מאי דכפל הניחא לר"י אבל לר"ל מאי א"ל משום דהי' יכול לומר דביוה"כ גם ר"י מודה דעדיין לא מיתבא דעתי' וכן להיפך אפשר דגם ר"ל מודה ביוה"כ ביותר מכזית כמ"ש בלחם שמים וע"כ הביא דברי ר"י ור"ל דר"י מפרש משום חזי לאצטרופי ור"ל אמר משום דאכילה בכזית וכמ"ש למעלה אמנם בגוף דברי הרא"ם האריך המלמ"ל בהלכות חמץ והלכות שבועות לתמוה עליו דמלבד דר"ל אמר הטעם דאכילה אמר רחמנא וליכא ולשיטת הרא"ם הלא אכילה בכ"ש משמע ואני מוסיף דבמעילה דף ח"י אמרו בכזית לוקה מ"ט אכילה כתיב בי' וכן מצאתי בשו"ת הרשב"א סי' תל"ט כתב דאכילה דקרא הוא בכזית וע' בחולין דף צ"ו עוד הקשיתי דלפי שיטת הרא"ם ע"כ מוכרחין לומר דהלמ"מ עקרי' למשמעות התורה מכל וכל והרי בסוטה דף ט''ז אמרו בג' מקומות הלכה עוקרת מקרא והרי מצינו לר"ל עוד אחד וגם הקשה המלמ"ל דא"כ מאי ס"ל לר"י בפירוש תענו אי ס"ל דתענו אפילו כ"ש משמע אלא דאתי הלכתא ואפקי' לקרא ממשמעותי' א"כ איך אמרו ביומא פ"א מפני מה לא נאמרה אזהרה בעינוי משום דלא אפשר היכא נכתוב נכתוב לא יאכל אכילה בכזית והרי השתא דכתיב תענו משמעותי' הוא בכ"ש ואתי הלכתא ועקרי' לכתוב לא תאכל וליתי הלכתא ולעקרי' ועוד הקשה דמנ"ל לתלמודא דר"ל ס"ל אכילה בכזית דאימא לעולם דאכילה כל דהו ואתא הלכתא ואפקא לקרא ממשמעותי' ועוד הקשה דתינח במצות ל"ת א"כ הלכה למ"מ לא עקר לגמרי רק לענין מלקות אבל במצות עשה כי אתי הלמ"מ ועקרי' עקרי' לגמרי והנראה בזה דבר חדש והסכת ושמע דהנה בכמה מקומות אמרו בש"ס ומהם בסוכה דף ה' תפסת מועט תפסת תפסת מרובה לא תפסת ופירש"י כל דבר שמשמעו רובו ומיעוט אם תפסת את המיעוט יפה תפסת דבציר מהכי לא משמע ואם תפסת מרובה לא תפסת שמא המעט יש לך לתפוס ואתה הרבית לתפוס ועתוס' שם ד"ה תפסת שמביאין התו"כ והנה התוס' ביומא דף ע"ב ד"ה נעבד כתבו דכל דבר שיש לו קצבה ל"ש לומר תפסת דהרי יש לו קצבה ואדרבה יש לתפוס המרובה דיש בכלל מאתים מנה וע"ז הקשו מהא דאמרו בר"ה מקיש חג השבועות לחג המצות מה להלן יש לו תשלומין כל שבעה וכו' ופריך ולקיש לחג הסכות מה להלן ח' ומשני תפסת מרובה לא תפסת והרי התם נמי יש לדבר קצבה י"ל דהתם קאמר לחומרא תפסת מרובה לא תפסת ואף דבקדושין לענין הענקה קאמר תפסת מרובה לא תפסת אע"ג דממנ"פ יש לדבר קצבה י"ל התם נמי קאמר תפסת מרובה לא תפסת דמספיקא לא מפקינין ממונא ולפ"ז אני אומר דבר נחמד דבאמת בענין אכילה יש עקום לומר דאכילה הוא רק בכזית או דאכילה בכ"ש ולפ"ז בזה נחלקו ר"י ור"ל