דברי שאול דרשות עו

מעט מים מ"מ מקרי מצה עשירה וע"ז משני דרביעית הוא ומתחלקת לכמה חלות וא"כ הי' מים מרובים ולא מקרי מצה עשירה והנה בהא דמשני רביעית הוא ומתחלקת לכמה חלות הקשה מהרש"א דא"כ הי' מי פירות עם מים דממהר להחמיץ וכתב דשאני התם דכהנים זריזין הן והוא תמוה דהרי בדף ל''ו אמרו לישה ניהו דבזריזין ליתא במקום זריזין איתא ולפ"ז להרמב"ם דפסק פ"ט ממעשה הקרבנות ה' כ"ד דמעשה הלחם של שניהם הי' חוץ לעזרה שוב לא הוי בזריזין ולא במקום זריזין שלא הי' בעזרה כלל הן אמת דגוף דברי רבינו נאחזים בסבך דבאמת שהבה"ז במנחות דף ע"ו הביא ראי' דהי' מעשהו בחוץ מהא דאמרו בנדה דף ז' מעשה בשפחתו של ר"ג שהיתה אופה ככרות של תרומה ולקי הש"ס בתרומת לחמי תודה וכיון דהשפחה אפה אותן ע"כ בחוץ הי' דאשה בעזרה מנין כדאמרו בקדושין דף נ"ד וע' רש"י שם ואף לפירוש התוס' עכ"פ אין דרכם לכנוס לעזרת ומכש"כ שפחה ובצאן קדשים כתב לדחות די"ל ראותו שפחה לא היתה אופה בעצמה רק לשה ואפי' הי' באחר וכן דרך לע"ז שאומרים היום אשיתי כך והיא בעצמה לא אפה ודבריו תמוהים דמלבד דהלשון שהיתה אופה משמע שבעצמה היתה אופה ולהס"ד שהיתה תרומה בודאי הפירוש אפה שאפה בעצמה וא"כ אח"כ דמוקי בתרומת תודה הי' לו לש"ס להקשות מאי אפה ולתרץ דהי' ע"י אחר אף גם דא"כ למה היתה לשה והיתה צריכה בדיקה ולמה לא לש אחר ע"כ דאפייתו בחוץ אמנם הבה"ז עצמו בדף פ"ח תברא לגזיזי' בהא דאמרו שם אי לחמי תודה בשחיטת איל הוא דקדיש וע"ז הקשה דהי' לו להגמרא לומר לחמי תודה חוץ הוא כדפריך למעלה שם לענין רביעית לסוטה והצאן קדשים החליט עפ"י זה דהרמב"ם ס"ל דהאפי' הי' בפנים וכמו כל המנחות ודבריו תמוהים דהרי הוא מודה עכ"פ דהלישה לא הי' בפנים א"כ לא שוה לשאר מלאכות אמנם בגוף הקושיא של הבה"ז נראה לי ברור עפ"י מ"ש בימי חורפי בהא דאמרו במנחות דף צ"ה מאי מבפנים במקום זריזין ופירש רש"י שהכהנים אופין אותה שלא תחמיץ והדבר תמוה דהא שתי הלחם חמץ תאפנה וכבר נתקשה בזה האור חדש בשו"ת נוב"י והנוב"י לא מצה מענה בזה ואמרתי בזה דהנה באמת צריך להבין מאי פריך הש"ס כיון דאפייתן בפנים אפסילו בלינה והרי זעירי אמר במנחות דף ע"ט אין הנסכים נתקדשין אלא בשחיטת הזבח ופירש"י דלא מפסלי בלינה וע' תוס' מנחות דף ט"ו ולפ"ז כיון דשתי הלחם ג"כ נתקדשו בשחיטת הזבח כדאמרו במנחות דף מ"ו א"כ לא אפסלו בלינה וע"כ צ"ל דהקושיא הוא בלחה"פ ובזה מדוקדק דברי רש"י שפירש קידם שיסדרנו על השלחן ודקדקו כלם למה פירש דוקא מלחם הפנים ולא משתי הלחם גם בשו"ת נוב"י מהד"ת נדחק בזה ולפמ"ש א"ש דמשתי הלחם אין מקום להקשות דהא לא נפסלו בלינה ושחיטה מקדשה וכיון דעיקר הקושיא הוא מלה"פ שפיר מתרץ במקום זריזין דלא החמיץ ומעתה גם כאן שפיר אמרו דאלו לחמי תודה בשחיטת איל הוא דקדשי והיינו כיון דבשחיטת איל הוא דקדשי ממילא לא נפסלו בלינה ול"צ ב"י שרת כלל וז"ב ועכ"פ מבואר דכל מעשיהם הי' בחוץ וקשה על המהרש"א ואני תמה על הבה"ז והצ"ק גם על הכ"מ דכלם נדחקו מאין יצא לו להרמב"ם זאת ולענ"ד משנתינו הוא זו דהרי אמרו אם עשאן למכור בשוק יוצאין בהם והיינו כדמפרש הש"ס דסבר אי מזדבן מזדבן ואם לא יהי' לעצמו וע"כ שלא נאפה בעזרה דאם הי' נאפה בעזרה פשיטא דלא הי' יכול להוציאן לחוץ ויהי' חולין בעזרה. ופשיטא דלא הי' אופין בעזרה כדי שימכרו בחוץ לכל מי שיזדמן וא"כ דברי המהרש"א תמוהים אמנם גוף הקושיא ליתא כיון דהי' אחר אפי' אינו מקמץ ודו"ק היטב: והנה אחר כתבי כל הנ"ל ביום ג' ויקרא כ"ו לחדש אדר הגיעני מכתב מכבוד אבי מורי הרב הגאון ני' דהקשה בהא דאמרו אסורא דחמץ להיכן אזל אמר רב ששת ר"ש הוא דאין אחע"א והקשה לפי מ"ש המוהרי"ט בחדושיו לקדושין דף ע"ט דאף דאין אחע"א בלא כולל ומוסיף היינו דוקא לחייבו במלקות משום שניהם דרך משל משום אלמנה ומשים אחותו אבל אם התרו בו משום אלמנה ולא משום אחותו או שהי' שוגג באחותו ומזיד באלמנה פשיטא שחייב דמשום שהוא אחותו לא גרעה מאלמנה דעלמא וע"ז הקשה דא"כ משכחת לה אסור חמץ שלא התרו בו משום טבל או שהי' שוגג בטבל והשעה"מ פי"ב מאסורי ביאה הקשה עלי' ממשמעות התוס' והרי הוא ש"ס ערוך ולענ"ד נראה דהנה סברת המוהרי"ט לענ"ד הוא דהרי לדידן אף דאין אחע"א כל שאינו לא כולל ולא מוסיף מ"מ מעלה עליו כאלו עשה שתים ונ"מ לקוברו בין רשעים גמורים ולפ"ז כל שלא התרו בו או שהי' שוגג האסור הוא במקומו ונקרא רשע רק שאין בידינו לחול עלי' ב' איסורים אבל כל שלא התרו בו משום איסור הראשון פשיטא שלא נפקע האיסור לגמרי כדאמרו גבי שבועה על שבועה דמתלי תלוי וקאי ואי משכח רווחא חיילא וה"ה כאן ולפ"ז הרי התוס' כתבו ביבמות דף ל"ב ע"ב דזה דוקא לר"י אבל לר"ש אין אחע"א לגמרי ואין לקוברו בין רשעים וכן כתב בהדיא הנוב"י מהד"ק חאו"ח ס' ל"ה בסופו וא"כ לר"ש שפיר משני דלא מצי חייל כלל ובזה מיושב קושית השעה"מ מהא דכתבו התוס' יבמות דף ל"ב ד"ה ותו חמותו ולפמ"ש א"ש דלהס"ד שם דלא חל כלל האיסור כל שאינו לא כולל ולא מוסיף שפיר הוצרכו התוס' לומר שהוא כולל ומוסיף והמעיין בתוס' יראה שאדרבה משם ראי' להמוהרי"ט ועתה אתחיל דברי מוסר ותוכחת חיים במדרש רבה פ' בא פ' ט"ו על הפסוק עי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כחמה איומה כנדגלות וז"ל לכך נאמר איומה כנדגלות שדימה הקב"ה את ישראל למלאכים במלאכים נאמר שרפים עומדים ממעל לו ובישראל נאמר אתם נצבים היום המלאכים אומרים בכל יום קדוש קדוש קדוש וישראל אומרים אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב המלאכים נקראו אש דכתיב משרתיו אש לוהט וישראל כמו כן דכתיב והי' בית יעקב אש וכו' לבאר הדברים כי הם סתומים ע' ביפ"ת ע"ש בזה ולענ"ד נראה ננתח המאמר עפ"י מה שבארתי במה שאמרו חז"ל דמלאכים אין להם קפוצין וביאור הדברים דהנה כבר נודע מה שדרשו ונתתי לך מהלכים בין העומדים שהמלאכים נקראים עומדים לפי שאין להם העתק דמיום שנוצר. כך הוא עומד ואינו נעתק ממדריגה למדריגה אבל ישראל נקראו מהלכים שנעתקים ממדרגה למדריגה וז"ש שאין להם קפיצים דהיינו שאינן קופצים להיות נעתקים ממעלה למעלה אבל ישראל יש להם קפיצים וזה שנאמר שרפים עומדים ממעל לו והיינו שהם עומדים ולא נעתקו ממדריגה למדריגה וישראל מהלכים אמנם באמת לא כל ישראל ראוים לזה רק יחו"ס שרידי השם שיש להם דביקות גדול בהשי"ת ובכל יום ויום יגביהו עוף למעלה אבל כללות ישראל די להם שיוכלו להתפאר שעכ"פ עומדים הם באמונתם ולא ירדו ממדריגתם וגדולה מזו מצינו שאברהם אבינו ראש המאמינים לא האמין בעצמו שנעתק ממדריגה למדריגה ובזה בארתי מ"ש בברכות דף ה' כל הקובע מקום לתפלתו אלקי אברהם יהי' בעזרו וכשמת אומרים עלי' הי חסיד הי עניו מתלמידיו של אברהם אבינו ואברהם אבינו מנלן דקבע מקום דכתיב וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם לפני השם ואין עמידה אלא תפלה שנאמר ויעמוד פנחס ויפלל והדברים צריכין ביאור מאי ענין הקובע מקום לתפילתו ולהפליג כ"כ שאומרים עליו הי חסיד הי עניו מאי זה עניוות וע' תר"י ובמהרש"א ורי"ף וח"א ובארתי דהנה כבר האריך בשו"ת ריב"ש ס' קנ"ז על המקובלים שמכוונים כוונות בתפלה וצוח ע"ז שיש לחוש לקציץ בנטיעות חלילה והביא דברי ר"ש מקינון שלאחר שלמד חכמת הקבלה אמר אני מתפלל כתינוק בן יומו ועח"י ס' תפ"ט ולפענ"ד זה הכוונה שקובע מקום לתפלתו והיינו עד גביל זה יהלך ולא יהלך יותר לכוון כוונות עמוקות ולזה מביא ראי' מאברהם שנאמר וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם והיינו במקום שעמד אתמול ובענוותו חשב בעצמו שלא יוכל להשיג יותר וזה נקרא עמד כמו שהמלאך נקרא עומד ולכך כשמת אומרים עליו הי חסיד ה' עניו שזה ענוותו שלא רצה להלך בגדולות וז"ש ויעמוד פנחס ויפלל והיינו אף שקנא קנאת השם צבאות מ"מ חשב בעצמו שלא נתגדל ונשאר עומד ומעתה זה שאמר במדרש במלאכים נאמר שרפים עומדים ממעל לו ובישראל נאמר אתם נצבים היום והיינו שלא ירדו ממדריגתם ונשארו נצבים וזה שבח גדול להמון רב ששים רבוא שנשארו עכ"פ עומדים במדריגתם: ומ"ש המלאכים אומרים בכל יום קדוש קדוש קדוש וישראל אומרים בכל יום אלקי אברהם אלקי יצחק אלקי יעקב נראה עפ"י מה דאמרו בחולין צ"א ויאמר שלחיני כי עלה השחר אמר לו גנב אתה או קוביוסטוס אתה שמתירא אתה מן השחר אמר לו מלאך אני ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו מסייע לי' לר"ח א' ר"ב שלשה כתות של מלאכי השרת אומרים שירה בכל יום אחת אומרת קדוש ואחת אומרת קדוש ואחת אומרת קדוש ד' צבאות ופריך הש"ס מהא דאמרו שישראל מזכירים את השם אחר שתי תיבות כו' ומלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא לאחר ג' תיבות כדכתיב קדוש קדוש קדוש ד' צבאות אלא אחת אומרת קדוש ואחת אומרת קדוש קדוש ואחת אומרת קדוש קדיש קדוש ד' צבאות והנה הך דאמר מסייע לי' הוא תמוה דמאי זו סיוע וע' רש"י ותוס' שנדחקו בכוונת מסייע לי' והנראה בזה לבאר כל המאמר דהנה כבר נודע מ"ש הרמב"ם בספר היד ה' יסודי התורה פ"ב ה"ז שיש מדרגת מלאכים הרבה זה למעלה מזה ואחרונים שבהם הם הנקראים אישים שהם קרובים כמעט למעלת אנשים והאנשים השלימים קרובים לזה ע"ש והנה כי כן לפענ"ד נראה כל עוד שלא עשה המלאך פעולתו מה שנברא לתכלית זה הוא בכלל איש וכשעשה פעולתו נקרא מלאך וז"ש ויאבק איש עמו עד עלות השחר היינו כל עוד שלא עשה פעולתו הי' נקרא איש ואח"כ שנגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב אמר לו מלאך אני וז"ש שלא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו שער עכשיו לא הייתי מלאך שלא עשיתי פעולתי ועכשיו מלאך אני ובזה נלע"ד להבין מה שנחלקו המלאכים שזה אומר קדוש אחד וזה שתים וזה שלש ונראה עפ"י מה שבארתי הא דאמרו בר"ה דף כ"א בקש קהלת להיות כמשה יצאה ב"ק ואמרה לו כתוב יושר דברי אמת ולא קם נביא עוד בישראל כמשה ופירשתי על פי מ"ש המורה דלכאורה בתוארי השלילות לא יתכן לומר שזה משיג יותר מזה דבשלילה ל"ש השגה שזה מבין יותר דבשלמא בתוארים החיובים יתכן שזה משיג יותר וכתב דגם בזה יש הבדלים רבים ע"פ מה שנמצא אנשים שרואים מרחוק אש בוער אבל לא נודע ממה האש זה אומר שאינו אש היסודי וזה אומר שאין האור מעצים הנסקים וזה אומר שאין האור מחלב וזה אומר שאין האור משעוה וכדומה ונמצא שגם בהשלילה יש הבדלים רבים וזה מבין