דברי שאול דרשות עד

לו ר"פ א"א אתהחולק גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם שבידי לשנות הטבע מכל וכל. ומעתה נבא אל הביאור מאי ענין מטה ומאי ענין נשיאות היך דהנה המטה היא מטה האלקים אשר בידו והיינו מה שעושה הקב''ה ניסים ע"י ונטית יד של משה הוא שיהי' בכחו ועוצם ידו לשנות הטבע והכה בתחלה לא ידע משה איך יהי' הנס אם הוא רק שלוחו של הקב"ה או שהיא יעשה הנס והנה בתחלה נתקשה משה רבינו איך אפשר שיהי' קריעת י"ס והלא נשבעת שאי אתה קורעו לעולם וח"ו יהי' שינוי רצון וע"ז אמר לא קראת מתחלת התורה מאי כתיב ויאמר יקוו המים אני הוא שהתניתי עמו כך ואין כאן שינוי רצון אבל באמת אמרו במדרש שם שהקב"ה אמר למשה הרם את מטך שלא יאמרו לולא המטה לא הי' יכול לקרוע את הים שנאמר הרם את מטוך והכוונה שהקב"ה רצה שיהי' הים נקרע ע"י כח משה רבינו וע"ז אמר לו הים מפניך אני נקרע אני גדול ממך כטענת גינאי ע"ז אמר להקב"ה שאין הים רוצה להקרע מה עשה הקב"ה נתן ימינו על ימינו של משה להראות לעין כל שימינו של משה גברה וז"ש המדרש וכל הנסים הללו נעשו על יד משה שנאמר ויט משה את ידו על הים ולפיכך הקב"ה משבחו שנאמר ויזכור ימי עולם משה עמו היינו שאף לאחר מיתת משה יהיו זוכרין שמשה עשה זאת וז"ש מוליך לימין משה זרוע תפארתו. והנה כבר כתיב כימי צאתך ממצרים אראנו נפלאות יה"ר שנזכה לנסים ונפלאות ובא לציון גואל אמן: דרוש לשבת הגדול מדרש רבה בשלח פ' כ"א. ואתה הרם את מטך אמר משה לפני הקב"ה אתה אומר לי שיקרע את הים ואעשה את הים יבשה והכתיב אשר שמתי חול גבול לים והרי בשבעת שאין אתה קורעו לעולם אמר ר' אלעזר הקפר אמר לו משה לא כך אמרת שאין הים נעשה יבשה שנאמר אשר שמתי חול גבול לים וכתיב ויסגר בדלתים ים אמר לו הקב"ה לא קראת מתחלת התורה מאי כתיב ויאמר יקוו המים אני שהתניתי עמו כך התניתי עמו מתחלה שאני קורעו שנאמר וישב הים לפנות בוקר לאיתנו לתנאי שהתניתי עמו מתחלה. מיד שמע משה להקב"ה והלך כיון שהלך לקרוע הים לא קבל עליו לקרוע אמר לו הים מפניך אני נקרע אני גדול ממך שאני נבראתי בשלישי ואתה בששי כיון ששמע משה כך הלך ואמר להקב"ה אין הים רוצה לקרוע מה עשה הקב"ה. נתן ימינו על ימין משה שנאמר מוליך לימין משה מיד ראה להקב"ה וברח וכו' אמר לו משה מפני מה אתה בורח אמר לו הים מפני אלקי יעקב וכו' המאמר הלז כלו מוקשה וננתח אותו לחלקים וטרם יהיה כל שיח נבאר מה שהקשה היפ"ת על כל הדרש האיך רמיזא הך מלתא באתה הרם את מטך דמייתי לה והנראה עפ"י מה שפירשתי מה שכתוב בפרשת חקת בענין מי מריבה וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים הנה גוף ענין מי מריבה שרבו עלי' המפורשים נבאר אח"כ אך מקודם כבין לאיזה צריך הקדים הכתיב וירם משה את ידו לא היה לו לכתוב אלא ויך את הסלע במטהו אמנם נראה עפ"י מה ששמעתי בשם הרב הקדוש מ' מענדל פריסטיקר זצ"ל לפרש מ"ש בפ' בהעלתך ויהיו אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא ויקרבו לפני משה וכו' ויאמרו האנשים האלה אליו אנחנו טמאים לנפש אדם למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ד' במועדו בתוך בני ישראל והקושיא מבוארת שהרי אמרו בעצמם שהם טמאים לנפש אדם לכך נגרעו ואמר הוא לפרש עפ"י מ"ש וישלח את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו וקשה ג"כ למה כתב וישלח את ידו פשיטא דשוחטין ביד ולא ברגל אמנם כבר נודע מ"ש חז"ל כליותיו של אברהם אבינו היו נובעות חכמה ובאור הענין עפ"י מ"ש דאבות קיימו את כל התורה עד שלא ניתנה ואיך יכלו לקיים. אך כבר אמרו במדרש דיש באדם רמ"ח אברים נגד רמ"ח מצות עשה ושס"ה גידים כנגד ל"ת וכל אבר מסוגל לעשות בו אותה מצוה והצדיק אשר מזכך אבריו מושך כל אבר להמצוה אשר הוכנה בעבורו לעשות והנה אברהם אבינו קדש עצמו עד שכל אבריו היו מוכנים לעשות מצוה מעצמם והנה כאשר צוה לו הקב"ה לעקוד את בנו א"כ הי' מהראוי שיהי' אבריו מוכנים לזה ואבריו יעשו הפעולות מעצמם אמנם באמת לא הי' הציווי רק לנסיון. ע"כ לא הי' אבריו מוכנים לזה ואברהם אבינו שלא ידע מזה חשב כי עוד לא נזדככו אבריו וע"כ הי' מכריח את אבריו לעשות רצון קונו. וע"כ שלח את ידו והיינו שהכריח את ידו לעשות אה אשר נצטוה מאת השי"ת. ואמר לו הקב"ה אל תשלח ידך אל הנער שאינך צריך להכריח כי אינו רק לנסיון והנה גם האנשים הטמאים הם ידעו שטומאת מת הותרה בצבור והם היו אנשים של צורה ונזדככו איבריהם שיהיו מוכנים מעצמם לעשות פעולתם וכאשר לא יכלו לעשות הפסח שהם לא ידעו הדין שיחיד נדחה. ע"כ תמהו בנפשם ושאלו למשה אנחנו טמאים לנפש אדם למה נגרע היינו למה אין ביכולתינו לעשות וע"ז אמר להם איש איש כי יהי' טמא לנפש והיינו שהיחיד נדחה ודפח"ח ושפתים ישק וזה לדעתי מ"ש ומבשרי אחזה אלקי והיינו שאבריו בעצמם היו מסוגלים לראות פני אלקים חיים ע"י המצות: והנה המטה מצינו שאמר הקב"ה למשה ומטך אשר הכית בו את היאור קח בידך והלכת הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב והכית בצור ויצאו ממנו מים וכבר הי' מטהו וידו מסוגלים לעשות בהם אותות ומופתים אמנם כאן שהקב"ה אמר לו ודברתם אל הסלע. ולא רצה שיכהו א"כ לא הי' היד והמטה מוכנים לזה והנה כל הרמת יד שבמקרא מצינו שאם אדם עושה נגד הראוי והיושר נקרא הרמת יד כמ"ש וזה אשר הרים יד במלך ודרשינן בסנהדרין ק"א שחלץ תפילין לפניו ופי' רש"י שבא להתריס נגדו בחזקה ועיין רש"י פ' שמות בהרמת יד נקרא רשע על פסוק למה תכה רעך ובזה פירשתי ע"ש הרימותי ידי לד' אם מחוט ועד שרוך נעל והיינו שאברהם אבינו כ"כ חזקה עליו בטחונו עד שאם הי' לוקח איזה דבר מאדם אף מה שמגיע לו הי' נראה לו כאלו חלילה מסיר בטחונו מהשי"ת וז"ש הרימותי ידי היינו בעיני נחשב כזה להרמת יד נגד הבורא יתברך אם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם כמסיר ח"ו בטחון מהקב"ה עכ"פ הרמת יד היא נגד מה שראוי ומעתה כאן כשכעס משה ואמר שמעו נא המורים ובא לכלל טעות ע"כ כשרצה ליקח את המטה להכות ולא מצא שיהי' מוכן לזה אז חשב שאינם ראוים לנס ולכך הוצרך להרים ידו בכח ואמר שמעו נא המורים ולכך כתוב וירם משה את ידו וז"ש הקב"ה יען לא האמנתם בי לכך לא מצאת ידיך והנה כאן כתיב ואתה הרם את מטך והי' קשה לו להמדרש למה כתוב הרם וגם קשה למה כתיב ואתה הרם את מטך די שיאמר הרם את מטך וע"כ דריש המדרש שמשה רבינו נתקשה בזה שהאיך אפשר שיקרע את הים הא כתיב אשר שמתי חול גבול לים והוא נגד הראוי והיושר ע"ב הקב"ה הוציאו מדעתו ואמר לו ואתה הרם את ידך נגד דעתך ורצונך עתה כבא לבאר כל המאמר והנה מ"ש שמשה אמר אתה אומר לי שאקרע את הים ואעשה הים יבשה והוא תמוה דמה קריעה ומה יבשה וכבר דקדק בזה היפ"ת ועוד דקדוקים והנראה בזה ע"פ מה דאמרו בחולין דף ז' ר' פנחס בן יאיר הוי קא אזיל לפדיון שבוים פגע בי' בגינאה נהרא אמר לי' גינאה חלוק לי מימך ואעבור בך אמר לו אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קיני חתה ספק עושה ספק אין עושה ואני ודאי עושה אמר לי' אם אי אתה חולק גוזרני עליך שלא יעבור בך מים לעולם והתשובה אינה מובנת ועיין מהרש"א מ"ש בזה ופרשתי בכמה ענינים בחדושי אמנם הדרך הקרוב לענינינו הוא דהנה בנס בקיעת הים הי' יכול להיות על שני אופנים אופן א' שיעשה הים חרבה ואופן השני שיהי' המים בעצם נשארים בקיומם רק שיתקבצו ויצמצמו המים אחד באחד יתלכדו ויהי' שביל מפסיק ביניהם ע"ד שאמרו בוני אוקיונס שבולע כל מעינות שבעולם כמו שאמרו בכורות דף ח' גבי סבי דבי אתינא כי מטי לבי בליעי ועיין רש"י שם והנה אופן השני הנס גדול מהראשון וכבר כתב הבעל עקידה שער שלשה עשר שהמשדד טבע הנמצאות השפילות בעוד כח המניע אותה מגרמי השמים עומר עליהם בתוקפו וגבירתו הנה הוא כחו גדול מאשר ישדרם בהסיר כח המניעים ההם משל למקים בכח הזרוע תנועת גלגל הרחיים בעוד אמת המים עוברת בו שהוא כח עצום ונפלא ממה שיעכבם ע"י הסרת המים בהטותם אל מקום אחר ע"כ דבריו ובזה פרשתי מ"ש בתהלים ע"ט אתה מושל בגאות הים בשוא גליו אתה תשבחם והכוונה שהקב"ה יכול לעצור אף בגאות הים בעודו בתוקפו וגליו נשאו למעלה והוא יכול לשבחם לא שיסור המים ויהי' לחרבה רק שיהי' המים וישאו גלי' ומ"מ ישבחם והמעיין במקרא ימצא שבקיעת הים הי' על דרך זה שהרי כתוב ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה והיינו שלא חסרו המים ולא נעשה חרבה רק שבתוך הים נעשו שביל שנתקבצו המים מזה ומזה ונעשה שביל באמצע וז"ש נצבו כמו נד נוזלים הייני שקמו מכאן ומכאן כמו נד וא"כ הי' הנס גדול יותר מאלו חסרו המים ובזה נראה להבין מה שדרשו וישב הים לאיתנו לתנאו ומאי קשיא להו בזה שהפכו הכתוב אמנם באמת אם הי' נעשה מתחלה חריבה ואח"כ נתמלא המים זה נקרא איתנו הראשון ככחו אז כן כחו עתה אמנם כיון שבאמת גם כעת הי' המים כמו שהיו ולא נחסר אף טפה יותר רק שנתקבלו כמו נד לא יתכן לשון לאיתנו שהרי לא נחסר כחו כלל ולכך דרשו לתנאו הראשון ובאמת שבזה הי' טעות מצרים שאם היה רואין חרבה הי' יודעין שעפ"י נס נעשה ולא הי' מלאן לבן לרדוף אחריהן אבל כל שראו שהמים מלא רק שביל נעשה חשבו שבטבע כן ורדפו אחריהם. וז"ש והמים להם חומה מימינם ומשמאלם והנה גם כאן אמר לגינאי חלוק לי מימיך לא שיחסר רק שיתקבצו למקום א' ויתחלק המים וע"ז אמר שאם אי אתה חולק אעשה בך שינוי טבע גדול שלא יעבור בך מים לעולם והנה עוד לאלוקי מלין דהנה בגוף הדבר שאמרו וישב הים לאיתנו לתנאי הראשון לפי דעתי עפ"י מ"ש הרמב"ם באגרת תחית המתים שהמופת בדברים הנמנעים לא יתאחר ולא יאריך. ולא ישאר על ענינו שאלו התמיד כן ע"ד משל שהמטה הי' נשאר נחש הי' יכולין להסתפק שמא מתחלה הי' נחש ולכך הי' שלימות המופת בשובו מטה. לפ"ז זה שאמר וישב הים לאיתנו לתנאי הראשון היינו כדי שיוכר הנס בגלוי ע"ב לא נשאר כן רק שב לאיתנו שיהי' ניכר הנס. וז"ש חלוק לי מימך ואם לא תרצה אני מוכרח לגזור שלא יעבור בך מים לעולם וישתנה הטבע ולא יוכר הנס כלל שיסברו העולם שלא הי' כאן נהר ע"כ מוטב שתחלוק לי מימך ויוכר הנס ולא ישתנה הטבע מכל וכל ומעתה ז"ש כאן אתה אומר שאקרע הים ואעשה אותו יבשה לגמרי ואיך אפשר שיהי' נשתנה הטבע והכתיב אומר שמתי חול גביל לים וע"ז השיב לו הקב"ה אני אמרתי יקוו המים היינו לא שיחסרו המים רק שיקוו המים למקום אחר ויהיו שביל באמצע ועפ"י דברי הרמב"ם הנ"ל פירשתי מ"ש ביהושע ד' והודעתם את בניכם לאמר ביבשה עבר ישראל את הירדן הזה אשר הוביש ד' את מי הירדן מפניכם עד עבריכם והיינו שבזה ניכר הנס שתיכף שב לאיתנו הראשון והנה מ"ש שהים אמר אני גדול ממך ומה שהשיב הקב"ה שמוליך לימין משה אינו מובן אמנם הדבר נכון עפ"י מה