דברי שאול דרשות עג

שם אזלינין לאביי דס"ל ריחא מלתא אף בלא דבר חריף וגם יקשה לרבא עצמו הא כמון הוי דבר חריף ולמה לא יהי' ריחא מלתא ולפמ"ש א"ש דסברה או"ה כ"ל כמו שכתב הרי"ף דכל דאסור במשהו ריחא מלתא ולפ"ז ה"ה דבר חריף דאוסר יותר מששים כל שאסורו מחמת עצמו כמבואר בש"ע ס' צ"ח סעיף ה' והוא מהאו"ה א"ה ממילא אוסר ריח במשהו ולפ"ז כבר כתבתי סברת אביי דמחלק בין שנהנה מגוף האסור או לא משום דמשהו אסור ורבא דס"ל ריחא לאו מלתא א"כ אף משהו אין בי א"כ שפיר מקשה רבא לאביי מכמון דע"כ ריחא לאו מלתא הוא ואינו אוסור כלל וא"כ אף דבר חריף אינו אוסר אבל אביי שפיר מקשה דעכ"פ משהו איכא ובזה יש לישב הרבה קושית הכרו"פ והאחרונים ולא רציתי להאריך ובגוף דברי הרי"ף נלע"ד דבר חדש דהנה בילדותי אמרתי הטעם הך דמב"מ במשהו דהרי הפוס' בע"ז דף כ"ה הקשו בגד שאבד בו כלאים לבטל ברובא וכתבו דכיון דשניהם היתר ורק העירוב אסרם ל"ש ביטול בזה וע"ז הקשו דהרי בשר בחלב דב"א היתר וערובם אסור ואפ"ה בטל וכתבו דשאני בשר בחלב דדרך בשול אסרה תורה וצריך נתינת טעם וכל שיש ששים ונאבד הטעם ל"ש אסור אבל בכלאים דל"ש טעם כל שיש כאן ערוב כלאים ל"ש בטול ועש"ך יו"ד ס' רצ"ט ס"ק א' ולפ"ז ה"ה במב"מ דל"ש דהתורה הקפידה על הטעם דהרי אינו נרגש הטעם רק דעיקר הקפידא על מציאת הדבר שלא יתערב ולכך מבמ"מ במשהו זה אמרתי בילדותי אח"כ הוגד לי שבכסא דהרסנא כתוב כן ולפ"ז גם לענין ריחא כיון דטעם ל"ש בזה ואין בו כדי נתינת טעם ורק שנכנס בו הריח א"כ ל"ש בזה בטול בששים דששים ל"ש רק בטעם אבל כאן דההקפדה הוא על הריח הוי לי' דומיא דמב"מ במשהו ואף בא"מ ג"כ שייך ריחא למאן דס"ל ריחא מלתא: דרוש לשבת הגדול שנת תרכ"ח במדרש רבה בשלח פ' כ' סימן ו' ועתה הרם את מטך אמר משה לפני הקב"ה אתה אומר לי שאקרע את הים ואעשה את הים יבשה הא כתיב אשר שמתי חול גבול לים והרי נשבעת שאין אתה קורעו לעולם אמר ר' אלעזר הקפר אמר לו משה לא כך אמרת שאין הים נעשה יבשה שנאמר אשר שמתי חול גבול לים וכתיב ויסגור בדלתים ים אמר לו הקב"ה לא קראת מתחלת התורה מה כתיב ויאמר יקוו המים אני הוא שהתניתי עמו כך התניתי עמו מתחלה שאני קורעו שנאמר וישב הים לפנות בוקר לאיתנו לתנאי שהתניתי עמו תחלה מיד שמע משה להקב"ה והלך לקרוע הים וכיון שהלך לקרוע את הים לא קבל עליו להקרע אמר לו הים מפניך אני נקרע אני גדול ממך שאני נבראתי בשלישי ואתה נבראת בששי כיון ששמע משה כך הלך ואמר להקב"ה אין הים רוצה להקרע מה עשה הקב"ה נתן ימינו על ימינו של משה שנאמר מוליך לימין משה מיד ראה להקב"ה וברח שנאמר הים ראה וינס שראה להקב"ה שנתן ימינו על ימין משה ולא יכול לעכב אלא ברח מיד וכו' וכל הניסים הללו נעשו על יד משה שנאמר ויו משה את ידו על הים לפיכך הקב"ה משבחו שנאמר ויזכור ימי עולם משה עמו וכתיב מוליך לימין משה זרוע תפארתו המאמר הלז כלו תמוה כאשר האריך ביפ"ת וננתח אותו לחלקים וטרם יהי' כל שיח אומר מה שהקשה היפ"ת מהיכן יצא לו להמדרש מהפסוק הזה ואתה הרם את מטך והאיך רמוז זה והנראה כי גוף הפסוק הוא תמיה שאמר הרם את מטך ונטה את ידך הי' לו לומר נטה את ידך על הים ובקעהו והנראה בזה ומקודם נבאר ענין הרמת יד מהו הכוונה בזה והנה אמרו בסנהדרין דף ק"א וזה אשר הרים יד במלך אמר רב נחמן שחלץ תפילין בפניו והוא תימה מה ענין חליצת תפילין לזה וע' רש"י ומהרש"א בח"א והנראה בזה עפ"י מה דאמרו במדרש שה"ש על פסוק שניך כעדר הרחלים מה רחל זו צנועה כך היו ישראל צנועים וכשרים במלחמת מדין ר' הונא בשם ר' אחא אמר שלא הקדים אחד מהם תפילין של ראש לתפילין של יד שאלו הקדים אחד מהם תפילין של ראש לתפילין של יד לא הי' משה משבחן ולא הי' עולה משם בשלו' הוי אומר שהיו צדיקים ביותר שכלם מתאימות וכו' ושכולה אין בהם שלא נחשד א' מהם בעבירה המדרש הוא תמוה והנראה בזה דהנה הטעם שהקדים הכתוב תפילין של יד לתפילין של ראש וכן היא הדין שצריך להקדים להניח תפילין של יד קודם כדכתיב והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך. נראה שהיא עפ"י מ"ש הטור או"ח ס' כ"ה שתפילין של יד מורה על שעבוד תאות ומחשבת הלב והתפילין של הראש לשעבד בזה תאות ומחשבות המוח לעבודתו יתברך. והנה כבר נודע מה שאמרו במדרש שאברהם אבינו כשבא ללמוד עבודת השם שלא לעבוד ע"ז היה אומר מי שלבבו הומה בתאות הגוף לא תמצא בו חכמה להשיג עבודת אלקית וכן הוא אומר במדרש הובא בתוס' כתובות דף ק"ד עד שאדם מתפלל שיכנס תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מערבים לתוך גופו והיינו כי תאות הגוף מבלבלים המוח ולכך צריך להקדים תפילין של יד לשעבד כחות גופו ואח"כ יזדכך המוח להשיג עבודת אלקית אמנם עוד ימחק יותר במה שדרשו והי' לאות על ידכה יד כהה והיינו שהצלחת האדם וגאותו וגדולתו הכל נכלל בכלל יד כמ"ש כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה וא"כ כל שהאדם מחשב בלבבו שהצלחתו בא ע"י כחו ועוצם ידו זה יוכל חלילה לפקר גם בתורת השם ואחדותו כמ"ש פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ד' ולכך צוה הקב"ה לתת תפילין על היד כהה להורות שיד האדם כהה ולאה והצלחותו לא באה מפאת כחו ועוצם ידו ואדרבה היד כהה. ואח"כ מניח של ראש להורות שהנשמה משועבדת וזה שאמרו בסנהדרין דף כ"ו אמר ר' חנן למה נקרא שמה תושי' מפני שמתשת כחו של אדם והיינו שע"י התורה מבין שידו יד כהה ולא יאמר אלוקי למעשה ידיו ומעתה זה שאמר שבמלחמת מרין שהיו עוסקים להחיות את הנשים והי' אומרים לא נפקד ממנו איש שלא נחשד בעבירה ואם היה חלילה נחשדו על העבירה אז לא היו יכולים להשיג שלימות הנפש וז"ש שלא הקדימו תפילין של ראש לתפילין של יד והיינו שהי' מקודם ממריק וזכוך מן העבירה ועיין בשבת דף ס"ג דאמר להם משה שמא חזרתם לקלקולכם הראשון אמרו לא נפקד ממנו איש והיינו שזהו הי' קלקול גם לתפילין של ראש וזהו מה שאמרו וירם יד במלך שחלץ תפילין בפניו והיינו דבאמת כבר אמר קהלת אני פי מלך שמור ועל דברת שבועת האלהים (קהלת ש"ח) אנו מצווין לשמור פי המלך כמ"ש שום תשים עליך מלך והנה ירבעם שבחזקתו לקח לו קרניים ונסמך על כחו ועוצם ידו ע"כ מרד במלך שלמה וזה המליצה שחלץ התפילין שלא הרגיש שהתורה אמרה שיניח תפילין על ידו יד כהה וחטא בתאות לבבו וגם בנפשו נשמת אלקי חטא ועבד ע"ז וזה לדעתי מה שאמר הרימותי ידי אל ד' כו' אם מחוט ועד שרוך נעל וכו' ולא תאמר אני העשרתי את אברם ואונקלס מתרגם ארימת ידי בצלו לד' והיינו שאברהם לא סמך על חיזק היד שלו ולא חשב שיצליח ע"י מעשי ידיו וע"כ אמר הרימותי ידי אל ד' כמ"ש התרגום ארימותי ידי בצלו להשם והקב"ה עזרני לנצח המלכים וע"כ לא מגיע לי אף מחוט ועד שרוך ועל כי מי שבוטח על ידו יכול ליקח שכר המלחמה אבל אני לא בטחתי על ידי וזה שאמר ולא תאמר אני העשרתי את אברם והיינו שלא תאמר היד אני העשרתי את אברם ועיין בדברי הימים א' י"ח בלכתו להציב ידו בנהר פרת וע' מפרשים ולפמ"ש הכוונה שכוונתו הי' שכחו ועוצם ידו יהי' לו לעזרה לכבוש גבול נהר פרת וזה ג"כ הכוונה ויקרא לו יד אבשלום שהכתוב מספר שאבשלום הי' כל ימיו בטעות הזה וחשב כי ידו עשה לו החיל הזה ולכך עשה לו המצבה להיות לזכרון כי ידו עשתה את כל אלה וז"ש וברכתיך בכל אשר תעשה יכול יהא יושב ובטל ת"ל וברכתיך בכל אשר תעשה והיינו שהשתדלות מותר רק שיאמין שד' הוא המברך וכמ"ש ברכת ה' הוא תעשיר ולא יוסיף עצב עמו וכמ"ש א"מ הגאון נ"י שהוא ע"ד מה יתן ומה יוסיף היינו שעצב הוא בלה"ק מלאכה ויגיעה שהמלאכה לא יוסיף לו מאומה רק שברכת ה' הוא תעשיר ובזה פירשתי מה שכתב אם אמרתי מטה רגלי חסדך ד' יסעדני והיינו שהרגל הוא הסיבה כמ"ש המורה ח"א בביאור מלת רגל ע"ז אמר אם אמרתי מטה רגלי היינו שהסבות לא הועילו לי חסדך ד' יסעדני ומעתה כבא אל הביאור מאי ענין הרם את מטוך ונטה את ידך מאי משמש המטה ומאי משמש היד והנראה בזה ע"פ מה דאמרו בחולין דף ז' ע"ב ר' פנחס בן יאיר הוה אזיל לפדיון שבוים פגע בי' בגינאי נהרא אמר לי' גינאי חלוק לי מומך ואעבור בך אמר כו אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות רצין קוני אתה ספק עושה ספק אי עושה ואני ודאי עושה אמר לי' אם אי אתה חולק גוזרני עליך שלא יעבור בך מים לעולם כו' והנה תשובת ר' פנחס ב"י אינו מובן וע' מוהרש"א וכבר כתבתי בזה דברים רבים וכעת חדשות אני מגיד ע"פ מה דאמרו בילקוט ברכה ולכל היד החזקה כו' אשר עשה משה לעיני כל ישראל אמר משה רבש"ע שמא משאמות לא יהי' הנסים שעשיתי נקראים על שמי אמר לו ח"ו שנאמר שכח משה עבדו אהרן אשר בחר בו ולא עוד אשר דבר משה אין כתיב אלא אשר עשה והדברים מפליאים ורבות אשר אמרתי בזה. אמנם נראה דהנה הרמב"ם בפירוש המשנה על עשרה נבראו ביה"ש כתב דכל הנסים נתן הקב"ה בטבע מאז שנברא העולם כמ"ש במדרש וישב הים לאיתנו לתנאי הראשון אני התניתי עם הים שיקרע כו' ואין לנביא בהם שום מעלה כי אם מה שידע מקודם מה שיהי' כן בעת ההוא ע"ש באורך ויותר מ"ש שם האריך במורה בזה. אמנם בספר מדרש שמואל הביא בשם המאירי שחולק על זה וכתב דענין הנס נתחדש לשעתו ולכל נביא לפי מדריגתו ורק שהקב"ה ידע מקודם שיהי' כן ע"ש באורך והארכתי בזה בהרבה מקומות אמנם לדעתי יש להוסיף בזה עפ"י מ"ש האלשיך לפרש בפ' ברכה עם נושע בד' מגן עזריך ואשר חרב גאותיך ויכחשו אויבך לך דהכוונה דבאמת לד' המלחמה ומה שצוה לישראל ללכת בתכסיסי מלחמה היא רק שיהי' לכבוד ולתפארת לישראל שאה"ע יכבדום כי גבורים הם ויראו מהם וז"ש עם נושע בד' ואשר חרב היא רק לגאוותיך בכדי שיכחשו אויבך לך. והנה כי כן אני אומר גם בניסים ונפלאות שנעשו ע"י נביא שהקב"ה רצה שיהי' הטבעים משועבדים להצדיקים ולהנביאים ככל אשר יחפצו ויוכלו אף לשנות הטבע ואף שקשה לפני הקב"ה לשנות הטבע מ"מ להצדיקים נתן להם כח ורשות לזה למען ידעו העם כמה גדול כח הנבואה וכח הצדיקים וז"ש שמא משאמות לא יהי' נקראים הנסים על שמי שלפי דברי הרמב"ם אין להנביא שום חלק בזה ורק שידע מקודם אבל משימות באמת הוא לא שינה כלל הטבע וע"ז אמר לו ח"ו שנאמר שלח משה עבדו דלהרמב"ם אין נ"מ בין נביא זה לנביא אחר רק שהודיעו מקודם וכל הנביאים שוים בזה וזה שאמר ולא עור אשר דבר משה אין כתיב דלהרמב"ם אין שום חלק למשה בזה רק מה שדיבר מקודם וז"ש אשר עשה והיינו כמ"ש המאירי שהנס נתחדש לשעתו ולפמ"ש רצה הקב"ה שהנביאים יוכלו לשנות הטבע ומעתה נתבאר דברי הש"ס בחולין הנ"ל דר' פנחס אמר לגינאי שיחלק לו מימיו והיינו שלא רצה לשנות הטבע מכל וכל רק שיחלק לו ויעשה שביל ביניהם שיכיוצו המים מצד זה ומצד זה ויהי' נעשה שביל וגינאי לא רצה שיהי' משועבד תחת ר"פ ב''י שהיא גדול ממנו וע"ז השיב