דברי שאול דרשות עא

המוציא אמר לי' לא ידענא אמר וכו' כו' אמר לי' אי הות התם הות נקיט בשפולי גלימא ורהטית אבתראי המאמר הוא מבהיל ומתמ"ה וכבר כתבתי בזה דברים רבים וכעת נראה דהנה זה ודאי א"א שיתפקר בפעם אחת ללכת אחר ע"ז אך מעט מעט הולך וגדל כמו שדרשו אם שכח תשכח אם התחלת לשכוח תשכח וע' בטו"ז יו"ד ס' א' אבל מ"מ הכל הולך בתר ההתחלה וכל שהתחיל רק לפעפע קצת מארס היצר הוא מרבה לפשוע עד שבא לע"ז יזה דומה לעיסה שבעת הלישה ובתחלת האפי' הוא קמח עם מים ואינו ראוי לכלום וכל שמתחיל לקרום קצת אז תיכף ומיד ניכר האפי' על פני כל חלקי העסה וע"כ מברכינין המוציא מהיכא דקרים בשולי' דהיינו שאז מתחיל להיות ראוי לאכילה ולהקרא שמו לחם וזה שאמר חברא וחברא דאביך קרית לן מהיכן בעית למשרי המוציא והיינו שרב אשי תמה איך בא מנשה לידי כפירה כ"כ עד שיעבוד ע"ז והראה לו שלא בא מתחלה לעבוד ע"ז רק שמעת שהתחיל להתנוצץ בו רוח תאוה והתחיל לסור מאחרי השם אז רוח התאוה עוררה אותו מעט מעט עד שבא לעבוד ע"ז ודימה אותו לעיסה שמברכין המוציא מהיכא דקרים בשולא שעיקר הוא ההתחלה וה"ה בזה לא תתפלא עלי שכל שהתחלתי קצת לסור מדרך השם הנה מדמי אל דחי יצאתי עד שבאתי לידי ע"ז וז"ש אילו הוית התם הות נקט בשפולי גלימא והיינו שאתה אין לך כ"כ כח לעמוד נגד היצר א"כ ער מהרה היית ממהר לעבוד ע"ז חלילה וז"ש מה שזנו אחרי אלהים אחרים משום שסרו מהר מן הדרך אשר צוה ד' ולא עשו כן ולכך היו נדחים מעט מעט ער שבאו לידי כפירה וזה שקונן הכתוב בישעי' ס' א' זרע מרעים בנים משחיתים עזבו ד' נאצו את קדוש ישראל נזורו אחור והיינו שמעת שהתחילו לעזוב את ד' ונסוגו אחור מדרכי השם עד כי בא כ"כ עד שנעשו זרע מריעים בנים משחיתים וז"ש בתהלים מ"ד כל זאת באתנו ולא שכחבוך ולא שקרנו בבריתך לא נסוג אחור לבינו ותנו אשורינו מני ארחיך והיינו ע"ד משל מי שהולך בדרך המלך הוא ילך לבטח אבל אם אך מעט יסח מדרך המלך אז יוכל להתהלך בדרכים מקולקלים עד אשר יטעה מני הדרך לגמרי וז"ש כל זאת באתנו ולא שבחנוך ולא שקרנו בבריתך משום שלא נסוג אחור לבינו ולא כנוה אשורינו מדרך הישר דרך המלך וז"ש במלכים א' ח"י ענני ד' ענני וידעו העם הזה כי אתה ד' אלקים ואתה הסבות את לבם אחורנית והוא תימה כי איך שייך לומר שהשי"ת הסב לבם אחורנית וחז"ל דרשו בזה שאמרו אם לא תענינו אף אני אומר שאתה הסבות את לבם אחורנית אבל באמת הכוונה שכבר אמרו בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו וזה התנצל אליהו בעד ישראל שלא באו לידי ע"ז תיכף חלילה רק שכל שסרו מעט מן הדרך בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו ונסב לבם אחור מעט מעט עד שבאו לידי כפירה וזה שאמר ואתה הסבות את לבם אחורנית שאתה גרמת להם זאת והמופת לזה שאם אתה תעשה לי נס וידעו שד' הוא האלקים אזי תראה שיעזבו את הע"ז ויהי' לעם קידש וכן שמעתי מכבוד אאמו"ר הרב הגאון נ"י שביאר מ"ש בתהלים מ"ב יומם יצוה ד' חסדו ובלילה שירה עמי תפלה לאל חי והיינו שאף שראינו הרבה מתפקרים בד' ובחירתו אבל זה מאשר לבם טהור על המחי' ועל הכלכלה והוצרכו לנטות לאחרי הסרים מעם השם כי יש להם קצת יניקה מהם אבל אם רק יומם יצוה ד' חסדו ויהי' להם הרוחה מעט אז תיכף בלילה ישובו לד' וישירו תפלה לאל חי ובזה פרשתי מ"ש וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה והוא תמוה דאיך שייך אות על העתיד אבל הענין הוא דמשה שאל באיזה זכות וכמ"ש המדרש הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז ולזה אמרו שלא עבדו ע"ז רק לפי שהיו במצרים במקום גלולים וכמ"ש אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמם בני אמי נחרו בי וכפירש"י וז"ש שהמופת שתיכף בהוציאך העם ממצרים תעבדון האלקים וזה מופת חותך שאינם רעים בעצם אלא שבל אמם נחרו בם ודו"ק: ומעתה נשובה למה שהתחלנו בזה הענין שיאור שנתחמץ רק מעט ויש שיעשה נוקשה דהיינו רע מקולקל כמו שפירש"י והיינו שיש שאינו רק רע לשמים ויש אשר הוא רע לשמים ולבריות והיינו רע ומקולקל ויש שהגיע כ"כ עד שנתחמץ לגמרי ויש מחמצת ע"י תערובות דהיינו שנתחבר עם חבירים רעים או שהוא במדינה שהם רשעים כמ"ש הרמב"ם בהלכות תשובה יש שהמקום גורם וכבר אמרו בע"ז דף ס"ז שאני שאור שחמוצו קשה שתחמץ לאחרים והיינו שמקלקל אחרים והנה השיאור הוא לדעתי שאינו ניכר עוד ואינו רוצה לגלות לבריות מה מעשהו אבל טמון חובו בקרבו וזה לדעתי מה שאמר אליפז התמני איוב ט"ו אף אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני אל כי יאלף עונך פיך ותבחר לשון ערומים והיינו ע"ד שכתב הרמב"ם בפירוש המשנה גבי אנטיגנוס איש סוכו שאמר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב כו' שהתלמידים צדוק וביתוס כאשר יצאו מן הכלל לא הי' אפשר להם שיאמרו שאינם מאמינים בתורה שאז הי' ההמון עומדים עליהם לכלותם וע"כ אמרו לסיעתם שמאמין בתורה וחולק על הקבלה שאינה אמיתית כדי לפטור עצמם מן המצית המקובלות ולאחר ששב הפירוש בבחירתם הי' יכול להקל במה שירצה וכו' וז"ש אליפז לאיוב אף אתה תפר יראה והיינו עונך פיך והיינו שבאמת אינך מאמין ותבחר לשון ערומים שלא תגיד כ"כ בפירוש כאנשי פולטיקין. והנה ז"ש אין לך סדק מלמעלה שאין בו כמה סדקים למטה ופירש"י בתוכו והיינו אם למעלה כקרני חגבים הוי למטה כנתערבו סדקים והיינו שאינו מוציא כ"כ בפי' כמו שיש בלבו ובלבו העמיק השחית יותר והנה סי כן כמו שברע הוא מתחיל מלמטה למעלה כמו כן בטוב הוא ג"כ עיקר היא ההתחלה והנה אמרו חז"ל בברכות דף ט' הכל מודים שהגאולה הי' באורתא וכשיצאו לא יצאו אלא ביום וע"ש שהתחילה להם גאולת מבערב לכך אמר בן זומא שמזכירין יצ"מ בלילות שעיקר הולך אחר ההתחלה ובזה מיושב מה שהביא מהא דאמרו וחכ"א ימי חייך העוה"ז כל להביא לימות המשיח והוא ראי' לסתור אבל באמת זה עיקר ראיתו שכשם שבימות המשיח לא נעקר יצ"מ ממקומו אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר ויצ"מ טפל לו והיינו שגם הישועה לעתיד הכל הולך אחר העיקר שכבר התחיל לתם הגאולה והקב"ה עושה למען שמו שזהו תקות הכבוד שזכר העקרים שלא יאמרו תש כחו מלעשות ניסים חלילה ולכך מזכירין יצ"מ בלילות ג"כ ובגוף מחלוקתם נראה לי דענין יצ"מ הוא על שני פנים אם שיצאו לחירות ולא יהיו עוד משועבדים לפרעה שעבוד הגוף ויש עוד גאולה רוחניות שבעת שהי' במצרים לא יכלי לעבוד השם והנ"מ שבהפן הראשון בלילה לא הי' משועבדים כ"כ שלא עבדו וכבר למדו שהוולדות היא של רב דאל"כ במה עבדו בלילה ולהפן השני אין כ"מ בין יום ללילה ואדרבה ביום הי' יכולים אפס קצהו להתפלל עכ"פ אבל בלילה נרדמו בשינת האוולת וחסרו כל השלימות וזה שנחלקו מ"ס גאולה מאורתא הוי ומ"ס עיקר גאולה ביום שבלילה לא עבדו כ"כ וזה ג"כ ווה שנחלקו אי מזכירין יצ"מ לימות המשיח שכפי הפן הראשון כל שאכתי עבדי אחשורש אנן מה בצע לן ביצ"מ וז"ש שעבוד מלכיות עיקר ויצ"מ היא טפל וא"כ שפיר הביא ראי' גם מרבנן דכשם שמזכירין יצ"מ לימות המשיח והיינו מה שנפטרנו משעבוד מלכיות ויכולין להשיג מושכלות כמו כן מזכירין יצ"מ בלילות שבלילה ביראי חסרו הרבה מהשלימות. ואני בארתי בקדושין ס"ו ותורה מה תהא עלי' וכו' תורה מונחת בקרן זויות וכל הרוצה ללמוד יבא וילמוד וכו' נזרק בי אפיקורס תינח תורה שבכתב תורה שבע"פ מאי ופרשתי שם כל המאמר ובתוכו פרשתי הענין דהנה התורה שבכתב הוא כעיר פרוצה אין חומה שאין שום מצוה שאין אנו יכולין לפרש כמה פירושים עד"מ תפילין שנרמז לטוטפות ולולא הקבלה הנאמנה לא הוי ידעינין מה הוא וכ"א יכול לפרש כרצוני וכן אתרוג הנרמז בפרי הדר לולא הקבלה היינו יכולין לפרש על פרי אחר כדאמרו בסוכה ל"ה וא"כ איפו התורה שבע"פ הוא כחומה בצירה נגד המתפקרים ולזה מי שאינו מאמין בתורה שבע"פ גם התורה שבכתב אינו בידו כי יוכל לפרש כ"א כרצונו ועי"ז יתבטל חלילה כלו וז"ש ותורה מה תהא עלי' והוא השיב ברשעתו דברים סתומים וא"ל התורה מונחת בקרן זויות וכל הרוצה לאמור יבא וילמוד והיינו שכיון פי שנים הנגלה ממנו שיוכלו ללמוד והנסתר שבו אדרבא שכשיהרג חכמי ישראל שיש לחם קבלה הנאמנה יוכל כ"א לפרש כרצונו וממילא תתבטל התורה וז"ש תינח תורה שבכתב תורה שבע"פ מאי והיינו שטי"כ תתבטל גם התורה שבע"פ ודו"ק והבן: דרוש לשבת הגדול תרכ"ח פסחים דף ע"ו ב' אמר רב בשר שחוטה שמן שצלאו עם בשר נבילה כחוש אסור מאי טעמא דמפטמי אהדדי ולוי אמר אפילו בשר שחוטה כחוש שצלאו עם בשר נבילה שמן מותר מאי טעמא ריחא בעלמא הוא וריחא לאו מלתא עביד לוי עובדא בי ריש גלותא בגדי וד"א מתיבי אין צולין שני פסחים כאחד מפני התערובת מאי לאו תערובת טעמן וקשיא ללוי לא מפני תערובת גופן ה"נ מסתברא מדקתני סיפא אפילו גדי וטלה א"א בשלמא תערובות גופן היינו דקתני אפילו גדי וטלה אלא א"א מפני תערובת טעמן מאי לי גדי וטלה מאי לי גדי וגדי אלא מאי משום תערובות גופן אסור אבל תערובת טעמן שרי לימא תהוי תיובתא דרב אמר ר' ירמיה הכא במאי עסקינין שצלאו בשתי קדירות וכו' אמר רב מרי כתנאי הרודה פת חמה ונתנה ע"פ חביות יין של תרומה ר"מ אוסר ור"י מתיר וכו' מאי לאו תנאי הוא מ"ס ריחא לאו מלתא ומ"ס ריחא מלתא ללוי ודאי תנאי הוא וכו' אמר לך רב דכולי עלמא ריחא מלתא היא לאו אתמר עלה דההוא אמר רבב"ח אמר ר"ל פת חמה וחביות פתוחה ד"ה אסור וכו' הא נמי כפת חמה וחביות פתוחה דמיא תני רב כהנא פת שאפאה עם צלי בתנור אסור לאוכלה בכותחא וכו': והנה זה יצא ראשונה בהא דאמרו אלא א"א משום תערובת טעמן מאי לי גדי וטלה מאי לי גדי וגדי הקשה הצל"ח מאי קושיא הא רב ס"ל מב"מ במשהו א"כ שפיר קאמר ל"מ גדי וגדי דאוסר במשהו אלא אף גדי וטלה דהוא מין בשא"מ ואינו אוסר כ"א בנתינת טעם אפ"ה אסור דהריח יש בו כדי נתינת טעם ע"ש שנדחק וכבר קדמו המוהרי"ל בתשובה ס' רי"ד ורמזו המג"א ס' תמ"ז ס"ק ד' ובאו"ת כשיטות הרי"ף בחולין פרק גיד הנשה דמה דרב אוסר בריחא הוא לשיטתו דס"ל דמב"מ במשהו וריחא עכ"פ משהו איכא ומדבריו נראה דאפילו מבשא"מ אסור לרב דסבר ריחא מלתא דהרי הש"ס מדמה לרודה פת חמה ונתנו על חביות יין של תרומה דשם הוי מבשא"מ ואפ"ה אסור לי' רב וא"ב שפיר מקשה על רב מאי לי גדי וטלה מאי לי גדי וגדי ותמהני על הצל"ח שבכל הסוגיא שם דעתו דהרי"ף כתב דלרב אסור ריחא הוא דוקא במב"מ וזה א"א ואולי לזה כיון המ"א ס' תמ"ז שם שכתב ובזה נדחת ראית המהרי"ל ובמחצית השקל נדחק מאד ולפמ"ש א"ש דגם המהרי"ל הבין דדוקא מב"מ שייך ריחא אבל להר''ף דריחא משהו אף שלא במינו ל"ק קושית המהרי"ל ודו"ק וריחא אינו רק משהו בעלמא ורק לרב כל דאיכא משהו אוסר אף בשא"מ ודו"ק רק אמת דדברי הרי"ף תמוהים כמו שכתב הבעל המאור בפסחים שם דהרי רב לא ס"ל רק מב"מ במשהו א"כ מאי מדמה לחביות פתוחה ופת חמה דשם הוי מבשא"מ וגם הבעה"מ נדחק