דברי שאול דרשות סח

בידי ואקח את הענבים ואסחט אותם והיינו שזה רמז על מדרגות חלוקות שיש בישראל הפרח והנצה והענבים והיין נחזור להמדרש מ"ש והוא כפורחת עלתה נצה הפריחו גאולתן של ישראל עלתה נצה הנצה גולתן של ישראל וכו' ולפענ"ד הענין ע"פ עה שפירשתי במה שכתוב מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים ואמר לו השם כי אהי' עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את אלקים על ההר הזה וכלם הקשו מה זה אות להבא אות צריך להיות למפרע אמנם נראה עפ"י מה שפרשתי מ"ש יומם יצוה ד' חסדו ובלילה שירה עמי תפלה לאל חיי והענין הוא שגם רשעי בני ישראל יש אך מעטים שהם רשעים בעצם אמנם רובם הוא רק מפני שהם בגלות ורוצים להתדמות לא"ה וכמו שכתוב אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש וערש"י שכתב שאינה שחורה בעצם רק שהחמה שורפתה והמופת לזה הוא אם יתראה הרוחה מעט את תיכף אותן שהם לא בעצם רשעים רק מפני סיבה יתהפכו תיכף וזה שאמר יומם יצוה ד' חסדו היינו רק יום אחד יהי' אורה אז בלילה תיכף שירו עמי וזה המופת שלא נתקלקלו בעצם והנה מה ששאל משה רבינו אות חלילה לא הי' צריך אות והי' מאמין בהשם רק ששאל באיזה זכות כמ"ש רש"י והיינו שראה שישראל נתקלקלו כ"כ עד שהם דומים למצרים ולכך כתב ממצרים ולא כתב מן מצרים וכבר נודע מ''ש הצהר התיבה ההבדל שבין מן למ"ם שמן הוא דבר נפרד והמ"ם הוא חלק מחלקי הדבר ולכך אמר ממצרים שקאי על אנשי מצרים לא על עיר מצרים וזה שהשיב לו השי"ת שאינם רשעים בעצם ולא נשחתו רק בשביל שרצו לדמות לא"ה והמופת לזה תיכף בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את אלקים על ההר הזה וזה מופת חותך שאינם בעצם רעים רק שירעו אותן המצרים וזה שאמר כאן הפריחו גאולתן של ישראל עלתה נוצה והיינו כדרך שדרשו חז"ל בחולין שם עלתה נוצה אלו הסנהדרין הבשילו אשכולתי' ענבים אלו הצדיקים והיינו תיכף שהפריחו תיכף הבשילו סנהדרין וצדיקים והנה מ"ש כוס פרעה בידי מכאן קבעו חכמים ארבע כוסות ביאר הענין של ארבע כוסות נלע"ד הנה אמרו בברכות דף נ"א ארבע דברים נאמרו בכוס של ברכה חי מלא שטיפה הדחה ולפענ"ד זה מליצה נמרצה גם על בני ישראל דהנה כבר נודע שבתוה"ק יש ד' דברים פשט רמז דרוש סוד ויקרא פרד"ס וזה לדעתי המליצה מה שאמרו כל חמרא דלא דרי על חד תלת מיא לאו חמרא היא והיינו שהתורה בכלל היא חמרא ונכלל בה ארבעה דברים א"כ החמרא דרא תלת מיא ונמזג בכללות והנה כבר נודע מה שהאריך העקידה שער שבעה עשר שהצלחת הנפש תשלם בשני ענינים המירוק והזכוך והזכוך הוא הטהרה מפחיתת המדות והאריך בזה שם ובשער ס"ח יעי"ש וזה לדעתי מ"ש בכתובות ק"ד שאמר רבי יגעתי בתורה בעשר אצבעות ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה ובתוס' הובא שם מדרש עד שיבקש אדם שיכנס תורה בלבו יבקש שלא יכנסו מעדנים לנפשו והיינו סלא יוכל להתקיים התורה בלב רודף אחר תענוגי העוה"ז וא"כ צריך למרק נפשו מקודם מכל התאוות ואח"כ יכנס התורה בלבו וזה נקרא מירוק וזיכוך שע"י המירוק יזדכך הנפש וזה לדעתי הדחה ושטיפה ופירש רש"י שטיפה בפנים והיינו שיתמרק הנפש ויודח מבחוץ שלא יהי' בו שום דיעות כוזבת ולא מעשים רעים ואח"כ יהי' חי והיינו כמ"ש התוס' ריש המוציא שע"י שהיא חי נוכל למוזגו על חד תלת וזהו הרמז להתורה שהוא פרדס ומלא היינו שלא יהי' עליו חסרונות ומעשים רעים וזהו הענין של ד' כוסות שע"י שעבוד מצרים נתמרקו התאוות ונזדככו ואח"כ הי' הכוס של ברכה שהיא חי שקבלו התורה ומזכירה בברכת הארץ ואח"כ מלא שלא יהא בהם חסרונות וז"ש כנגד ד' גאולות שנאמרו במצרים והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי והיינו שע"י שהוציאם מסבלות מצרים שנתגשמו שם ברוחניות ובגופניות והוצאם מתאוות וערות הארץ מצרים שהי' שטופים בתאוות והציל אותם מעבודתם הי' מירוק וזכוך ע"כ גאל אותם בזרוע נטוי' שהי' המלאך טוען מה נשתנו אלו מאלו גם אלו עובדי ע"ז אבל המופת הי' שמיד שהפריחו גולתן הי' מקבלים התורה וא"כ לא הי' רעים בעצם ולכך ולקחתי אתכם לי לעם. וע' כלי יקר פ' צו שפירש על הפסוק וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר ואם בכלי נחושת בשלה ומורק ושוטף במים שפירש שטהרת הכלים דמיון לטהרת החוטא יש אשר נבלע בו הרבה הטומאה והוא ככ"ח אשר אינו יוצא מדפיו עד שישבר לבו ויש אשר בקל יוכל לצאת ע"י מריקה ושטיפה ע"ש והענין מריקה ושטיפה יתבאר עפ"י דברי העקידה שצריך מירוק וזכוך שיצא ממנו כל החלאה והסוג כמ"ש למעלה והנה אמרו אח"כ כנגד ד' כוסות של תרעלה וכנגדן הקב"ה משקה את ישראל ד' כוסות ישועה והענין היא ע"ד מ"ש נדה כ"ד אבא שאול אומר קובר מתים הייתי והייתי מסתכל בעצמות של מתים השותה יין עצמותיו שרופים מזוג עצמותיו סכוין כראוי עצמותיו משוחין וכו' וכל מי שאכילתו מרובה משתיתו עצמותיו סכוין וכל מי ששתיתו מרובה מאכילתו עצמותיו שרופין כו' ולא נאריך בדקדוקים והנה כבר נודע שהיין היא רפואה ובריש כל אסוון אנא חמר אמנם זה אם שותה לפי מדתו וכבר נודע מ"ש הרמב"ם שבכל המדות האמצעי משובח ולכך אם שותה כראוי עצמותיו סכוין ואם שותה יותר עצמותיו שרופים וזה מליצה על כל עניני תאות העוה"ז שאם אדם משתמש בהן להחיות נפשו מה טוב ומה נעים אבל אם משתמש בהן יותר מדאי נאבד וז"ש שהקב"ה משקה לאוה"ע כוס תרעלה כספו השותה יותר מדאי והיינו שנטו לרע וינזרו לבושת אבל ישראל שנשתמשו כראוי יהי' ישועות ונחמות כן יעזרינו השם על דבר כבוד שמו ובא לציון גואל אמן: דרוש לשבת הגדול שנת תרכ"ז פסחים דף מ"ג מאן תנא דחמץ דגן גמור ע"י תערובות ונוקשה בעיני' בלאו אמר רב יהודה אמר רב ר"מ הוא דתניא שיאור ישרף ונותנו לכלבו והאוכלו בארבעים הא גופא קשיא אמרת שיאור ישרף אלמא אסור בהנאה והדר תני ונותנו לפני כלבו אלמא מותר בהנאה הכי קתני שיאור ישרף דר"מ לר"מ ודר"י לר"י ונותנו לפני כלבו דר"מ לר"י והאוכלו בארבעים אתיא לר' מאיר שמעינין לי' לר' מאיר נוקשה בעיני' בלאו וכ"ש חמץ דגן גמור ע"י תערובות ר"נ אמר ר"א הוא דתניא על חמץ דגן גמור ענוש כרת על ערובו בלאו דברי ר"א וחכ"א על חמץ דגן גמור ענוש כרת על ערובו בלא כלום שמעינין לר' אליעזר דאמר חמץ דגן גמור ע"י תערובת בלאו וכ"ש נוקשה בעיני' ור"נ מ"ט לא אמר כרב יהודה אמר לך דלמא ע"כ לא קאמר ר"מ התם אלא נוקשה בעיני' אבל חמץ דגן גמור ע"י תערובות לא ור' יהודה מ"ט לא אמר כרב נחמן אמר לך ע"כ לא קאמר ר"א התם אלא חמץ דגן גמור ע"י תערובות אבל נוקשה בעיני' לא אמר. תניא כוותי' דר' יהודה כל מחמצת לא תאכלו לרבות כותח הבבלי כו' יכול יהא ענוש כרת ת"ל כי כל אוכל חמץ ונכרתה על חמץ דגן גמור ענוש כרת ועל ערובו בלאו מאן שמעת לי' דאמר על ערובי' בלאו ר"א הוא ואלו נוקשה בעיני' לא קאמר ש"מ נוקשה לר"א לית לי' ובתוס' הקשו ד"ה ואלו נימא מש"ה לא חשיב לי' דכ"ש הוא כדאמר ר"נ והנראה בזה דהנה גוף דברי הש"ס תמוהין דלר"י חמץ ע"י תערובות חמור מנוקשה ולר"נ איפכא ובאיזה סברא נחלקו וע' בפ"י מ"ש בזה והנראה בזה דבר חדש לפי מה שמצאתי דבר נפלא ברש"י סוטה דף כ"ט ע"ב בהא דאמרו בחולין קט"ו מנין לבשר בחלב שאסור בהנאה ק"ו ומה ערלה שלא נעבדה בה עבירה אסורה בהנאה בשר בחלב שנעבדה בה עבירה בבשולו אינו דין שיהא אסור בהנאה מה לערלה שכן לא היתה לה שעת הכושר חמץ בפסח יוכיח מה לחמץ שכן כרת כלאי הכרם יוכיח והרי כלאי הכרם נעבדה בה עבירה בזריעתה וחמץ בפסח נמי עבר בבל יראה ע"ש ברש"י וע' בסוף חדושי רמב"ן על יבמות בחדושיו לסוטה בענין זה שכתב דחמץ הו"ל כמו בשר בחלב שנעבדה בה עבירה שעבר על בל יראה ע"ש ולפ"ז שפיר אמר רב יהודה דהשתא לר"מ נוקשה בעיני' בלאו כ"ש חמץ דגן גמור ע"י תערובות דחמור לי' תערובות מן נוקשה משום דבנוקשה ל"ש שנעבדה בה עבירה דאם נימא דנוקשה אינו אסור באכילה מכ"ש דאינו עובר על בל יראה וא"כ אם בנוקשה אסור מכ"ש ע"י תערובות דעובר על בל יראה דהרי אף בכותח והדומה דלית בי' כזית בכדי אכילת פרס כדאמרו בפסחים דף מ"ד ואפ"ה בבל יראה עובר כמ"ש הה"מ בשם י"א הובא במ"א ריש ס' תמ"ח דניהו לענין אכילה אינו מצטרף הכזית כל שאינו בכדי אכילת פרס כיון שאינו אוכלו כאחת אבל חייב לבערו לפי שהוא מצורף ממילא ע"ש וכיון שנעבדה בה עבירה מהראוי שתאסר אף בהנאה כמו בבשר בחלב ומצאתי בשו"ת נוב"י מהד"ב חאו"ח ס' ס"א שכתב כן מדעתי' דנפשי' ע"ש ולא הזכיר מדברי רש"י הלז וא"כ זה לר"י אליבא דר"מ אבל לר"נ דדייק מר"א דס"ל על ערובי בלאו והיינו משום דהיתר מצטרף לאסור והרי היתר מצטרף לאסור אף בחצי שיעור ובחצי שיעור אינו עובר על בל יראה עיין במג"א ס' תמ"ב ובדג"מ ע"ש וא"כ לדידי' השתא ע"י תערובות דליכא רק חצי שיעור עובר מכ"ש בנוקשה דעכ"פ יש בו כזית ובזה מיושב היטב הא דר"נ אמר דלמא לר"מ ע"י תערובות לית לי' ור"י לא קאמר בלשון דלמא דבאמת זה ודאי יותר פשוט שיהי' לדידן ע"י תערובות חמור יותר דהרי אנן לא קי"ל דהיתר מצטרף לאסור וא"כ כיון דבעינין כזית כבר עבר על בל יראה משא"כ לר"כ אליבא דר"א כמ"ש ובזה מיושב היטב קושית התוס' הנ"ל דהרי באמת כל הכ"ש הוא משום דלר"א היתר מצטרף לאסור והו"ל חצי שיעור והרי טעמא דר"א משום דדריש כל ולפ"ז שפיר מביא ראי' דאם נימא דנוקשה חמור א"כ יקשה למה לא מרבה נוקשה מכל דעכ"פ יש בו כזית בעין מלהרבות ע"י תערובות והיתר מצטרף לאסור ואף דשם יש לומר כיון דנעבדה בה עבירה הא באמת דעת הרבה פוסקים דכל שאינו כזית בכדי אכילת פרס אינו עובר בבל יראה כמ"ש הה"מ הנ"ל דדעת הפוסקים הוא כן ושכן נראה מדברי הרמב"ם ע"ש וא"כ אינו ברור כ"כ והי' יכול להרבות נוקשה דיש עכ"פ כזית וע"כ דנוקשה לית לי' ובזה יש לישב דברי הטור ב"ס תמ"ב שכתב כל דבר שאינו חמץ גמור אלא תערובת חמץ כגון כותח הבבלי וכו' וכן מה שקורין אותו חכמים חמץ נוקשה כל אלו לר"א הם בלאו ואין בהם כרת והקשה הב"י דבגמרא מוכח דהלכתא כר"י וע"כ לא קאמר ר"א אלא חמץ דגן גמור ע"י תערובות ולפמ"ש א"ש כיון שהתנא מרבה וכל לר"א ע"י תערובות א"כ שם לא נעבדה בה עבירה דהוי חצי שיעור ואפ"ה אסור ממילא מהראוי שנוקשה בכזית יהי' שוה לע"י תערובות דניהו דכ"ש ליכא אבל מסתברא שיהי' שוין וע' במלמ"ל פ"א מחמץ ה"ו ובזה יש לישב דברי הרמב"ם שכתב דבתערובת חמץ אסור ולוקה והוא שיהי' כזית בכדי א"פ ותמהו עלי' דפסק דלא כמאן ולפמ"ש א"ש דכבר כתבתי בשם הרה"מ שנראה מדברי הרמב"ם דכל שאין כזית בכדי א"פ אינו עובר בב"י א"כ י"ל דבאמת פסק כרבנן דס"ל דגם לרבנן אינו בכרת כל שאין בו כזית בכא"פ כמ"ש הפר"ח ס' תמ"ב באורך ואני מוסיף כיון דע"כ התערובות נעשה קודם