דברי שאול דרשות סז

מידו בתקפו כהן והלא הבעלים יאמרו ליתן לכהן אחר ותירצו דמיירי במכירי כהונה ובשו"ת מוהרי"ל ס' ע"ד מבואר בהדיא דכל שמכירו חשיב מוחזק ויכול לתופסו בע"כ של הנותן והביא דברי התוס' ריש ב"מ ועיין בקצוה"ח ס' ער"ח ס"ק ט"ו ולפ"ז כאן שהקנה לו בקנין חליפין רק שאינו מועיל בט''ה עכ"פ מכירי כהונה הוי וחשוב כמוחזק ואלו הי' תופסו הי' מועיל במכירי כהונה ומכירי כהונה חשוב כמוחזק וא"כ מכש"כ הכא שנתן לו בקנין עכ"פ רצה ליתן לו והוי מוחזק ואין לך מכירי כהונה יותר מזו ולמה לא יועיל הקנין חליפין והוא קושיא נפלאה ובלא"ה לפמ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל ס' ע' דצורבא מרבנן חשיב טפי ממכירי כהונה א"כ כאן דכל אותן זקנים סי' ת"ח גדולים כלם זקנים כלם יודעים את התורה למה היו צריכין לקבל שכר כלל ולכאורה רציתי לומר כיון דר"ע הי' גבאי של מעשר עני וחלק לעניים א"כ ל"ש בזה מכירי כהונה אחרי שלא נטלו לעצמו רק לחלק לעניים אך זה זה דוחק גדול ועוד תינח ר"ע ר"י מאי אי"ל אמנם צ"ל דעיקר כתירוץ השני של התוס' שכתבו דיכול לתובעה כפי ט"ה שיש לו בה ולא כל הממון וכיון שיכול לתובעה עכ"פ כפי ט"ה לא מקרי מוחזק ולפ"ז לפי מה דהבאתי בשם שטמ"ק דמאי דאמר הכא ט"ה אינה ממין קאי אף למ"ד ע"ה ממון דרבא בעצמו ס"ל ט"ה ממון בנדרים דף פ"ה רק דאינו ממון גמור שיכול לקנות בחליפין ואג"ק מעתה כיון שעכ"פ טו"ה ממון יכול להוציא אף במכירי כהונה ואינו יכול לקנות בחליפין ומעתה מיושב היטב דברי העיטור דבאמת זה דוקא למ"ד ע"ה ממון אבל למ"ד ט"ה אינה ממון כל שמכירי כהונה חשיב מוחזק אינו יכול להוציא הימנו א"כ שפיר הי' מועיל אף חליפין ואג"ק דכל דחשיב במוחזק אינו יכול להוציא ממנו א"כ לא קשה על בעל העיטור דבאמת כ''ב והזקנים שפיר הי' מועיל קנין חליפין דמכירי כהונה חשיב כמוחזק למ"ד ע"ה אינה ממון אבל בשאר ט"ה לא מועיל קנין חליפין ודו"ק היטב. והנה לכאורה קשה על ר' יהושע דאמר לא זהו חמץ שמוזהרין עליו בב"י וקשה דאכתי אסור משום שרוצה בקיומו של איסור דהרי צריך ליתנו לכהן לקיים מצות נתינתו ולדידי' כיון דלא עבר על ב"י מותר ליתן לכהן כמו תרומה והחמיצה ע' פסחים ל"ג הן אמת דהי' קשה לי בהא דאמר בעירו חמירא דבני חילא דאלו מגנב או מחבר ברשותייכי קיימא ומפלפל הש"ס למ"ד דהגל"מ לאו כממון אי צריך לבער וקשה דת"ל דרוצה בקיומי של איסור ע"י דבר אחר ומצאתי בפר"ח באו"ח ס' ח"ן שהקשה כן אמנם נראה דלק"מ דבאמת ענין רוצה בקיומו של איסור ע"י ד"א היינו כיון דהתורה חייבתו בעשה דתשביתו ובל יראה החמץ הוי כמו רוצה בקיומו של ע"ז דג"כ הטעם דמצוה לשורפו המבואר ברש"י דף ס"ד שם ד"ה רבנן וה"ה כאן בחמץ דמצוה לשורפו ואסור לקיימו ולפ"ז כל דנימא שאינו מצוווה על ב"י כיון דאינו שלו א"כ מה בכך דרוצה בקיומו של איסור הרי בדבר שאינו שלו לא חייבה התורה כלל לבטלו דשל אחרים ושל גבוה אתה רשאי לראות ולכך הוצרך לאסרו משום דהוי דהגל"מ ועד כאן לא אסרו בתוס' וטור בס' ת"ן משום ריצה בקיומו רק היכא דעושה פעולה שהשכיר הבית לנכרי או אופה חמץ של נכרי דרוצה בקיומו ע"י ד"א אבל כל היכי דאין עושה פעולה לקיים החמץ רק דאינו מבערו ומה דאינו מבערו הוא משום שאינו מחויב לבערו ל''ש רוצה בקיומו של איסור וז"ב ומעתה גם לר"י כיון דלא זהו חמץ שמוזהרין עליו בב"י שוב ל"ש רוצה בקיומו דאינו מצווה עליו לבערו ובזה מיושב היטב קושית השאגת ארי' הנ"ל דשפיר מדייק דר"י לא ס"ל הואיל דאם נימא דס"ל הואיל היינו דכל חדא חזי ליי וכיון דחזי לי' ניהו דאינו עובר בב"י עכ"פ רוצה בקיומו' א"כ שוב אסור אף דלא עבר בב"י ודו"ק: ועתה אתחיל דברי מוסר ותוכחת חיים במדרש בראשית רבה פ' פ"ח ס' ד' ויספר שר המשקים והנה גפן לפני אלו ישראל שנאמר גפן ממצרים תסיע ובגפן שלשה שריגים משה אהרן ומרים והוא כפורחת עלתה נצה הפריחה גאולתן של ישראל עלתה נצה הנצה גאולתן של ישראל הבשילו אשכלותי' ענבים גפן שהפריחה מיד הנצה ענבים שהנצו מיד בשלו וכוס פרעה בידי מכאן קבעו חכמים ארבע כוסות ללילי הפסח אמר רב הונא בשם ר' בניא כנגד ארבע גאולות שנאמרו במצרים והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי ר' שמואל בר' נחמן אמר כנגד ארבע כוסות שנאמרו כאן וכוס פרעה בירי וגומר ונתתי כוס פרעה וגומר ר' לוי אמר כנגד ארבע מלכיות ר' יהושע בן לוי אמר כנגד ארבעה כוסות של תרעלה שהקב"ה משקה את אה"ע הדא הוא דכתיב וכו' וכנגדן הקב"ה משקה את ישראל ד' כוסות של ישועה לע"ל וכו' ובש"ס דילן בחולין דף צ"ב אמרו ג"כ דרשה בזה גפן זה העולם שלשה שריגים זה אברהם יצחק ויעקב וכו' גפן אלו ישראל שלשה שריגים אלו ג' רגלים כו' אחר כך מסיק אמר ר"ש בן לקיש אומה זו כגפן נמשלה זמורות שבה אלו בעלי בתים אשכולית שבה אלו תלמידי חכמים עלין שבה אלו עמי הארץ קנוקנות שבה אלו ריקנין שבישראל והיינו דשלחו מתם לבעי רחמי אתכליא על עליא דאלמלא עליא לא מתקיים אתכליא לבאר הדברים ע' יפ"ת ונבאר כל המאמר וננתח אותו לחלקים אמרו בתענית ד' ט' ב' פרנסים טובים עמדו לישראל משה אהרן ומרים ושלשה מתנות טובות ניתן על ידם באר ענן ומן באר בזכות מרים ענן בזכות אהרן מן בזכות משה וביאר הדברים נלפענ"ד דהנה אמרו בפרקי אבות פ"א על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח והנה הבאר אשר ממנו ישקו בנ"י זהו גמ"ח אשר הוא בין לעניים ובין לעשירים זהו הי' בזכות מרים ועמוד הענן הוא מליצה על עבודה כמה שנאמר בענן אראה על הכפורת וזהו הי' בזכות אהרן שהוא הי' הכה"ג והמן זה התורה כדאמרו לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן וזה הי' בזכות משה שנתן התורה לישראל וע"כ ניתן להם המן כדי שיוכלו ללמוד ובזה בארתי מה שאמרו לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן ושני' להם אוכלי תרומה דהנה אמרו בפרקי אבות יפת תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון והיינו שאלמלא לא הי' עליהם עול דרך ארץ שאדם צריך לטרוח עבור מזונות הי' היצה"ר טורדם ולפ"ז בעת שהי' המן יורד ולא הי' נטרדים בעול ד"א וכן אוכל תרומה שהי' מוכן להם פרנסתם ע"כ הושלך עליהם עול תורה שהתורה יכחיש יצרם וע' בטור וב"י אי"ח ס' ר"צ שבשבת מצווין להקהל קהלות ולדרוש משום שבטלין ממלאכתן וזה לדעתי מה שאמרו בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין קדושין דף כ"ט ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו והיינו שהתורה הוכרחה לשבר היצר וא"כ זהו שדרשו בגפן שלשה שריגים משה ואהרן ומרים שישראל הוצרכו לזה ומה שדרשו בחולין הנ"ל שלשה שריגים זהו אברהם יצחק ויעקב יש לכוון עפ"י מה דאמרו בסוף פ"א דאבות על שלשה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום ועיין בטור ח"מ ריש ס' א' מ"ש בשם רבינו יונה וב"י שם והנה אברהם הי' מדה החסר שזה גמ"ח כמ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה פ"א דאבות שזה נקרא שלם ואמרו במדרש שע"י מתגלגל מרת החסר בעולם ודין יצחק כמ"ש פחד יצחק שהי' כלו דין ואמת הוא יעקב שנאמר תתן אמת ליעקב וז"ש בחולין שם שלשה שריגים זה שלשה רגלים והיינו כי בפסח נתברכו התבואות וזהו כנגד המן ובעצרת פירות האילן שממנו הי' קריבין על המזבח וזהו הבכורים וזהו כנגד עבודה ובחג המים שזהו עמוד גמ"ח שנצרך לכל והנה מה שאמרו אומה זו כגפן נמשלה נלענ"ד עפ"י מה שבארתי במ"ש בפ' קרח מה שאמר הקב"ה קח מאתם מטה מטה לבית אב וכ' ואת שם אהרן תכתוב על מטה לוי והי' האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח והשכותי מעלי את תלונות בני ישראל אשר הם מלינים עליכם ולא נודע מאי הרמז בזה ובמה שככה חמת ותלונת בני ישראל אחר כך כתיב ויהי ממחרת ויבא משה אל אהל העדות והנה פרח מטה אהרן לבית לוי ויוצא פרח ויציץ ציץ ויגמול שקדים ולא נודע השווה בזה אמנם נראה דהנה כבר נודע כי באמת ישראל הם מעטים מכל האומות ואך בזה יבדל המון האומות מישראלים כי הם לא נחשבו כי אם בכללות וכל אשר ירבו ויגדלו יהי' להם לתפארת ובני ישראל אדרבה הפרטיים יתחשבו יותר שלא כל ההמון מוכשרים להיות קדושים ונבדלים ובזה פירשתי מה שכתוב בפרשת ברכה יחי ראובן ואל ימות ויהי מתיו מספר ע"ד מה שכתבו המפרשים לפרש ולציון יאמר איש ואיש יולד בה והיינו שכל איש בפני עצמו יש לו חשיבות וזה שאמר ויהי מתיו מספר היינו שכל איש בפני עצמו הוא מספר והענין דומה כמו שבכל פרי יש לו קליפות רבות שהם סביבות הפרי לשומר והעיקר הוא הפרי שבתוכם כמו כן הישראל בערך האומות הם הפרי והאומות הם הקליפות וגם בבני ישראל עצמם נמצאו מדריגות חלוקות חלוקות גבוה מעל גבוה עד שהכה"ג הוא העולה על כולנה ומשה רבינו הי' גדול מכלם ובכל דור נמצאו יחידי סגולה אשר הם הפרי וכל הנפשות המה בערכם קליפות כאשר האריך בזה הכוזרי ובזה נתבאר לדעתי כל ענין הויכוח של קרח ועדתו עם משה רבינו שקרח ועדתו חשבו כי ככל הגוים בית יהודה והריבוי נחשב בכללות בני ישראל ולכך אמרו כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ד' ומדוע תתנשאו על קהל ד' היינו שאתם מחשיבים עצמיכם כפרי וכלבו כקליפות בעיניכם אבל באמת לא כן הענין וזה שהשיב למשה בקר ויודע ד' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו וכו' זאת עשו קחו לכם מחתות ופירש"י בשם המדרש בדרכי העכו"ם יש נמיסים הרבה וכומרים הרבה אבל אנו אין לנו אלא השם אחד ארון אחד ותורה אחת ומזבח אחד וכהן גדול אחד והיינו שבאמת בישראל אין החשיבות בכללות ואדרבה הפרטים נחשבים יותר וזה לדעתי מה שאמר ב"ע כל חכמי ישראל כקליפות השום לפני וכבר האריך המהרלב"ח בקונטרס הסמיכה לבאר זאת ולפמ"ש א"ש דהיינו בן עזאי אמר על עצמו כל העולם כלו לא נברא אלא לשמשיני והוא החשיב עצמו לגדול מכל בני דורו וא"כ אף החכמים הם כקליפת השום לפניו ששומר החריפות ומעתה זה שהי' הרמז שיתנו המטות והראה להם דבר נפלא שמטה אהרן פרח ויציץ ציץ ויגמול שקדים והיינו שהשקרים הם עיקר הפרי ומקודם שיגמלו השקדים הוציא ציץ ומקודם פרח ואח"כ יגמלו השקדים וא"כ הפרח והציץ הם קליפות להשקדים ובזה רמז שאהרן הוא הלב והם הקציפות וזה שאמר למשמרת לאות לבני מרי וע' רמב"ן שתמה מה זו ראי' על אהרן ולפמ"ש הכוונה מבואר והענין נפלא: וזה לדעתי מ''ש בברכות ד' ל"ד כל הנביאים לא נתנבאו אלא למשיא בתו לת"ח כו' אבל ת"ח עצמן עין לא ראתה אלהים זולתך מאי עין לא ראתה אמר ריב"ל זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית והיינו כמ"ש המטה משה כמו שאוכל ענבים ומתענג באכילתן אם לא ראה יין מימיו לא יוכל לשער שיצא מענבים דבר יותר ערב מאכילת ענבים אבל כששיקוהו מהיין יבין שהיין הוא העיקר כמו כן הנפש לא תוכל לשטר שעשיית המצוה תשיג התענוג הרוחני וכו ע"ש והיינו שהענבים הם הקליפות והיין הוא הלב כמו כן הת"ח בעצמו הוא הלב והם הקליפות ומעתה יתבאר היטב הענין שאמרו אומה זה כגפן נמשלה וחשיב כמה מדריגות והאשכולות אלו הת"ח ובעלי בתים וע"ה וריקנין הן המה הקליפות ובהדרגות חלוקות וזה לדעתי מה שכתוב והוא כפורחת עלתה נצה הבשילו אשכלותי' ענבים וכוס פרעה