דברי שאול דרשות סה

אלהנא די אנחנא פלחין כו' לשזבותנא והן לא וכו' וביאור הענין נלפע''ד מפ"י מה שפירשתי מה שאמרו כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש וכי מה ענין ג"ע לרציחת נפש הרי זה בא ללמד ונמצא למד וכו' ועדיין קשה דבפסוק מפורש להיפך מקום ג"ע לש"ד אמנם ביאור הענין דהנה ענין ע"ז וג"ע ומ"ר שיצאו מכלל המצות ובהו יהרג ואל יעבור נראה דאין די שימסור עצמו בשביל שהתורה צוה דזה מקרי אנוס עפ"י הדבור שכך נצטוו ובזה אין מקדשים שמו לגמרי רק שיתכוין לעשות בשביל קדושת שמו ואף אם לא נצטוו היו עושין כן בשביל קדושת שמו יתברך וזה שמקיש ג"ע לש"ד שהרי בש"ד הוא מצד הסברא מאי חזיה דדמא דידך סומק ואף אם לא נצטוה הי' עושין כן מצד הסכל כמו כן בג"ע מחויב לעשות מצד השכל וזה לדעתי ההבדל בין מוסר עצמו ע"מ לעשות לו נס שזה אינו עושה רק מצד מצות השם וע"כ רצונו שיעשה לו נס לכך אין עושין לו נס אבל מי שמוסר עצמו על מנת שלא לעשות לו נס זה עושה מצד אהבת המקום וראוי הוא להנצל והנה חמ"ו עשו שלא ע"מ לעשות להם נס וזה שהקשו מה ראו חמ"ו למסור עצמם לכבשן האש ואמרו שנשאו ק"ו בעצמם מצפרדעים שהצפרדעים בוודאי לא כוונו לנס עתה נבאר המאמר השני כל המטיל מלאי לכיס של ת"ח זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנאמר בצל החכמה בצל הכסף ופירש"י שבמחיצת החכמה יהנה זה המהנהו בכסף ולכאורה הדבר תמוה דמשמע מכאן שצל החכמה וצל הכסף שוה ובאמת בברכות ל"ד וסנהדרין צ"ט אמר רחב"א אמר ר"י כל הנביאים לא נתנבאו אלא למשיא בתו לת"ח ועושה פרקמטיא לת"ח ומהנה ת"ח מנכסיו אבל ת"ח עצמו עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו משמע דמי שמהנה ת"ח אינו כמו הת"ח עצמו וכאן משמע דשוין הן והנראה בטרם יהי' כל שיח נבאר המאמר עין לא ראתה אלהים זולמך יעשה למחכה לו ע"פ מה דאמרו פסחים דף נ' רבא רמי כתיב בי גדול עד שמים חסדך וכתיב מעל שמים ל"ק כאן בעושין לשמה כאן בעושין שלא לשמה וכבר כתבתי בזה וכעת נראה דהנה האדם מחובר מגוף ונפש והגוף הוא ממעמקי החומר העכור והנפש אצולה מתחת כסא כבודו והקב"ה קשר זה עם זה כמו שאמרו במדרש כל ומפליא לעשות שקאי על חבור הגוף עם הנפש והנה יש מי שנמשך הנפש אחר הגוף ונעשה כלי גשמי או להיפך שהגשם נתהפך לרחני כמשה רבינו ואבותינו הקדושים ויש מתוא שקול ואין לזה מעלה יותר מזה והנה מי שהוא שקול זה מקרי שלא לשמה ולזה מגיע שכר בעוה"ז שג"כ מחובר ומקושר רוחני בגשמי ולכך עד שמים חסרך אבל מי שעושה רק לשמה ואינו מכוין רק להשם לבדו זה מעל שמים חסדך והיינו שגם הגשם נעשה רוחני והנה גם בנהנה ת"ח ומשיא בתו לת"ח יוכל להיות על שני דרכים שיוכל לעשות להנאתו שיהי' לו חתן ת''ח או מאותן ת"ח וגם פרקמטיא לת"ח ג"כ למען התפארות וזה אינו מגיע רק בעוה"ז אבל הת"ח עצמו שהוא מתכוין רק להשם לבדו ע"ז נאמר מ"ן לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו והנה מטיל מלאי לכיס ת"ח פירש"י בשבת ס"ג שנותן למחצית שכר והיינו שכ"כ מחבב הת"ח עד שרוצה להיפך שבזכות התורה ישתכר גם הוא ע"ד שאמרו בסוטה דף כ"א ואי בוז יבוזו לו לא בשמעון אחי עזרי' ולא כר' יוחנן דבי נשיאה וע' ברש"י שם ותמצא שעזרי' עסק בפרקמטיא שירויח בזכותו של שמעון שלמד ואבותינו ספרו לנו בשם הח"צ ז"ל שאמר שבני הרב הגאון מ' יו"ט יעו"ש עשו מסחר וקבלו להרב המהרי"ט בשותפות שבזכותו של המהרי"ט ישתכרו גם הם וע"ז נאמר כל המטיל מלאי לכיס ת"ח זוכה ויושב בישיבה של מעלה וז"ש בצל החכמה בצל הכסף והיינו שע"י צל החכמה ירויחו צל הכסף וזה עיקר המצוה והם כמו הת"ח עצמו שעין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו ודו"ק ד' יזכינו לצל החכמה וצל הכסף אמן: אחר שכתבתי כ"ז מצאתי בש"ק ויקרא ה' ניסן תרכ"ה בספר הישר הגדול לר"ת ובמס' פסחים כ"ח בדפוס ווין כתב על מה ראו חמ"ו וכו' בזה"ל פירוש כלומר על מה סמכו שבטחו בנס שינצלו מכבשן שלא יחקו כלום שהרי אמרו לנבוכדנצר אלהא די אנחנא פלחין לי' יכול לשיזבוכא מן אתון נורא קידחא שהרי בטוחים שלא יוזקו כלל כו' שנשאו ק"ו מצפרדעים ומה צפרדעים שמסרו עצמן לכבשן האש לא נזיקו כלו' אנו עאכו"כ ודברי הקונטרס שפירש דמה ראו סלא דרשו וחי בהם ולא שימות בהם אינו כראה לרבי ושי' ע"ש הנה קושיתם על רש"י זה מוזכר בתוס' שלנו דבע"ז יהרג ואל יעבור אך מה שחידש ר"ת דהיינו מה שהי' בטוחים שלא יזוקו כלום הוא תמוה מלבד דתרי במקרא מפורש שאמרו והן לא הרי שלא הי' בטוחים שלא יוזקו וכן אמרו בתו"כ הובא ברש"י אמור על פסוק לא תחללו שכשהוא מוסר עצמו ימסור עצמו ע"מ למות שכל המוסר עצמו ע"מ הנס אין עושין לו נס שכך מצינו בחמ"ו שלא מסרו עצמן ע"מ הנס שנאמר והן לא ידוע להוי לך מלבא וכו' הרי מפורש שלא מסרו עצמן ע"מ שלא יוזקו אך לפמ"ש למעלה יש לישב שלא נסתפקו רק בזה שאמרו ומן ידך מלכא ישזיב שבזה אמרו והן לא אבל מן אתון יקידתא ע"ז לא נסתפקו שרק מן בעל בחירה קשה להנצל ושפיר נשאו ק"ו מצפרדעים שג"כ הי' שלא מבעל בחירה ומסרו עצמן לכבשן האש ולא נזוקו ודו"ק היטב: וע' בזוה"ק פ' תולדות דף קמ"ב ע"א על פסוק הנה נא זקנתי זכאה בר נש דאתהקף בי' בקוב"ה וישוי תוקפי' בי' יכול כחנני' מ"ו דאתהקפו ואמרו הן איתי אלהנא כו' ת"ח דאי לא ישזיב ולא אתקיים עלי' קב"ה אשתכח דקב"ה לא אתקדש בעינייהו דכלא כמה דאמרו. אלא כיון דידעו דלא אמרו כדקא יאות אהדרו ואמרו והן לא כו' בין ישזיב בין לא ישזיב כו' ולפמ"ש שפיר אמרו כדקא יאות דמן אתון יקידתא הי' בטוחים שבודאי ינצלו אבל לא ממנו שהי' במל בחירה ומצאתי במדרש רבה בראשית פ' וירא פ' צו על פסוק וישב אברהם אל נעריו שאמר ר"ח ע"מ כן ירדו ח"ו לכבשן האש על מנת שיעשה בהם מופת ותמה היפ"ת מהא דאמרו והן לא ודרשו חז"ל שאמרו בין מציל ובין לא יציל וגם מהא דאמרו מה ראו חמ"ו למסור עצמן לכבשן האש דמשמע שלא עשו ע"מ לעשות נס ע"ש שנדחק וגם בספר מעיל שמואל בלקוטים על הרמב"ם פ"ה מיסוה"ת מרחק בזה והביא דברי הזהר הנ"ל וכתב שבה"ג שכל דבריו דברי קבלה היא ממארי הקבלה והוא תמוה דאין כוונתם. לקבלה בסתרי תורה אבל לפמ"ש א''ש דבאמת לכבשן האש ירדו ע"מ שיהי' מופת דבזה יוכל להיות נס ובע"ש ודו''ק דרוש לשבת הגדול סוגיא כיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט כל הסוגיא מ"ו מ"ז מ"ח זה יצא ראשונה במה שכתבו התוס' בדף מ"ה ע"ב ד"ה הואיל שהביאו קושית רש"י א"כ יקרא לה שם ואח"כ תאפה מטעם הואיל ואי בעי מתשיל עלה ואומר ר"י כיון שיכול לעשות בלא הואיל אינו יכול לעשות ע"י הואיל וא"ת א"כ אמאי שרי ר' אליעזר לאפות משום הואיל הלא בלא הואיל יכול לעשות ע"י הטלה לצונן ותירצו דהכא עדיף טפי מהטלה לצונן דאיכא למיחש שמא לא תזהר יפה ויבא לידי חימוץ והדבר תמוה דא"כ האיך מביא בסוף הסוגיא שם אמר רמב"ח הא דרב חסדא ורבה במחלוקת דר"א ור"י דר"א סבר אמרינין הואיל ור"י ס"ל לא אמרינין הואיל והאיך מוכרח דר''י לא סבירא לי' הואיל דלמא ס"ל ג"כ הואיל רק דכל דסבירא לי' לר' יהושע דלא זה חמץ שמוזהרין עליו בבל יראה מוטב להניח עד ערב מלהתירם ע"י הואיל וכבר האריך בקושיא זו דו"ז הגאון בישו"יע ס' תנ"ז בשם גדול אחד וכתב שנלאו חכמי לב לישבו ואני מצאתי קושיא זו בשאגת ארי' ס' ס"ג והנה לכאורה אין קושיא כלל די"ל דהס"ס הכי קאמר דע"כ לית לי' הואיל דאל"כ לימא הואיל אי בעי מתשיל ועבר אבל יראה א"כ ע"כ לית לי' לר"י הואיל ואם לית לי' הואיל לחומרא מכש"כ לקולא אמנם באמת עדיין קשה דהרי רש"י כתב בסוף הסוגיא דלא גרסינין להא הואיל דאי בעי מתשיל דלא שייך הואיל בדבר שאינו שלו כמו דלא אמרינין הואיל אי בעי פריק. א"כ שוב הדרא קוש' לדוכתא דלמא אית לי' הואיל רק דכל שאינו עובר אב"י מוטב להניחו עד הערב אמנם אחר העיון אין כאן קושיא דכל הטעם דכתב רש"י דל"ש הואיל הוא משום דבדבר שאינו שלו לא שייך לומר הואיל אי בעי' מייתי לי' לרשותי' דא"כ נימא הואיל אי בעי פריק אמנם כאן ממ"נ דכיון דלענין היתר אפי' אמרת הואיל וכל חדא וחדא חזיא לי' והוי שלו א"כ ממילא גם לענין בל יראה שייך הואיל דהא באמת הוא שלו דאל"כ אסור לאפותה וממילא אם עובר בבל יראה שרי לאפותה מטעם הואיל דהא א"א לעשות בלא הואיל דכל שראוי שיהי' שלו שוב עובר אב"י ושוב מותר לאפותה וע"כ דר"י ל"ל הואיל בין לקולא בין לחומרא ושפיר דוק מזה מדוקדק מה שנטר רש"י עד למסקנא ודחה הגרסא ולא כתב בתחלת הקושיא תיכף משום דאין הכרח רק למסקנא ודו"ק אמנם באמה גוף דברי רש"י מה שמדמה הואיל אי בעי מתשיל להואיל ואי בעי פריק מדברי התוס' דף מ"ה לא נראה כן שהרי שם ד"ה הואיל כתבו דלכך לא אמרינין הואיל אי בעי מתשיל משום דכתיב לד' או דמיירי דבא ליד הגזבר ואח"כ הקשו דנימא הואיל ואי בעי פריק ותירצו דהואיל ואי בעי פריק לא אמרינין דא"כ הי' קונה חמץ ואטו חמץ של אחרים נחשב כשלו הואיל ואי בעי קני לי' הרי דמחלקי בינייהו וביאור הדברים נראה כמ"ש האחרונים ובכללן דו"ז הגאון בישע"י דס"ל להתוס' דל"ש הואיל רק בדבר דשייך לזה טפי מזה ולכך בשאלה דדוקא הבעלים יכולין לשאול ולא אחר שייך הואיל משא"כ הואיל ואי בעי פריק אין נ"מ בין הבעלים לאחר ולכך לא אמרינין הואיל ואני כתבתי בזה בתשובה לפמ"ש התוס' במנחות דף ע"א דהקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל דוקא הבעלים יכולים לחלל ולא אחר א"כ שוב יש להבעלים כח יותר לפדות מאחר ושוב שייך הואיל ואי בעי פריק ג"כ והארכתי ליישב דלפמ"ש הטורי אבן במגילה באבני מלואים שם דהטעם דהבעלים יכולין לפדות על ש"ס הוא משום דיש להם כח לשאול על הקדשו ולכך יכולין לפדות ג"כ בש"פ ולפ"ז כאן כתבו התוס' דמיירי דבא ליד גזבר דל"ש שאלה לא שייך שוב אי בעי פריק והארכתי בזה ואכ"מ ובזה יש לי לומר דגם רש"י ס"ל כשיטת התוס' דהואיל ואי בעי מתשיל אמרינין טפי מהואיל ואי בעי פריק רק דכאן ל"ש הואיל ואי בעי מתשיל הוא משום דכל הטעם דאמרינן הואיל ואי בעי מתשיל הוא משום דלבעלים יש לו כח לחלל ולא אחר ולפי זה כאן דאם ישאל על הקדשו שוב יעבור אב"י ואינו ברשותו ואינו שלו כמו כל חמץ בפסח ע"כ לא שייך לומר דהבעלים יש להם פח יותר מאחר האיד כלם שוים בו ולכך לא אמרינין הואיל דכל שיעבור אב"י ואינו שלו מה יוסיף תת כח אם הוא בעליו ולא מקרי בעלי' וזה ברור ובזה מיושב היטב קושית השאגת ארי' הנ"ל דכל דנימא דר"י אית לי' הואיל א"כ שוב שייך הואיל ואי בעי מתשיל עלי' דאין לומר דאין להבעלים כח בזה יותר מאחר דז"א דכל שיוכל לאפותה משום הואיל דכל חדא חזי' לי' וכל שיאפהו שוב לא יהי' חמץ ויהי' ראוי לו שוב יש להבעלים יתר שאת ויתר עז בזה ושייך שוב הואיל ואי בעי מאהיל עליו וממילא מותר לאפות בלא קריאת שם וע"כ דר"י לא ס"ל הואיל וזה ברור ודו"ק כי הוא חריף והנה בגוף דברי התוס' דכתבו דל"ש הואיל ואי בעי פריק דא"כ הי' קונה אותה דאטו נחשוב חמץ של נכרי כשלו הואיל ואי בעי