דברי שאול דרשות סד

פדיון ומעתה כיון דלא חל עלי' קרושה דמים דלענין דמים לא שייך המראית עין דיאמרו שפדאו ממילא אי אפשר לחול עלי' קדושת הגוף דהא לא נתפס עליו קדושת דמים ג"כ וז"ש המג"א אף שלפי האמת אינו כן והיינו דכאן ל"ש כלל קדושת הגוף דהא קדושת דמים אין כאן ובפרט בדבר דלא חזי לפסח ובזה יש לי לומר דבר נחמד בישוב קושית התוס' בתמורה הנ"ל דבש"ס מחלק בין מקדיש לדמי נסכים ובין דמי עולה ובתמורה מבואר דאין חלוק דאף בהקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף ושם במפרש נקיבה לאשם אינו ראוי לאותו קדושה והוי כמקדיש לדמי נסכים אמנם נראה דהנה גוף דברי הש"ס שמחלק בין דמי נסכים לדמי עולה אינו מובן כלל החלוק ולפענ"ד נראה עפ"י מ"ש התוס' בשבועות דף יו"ד ד"ה קדושה שהקשו הא בכתובות דף ק"ה אמרו בכמה דברים שנוטלין שכרן מתרומת הלשכה אלמא לב ב"ד מתנה עליהן ומאי קשיא לי' הכא וכתבו דשאני התם דלא קדוש קדושת הגוף וצריך ביאור למה בקדושה הגוף ל"ש לב ב"ד מתנה עליהן אך נראה עפ"י מה דאמרו בנדרים דף כ''ט לסוגיא דבר פדא דאמר רבא מי קא מדמית קדושת דמים לקדושת הגוף קדושת דמים פקעה בכדי קדושת הגוף לא פקעה בכדי וא"כ כיון דבקדושת הגוף לא מצינו שיהי' קדוש לזמן ואח"כ נפקע א"כ ל"ש לב ב"ד מתנה עליהן דמה כח ב"ד יפה להפקיע הקדושה שנתפס כבר ומעתה זה דמחלק בין דמי עולה לדמי נסכים דבדמי עולה כיון דחזי לגופא ונתפס עלי' קדושת הגוף עכ"פ לזמן ל"ש לב ב"ד מהנה עליהן אבל בדמי נסכים דלא חזי לגופא ולא נתפס עלי' קדושת הגוף לע"ע שוב שייך לב ב"ד מתנה עליהן ובזה מיושב היטב קושית התוס' הנ"ל דהרי המלמ"ל פי"ד משקלים ה' י"ב כתב דלב ב"ד מתנה ל"ש רק בקרבן צבור ולא בקרבן יחיד ולפ"ז בקרבנות צבור שפיר מחלק כאן בין דמי נסכים אבל בקרבן יחיד ל"ש לב ב"ד מתנה עליהן א"כ הקדיש זכר לדמי' קדוש קדושת הגוף ודו"ק: עוד י"ל בישוב קושית הגאון צבי הנ"ל דלרבנן אף בדמי נסכים אף דלא חזי לגופא נחית קדושת הגוף והנה הרמב"ם פט"ו ממעשה הקרבנות ה"ז כתב האומר דמי פרה זו לעולה ולאחר ל' יום לשלמים דבריו קיימין ואם הקריב דמי' תוך ל' יום מביא בהן כמו שנדר ואם הקריבו לאחר ל' יום מביא כמו שנדר והראב"ד משיג עליו דקי"ל הקדיש זכר לדמיו הוא עצמו יקרב עולה אלמא כי אמר לדמי כמי קדוש קדושת הגוף ובכ"מ נדחק הרבה בישובו וגם הר"ן הקשה בנדרים שם מהא דאמרו התפיס תמימין לברק הבית לא יצא מידי מזבח ולפענ"ד נראה דהנה בהא דאמרו גיטין ל"ח המקדיש עבדו יוצא לחירות מ"ט גופו לא קדיש לדמי לא קאמר דליהוי עם קדוש קאמר ופריך שם מהא דאמרו מאדם אלו עבדיו ושפחותיו הכנענים הכי במאי עסקינין דאמר לדמי א"ה אידך נמי דאמר לדמי ואמאי אין הגזבר רשאי להוציא לחירות וכתב רש"י לוקמא כגון דאמר לקדיש גרמי'. וכתב כיון דעם קדוש קאמר הוי כמתפיס תמימין לבדק הבית והרשב"א כתב דלא דמי דשם תקנה תקנו כדי שיהי' תקון המזבח לפי שתמימין מועטין אין להוציא מידי מזבח הנה האיר עינינו הרשב"א דלכך אינו יוצא מידי מזבח שבזה יש תקנת המזבח שתמימין מועטין ובזה מבואר ג"כ הטעם בהקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף הוא משום שלא יהי' מתמעט המזבח ומעתה שם דאמר שור זה עולה שלשים יום ואחר שלשים יום שלמים עכ"פ מירי מזבח לא יצא דבין כך ובין כך תקרב למזבח וא"כ במה יקדש קדושת הגוף לעולם הא איהו באמת אמר לדמי' והוא יקרב שלמים א"כ מאי נ"מ בין זה לזה ושפיר חל עלי' קדושת שלמים וזה ברור ולפ"ז זה שם אבל במקום אחר גם אם אמר לדמי נסכים חל עלי' קדושת המזבח כדי שיהי' תיקון המזבח בזה ומעתה זה כשראוי לגבי מזבח ובזמה''ז שאינו ראוי למזבח ותועבר ולשיטת הרי"ף יש לה פדיון גם בזהמ"ז עכ"פ כשאמר לדמי אין כאן תקנת המזבח וכל שאמר לדמי לא חל עליו קדושת הגוף ודו"ק: שוב האיר ד' עיני ומצאתי ד' הרשב"א מפורשין במנחות ק"ה כיון דשכיחי מומין דפסלי בבהמה דאפי' בדוקין שבעין נמי פסלי הילכך לא שכיחי ע"ש והיינו כיון דלא שכיחי לכך אינן נפדין כדי שלא יתמעטו קרבנות מזבח עיי"ש ברש"י ד"ה משום והן הן ד' הרשב"א שוב נזכרתי שהמלמ"ל פ"ה מעירוכין ה"ה האריך אי הא דכל הראוי למזבח אינו יוצא מידי קדושת מזבח הוא מה"ת או מדרבנן והביא הך דמנחות הנ"ל ואני ציינתי בגליון שכן נראה מדברי רשב"א הנ"ל דאינו רק דרבנן וע' מלמ"ל שם שהקשה על תוס' זבחים ד' קי"ג שהקשו לרש"י מהך דתמימים יקרבו לגבי מזבח והא ז"א רק מדרבנן ולפענ"ד נראה דלכך הביאו מתו' דתמורה הנ"ל ל"ג ולא ממנחות משום דבתמורה שם דלר"ש לכך יקברו משום דחזי להקרבה והקשו תוס' שם מ''ש מפרה וכתבו דשאני תמימים שעבר על בל תקדם ושינה בהן להקדיש שלא כמצותו דמצות תמימים למזבח דין הוא לקוברן כשמתו ע"ש ולפ"ז ע"כ שמהיה ראוי למזבח שהרי עבר על בל תקדשו ושפיר הקשו על רש"י ודוק אבל לרבנן דר"ש אינו רק מדרבנן ואינו רק משום תקנת המזבח ודו"ק היטב: ועתה אתחיל דברי מוסר ותוכחת חיים והנה אמרו שם איבעיא להו תודוס איש רומי גברא רבה הוי או בעל אגרופין הוי ת"ש עוד זאת דרש תודוס איש רומי מה ראו חמ''ו שמסרו נפשם על קדושת השם נשאו ק"ו בעצמם מצפדדעים וכו' ר"י בר"א אמר מטיל מלאי לכיס של ת"ח הוא דאמר ר' יוחנן כל המטיל מלאי לכיס של ת"ח זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנאמר כי בצל החכמה בצל הכסף לבאר הדברים נברר כל חלקי המאמר הנה בתוס' הקשו בהא דאמרו מה ראו חמ"ו ופירש הקונטרס מה ראו שלא דרשי וחי בהם ולא שימות בהם וע"ז הקשו דהא בפרהסיא כ"ע חייבים למסור עצמן וכתבו דצלם זה לאו ע"ז הי' אלא אנדרטא שעשו לכבוד עצמן ולכך אמרו כתובות ל"ג אלמלא נגדוהו לחמ"ו הוי פלחי לצלמא ואי עכו"ם הוי ח"ו שהיו משתחוים לה ובאמת שעדיין צריך ביאור למה לא קרשו השם אף בזה ולענ"ד נראה דהנה מי שאינו חייב למסור עצמו ועבר ומסר עצמו למיתה שיטת הרמב"ם פ"ה מיסודי התורה דאם עסה כן הרי זה מתחייב בנפשו והפוסקים חלקו ע"ז וע' ביו"ד ס' קנ"ז ובס' חסידים ס' ת"ל כתב דחסיד גדול יכול להחמיר על עצמו כמו שעשה דניאל ולפענ"ד נראה דאין ראי' מדניאל דהנה כבר נודע מ"ש הזוהר על פסוק וישמע ראובן ויצילהו מידם והקשה הזוהר מה זו הצלה שהשליך אותו אל הבור מלא נחשים ועקרבים וכתב דמידי בעל בחירה קשה להנצל ולכך כשהשליך אותו לבור הי' הצלה גמורה ולפ"ז נראה לי דבר נכון דאם רוצים אנשים להורגו אסיר למסור עצמו בדבר שאינו חייב ליהרג דקשה להנצל מבעל בחירה אבל ע"י חיות ושאר דבר שאינו בעל בחירה יכיל למסור עצמו ולא עבר ולא חטא על הנפש שהרי הקב"ה יכול להצילו ולכך בדניאל דגזרו דיתרמי לגוי אריותא שפיר הי' יכיל למסור עצמו וזה שכתיב בדניאל ס' ו' שאמר לו דריוש לדניאל אלהך דוא אנת פלח לי' בתדירא הוא ישזבינך וזה שכתוב ואתית אבן חדא ואשימיה על פום גובא וחתמי מלכא בעזקתי' ובעזקת רברונוהו די לא תשני צבי בדניאל והיינו שחרדו אילי ירצה דניאל לשנות דהא אינו חייב למסור עצמו ולכך חתמו דלא ישנה עוד ולפ"ז נראה דבחמ"ו שפיר אמרו אלמלא נגדוהו לחמ"ו הוי פלחי לצלמא דהא כל מה שהוא ביד אנוש בעל בחירה קשה להנצל דהא לא הי' חייבים למסור עצמן וזה לדעתי מה שאמרו חמיו לא תשהין אנחנא על דנא פתגם להתביתך הן איתי אלהנא דוא אנחנא פלחין יכול לשזבנא מן אתין נורא יקדתא ומן ידך מלכא ישזב והן לה ידיע להדי לך מלכא די לאלהך לית אנחנא פלחין והוא תמוה למה חלקי לשנים דהי' להם לומר מן אתון נורא יקדתא ומן ידך מלכא ישזב ולפמ"ש כך אמרו לו מן אתין נורא יקדתא זה בוודאי יכול להנצל אבל מן ידך מלכא ישזב כו': עוד נראה בזה עפ"י מה דאמרי ביומא ד' כ"ט אמר רב אסי למה נמשלה אסתר לשחר לומר לך מה שחר סוף כל הלילה אף אסתר סוף כל הניסים והא איכא חנוכה ניתן לכתוב קאמינא והיא תמוה דמה ענין ניתן לכתוב והנראה בזה דהנה האלשיך והשל"ה כתבו דמה שלא נכתב הנס של אור כשרים בתורה לפי שמן הדין לא הי' צריך אברהם להביא עצמו לידי סכנה עד שיצטרך לנס. וביאור הענין נראה לי דאף דבע"ז מצוה להרג ולא יעבור היינו כל שכופין אותו לעבור אבל להביא עצמו לידי סכנה כמו שעשה אברהם ששיבר כל הצלמים זה לא הי' מצוא ולכך לא נכתב שאם הי' נכתב הי' מצוה וכל העולם ילמדו ממנו וזה לא נמסר רק לחסירי הדור ושאר העם ימסרו עצמן על מנת לעשות נס ואולי לא יזכו לנס ויתחלל כבוד קדושת שמו ולכך לא ניתן לכתוב והנה במרדכי מצינו שחז"ל דרשו ראו מה עשה לי בן ימיני והיינו שמרדכי המציא עצמו לעשות לו נס ובאמת אף שמרדכי הי' חסיד וקדוש אבל עכ"פ לא ניתן לכתוב אמנם לפענ"ד נראה דבאמת כבר האריך בס' יוסף לקח שפשטות המגילה לא ניכר שם נס שהי' קרוב לטבע והי' לו מקום ע"י אסתר המלכה שהיתה קרובתם רק המעיין בעומק הענין יראה שהי' נס נסתר מעוטף בטבע ובזה פרשתי מה שאמרו מגלה י"ז הקורא את המגלה למפרע לא יצא והטעם דכתיב והימים האלו נזכרים ונעשים מה עשי' למפרע לא אף זכירה למפרע לא ופרשתי דהנה לכאורה יראה המעיין שהי' עפ"י טבע לאשר אסתר המלכה היתה קרובת מרדכי ע"כ הסכים המלך על מפלת המן וגדולת מרדכי וככר אמרו חכמים אין גבורה כגבורות נשים אך המעיין בסדר השתלשלות המגילה יראה כי הרג את ושתי מפני אוהבו וכבר אמרו חז"ל הפכפך הי' הרג אשתו מפני אוהבו ואוהבו מפני אשתו ומזה ניכר שיד השם עשתה זאת ולכך הקורא את המגלה למפרע לא יצא שאז לא ניכר הנס וזה שאמר והימים האלו נזכרים ונעשים מה עשי' למפרע לא והיינו כמו שהבונה בנין צריך עשיותיו זה אחר זה ואם יקדים המאוחר למוקדם לא עשה כלום עד"מ שיקדים הבנין קודם להיסוד וזה שאמר מה עשי' למפרע לא אף זכירה למפרע לא ודו"ק והבן בדברים ועכ"פ ראינו שהי' נס נסתר מעוטף במעטה הטבע וא"כ מרדכי הי' יכול למסור עצמו לידי סכנה שהמון עם לא הי' רואים כלל הסכנה בזה והם חשבו כי אחות יש לנו בבית המלך ומרדכי בעצמו תי' קדוש השם ויכול למסור עצמו וזה שאמר מה שחר סוף כל הלילא אף אסתר סוף כל הניסים שלא הי' כ"כ נרגש הנס בעיני ההמון וזה שפריך והא איכא חנוכה שהי' באמת למעלה מן הטבע רבים ביד מעטים ובני חשמונאי הקדושים מסרו עצמן וז"ש ניתן לכתוב קאמינא והיינו נס אסתר ניתן לכתוב שהמון עם חשבו שהוא עפ"י דרך הטבע וזה לא ניתן לכתוב ודו"ק ומעתה גם כאן בחמ"ו הי' יכולין לברוח כמו שעשה דניאל כמ"ש התוס' בשם ר"י ועיין בשבות יעקב ח"ב סי' ק"ו וזה שפריך מה ראו חמ"ו למסור עצמן אמנם מה שאמר נשאו ק"ו בעצמן וצפרדעים לפענ"ד כראה ענין אחר דהנה התו"כ פ' אמור והובא ברש"י על פסוק ולא תחללו את שמי ונקדשתי בתוך בני ישראל הובא ברש"י שם שאמרו מכן אמרו כל המוסר עצמו על מנת לעשות לו נס אין עושין לו נס ושלא בעשית לו נס עושין לו נס וכן מצינו בחמ"ו שאמר לנבוכדנצר לא תשחין אנחנא הן איתי