דברי שאול דרשות ס

פ''ה רצית ה' ארציך שבת שבות יעקב נשאת עון עמיך כסות כל חטאתם סלה אספת כל עברתיך השיבות מחרון אפיך שובינו אלהי ישעינו והפר כעסך עמנו והוא תמוה אחרי שכבר אסף כל עברתו מה בקש עוד ובארתי שיש שתי בחינות במי שכועס על חבירו יש אשר ברבות הימים ישתכח כעסו והיינו שאינו כועס עליו אבל מ"מ אינו בטוב לעשות עמו טובה וזה שאמר אסף אחת כי אספת כל עברתיך והיינו שאינך בכעס עלי אבל אנו מבקשים שובינו אלקי ישעינו והפר כעסך עמנו והיינו שתתרצה לנו שלא תהי' עוד בכעס עלינו אף שלא תעשה רעה כי אנו מבקשים שתעשה לנו טובה וזה לדעתי מה שאמר להלן הלעולם תאנף בנו תמשוך אפך לדור ודור הלא אתה תשוב תחיינו ועמך ישמחו בך והיינו ע"ד מה שפירשו חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך חשתי ולא התמהמתי ופירשו שכך אמר חשבתי דרכי שודאי יהי' סופי שאשיבה רגלי אל עדותיך ולכך חשתי ולא התמהמתי דהיינו מה שיעשה הזמן יעשה השכל תיכף זה שאמר כאן הלא אתה תשיב תחיינו היינו שבוודאי יהי' כך שאף אם ח"ו עונותינו יענו בנו בכ"ז הוא יתברך יעשה למען שמו ויגאלם ע"כ אנו מבקשים הראינו ד' חסדיך וישעך תתן לנו וזה שאמר אשמעה מה ידבר האל וכו' ואל ישובו לכסלה אך קרוב ליריאיו ישעו היינו שתיכף יעשה ומעתה זה שאמר וינחם ד' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו והיינו שניחם ושיכך כעסו מלעשות להם רעה אבל משה רבינו לא נתרצה בזה ואמר אעלה אל ד' חולי אכפרה בעד חטאתכם היינו לשון קנוח שיקנח העון מכל וכל אולי יתרצה בנו ומעתה זהו הענין של שני הקיצין שהקץ לשנה הוא רק שיצאו מהשעבוד אבל מ"מ לא יתרצה לשובם אל אדמתם ולדורות יהי' גאולה שלימה שישיבו לאדמתם ובזה י"ל גם להיפך שאם יעשו תשובה יוכל להיות הגאולה קודם מלאת השנה ויהי' גאולה שלימה ואם לאו יהי' לשנים שיוכל להיות שהדורות יקדמו לשנים או להיפך וא"כ דברי הראב"ד ודברי המכילתא אחת הם ובזה מיושב מה שהקשה בהקדמת הנוב"י שם דמהראב"ד משמע שהדורות מאוחר מהשנים מהמכילתא משמע להיפך ולפמ"ש שניהם צדקו יחד דיוכל להיות שהדורות קדמו לשנים ויוכל להיות להיפך ומעתה זה מה שאמר ר"י שהם ישאלו שאינו מגיע החשבון שהחשבון לשנים עוד לא הגיע וע"ז ישיב הקב"ה שבאמת לא הגיע שהרי לא עשו תשובה עדיין ועוד לא הגיע הזמן שישיבו לאדמתם רק שהקב"ה חפץ לגאלם בעבור כבוד שמו ובאמת אח"כ היו במדבר וז"ש הואיל והיא חפץ בגלותכם אינו מביט בחשבנותיכם וזה לדעתי מ"ש וישמע אלקים את נאקתם ויזכור את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב וירא אלקים את בני ישראל וידע אלקים והיינו שהביט וראה שאין ראוים עוד להשיבם לאדמתם רק ששמע אלקים את נאקתם ויזכור את בריתו את אברהם יצחק ויעקב שלא יכלו בגלות חלילה אבל וירא אלקים את בני ישראל וידע אלקים והיינו שעבד בבני ישראל והם אינם ראוים עוד להשיב שבותם רק שיהיו במדבר עד כי יגיעו לגאולה שלימה והנה עתה נבאר דברי ר' נחמי' דהנה יש לישב דברי הראב"ד ודברי המכילתא עפ"י מה דאמרו בע"ז שית אלפי שני הוי עלמא וכו' שני אלפים ימות המשיח כו' ובעוונותינו שרבו יצאו מה שיצאו ופירש האר"י ז"ל עפ"י מה שאמרו בנדה אין משיח ב"ד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף וא"כ אם הי' יוצאין כל הנשמות שבגוף הי' הקץ אבל בעוונותינו שרבו יצאו מה שיצאו היינו אותן הנשמות שכבר יצאו יצאו עוד הפעם ע"י גלגול א"כ עוד לא כלו כל הנשמות ולכך נתארך הזמן ודפח"ח ואני אמרתי לבאר עפ"י מה שפרשתי הא דאמרו בברכות דר"א חלש על ר' יוחנן גליא לדרעא ונפל נהורא אמר לי' מאי קא בכית כו' אמר לי' על האי שופרא דבלי בארעא והדבר תמוה דעל התורה ועל הבנים לא בכה ועל האי שופרא דבלי ארעא בכה אתמהה ופרשתי עפ"י מה שהאריך הבעל עקידה בשער כ"ג אחרי שהחסרו' היותר גדול והיותר מפורסים הנמצא במין אנושי הוא פגע המיתה לאנשי' והנה ראינו כי משה רבינו המובחר שבאנשים מת ואליהו הנביא שלא הגיע למעלתו של משה לא מת והשיב בזה כי שלמה המלך השתדל בהיתר הדברים הללו במה שאמר וישוב העפר אל הארץ כאשר הי' והרוח תשיב אל אלקים הורה שתכלית האדם וסוף שלמותו הוא שלעת קצו יפרדו שני חלקי' אלה מאלה הפרדה גמורה כל אחד לעצמו מבלי השאיר לאחד מהם שום שארית אצל חבירו והנה אם האדם הוא על התכלית הטוב בהיות בחיים חייתו עד שלא תתערב נפשו ותתקשר עם תכונת חומרו ופחותיותיו עד שסוף ישוב העפר אל הארץ כשהי' מבלי ערוב נפשי' ורוח תשוב אל אלקים מבלי ערוב גופני זה ודאי מיתה טובה אבל מי שיש לנפשם נטי' גדולה אצל חומרם והכח הגופני נשאר אצלו ממנו ענינים רעים ונפסדים עד שאי אפשר להתפרד הפרדה שלימה לזה המות היא הרע ע"ש שהאריך בדברים נעימים ומעתה זה שבכה על האי שופרא דבלה בארעא דהיינו שהחלק הנפש והטוב מעורב בכח הגופני ואינו הפרדה שלימה וזה לפי עניות דעתי ענין אמונת הגלגול שע"י שאין הפרדה שלימה ע"כ מוכרח להתגלגל עד שיזדכך כ"כ שלא יהי' חלק הרוחני מעורב בשל גופני וזה שאמרו עד שיכלו כל הנשמות שבגוף והיינו שהנשמות יהי' חפשים מהגוף ולא יתערבו עוד בכח הגופני וזה שאמר בעוונותינו שרבו יצאו מה שיצאו היינו שלא נזדככו וכפירש האר"י ומעתה זה השני קיצים שבאם עוד לא נתפרד חלקי הנפש מהגוף ועוד לא נזדככו כ"כ תלוי בדורות וכבר כתב המ"מ דשלשה פעמים אדם מגולגל ולא יותר ואסמכי' אקרא דעל שלשה פשעי ישראל כו' והמהרש"א בחדושי אגדות שבת קנ"ב אסמכי' אקרא הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר ולכך אם עשו תשובה ונזדככו אז לא יצטרכו להמתין על דורות וזה שנאמר ודור רביעי ישובו הנה שיותר אינם מתגלגלים וזה שאמר ר' נחמי' שישראל שאלו איך אנו נגאלין הלא אין בידינו מעשים טובים ותלוי בדורות ע"כ אמר הואיל וחפץ בגאולתכם אינו מביט במעשיכם הרעים ובמי הוא מביט בצדיקים והיינו שצדיק יסוד עולם ובו תלוי הזכות וזה מה שאמרו במדרש רבה פ' בא פ' ט"ו ובשה"ש על פסוק הנצנים נראו בארץ שהצדיקים יגלו ראשיהם והיינו שע"י הצדיקים יהי' הפרדה שלימה ולא יצטרך לדורות והנה מ"ש רבין נראה לפרש עפ"י מ"ש במדרש על פסיק חבור עצבים אפרים הנח לו אפילו ישראל עובדי ע"ז אם יש שלום ביניהם הקב"ה מוחל להם והוא מאמר מבהיל האיך שייך שע"י השלום ימחול הקב"ה לעובדי ע"ז וע' עקידה שער ע"ד ובארתי עפ"י מ"ש בשם הר"י ז"ל מ"ש אני ולא מלאך שמצרים היו כ"כ מגושם. עד שאפילו מלאך לא הי' יכול להיות שם רק הקדוש ברוך הוא בכבודו וביאר הענין עפמ"ש מעשי ד' במ"ש בפ' כי תשא אנא חטא העם הזה חטאה גדולה והקשה מה זה התנצלות שהגדיל פשעם וביאר שאדרבה אם חוטאין בדבר שאין לו שום טענה ואין שום עונש בעולם שיוכלו להתכפר בם אזי הקב"ה מוכרח לסלוח שאל"כ יהי' עוות הדין שלפי הדין העונש אינו במציאות כלל ומעתה כשהקב"ה רואה שהן בתכלית השפלות ויש לחוש שלא יהי' להם תקנה כלל וגם אולי יתקלקלו כ"כ עד שלא יהי' להם שום תקין מוכרח הקב"ה להשיבם למען שמו ומעתה זה שאמרו רבנן איך אנו נגאלין הלא כל מצרים מטונפת מעכו"ם והיינו שכביכול אפילו מלאך יוכל להתגשם וע"כ אמר הקב"ה הואיל ואני חפץ בגאולתכם איני מביט בזה שאני מוכרח לגאלם. נחזור לדברי הראב"ד הנ"ל בזה פרשתי מ"ש בהגדה השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין עפמ"ש הראב"ד הנ"ל דיש שני קיצין קץ שלא ישעבדו בגלות אבל לא ישובו לאדמתם ובזה פרשתי מ"ש בירמי' ל"א כה אמר ד' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך נאם ד' ושבו מארץ אויב ויש תקוה לאחריתך נאם ד' ושבו בנים לגבולם והיינו שבתחלה ישובו מארץ אויב ואח"כ ישובו לאדמתם והנה לעתיד ג"כ יהי' כן. וזה שאנו מסופקים השתא עבדי ויוכל להיות לשנה הבאה בארעא דישראל או עכ"פ יהיו בני חורין עכ"פ כן יזכינו ד' לעלות בציון ברינה אמן והנה בדברי רבנן שנדחקתי למעלה הקרה ד' לפני ביאור נכון עפ"י מה שמצאתי דבר נפלא במדרש רות על פסוק ותקם נעמי הוא וכלותי' וכו' וז"ל כתוב אחד אומר כי לא יטוש ד' עמו ונחלתו לא יעזוב וכתוב אחד אומר כי לא יטוש ד' את עמו בעבור שמו הגדול אמר ר' שמואל בר נחמן פעמים שהוא עושה בעבור עמו ונחלתו ופעמים שהוא עושה בעבור שמו הגדול אמר ר' איבו כשישראל זכאין בעבור עמו ונחלתו וכשאין ישראל זכאין בעבור שמו הגדול ורבנן אמרי בא"י בשביל עמו ונחלתו בח"ל בעבור שמו הגדול שנאמר למעני למעני אעשה ומבלי האריך בדקדוקים נראה בעליל דבמדרש הלז מבוארים שני הדיעות של המכלתא והראב"ד דהנה בחו"ל שעושה בעבור שמו הגדול והיינו שלא יתחלל כמ"ש רש"י בפירושו לשמואל א' י"ב וא"כ די כשיגאלם מהשעבוד אבל לטובתם וגדולתם לא ישובו עדיין דדי בזה שעכ"פ שמו הגדול אינו מחולל שכבר גאלם וא"כ זה שאמר ודור רביעי ישובו הנה דהיינו לא"י ותלוי בדורות אבל מ"ש במכלתא הן הן דברי רשב"נ ור' איבו דכשישראל זכאין בעבור עמו ונחלתו אבל כשאין זכאין בעבור שמו הגדול ולכך כשעושין תשובה תלוי בדורות דהדור שיהי' ראוי ויהי' עמי וישובו הנה דהיינו נחלתו אבל כשלא עשו תשובה תלוי בשנים שעושה בעבור שמו הגדול וכפי אשר ישער חכמת השי"ת ומעתה ז"ש רבנן שישראל ישאלו האיך אנו נגאלים והלא מלא טנופת ע"ז ואין אנו עושין רצונו של מקום וע"ז משיב כשהוא חפץ בגאולתכם דהיינו שעושה בעבור שמו הגדול אינו מביט בע"ז ומדלג על ההרים וכו' והוא עושה בעבור שמו הגדול ודו"ק. דרוש לשבת הגדול תרכ"ד פסחים צ' ע"א אמר רב יהודא אמר רב שוחטין וזורקין על טבול יום ומחוסר כפורים ואין שוחטין וזורקין על טמא שרץ עולא אמר שוחטין וזורקין על טמא שרץ ולרב ע"ש טביל יום דחזי לאורתא טמא שרץ נמי חזי לאורתא מחוסר טבילה. טבול יום נמי מחוסר הערב שמש שמשא ממילא ערבא כו' טמא שרץ נמי הרי מקוה לפניו דלמא פשע כו' ולרב מדאורייתא מחזי חזי ורבנן הוא דגזרו בי' והאמר רב מטמאין על אחד מהם בשרץ אלא לרב מדאורייתא נמי לא חזי דכתיב איש איש כי יהיה טמא לנפש מי לא עסקינן שחל שביעי שלו להיות בערב פסח דהיינו ט"ש ואמר רחמנא נדחה וכי תימא ממאי דהכי סבר לה כר' יצחק דאמר טמאי מת מצוה היה שחל שביעי שלו להיות בע"פ שנאמר ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא ביום ההוא הוא דאין יכולין לעשות אכל למחר יכולין לעשות ואמר רחמנא נדחה והנה הרמב"ם פ"ו מקרבן פסח הל' ב' כתב טמא מת שחל שביעי שלו להיות בי"ד אעפ"י שטבל והזה עליו והרי הוא ראוי לאכול קדשים לערב אין שוחטין עליו אלא נדחה לפסח שני שנאמר ויהיו אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא מפי השמועה למדו ששביעי שלהן היה וע"ז שאלו אם ישחט עליהם והם יאכלו לערב ופירש להם שאין שוחטין עליהם והשיג עליו הראב"ד אין דרך ההלכה הולכת כן שהרי רב שאומר אין שוחטין וזורקין על ט"ש מכאן למד והוא ס"ל שוחטין וזורקין על