דברי שאול דרשות נו

הזקן שהי' כורך ביחד. כן יעזרינו ד' לקיים כל המצות כאשר צוונו השם אלקינו ונזכה לעלות לציון ברנה אמן דרוש לשבת תשובה שנת תרכ"ג במסכת יומא דף י"ג. ת''ר ונתן את הקטורת על האש לפני ד' במסכת שלא או מבחוץ ויכניס וכו'. א"ל חכמים והלא כבר נאמר ונתן את הקטורת על האש לפני ד' א"כ מה ת"ל כ בענן אראה על הכפורת מלמד שניתן בה מעלה עשן ומנין שנותן בה מעלה עשן שנתמר וכסה ענן הקטורת את הכפורת הא לא נתן בה מעלה עשן או שחיסר אחת מכל סמניה חייב מיתה ותפוק לי' דקא מעייל ביאה ריקנית אמר רב ששת הכא במאי עסקי' כגון ששגג בביאה והזיד בקטורת רב אשי אמר אפי' תימא הזיד בזו ובזו כגון דעייל שתי הקטרות אחת שלימה ואחת חסירה אביאה לא חייב דהא מעייל שלימה אהקטרה חייב דקמקטיר קטורת חסירה ג"כ. והנה זה יצא ראשונה לכאורה קשה מאי פריך תיפוק לי' משום ביאה רקנית הרי התוס' ביצה י"ב הקשו בד"ה השוחט דלמה בשוחט נדרים ונדבות אינו לוקה נימא דאהדרי' לאיסורי' קמא כדאמרי' גבי פסולי המוקדשין דלוקה אף דאינו רק עשה דתזבח ולא גיזה מ"מ אמרי' אהדדי' לאיסורי' קמא וה"ה כאן וכתבו דלא שייך אהדרי' לאסורי' קמא דדוקא גבי פסולי המוקדשין דלא הותר כלל בפסולי המוקדשין גיזה אמרי' הואיל ואשתכח סמך לאיסורא אמרי' אהדרא לאסורא קמא אבל כאן אוכל נפש הותר ובנדרים ונדבות ג"כ שייך מתוך רק דכתיב לכם א"כ למאי דאהדרי' אהדרי' ולמאי דלא אהדרא לא אהדרא. ומעתה כאן דכל השנה הוזהר לבא לפני ולפנים וביום כיפורים היתר לבא א"כ הרי הותר בהדי' רק שהתורה אמרה בזאת בא אהרן והיינו בקטורת שלימה א"כ כל שאין כאן קרא על הקטרה שיהיה חייב מיתה ממילא מצד הביאה יש לומר הותרה ואף דהתורה אמרה שיקטיר קטורת שלימה ולא חסירה זה אינו אלא עשה ולא אהדרא לאיסורא קמא שיהיה חייב מיתה והוא קושי' נפלאה למעיין בעומק הדברים וע' משלמ"ל פ"א ממילה ה"ז ובפ"ד דרך מצותך מ"ש בזה וגם אני הארכתי בזה במק"א מקידושין י"ג ואכ"מ: אמנם נראה דהנה הרמב"ם כתב פ"ב מכלי המקדש דאיסר אחת מסמניה חייב מיתה משום דהא נעשית קטורת זרה ובאמה שהדברים המוהים דאף דכתב בפרשת תצוה ולא תעלה עליה קטורת זרה הרי בפרק התכלת דף כ' דרשו זאת על קטורת יחיד וכן הביא רש"י בפירושו על התורה ע"ש והרמב"ן כתב שם שאונקלס תרגם לא תתקן עלה קטורת בוסמין נוכראין ולא תרגם נוכרייתא ורצה לפרש שלא יעשה קטורת מסמים אחרים זולתם וכן הוא מוסיף מסמים אחרים עובר בלאו ע"ש אמנם נראה דהרמב"ם מפרש קטורת זרה שכל שאינו כל הסמים הנזכרים במקרא וכפי המ ובל מסיני נקרא קטורת זרה וכן כתב בהלכה י"א שם שאם הקטיר עליו קטורת אחרת שאינו כזו או שהקטיר קטורת כזו שהתנדבה יחיד כו' והנה קטורת יחיד ורבים הוציא ממסהת מנחות הנזכר ועיין משלמ"ל שם אבל קטורת שאינו כזו לא נמצא בש"ס נראה ברור דמפרש כפשוטו ואין מקרא יוצא מידי פשוטו וכ"כ מקרית ספר להרב המבי"ט אבל אכתי קשה מהיכן הוציא הרמב"ם ז"ל דהוא במיתה כיין דליכא רק לאו וע"כ נלפנ"ד דיצא לו מכאן מכח קושיא זו דהנה לפמ"ש נראה רלא דמי ליוים ולכל הני דנחלקו הפוסקים אי אמרי' אהדרי' לאסורא קמא דשם עד"מ ביו"ט הותר אוכל נפש עכ"פ ויצא מכלל איסור או געולי עכו"ם הותר אבל כאן דביאה ריקנית לא הותר כלל אפי' ביו"כ והרי אם נכנס בפעם חמישית חייב מיתה כמ"ש הריח בפ"ב מביאת מקדש וגם בד' פעמים שהותר לבא ביו"כ לא הותר רק כשיבא עם איזה דבר מהנצרבים א"כ כל שהוא קטורת זרה ולא מיקרי קטורה כלל רק קטורת זרה שמה א"כ מה לי אם בא ריקם או אם איני בא בדבר שציותה התורה והו"ל ביאה רקנית דבטלמה אי היה מיקרי קטורת חסירה ואנן במינין קטורה שלימה א"כ עכ"פ בא עם קטורת ולא מיקרי ביאה ריקנית אבל כל שהוא נקרא קטורת זרה הו"ל ביאה ריקנית דחייב מיתה וז"ש הרמב"ם שהרי נעשית קטורת זרה וז"ב. ואם חימה הוא כבנה עליה טירת כסף דבזה מיושב דברי רש"י בכריתות דף ו' שכ' חיסר אחת מכל סמניה חייב מיתה כי עייל ביו"כ דכתיב ואל יבא בכל עת ובי מייתי רטורת שלא כהלכתה ביאה ריקנית הוא וחייב מיתה והדברים תמוהים כמ"ש הב"ש שם דתלמיד טועה כתבי דבם מירי בקטירת של כל השנה ומאי עניינו ליום כיפורים ועוד דגם ביו"כ אינו חייב בשביל ביאה דהרי בש"ס מסיק ששגג בביאה אי בדעייל שתי קטורת וחייב על הקטורת עצמו ולא על הביאה. בם המשל"מ פ"ד מביאת מקדש האריך בזה ע"ש. ולפמ"ש א"ש דבאמת החיוב הוא בשביל קטורת זרה וע"ז השה לי' לרש"י מנלן דזה מקרי נטורת זרה. ועוד בקסורת זרה לא כתיב ר לאו ולא מיתה לכך הכריח רש"י דהרי ביו"כ היה חייב כי עייל אביאה ריקנית והיינו אם הי' מזיד או הקטיר רק קטורת חסירה בלבד וכמי דפריך יתיפוק לי' משום ביאיא ריקנית וא"כ על כרחך דזה מיקרי ביאה ריקנית ואהדרי' לאיסורא רמא דיהי' חייב משים קטורת זרה דזהו איני קטורת חסירה רק קטורת זרה וא"כ הדברים ק"ו השתא ביו"כ דהותרה הביאת ד' פעמים חרב כל שאינו קטידה שלימה דמקרי קטירת זרה וחייב מיתה מכ"ש בשאר ימות הטנה דלא הותר לבא כלל ניהו דאביאה בהיכל אינו חייב מיתה אבל כל שאינו מקטיר קטורת שלימה חייב מיתה משים רסורת זרה וח"ב. ובזה מיובב ג"כ מ"ם הכיע פ"ב מכ"מ ה"ב חיסר אחת מכל כמפיה הביא סיבית הש"ס דיומא ג"ג ותמה המשל"מ דשם ביו"כ מיירי ומה ענינו לכל השנה ולפמ"ש אים רזה בא להורות דמשם יצא לרבינו דמקרי קטורת זרה וכמ"ש ודו"ק ובזה נפתחו לכו שערי בינה בדברי הרמב"ם ז"ל דבכלי המקדש לא כתב דבחיסר מעלה עשן דחייב מיתה ובהלכות יום כיפורים פדה הלכה ה' כ' דחייב מיתה ועל כרחך דרבינו מחלק בין יו"כ לשאר ימות השנה במעלה עשן והאריך המשל"מ להמוה דהרי גם בחיסר אחת מכל סמניה לא כתב קרא לחייב מיתה בשאר ימות השנה רק דכלחוד מיום הכיפורים ומ"ש מעלה עשן רלא למדנו מיו"כ ולפמיש א"ש דבשלמא בחיסר אחת טכ"ס שייך לומר דמקרי קטורת זרה שהרי הקטורת היתה מתפטמת ומתערבת בכל המינים אלו וא"כ כל שחיסר אחת מכ"ס הרי אינו עושה קטורת הכתוב בקרא ומקרי קטורת זרה ושפיר חייב מיתה דכ"ש הוא מיום כיפורים כוו"שס משא"כ במעלה עשן דמבואר ברמב"ם דלא בא לתקן גוף הקטורת א"כ גם בחיסר מעלה עשן לא מיקרי קטורת זרה כיון דנעשה כמתכוכתה ובידאי רלא חייב מיתה יז"ב כשמם ודו"ת. עוד קשה לי בהא דפריך ותיפוק לי' משום ביאה ריקנית ומאי קושי' דהרי אמרו בשבועות י"ז ע"ב דהנכנס לבית המנוגע דרך אחוריו אינו טמא מ"ט דכתיב והבא אל הבית דרך ביאה אסרה תורה הרי במקום דכתיב ביאה בעי' דרך ביאה וביאה מאחוריו לא יויקרי ביאה וע' תוס' שם ד"ה דרך ובחולין דף יו"ד וביומא נ"ב דאף דיציאה דרך אחוריו מיקרי יציאה מ"מ ביאה דרך אחוריו לא מיקרי ביאה וע' בס' ררך הקודש למהר"ח אלפנדרי שנסתפק בכל הטומאות בבא לבית המקדש דרך אחוריו אי מיקרי ביאה א"ם משכחת ביו"כ בכה"ג אם בא דרך אחוריו רלא הוי ביאה ובתורה כתיב ואל יבא בכל עת וגו' וזה לא מקרי דרך ביאה וע' זבחים פ"ב דאמרו שם כיון דאפסיל בהיכל מאי בעי אלא אמר אביי לא נצרכה אלא לדרך משופש וע' מכחוה כ"ז נחלקו ר"י ורבנן ר"י ס"ל כל היכל כלו ומבית לפרוכת בארבעים ואל פני הכפורת במיתה ורבנן ס"ל מבית לפרוכת ואל פני הכפירה במיתה ומפרש הש"ס ר"י סבר אי ס"ד כדקאמרי רבנן ליכתוב רחמנא אל הקורס ומבית לפרובת ולא בעי אל פני הכפורת ואבא אעי מבית לפרוכת במיתה אל פני הכפורת מיבעיא אל פני הכפורת דכתב רחמנא למה לי ש"מ מבית לפרוכת באזהרה אל פני הכפורת במיתה ורבנן הכי כמי דלא צריך והאי דכתב רחמנא אל פני הכפורת לא נצרכה אלא לדרך משופש הרי דאפי' דרך חשופש לא מקרי ביאה כ"ש באחוריו דלא מקרי ביאה א"כ משכחת בכה"ג דבא דרך אחוריו או בדרך משופש. והנראה דהנה לפענד"נ דכל ששהה בביאתו אף שנכנס דרך משופש או מאחוריו חייב וראיתי המשל"מ פ"ב מב"מ הי"ט ד"ה ודע שהאריך שם לענין ביאה ריקנית רלא שייך לחייב על השהי' ולפענ"ד כב דבריו תמוהים דבאמת כל ששהה הוי כנכנס וחייב ומה שהביא ראי' מהא דאמרי' אם כלתה עבידתה שפטור לפענ"ד איני ראי' רשם כל שעשה כבר עבודה ולא בא ריקם פטור על השהי' דזה נחשב הכל לעבודה ומכ"ש מה שהתפלל בעזרה נחשב דרך עבודה ובם מה שהביא ראי' מהא דשלימה וחסירה אינו ראי' דכל שלא הי' ביאה ריקנית אינו חייב על השהיה אבל כל שבא דרך אחוריו או דרך משופש אע"ג דלא מיקרי ביאה מ"מ חייב אשהיה דהוי ביאה ריקנית רק שלא נתחייב אביאה דאינו דרך ביאה אבל כל ששהה חייב אשהיה. ומה שהקשה המשל"מ מתיס' מנחית שם במה שהקשו שם למה לי קרא לדרך משופש תיפוק כי' דאינו ביאה ולמה לא תירצו דאצטריך לענין שהיה ועל כרחך דשהיה לא מיקרי ביאה ולפענ"ד לק"מ דשם דכתיב ואל יבא בכל עת אל הקודש מבית לפרוכת אל פני הכפורת שפיר הקשו דכל דלא מיקרי ביאה מה חיליק יש בין בית לפרוכת אל פני הכפורת ועל כרחך דדרך משופש מיקרי דרך ביאה רק משום דכתיב פני היא ממעיט ודו"ק היטב. עכ"פ מכאן ראי' ברורה דשהיה מיקרי ביאה ודו"ק: והנה בשי"ת שאגת ארי' סי' ע"א הקשה בהא דפריך ותיפיק לי' משים ביאה רי נית ורב אשי משני דעייל שתי הקטרות אחת שלימה ואחה חסירה דאכתי תיקשי לרב אשי תיפיק לי' דחייב כיון דעי"ל ב' הקטרות אחת שלא לצורך דהי"ל הבערה שלא לצורך דחייב וגם מאי פריך הש"ס ותיפוק לי' משום ביאה רקנית עדיפא מיני' הו"ל לאקשויי משום הבערה שלא לצורך דחייב כרת דחמיר ממיתה ולענד" דל"ק דהרי המל"מ פ"ב מב"מ ה"ב הקשה מאי פריך ותיפוק לי' משום ביאה ריקנית מאי נ"ע בין חד מיתה לתרי מיתות וע"כ לענין מלקות וא"כ כ"מ להיות חייב שתי מלקיות משים ביאה ומשום הקטרה חסירה וכתב כיון דאינו לוקה ע"ז בשביל שחיסר מעלה או אקטורת חסירה לכך אין נ"מ. מעתה זה דוקא לענין קטורת חסירה דאינו עושה מעשה בירים אבל מה שמבעיר שלא לצורך ועושה מעשה בידים דמבעיר שלא לצורך פשיטא דנ"מ לענין שתי מלקיות ובלא"ה י"ל כיון דהו"ל קטורת חסירה הו"ל מקלקל בהבערה וס"ל בש"ס דמקלקל בהבערה פטור: והנה במגן גבירים סי' קל"ב הבאתי קושית דו"ז הגאון ז"ל מאי פריך הש"ס ותיפוק לי' משום ביאה ריקנית הרי אמרו בשביעות י"ג דלרבי דס"ל דמצותו של יום מכפר אף בלא תשובה מודה רבי בכרת דיומא דחייב דאל"כ כרת דיומא היכא משכחת לה ולפ"ז מאי קושי' הא אביאה ריקנית לא מחייב משים דלא הוי כרת דיומא ועצומו של יום מכפר אבל בשביל קטורת חסירה דזה אינו רק ביום כיפורים הוי כרת דיומא ומצומו של יום אינו מכפר והרבה דברים אמרתי בזה ולא אכתוב כאן רק איזה ברברים. ובאעת בפסמום הענין אין זה קושי' דבאמת גם בקטורת חסירה חייב כל הסנה ולא מקרי כרת דיומא רק במעלה עשן נחלקו ומלבד זאת גם ביאה ריקנים לפכי ולפנים איני חכו ולפני מכתם ה ב