דברי שאול דרשות נג

מצטרפי משום כל מה שתעבתי לך וכתבו דבלא חזקי' אף דר"מ אמר כל מינו אסורין שבתורה מצטרפין ה"מ כשהאסורין בעין ואז ודאי מצטרפין חצי זית מזה וחצי זית מזה דחייב אף באינו שוין במתיקה אבל כשהן מעורבין בתבשיל שאינן בעין אז דוקא כשהם שוין במיני מתיקה מצטרפין כיון שהן שוין למתק הקדירה אבל אם אינן שוין במיני מתיקה לא מצטרפין כיון שאין שוין בנתינת טעם בקדירה שזה בא למתק וזה בא לחזק ע"ש ומעתה הרמב"ם שפיר פסק דפגול ונותר וטמא אין האסורין מבטלין זא"ז כיון דמיירי שהם בעין א"כ כל אסורין שבתורה מצטרפים אף דלא שוי בשמא ונקרא מב"מ אבל הרא"ש דמיירי כשנתנם בקדירה וכיון שנתנם בקדירה ואינם בעין אז אם אינם שוים במיני מתיקה לא מצטרפי דאין שוין בשמא שזה חלב וזה דם והרא"ש לא מביא ראי' מר"ל רק כמודה לר"ל שאסורין מבטלין זא"ז אפילו כשהם בעין ניהו דאנן לא קי"ל כן דבאסורים בעין אין מבטלין זא"ז אבל עכ"פ כשנתנם בקדירה ודאי אין מצטרפים ובזה ל"ק גם הקושיא שני' מ"ש הרמב"ם פ"ז ממאכלות אסורות דבעינין שיהי' נעשה היתר בתחלה דשם מיירי שהם בעין ואז ודאי אסורין אין מבטלין זא"ז אבל כשהם בקדירה שפיר מבטלין זא"ז וז"ב ובזה י"ל דברי הש"ך בס' צ"ח ס"ק י"ז שכתב דאם ידעינן כמה בלע א"צ לשער אלא נגד הבשר בחלב כגון ניער בה כזית של בשר ואח"כ ביומו כזית חלב א"צ אלא ס' נגד הב' זיתים והדברים תמוהים למה צריך ס' נגד הב' זיתים הא הכזית חלב מבטל הכזית בשר וכן להיפך דהא אסורים מבטלים זה את זה וכבר נתקשה בזה הרב הגאון בעל בגדי ישע ובא"מ ח"ב נשאל בזה והאריך ולפמ"ש א"ש דבאמת כל שנותנן בקדירה בשאר אסורים שפיר מבטלין זא"ז כיון שזה טעם אחר לו וזה טעם אחר לו ואין באין למתק אבל כאן דעיקר אסורו הוא רק שנבלע בקדירה דכל חד וחד היתר הוא א"כ שפיר אסורין מצטרפין זה עם זה דשניהם חד אסור הוא ושפיר אין מבטלין זא"ז וז"ב ומ"ש בש"ע ס' צ"ח ס"ט בהג"ה דאם ב' זיתים א של גבינה וא' של בשר כו' וכל א' מבטל חבירו היינו כשנפלו לירקות בקדירה מהני כל אחד לשיעור ששים דבירקות אין כאן לא טעם בשר ולא טעם חלב אבל כשאין כאן בכף רק זית בשר וזית חלב האיך אפשר שיבטל זה את זה הא שניהם נעשו אסור א' ואסורין מצטרפין אף כשהן בקדירה בכה"ג בשלא נעשו אסור רק בכף וכמו שכתבתי ובחדושי אמרתי בזה לישב דברי הש"ך עפ"י מ"ש התוס' והרא"ש בנדה דף ס"א דאף דבכלאים לא בטל ברוב משום דאין שייך בטול ברוב אלא כשאסור מעורב בהיתר אבל כלאים ששניהם היתר ונאסרים ע"י התערובת לכך אסור המרובה כמו המועט ול"ד לבשר בחלב שנאסר ג"כ ע"י תערובת ואפ"ה אינו אסור כשאין בו נו"ט שאני התם דדרך בשול אסרה תורה ולא מקרי בשר בחלב בלא נ"ט הנה ראינו מדברי התוס' והרא"ש דבשר בחלב מהראוי להיות שלא יתבטל כיון דכל חד היתר כך לי המעוט כמו המרובה רק כיון דתלוי בנתינת טעם ל"ש לומר דלא נתבטל דהא עכ"פ אינו בנתינת טעם ולפ"ז ל"ש לומר דאסורין מבטלין זא"ז דשאני אסורין דהוי אסור בהיתר דנגד איסור חלב הוי אסור דם היתר ונגד אסור דם הוי חלב היתר ומבטל עכ"פ הטעם אבל כאן האיך אפשר לומר דהחלב נתבטל בבשר או להיפך דהרי באמת היתר בהיתר לא בטל ורק משום כל דליכא נו"ט ל"ש בשר בחלב וכאן דתאמר דהבשר נתבטל בחלב או להיפך ע"כ נתן בו טעם עד שמבטלו ושוב האיך שייך בטול הא כל חד היתר בעצמו ולכך דוקא כשיש ששים נגד החלב והבשר אז ליכא נתינת טעם כלל אבל כאן דלולי שהי' שני הזיתים מבטלין כ"א חבירו הי' כאן נתינת טעם ומה שכל אחד מצטרף לבטל אדרבה הרי נתערב בכאן בשר בחלב ול"מ הביטול ולכך צריך שיהי' ששים נגע השני זיתים ודו"ק היטב. והנה בהא דאמר ר"ל הפגול והנותר והטמא שבללן זה בזה ואכלן פטור א"א שלא תרבה מין על חבירו ויבטלנו ופירש רש"י כשהיא לועס אותו תוך פיו נבלל מין לתוך חבירו מעוטו של זה ברובו של זה ובטל המיעוט ברובו והבטל בכל מינין נוסף על המבטל כו' והתוס' הקשו עליו הרבה קושית דאם התרה בשלשתן בוודאי לוקה דל"ש בזה התראת ספק ועוד אפילו את"ל התראת ספק שמה התראה הכא פטור דמיעוט הבטל ברוב לא מצטרף עם הרוב לעשותו כשעור ע"ש ועוד למה לי' למימר א"א שלא ירבה מין על חבירו הא בוודאי יש כאן שנים שמבטלין את השלישי ע"ש שהאריכו אמנם נראה דהנה גוף הענין תמוה דאיך שייך לומר שיבטלו את חבירו הא סוף סוף אכיל לכולי' ביחד והרי כל הטעם דיבש ביבש בטל שיטת הרשב"א הובא ביתה יוסף ביו"ד ס' ק"ט דטעם ביטול ברוב משום דעל כל אחד יש לספק שמא הוא מן הרוב של היתר ולשיטת הרא"ש איסור נהפך להיות היתר וכ"ז שייך דוקא באסור והיתר. אבל אסור באסור שנתערב ל"ש זאת דלא נהפך להיות היתר דניהו דלגבי ערך פגול מקרי נותר היתר וכן להיפך אבל עכ"פ מנין לו זאת דהרא"ש לא למדו רק מאחרי רבים להטות ושם היא היתר וודאי וכאן כ"א בפני עצמו הוא אסור וגדולה מזו מצינו בכה"ג ביו"ד ס' ק"ט דבעינן שיהי' ודאי היתר וספק היתר לא מועיל וכ"ש כאן וטעם הרשב"א ודאי לא שייך דכ"א הוא אסור ודאי ומנלן בטול בזה ואף דא"א ללקות דאין אתה יודע על איזה אסור הא כבר כתבו התוס' דכל שהאסור לשלשתן ל"ש התראה וגם בטול בוודאי ל"ש והנראה בזה דבר חדש דהכה בהא דאמרו פסחים קט"ו אמרו עליו על הלל הי' כורכן בב"א ואכלן הקשה המרדכי בפסחים שם הא בית הבליעה אינו מחזיק כ"כ דאמרו בכריתות דף י"א דשערו חכמים דאין בית הבליעה מחזיק יותר מב' זיתים דהיינו כביצה וכתב דזה דוקא כשאוכל שלם אבל מרוסק מחזיק יותר וכשיגיע לבית הבליעה מרוסק היא ומחזיק יותר ע"ש ובתה"ד ס' קל"ט ומג"א ס' תע"ה ומעתה נראה דהנה בהא דאמרו בחולין קמ"ג בעי מיני' ר"ל מר"י חלקו מבחוץ מאי א"ל פטור מבפנים מאי חייב כי אתי רבין אמר חלקו מבחוץ פטור מבפנים ר"י מחייב ור"ל אמר פטור ר"י אמר חייב הרי נהנה גרונו בכזית ר"ל אמר פטור אכילה במיעי' בעינין וליכא ופריך אלא רשב"ל האיך משכחת לה דחייב אמר רב כהנא בגרימותא זעירתא והנה אף דזה וודאי דזה דוקא באבמ"ה שהוא חדוש ובכל האסורים בוודאי בכדי אכילת פרס מצטרף ולא בעינין שיהי' בב"א וגם ר"ל מודה בזה ועמוהרש"א ובת"ח שם אבל זה נראה לי ברור דזה דוקא עכ"פ בזית א' או שני זיתים שאפשר לאכלם בב"א א"כ הלמ"מ בכדי א"פ מצטרף דמקרי אכילה א' במיעי' אבל בכה"ג שאוכל שלשה זיתים דא"א שיביא במיעי' בב"א בכה"ג לר"ל ודאי דאין מצטרף דבעי אכילה במיעי' וא"כ זה שאמר ר"ל דכיון דבלל פגול ונותר וטמא ביחד וא"א שלא ירבה מין על חבירו דבשעת לעיסה א"א שלא ילעוס א' יותר מחבירו ובטל המיעוט בתוך הרוב ובכה"ג ליכא כזית במעי' מכל מין ומין ושפיר בטל בכה"ג דזה בודאי לא מחייב בכה"ג ומעתה ל"ק כל קושית התוס' דבכה"ג ודאי הוי התראת ספק וזה דקאמר א"א שלא ירבה מין על חבירו דבאמת מאי דשנים מבטלין את הא' זה לא הי' שייך באסור ואסור כמ"ש רק לר"ל לשיטתו דבעינין אכילה במעי' בכה"ג בודאי אכילה במעי' ליכא ומזה ראי' דגרסינן כאן גם הטמא ועיין בהגהת מהרי"פ וגם הגרסא ר"ל נכונה דדוקא היא ר"ל ועיין הגהת מהרא"ו ובזה נלע"ד לישב הא דמקשה רבא מעשה עיסה מחיטים ואורז והקשו בתוס' תימא דלא מקשה מכל התורה כל' דקי"ל טעם כעיקר ולפמ"ש א"ש דבאמת טעם כעיקר דאורייתא היינו אם יש כזית במעים בכדי א"פ פשיטא דחייב אבל כאן דבמעי' א"א להיות כזית דבטל ברוב טרם שבא למעי' ולא נשאר כזית במעי' בכה"ג אפשר לומר דפטור ולכך לא מקשה אלא מעשה עיסה מחיטים ואורז דגם שם ליכא אכילה בכזית דהרי רובו אורז ואף שיש בה נו"ט חייב ה"ה הכא ובזה מיושב הא דאמר מין במינו ברובו מין בשא"מ בטעמא ופריך הש"ס ונשער מב"מ כמבשא"מ דתנן נתערב ביין רואין אותו כאלו הוא דם ועתוס' שם שפירשו דהקושיא קאי מן התורה והדבר תמוה דמאי שאייטה להאי קושיא הכא הלא הלכה פסוקה בכל מקום מב"מ בטיל ברוב ומבשא"מ בנו"ט רק מדרבנן צריך ששים במב"מ ולא משערינין אטו שא"מ וכל שעומד בפ"ע חד בתרי בטיל אפילו בדרבנן כמבואר ביו"ד ס' ק"ט ואיך מקשה כאן הש"ס בפשיטות דליבעי ס' כמבשא"מ ומאד נצטערתי להבין בזה דברי הש"ס על פי פשיט' ולא מצאתי מי שיאיר עיני בדבר זה ולפמ"ש י"ל דדוקא לר"ל מקשה דבאמת ל"ש כאן בטול בזה דכל אחד אסור וניכר ורק לר"ל בעינין אכילה במיעי' בכזית ומעתה זה מקשה נשער מין במינו כאלו הי' שאינו מינו ובשא"מ הי' נהנה ממעי' בכזית מכ"א א"כ ניהו דבמב"מ לא נרגש הטעם עכ"פ נשער כאלו אינו מינו והי' נרגש הטעם ובכה"ג אפשר דגם במב"מ לא נתבטל ברוב מה"ת ולזה משני תנאי הוא ובזה מיושב היטב הא דאמרי ופליגא דר"א דאמר ר"א כשם שמצות אין מבטלין כו' כך אין אסורין כו' והיא תימה דמאי ענין מצות לאסורין הא אסורין בטעמא תליא מלתא משא"כ מצות וגם התוס' הקשו מנלן דס"ל מצות אין מבטלין כו' דלמא הי' לוקח הרבה מכ"א ובכה"ג אין מבטלין ולפמ"ש א"ש דכבר כתבתי דבזה שהי' כורך הקשה המרדכי הא בית הבליעה אינו מחזיק ותירץ דמרוסק שאני ע"ש ולפ"ז יקשה הא במעי' לא הגיע כזית וצ"ל דלא ס"ל כר"ל וכן הוא באמת בחולין שם ר"א חולק על ר"ל ולפ"ז ז"ש כשם שמצות אין מבטלין זא"ז והיינו אף דאכל במרוסק ג' זיתים כך אין אסורין מבטלין זא"ז ומעתה א"א לומר דהי' לוקח יותר דאז לא הי' בית הבליעה מחזיק אף במרוסק ועיין בבה"ז זבחים שם ובס' מזבח כפרה שם בזבחים ובזה מיושב היטב דברי הירושלמי פ"ק דחלה דהלל הי' כורך שלשתם באחת אמר ר' יוחנן חלוקין על הלל הזקן דהא ר"י כורך מצה ומרור כאן בשעת מקדש כאן שלא בשעת מקדש ואפילו תימא כאן וכאן שעת מקדש שני דברים רבים על א' ומבטלים אותו והוא תימה דמה חלוק בין שנים לשלשה וכדאמרי בש"ס דילן דרבנן מבטל דאורייתא וע' במפרש שם ולפמ"ש א"ש דשלשה כזיתים א"א לאכול ביחד ואין בית הבליעה מחזיק וא"כ אף שהי' בולע המצה כל שלא הי' מרסק א' מהם לא הי' מקום לבית הבליעה שיבלע כאחת וכל שהי' מוכרח לרסק שוב הי' מרור מבטל המצה לחוזק מרורתו אבל שני זיתים הי' אפשר לבלוע כאחת ועיין בכו"פ ס' צ"ח שכתב דר"י רב גוברי' והי' יכול לאכלם עי"כ לא הי' יכול המרור לבטלם דלא הי' צריך לרסקם ושפיר אכיל להו וז"ב ודו"ק היטב. והנה בגוף הענין דאמרינן רואין כתבו התו' זבחים ע"ח שם ע"ב ד"ה הא דרבי' דלא אמרינין רואין רק בקדשים טומאה ומקוה לא באסורין ולא כתבו טעם בזה ולענ"ד הי' נראה טעם בזה והנה במקוה וטומאה ל"ש ענין טעמא רק חזותא ונגיעה ודאי שייך רואין אבל קדשים הא תלוי בטעם ול"ש רואין דמין במינו ל"ש טעם אמנם נראה דהנה בקדשים היתר מצטרף לאסור וכבר כתב הכו"פ בס' ק"ה דכל דאמרינין חתיכה נעשה נבילה ודבר הנאסר בכדי נטילה יכול לאסור כדי נטילה שני' וכן לעולם והרשב"א כתב הטעם דלכך רק בבשר בחלב נ"נ ולא בשאר אסורין משום דבשאר אסורין אין היתר מצטרף לאסור משא"כ בבו"ח דחצי זית בשר וחצי זית חלב לוקה ולכך בקדשים דהיתר מצטרף לאסור אמרינין חנ"נ וכדי נטילה חוזר ואוסר כדי נטילה עד לעולם ע"ש בכו"פ ולפ"ז ל"ש