דברי שאול דרשות מט

נשארתם בתואר קבוץ אומה מיוחדת ולולא זאת הייתם נאבדים בארץ אויביכם ונתערבו בגוים והיו חוזרין לדת עכו"ם ע"ש וזה לדעתי מה שאמר רב במכות כ"ד מסתפינא מהאי קרא ואבדתם בגוים והיינו שהי' מתיירא שלא יתערבו בגוים וישכח שם ישראל חלילה וזה לדעתי נחמה שמסיים בתוכחה והתמכרתם שם לעבדים ולשפחות ואין קונה שלא ירצו לקנות אתכם ולא התערבו ביניהם ובאור רשב"ם ע"י שאין קונה דברי תורה כמותכם והד"ת תבדיל ביניכם וזה מה שאמרו ויהי שם לגוי מלמד שהי' ישראל מצוינים שם והיינו שאף שהי' משועבדים לעבוד בחומר ולבנים בכל זאת לא נתערבו בהם ונשארו שם אומה מיוחדת ע"י שהי' מצוינים במצות וזה מאמר התקונים דשאל איך רזא דפרקינא והשיב והתמכרתם שם לעבדים ולשפחות ואין קונה דא הוא רזא דפרקינא ומעתה נבין מאמר המדרש דהנה כל ענין הפרדה השלימה הוא רק על פי דת אלקי שהיא מבדיל אותם וישראל מעת הודחו והלכו בגולה מדחי אל דחי לא נשאר להם שום דבר רק מה שהביאו עמם ספרי תורת אל וזה השאיר להם שם ושארית והתורה נשב בהם רוח חיים ואחדות אשר לא יאבד הקבוץ שלהם והנה אם הי' נותן להם התורה שבע"פ בכתב והיו גם אוה"ע לומדין אותה אז היו כמעט נתערבו אלה באלה וברוב שכלם וזך דעתם היה או"ה לוקחין אותו בהבליהם וכמעט שעי"ז היה נשכחה תורת אלקים חיים וזה שאמר שמשה רצה לכתוב להם תורה שבע"פ ואמר הקב"ה איני מבקש ליתן להם בכתב מפני שגלוי לפני שהעכו"ם עתידים לשלוט בהם וליטול אותה מהם ויהיו בזוין בהם שע"י שיתקרבו להם יותר מדאי יהיו נבזין בעיניהן אלא המקרא אני נותן להם בכתב כו' שאם יהי' העכו"ם משתעבדין בהם יהיו נבדלין מהם והיינו ע"י שהד"ת תפריד ביניהם ואסור ישראל ללמד לעכו"ם ד"ת וזה שמסיים המדרש אמר הנביא אם אכתוב להם רובי תורתי כמו זר נחשבו. ויהיו חלילה נתערבו בגוים ונחשבים כמו עכו"ם וזה שמסיים המדרש כי על פי הדברים האלה זה המשנה והגמרא שמבדילין בין ישראל לעכו"ם. וזה שייך להתוכחה שאמרו שם מקודם גם כי יתבו בגוים עתה אקבצם דהיינו ע"י הד"ת וז"ש שמה"ט לא כתב התורה שבע"פ ובזה כבוא אל הביאור מה שאמרו ערבים עלי דברי סופרים יותר מיינה של תורה והנה בגיטין דף ס"א אר"א תורה רובה בכתב ומעוטה על פה שנאמר אכתוב להם רובי תורתי כמו זר נחשבו ר"י אמר רובו על פה ומועוטו בכתב שנאמר כי על פי הדברים האלה ואידך נמי הא כתיב אכתוב להם רובי תורתי האי אתמוהי קא מתמה אכתוב להם רובי תורתי ועיין בתוס' שרמזו למדרש רבה הנ"ל ולבאר הדברים מה שנחלקו אי רובו בכתב או רובו בע"פ וגם המהרש"א הקשה איך אפשר דרובו בע"פ וכתב דכל מה שיוצא במדרש המדות כקרא בע"פ ולענ"ד להוסיף על פי שנחלקו הרמב"ם והרמב"ן בספר המצות דהרמב"ם קרי לכל הי"ג מדות דברי סופרים אף שדינם כדין תורה כמו שביאר הזוהר הרקיע באורך וזה לענ"ד נקרא תורה שבע"פ לא תורה שבכתב. עוד כתב הרמב"ם בשורש א' שיש בלאו דלא תסור כל מה שהוא מדברי חכמים בין שהם מצות כגון מקרא מגילה ונר חנוכה או שהם מהתקנות והסייגים כגון בשר עוף בחלב והשניות לעריות כו' והרמב"ן חולק עליו ועיין במגלת אסתר ולדבריו זה הכל מתורה שבע"פ ולכך נקרא רובו בע"פ אמנם מה שנשאר בע"פ היינו הי"ג מדות או מה שהוא מדרבנן לגמרי ועשו סייגים כ"כ זה הכל מטעם כדי להבדיל בין ישראל לעמים שתהי' הפרדה והבדלה גמורה שלא יתערבו בגוים וזה שאמר ר"י שם לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא עפ"י תורה שבע"פ שנאמר כי על פי הדברי' האלו כרתי אתך ברית ואת ישראל וזה עיקר כריתת בריתות שיהיה לעם מיוחד והנה זה לדעתי מה ששאל טובים דודיך או דודיך והיינו כפירש"י שדודיך הוא זכר ודודיך לשון נקיבה והיינו אם דברי דרבנן אינו רק תקנות חז"ל בלבד ואינם בלא תסור ואינם רק מה שכנסת ישראל הוסיפו ויתכן ביה דודיך לשון נקיבה שהקב"ה אמר לישראל טובים לי דודיך מיין אבל אם היא בכלל לא תסור שייך לשון דודיך שמיוחד להקב"ה שגם זה בכלל מצות התורה וע"ז אמרו לו שאין הדבר כן שהרי חבירו מלמד עליו והיינו שהוא בכלל דברי תורה וזה שאמר ערבים עלי ד"ס יותר מד"ת והיינו שזה מקיים הד"ת ועשו חיזוק לתורה אמנם מ"ש בלשון יינה של תורה נראה דהנה בהא דאמרו בברכות דף ל"ד ע"ב מאי עין לא ראתה אריב"ל זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית וביאור הדברים נלע"ד עפ"י מ"ש בס' מטה ומשה בשער החמישי וז"ל כמו שאוכל ענבים ומתענג באכילתם ואם לא ראה יין מענבים לא יוכל לשער שיצא מענבים דבר יותר ערב ומענגו ומועיל מהם ומי שיאמר לו שישיג מעבודת הגפן תענוג יותר מאכילת הענבים יפלא מזה ולא יאמין אבל כשישקוהו מהיין יכיר וידע שהיין היוצא מהענבים יותר משובח ויותר מועיל כמו כן לא יוכל לשער התענוג הרוחני המושג עד שתפרד מהגוף וז"ש יין המשומר בענביו ע"ש ואני אומר ע"פ מ"ש בדרכי משה באו"ח סי' ו' על מה שתקנו ומפליא לעשות שקאי על הנשמה שנתן באדם וזו הוא פליאה גדולה שיתקיים דבר רוחני והיא מן העליונים עם דבר גשמי והוא מן התחתונים ואי אפשר לנשמה לעשות פעולתה ולהשיג במושכלות בעוד שגוף האדם אינו בבריאותו ושלמותו וזהו ומפליא לעשות שהנשמה נקשר בגוף ע"ש ולפ"ז הצורה הנכבדת נקשרת בחומר והיא כענין יין המשומר בענביו שבלי הענבים א"א שתצא היין וכמו כן הנפש המשכלת א"א שתעשה פעולתה בלתי החומר וזה שאמרו עין לא ראתה זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית והיינו מתחלת הבריאה היתה בך והנה זה שאמר ערבים עלי דברי סופרי' יותר מיינה של תורה דהנה התורה הקדושה הוא סתומה וחתומה וכמעט אין מצוה בתורה שהוא מפורשת בלתי קבלת חז"ל עד"מ מצות תפילין כתיב וקשרתם לאות על ידיך והיו לטוטפות בין עיניך ואי אפשר לדעת פירש של טוטפות בלי קבלת חז"ל ושמנה הלמ"מ יש בזה. והנה לפ"ז גם התורה היא כיין המשומר בענבים שכשם שאי אפשר לדעת מציאת היין עודנו בענבים כמו כן אי אפשר לדעת פירושו של תורה בלי קבלת חז"ל א"כ אף שאח"כ יוציא יין זך וצלול מ"מ בלי פירושם הוי תורה כענבים גרידים ולכך טובים דודיך מיין שהמה המבארים והמגלים דברי תורה ובזה אני מבאר מה דאמרו בקדושין דף ל"ג אם מפני לומדי' עומדין מפניו לא כ"ש והקשו כלם דבמכות אמרו להיפך כמה טפשאי הני אינשי דקיימי קמי ספר תורה ולא קמי גברא רבה ולפמ"ש א"ש דבאמת הס"ת בעצמו הוא היין ובודאי משובח יותר מענבים אבל א"א לדעת פירושו ולהשיג מהות היין כל עוד שהוא בענבים וא"כ באמת הגברא רבה מבאר את התורה אבל כל שכבר ביאר את התורה פשיטא דהס"ת בעצמותו חשוב יותר ובזה אני מבאר מה דאמרו ע"ז דף ל"ה ע"ב דרש ר"כ בר"י מאי דכתיב לריח שמניך טובים למה ת"ח דומה לצלוחית של פלייטין מגולה ריחה נודף מכוסה אין ריחה נודף ולא עוד אלא הדברים שמכוסין הימנו מתגלין לו שנאמר עלמות אהבוך אל תקרא עלמות אלא עלימות. ולא עוד אלא שמלאך המות אוהבו קרי בי' על מות ולא עוד אלא שנוחל שני עולמים כו' קרי ב' עולמות והמאמר סתום וחתום. עתה נראה עפ"י שאמרתי לפרש ומצאתי בבינה לעתים לפרש הכתוב ימינך ד' נאדרי בכח דהיינו שהאדם צריך להוציא מכח אל הפועל וזה שיש בכחו אינו מועיל כל זמן שלא הוציא לפועל אבל השם כביכול הוא נאדרי בכח ולפ"ז כבר כתבתי שהתורה הוא כיין המשומר בענבים וזה שאמר ת"ח דומה לצלוחית של פלייטון מגולה ריחו נודף היינו אם מגלה הדבר ריחו נודף דאם הוא מכוסה אינו יודעין כלום וז"ש ולא עוד אלא שדברים מכוסין מתגלין לו והיינו ע"י שחוקר ומעמיק בתורה אף דברים שהם מכוסין זוכה ומתגלין על ידו ומ"ש שהמה"מ אוהבו קרי בי' על מות הוא שצדיקים במיתתן קרוין חיים ואין מה"מ שולט עליהם וכמ"ש במדרש קהלת על פסוק עת ללדת דמה"מ אמר לר"ש בן שטח לית אנא שליט עלך ועל חברך א"ל למה א''ל דבכל יום ויום אתם עמלין בתורה ובמצות ועושין צדקות והקב"ה מוסיף ימים על ימים וזה שאומר שנוחל שני עולמים ד' יזכינו להיות חלקינו עמהם בעוה"ז ובעוה"ב אמן: דרוש לשבת תשובה שנת תרכ"ב סוגיא דראש השנה כ"ח שופר של עולה אמר רב יהודא בשופר של עולה לא יתקע ואם תקע יצא בשופר של שלמים לא יתקע ואם תקע לא יצא מנאי טעמא עולה בת מעילה הוא כיון דמעל בהו נפקא לחולין שלמים דלאו בני מעילה נינהו איסורא דרכב בהו ולא נפקי לחולין מתקיף לה רבא אימת מעל לבתר דתקע כי קא תקע באיסורא תקע אלא אמר רבא אחד זה ואחד זה לא יצא הדר אמר אחד זה ואחד זה יצא דמצות לאו להנות ניתנו ע"כ והנה בהא דאמר אימת מעל לבתר דתקע כי קא תקע באיסורא קא תקע והקשה המהר"ם ב"ח בספר יום תרועה דשיטת הטור בסימן תקפ"ז דאם שמע מקצת תקיעה שלא בחיוב ומקצתו בחיוב שיוצא אי איכא שיעור תקיעה בחיוב א"כ מאי פריך אימת מעל לבתר דתקע הא יוכל להיות דתוקע יותר מהשיער וכל שתקע בתחילת התקיעה מעל ונפק לחולין ואח"כ אם בהתקיעה הנשארת כשיעור שפיר יצא והנראה בזה דהנה בהא דאמרו דכ"ז למימרא דכי שמע סוף תקיעה בלא תחילת תקיעה יצא וממילא החילה תקיעה בלא סוף תקיעה יצא ת"ש תקע בראשונה ומשך בשנייה כשתים אין בידו אלא אחת אמאי תסלק לה בתרתי ומשני פסיקא תקיעתא מהדדי לא פסקינן ת"ש התוקע לתוך הבור וכו' אמאי ליפק בתחלת תקיעה וכו' ופירש רש"י בד"ה ממילא דמה לי סוף בלא תחילה ומה לי תחילה בלא סוף ומשום דבעי לאותיב אתרויהו דייק הך דיוקא ומשמע מתוך פירש רש"י דהא דצריך הש"ס לומר ממילא תחלת תקיעה בלא סוף תקיעה קאי לענין הקושיא השניה לענין דתקע לתוך הבור אבל להקושיא ראשונה מתקע בראשונה ומשך בשני' אין צריך להקשות מתחילת תקיעה בלא סוף תקיעה והוא תמי' דהרי אם נימא דדוקא סוף בלא תחילה יצא גם הך דמשך בשני' כשתים אין כאן קושיא דנוכל לומר דלכך אין בידו אלא אחת משום דתחילה בלא סוף לא יצא והוא תימא על רש"י ועיין בטורי אבן והנראה בזה דהנה באמת צריך ביאור מה סלקא דעתך שיהי' עדיף סוף תקיעה בלא תחלת תקיעה מתחילת תקיעה בלא סוף עד שצריך לידוק ממילא תחילת תקיעה בלא סוף תקיעה לכאורה דא ודא אחת הוא אמנם נראה דהנה שיעור התקיעה אמרו לקמן שהוא כשלש תרועות או כתרועה אחת אמנם זה דווקא למטה היינו לפחות משעור זה אבל למעלה יכול להאריך כמו שירצה כמו שכתבו התוספת שם ד"ה שיעור והיינו משום דלא נאמר שיעור תקיעה שלא יוכל להוסיף וכל מה שמוסיף הכל נקרא תקיעה וכעין זה כתב הר"י בברכות פרק ד' דברכות בשם ר"י מאורלניש אף שתוספת שבת די בכ"ש מ"מ אם מוסיף הרבה בכלל תוספת הוא דכמו בתרומה שאף שחטה אחת פוטרת כל. הכרי אפ"ה אם תורם הרבה הכל דינינן לי' תרומה ע"ש וה"ה כאן ולפ"ז מקום יש בראש לומר דאף דסוף בלי תחילה יצא אם יש בו כשיעור אבל תחילה בלי סוף לא יצא דהכל תקיעה אחת ואיך יכול להפסיק ולכך הוצרכו לומר דממילא הוא כן ומעתה מיושב היטב הקושיא דהנה הרא"ש פ"ד מר"ה אות ח' הביא הא דאמרו משך בשני' כשניים אין בידו אלא אחת והביא דברי הירושלמי