דברי שאול דרשות מח

דאוסר בקרוש היינו דוקא לענין ששים אבל שלא להתבטל כלל שיהי' מקרי דבר המעמיד שלא יתבטל באלף זה ודאי לא מסתבר שיהי' בקרוש דבר המעמיד שהרי שיטת כל הפוסקים דקרוש אינו אוסר כלל ושיטת רש"י הוא בודדת ועכ"פ לענין דבר המעמיד בוודאי לא הוי ומה שאוסר רש"י הוא משום דהוי מין במינו ורש"י לשיטתו דמין במינו לא בטיל כמו שביאר שם וראיתי בדגמ"ר שהעיר דמאי איצטריך רש"י לאסור משום מין במינו ולא אסר משום דהוי דבר המעמיד ומזה הביא ראי' לשיטת המהרש"ל דמעמיד בטיל בששים ולפמ"ש א"ש דקרוש לא מסתבר לרש"י שיהי' מיקרי דבר המעמיד וז"ב והכה בהא דאמרו בחולין שם רחב"א אמר ר"י מעמידין בקיבת נבילה ואין מעמידין בקיבת שחיטה נכרי ואמר לי' רשב"א כמאן כר"א דאמר סתם מחשבת כותי לע"ז א"ל אלא כמאן וקשה הא י"ל דאף כרבנן נמי אסור דהרי בהא דמבואר בחולין דף י"ג במשנה שחיטת נכרי נבילה ומטמא במשא כתב רבינו בפירוש המשנה דאף דאין מחשבת כותי לע"ז אבל כיון שמנהג אבותיהם בידיהם נתכווין לע"ז ולכך אסור רק דאינו אסור בהנאה ולפ"ז אף לרבנן דר"א כיון דנתכוין לע"ז הרי ניחא לי' בנפחי' ואסור ולמה צריך לאוקמי' כר"א וצריך לדחוק דכיון דאינו רק מנהג אבותיהם בידיהם לא ניחא לי' בנפחי' דבלא"ה דברי רבינו אינם מוסכמים עם דברי הש"ס אף שבחידושי למשניות הארכתי אבל פשטות הלשון אינו מורה כדבריו וגם בחבורו פ"ד משחיטה חזר בו אמנם אי קשיא הא קשיא דהרי בחולין דף י"ג אמרו וניחוש שמא מין הוא ומשני דאין רוב מינין באומות ולפ"ז כיון דבעודה בחיה היתה הבהמה בחזקת אבמה"ח א"כ נימא סמוך מעוטא דמינות לחזקת אסור ואיתרע לה רובא ושוב אסור דניחא לה בנפחי' ומחזיקין מאסור לאסור כמ"ש הרשב"א בחדושיו ליבמות ל"א והא דלא אסור בהנאה משום דלענין הנאה לא הוחזק באסור כלל וכעין זה חילק הכו"פ בס' ד' גבי שחט לע"ז בין אכילה להנאה וא"כ ליתסר שחיטת נכרי משום זה: ובזה הי' מקום לישב קושית התוס' בע"ז דהקשו בד"ה חדא דמאי מקשי משמואל הא בקרוש אינו אסור ולשני כאן בקרוש כאן בצלול ובחולין הקשו ליפריך מן המשנה על שמואל ולפמ"ש י"ל דבאמת הי' מקום לומר דהמשנה מיירי בצלול ביותר ורק על שמואל שפיר מקשה כיון דהוא תני קיבת שחיטת נכרי נבילה וא"כ גם משום שחיטת קיבת נכרי הו"ל לאסור ובזה שייך סמוך מעוטא לחזקה ושוב אף בקרוש אסור ולא מועיל מה דהוי פירשא בעלמא דבע"ז ניחא לי' בנפחי' אלא דלפ"ז תירוץ הש"ס אינו מובן דמה מועיל אחר חזרה דהא גם אחר חזרה שייך סמוך מעוטא לחזקה ועכ"פ מה שהקשיתי על רחב"א קשה אמנם נראה עפ"י מ"ש הרשב"א ביבמות דף ל"א שם במה שהקשה שם דכיון דבחזקת אסור הוי קיימי השתא דמת נעמידנו בחזקת אסור ואע"ג דאסורא קמא אסתלק להו וכדאשכחן בעלמא דמחזיקין מאסור לאסור וכדאמרינן בהמה בחיי' בחזקת אסור עומדת כלומר בחזקת אסור אבמה"ח אע"ג דבשעה דנשחטה נסתלק אסור אבמה"ח אפילו הכי חוששין משום נבילה אלמא דמחזיקין מאסור לאסור וכתב הרשב"א דהתם גבי בהמה כל שלא מתה או שמתה ממילא או שלא נשחטה כהלכתה אסורה עד שיתחדש בה ענין המתירה ולכך כיון שאתה בא להתירה ולומר דנעשה בה מעשה המכשירה עליך הראי' ודכותה הכא כיון שאלו מת בעל ממילא הותרה לשוק והרי מת וקברו מוכיח עליו כשאתה בא לאוסרה ולומר דנעשה בה מעשה עליך הראי' ע"ש הנה למדנו מהרשב"א דכל שממילא נסתלק האסור וא"צ מעשה אין מחזיקין מאסור לאסור ולפ"ז לאחר חזרה דקרוש הוי פירשא בעלמא א"כ מעולם היתה עומדת הקיבה להיות מותרת בלי מעשה דהו"ל פירשא בעלמא ואף צלול ונקרש דעת הפוסקים דמותר ומכ"ש בקרוש א"כ כיון דמתחלה עמדה בחזקת היתר בלי שום מעשה דכל שיקרש ממילא יהי' מותר אף שהי' צלול מעיקרא שוב ל"ש סמוך מעוטא לחזקת אסור דמעולם לא הי' הקיבה הקרושה בכלל חזקת אסור וז"ב ובזה מיושב היטב קושית התוס' בע"ז הנ"ל דדוקא על שמואל פריך כיון דאיהו מוקי בקיבת שקיטת נכרי נבילה א"כ קודם חזרה ניהו דשיטת התוס' בע"ז שם דגם קודם חזרה הוי קרוש בכלל פירשא אבל עכ"פ צלול ונקרש וודאי אסור ודי להתיר בקרוש מתחלתו א"כ עכ"פ היתה בחזקת איסור כשהי' צלול ושוב שייך סמוך מעוטא לחזקה דמחזיקין מאסור לאסור ובזה מיושב ג"כ קושית התוס' מה דלא פריך מהמשנה משום די"ל דהמשנה מיירי בצלול רק על שמואל פריך וכמ''ש וע"ז משני דמיירי לאחר חזרה וא"כ גם בצלול מעיקרא ונקרש אח"כ מותר א"כ שוב לא שייך סמוך כמ"ש הרשב"א דא"צ מעשה להתיר ובזה מיושב דקדוק עצום וכעת לא ראיתי למפרשים שיעוררו בזה דבהך דמשני לשמואל כאן קודם חזרה לא מסיים הש"ס דמשנה לא זזה ממקומה ובהא דפריך שם אח"כ מטריפה שינקה מכשירה משני כאן קודם חזרה מסיים ומשנה לא זזה ממקומה ולפמ"ש א"ש דלעיל באמת ל"ק רק על שמואל אבל המשנה י"ל דמיירי בצלול ואצ"ל דמשנה לא זזה ממקומה אבל בסיפא דקתני דבטריפה מותר ע"כ דמיירי בקרוש ודומיא דהכא מיירי בקיבת נבילה וע"כ צ"ל דמשנה לא זזה ממקומה ודוק היטב כי חריף היא ובחדושי אמרתי בזה על דרך הפלפול דלכאורה יש להקשות לשיטת התוס' בשם ר"ת דיש חלוק בין צלול לקרוש א"כ אמאי מותר בקיבה לאחר חזרה דניהו שרוב מעמידין בקרוש כמ"ש התוס' בע"ז שם מ"מ מעוטא מעמידין בצלול וסמוך מעוטא לחזקת אבמה"ח והוי חזקת אסור אמנם י"ל כיון דעכ"פ נשחטה כבר יצאה מחזקת אבמה"ח ולא מחזיקין מאסור לאסור וכדעת הרבה פוסקים אמנם עדיין י"ל כיון דבעת שחיטה היתה מפרכסת ואסורא לב"נ דבמיתה תני א"כ בעת ההיא היתה הקיבה צלולה ונאסרת אך ז"א דהרי קי"ל מי איכא מידי דלישראל שרי ולב"נ אסור אמנם לפ"ז לפי מה דכתב הרשב"א דדוקא ע"י ישראל דבן שחיטה הוא הוא דמותר אבל אם שחטו ע"י נכרי כיון דל"מ השחיטה אסורה מפרכסת א"כ שוב כיון דשמואל מוקי בקיבת שחיטת נכרי א"כ לא הועיל בשחיטה כלל ושייך אסור אבמה"ח ובזה מיושב היטב קושית התוס' מה דפריך אשמואל דוקא ולא מהמשנה ולפמ"ש א"ש דלהמשנה י"ל דקיבה מותרת דרוב הוא מן הקרוש וחזקת אבמה"ח כבר יצאת אבל לשמואל דמוקי בקיבת שחיטת נכרי שייך סמוך מעוטא לחזקה וע"ז משני לאחר חזרה כיון דפירשא הוא אף בצלול ונקרש ג"כ מותר ודו"ק: עתה נתחיל במילי דאגדה ע"ז דף כ"ט ע"ב אמר ר"י שאל ר"י את ר"י כשהי' מהלכין בדרך אמר לו מפני מה אסרו גבינות נכרים וכו' השיאו לדבר אחר אמר לו ישמעאל האיך אתה קורא כי טובים דודיך או דודיך אמר לו כי טובים דודיך אמר לו אין הדבר כן שהרי חבירו מלמד עליו לריח שמניך טובים ובדף ל''ה מפרש הש"ס מאי כי טובים דודיך מיין כי אתי רב דימי אמר אמרה כנ"י לפני הקב"ה רבש"ע ערבים עלי דברי דודיך יותר מיינה של תורה מ"ש האי קרא דשיילי' אמר ר"ש בן פזי וכו' מרישא דקרא קאמר לי' ישקני מנשיקות פיהו אמר לי' ישמעאל אחי חשוק שפתותיך זו בזו ואל תבהל להשיב מאי טעמא אמר עולא ואי תימה רבה גזירה חדשה הוא ואין מפקפקין בה והנה כל הדברים תמוהים דלמה השיאו לדבר אחר וגם שאל לו אם כתיב כי טובים דוריך ומאי ענינו וגם הש"ס מסיק דעיקר אמר לו מרישא דקרא עישקני מנשיקות פיהו ועיין מהרש"א בחדושי אגדות מ"ש בזה ונבאר אחת לאחת הענין דהשיאו לדבר אחר לענ"ד נראה דבר חדש דהנה בטעם דלא בטיל כתב הרמב"ם והר"י הלוי משום דבר המעמיד והראב"ד כתב דבאסורי גוים אין הולכים אחר נותן טעם ובאור הענין נלע"ד דבאמת בש"ס אמרו חששות רבות על מה שאסרו גבינות נכרים וכמעט שכלם אינם כ"כ טעמים פשוטים לאסור ועיין בתוס' ד"ה חדא ורמב"ם אסר אפילו אם העמיד בעשבים כמבואר בס' קט"ו עכ"פ אין טעם ברור בזה אמנם נראה דעיקר האסור הי' כדי להרחיקינו מהגוים ולהפרידינו שלא נתערב בהם מתוך שנאכל מפת בגם ויין משתיהם נבוא להתחתן בהם וללמוד ממעשיהם אמנם לפי שאנו בגלות החיל הזה וחשו משום איבה אם נרחיק מהם כ"כ ע"כ בקשו טעמים לאסור משום חששות ובזה אין איבה כ"כ כיון שהוא מצד יהדות ועיין טו"ז יו"ד ס' קנ"ב ס"ק א' על מה שנסתפק הדרישה אם יש בזה היתר משום איבה וע"ז תמה דכל שהתורה צותה שיהי' לנו איבה עמהם משום הרחקת בנותיהם איך נתיר משום איבה ודוקא כל שהמצוה משום דבר אחר שייך להתיר משום איבה אבל כל שהאסור שלא יהי' לנו קירוב עמהם כמו בשולי עכו"ם פשיטא דאין היתר משום איבה ולפ"ז חשו חז"ל שלא יהי' לנו איבה ע"כ אמרו לנו טעמים לזה והנ"מ בזה דאם הוא רק מחמת חששת חז"ל הי' באמת בטיל בששים אבל כיון דעיקר האסור הוא כדי שנהי' נבדל מהעמים בזה החמירו אף במשהו וכמ"ש הראב"ד וזה לדעתי שהוא שאל לו מאי טעם אסרו גבינות הנכרי והשיב לו משום קיבת נכרים ושאל ע"ז אח"כ קיבת עגלי ע"ז ג"כ השיב לו ובאמת שכל אלו הטעמים אינם עיקר ועיקר הטעם הוא משום הרחקה וזה לא רצו לגלות וזה שאמר השיאו לדבר אחר וזה שאמרו אמר לו ישמעאל אחי חשוק שפתותיך זה בזה ואל תבהל להשיב והבן בדברים אמנם לבאר כל המאמר אקדים מ"ש במדרש רבה פ' כי תשא פ' מ"ז וז"ל כתב לך את הדברים האלה הה"ד אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו בשעה שנגלה הקב"ה בסיני ליתן תורה לישראל אמרה למשה כו' אמר לו למדה לישראל אמר לפניו רבש"ע אכתוב אותה להם אמר להם איני מבקש ליתן להם בכתב מפני שגלוי לפני שהעכו"ם עתידים לשלוט בהם וליטול אותו מהם ויהיו בזוים בעכו"ם אלא המקרא אני נותן להם בכתב והמשנה והגמרא והאגדה אני נותן להם בע"פ שאם יבואו עכו"ם וישתעבדו בהם יהיו מובדלים מהם וז"ש הנביא אכתוב להם רובי תורתי כמו זר נחשבו ומאי אני עושה להם אני נותן להם את המקרא בכתב והמשנה והגמרא והאגדה בע"פ כתב לך זה המקרא כי על פי הדברים האלו זה המשנה והגמרא שהם מבדילין בין ישראל לבין העכו"ם והמדרש היא תמוה ועיין יפ"ת גם מוקשה דמאי ענינו להתוכחות שהוכיחם שם דכפי פשיטא שנחשב להם התורה כמו זר הוא מענין התוכחה שהוכיחם אבל לפי דרשת המדרש אינו ענין להתוכחה אמנם נראה דהנה בתקונים אמרו אחרי התוכחות של משנה תורה שאל ר"א רזא דפרקונא היכן הוא והשיב והתמכרתם לעבדים ולשפחות ואין קונה דא הוא רזא דפרקונא. והנה השאלה הוא כפשיטא משום דלא סיים בשום נחמה כמו שסיים בתוכחות שבתו"כ אבל התשובה אינו מובן והנראה בזה דהנה במדרש אמרו במגילת אסתר על פסוק ויהי בימי אחשורוש מאי ואין קונה אמר ר"י בר נחמן ע"י שחזרתי על כל אמות שבעולם ואין מי קונה דברי תורה כיוצא בכם והוא תמוה אמנם נראה עפ"י מ"ש בספר הכוזרי מאמר שלישי ס' כ"ד וז"ל אמר הכוזרי כבר חשבתי בעניניכם וראיתי שיש לאלקים סוד בהשארכם ושהוא שם השבת והמועדים מהגדול שבסבות בהשאיר תוארכם והדרכם כי האמות הי' מחלקות אתכם ולוקחות אתכם לעבדים בעבור בינותכם וזך דעתיכם והיו משימין אתכם בין אנשי המלחמה לולא אלה העתים שאתם שומרים אותם השמירה הזאת המעולה ועיין שם במפרש וביאור שע"י שאתם נפרדים ע"פ הד"ת בשביתת שבתות והמועדים וגם נבדלין במ"א ע"י זה