דברי שאול דרשות מב

רחמנא ולא שני שופרות וע"ב דעיקר תלוי בשמיעת קול שופר לבד והרי הקול מהפנימי לבדו נשמע וא"ל דאכתי קשה מה בכך דקול החיצון שמע ג"כ נימא דהאי לחודא קאי והאי לחודא קאי דז"א דהרי שופר אחד אמר רחמנא ולא שני שופרות ועי' בד' כ"ו אביי אמר היינו טעמיהו דרבנן שופר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלש שופרות וביאורו התוס' הטעם דהקול נשמע דרך כולם הרי עיקר הפסול בשביל הקול שלא נשמע הרי דעיקר תלוי בשמיעה: ובזה מיושב מה דקשיא לי טובא למה פשט לי' להש"ס דפסול מטעם דשופר אחד אמר רחמנא והיינו דהגלד השני מוסיף על הראשון והרי בנוטל שני לולבין וכדומה דעת הראב"ד פ"ז מלולב ה"ז דאין בזה משום בל תוסף משום דהוסיף במינו. וא"ל דשאנו התם דכל אחד לחודי' קאי וכאן הגלד השני מוסיף על הראשון ז"א דאכתי תקשה בנתן שופר לתוך שופר דאם קול החיצון שמע לא יצא דמה בכך הא השופרות הי' כל אחר בפני עצמו ולא הי' כאן נוסף וע"כ דהקול נשמע משניהם ושופר אחד אמר רחמנא ולא שני שופרות וע"כ דעיקר תלוי בשמיעה ולא בתקיעה דאל"כ מה פסול ים בשני שופרות וא"ל דתלוי בשניהם בתקיעה ובשמיעה דא"כ למה בשמע קול הפנימי יצא הא עיקר הפסול משום דשמע שני שופרות וא"ל דהאי לחודא קא הא בד' כ"ו א"ל האי לחודא קאי ואפ"ה עיקר הפסול בשביל הקול וע"כ דעיקר תלוי בשמיעה ולא בתקיעה. איברא דיש להקשות לדעת הראב"ד למה פסול משום שני שופרות הא ל"ש לבל תוסיף כשמוסיף על המצוה אמנם ז"א דהפסול הוא משום דאמרה תורה שיעשה המצוה בשופר אחד ולא יצטרך לעשות בשני שופרות ותדע שכן הוא דאל"כ יקשה הא דאמר בסוכה ד' ל"ה וננקוט תרי ותלתא אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה שופרות יקשה לשיטת הראב"ד הא אינו עובר משום בל תוסיף באותו שהוסיף במינו אלא ודאי שעיקר הפסול משום דתורה אמרה לעשות המצוה בפרי אחד ולא בשנים ושלשה וכל שאין די באחד לא יצא וכן מצאתי להדיא בהרא"ש בפ' לולב הגדול שכתב האי קושי' והאי פירוקא ונהנתי עד מאוד ולפ"ז גם בכאן בשנים ושלשה שופרות לא יצא דשופר אחד אמר רחמנא איברא לפ"ז מה יענה הרא"ש דאם שמע קול פנימי יצא וקול חיצון לא יצא הא שם באמת שומע גם קול הפנימי וגם לא נשתנה קולו כמ"ש הרא"ש בהדיא ולמה יפסלו בע"כ דעיקר הקפידה הורה על השמיעה שישמע קול שופר אחד א"כ ל"ל בזה לומר האי לחודא והאי לחודא קאי הא שמע השומע שני שופרות בבת אחת ובשלמא אם תלוי בתקיעה י"ל כל אחד בפני עצמו אבל השומע שומע בבת אחת שני קולות דהא ל"ש גבי השומע קולות נפרדות שוב ראיתי בטורי אבן שהאריך להקשות אמאי לא יצא כששמע קול החיצון הא שמע מקול הפנימי ג"כ ולא דמי לדיבק שופרות או שופר של קרן דאין קול התקיעה יוצא מקרן אחד רק מכל גלד וגלד והתורה אמרה משופר אחד יהי' קול השופר אבל השומע מה בכך אבל לפמ"ש א"ש דעכ"פ השומע שומע שתי קולות בבת אחת: והנה רש"י פירש דלכך אם שמע קול חיצון לא יצא דאיכא הפסק בין חיצון לפנימי וכפי הנראה ס"ל כהרמב"ן דאם הרחיק השופר ונפח בו פסול וא"כ גם באן כל שתקע והכניס פיו בפנימי ויצא הקול מהחיצון הוי כהרחיק את השופר ונפח לתוך השופר דפסול וז"ב: והנה התוס' בסוטה דף ח"י כתבו וז"ל פירש ר"י הא דאמרו בר"ה ד' כ"ו אפי' לרבנן דאמרו קרן פרה פסול וכו' התם נמי דרכה להוליד בכל שנה גלד אחד וכו' ודומה לגט שכתבו על שני דפין ותופרן יחד ופסול ול"ד כשכתוב חצי מגילת סוטה על דף זה וחציה על דף אחר אמרינן דחשיב שני ספרים ה"ה אם כתב לה שתי מגילת ומחקה לתוך כבוס אחד וכן גבי גט אם נתן לה שני גיטין אע"ג דכל חד וחד שלם הוא וספר אחד בפ"ע פסולין ולא מיגרשה בתרוייהו משום שנים וג' ספרים כדאמרינן בב"ק ד"מ כופר אחד אמר רחמנא ולא שנים וג' כופרין ובסוכה ד' ל"ה וננקוט תרתי ותלת פרי אחר אמר רחמנא ולא שלשה פירות ואין להקשות ע"ש משנתן שופר בתוך שופר אם קול פנימי שמע יצא ולא חשב כשני שופרות דהתם בשמיעה תלי' מלתא והוא לא שמע אלא קול הפנימי עכ"ל הנה מבואר כדברי דבשמיעה א"א לומר כל חדא בפ"ע דהא שומע בב"א. וראיתי להטורי אבן בר"ה דף כ"ז שהביא דברי התוס' האלו וכתב דדברי תימה הן דודאי אם נותן לאשתו ב' גיטין או כתב ב' מגלות כיון דכ"א ספר שלם בפ"ע הוא לית לן בה ודוקא אם כתב מגלה אחת על ב' דפין דאין המגלה נגמר אלא ע"י צרוף ב' ספרים הוא דפסול משום ספר אחד אבל כל אחר ספר שלם בפ"ע לית לן בה והאי דמביא התוס' ראי' מכופר אינה ראי' כלל דשם אמרינן דלא חייבי תורה על נגיחת שור לאדם אחד אלא חד כופר אבל אם זה ישלם כופר שלם וכן אידך לא איכפת לן וכן הא דאמרו פרי אחד אמר רחמנא הכונה הוא דלא חייבי תורה לנקט אלא אחת וא"צ ליקח ב' או ג' הלכך א"א לומר דפלפלין הוא דכל דאחד לא סגי לא מינכרי לקיחתו וצריך ליקח שתים והתורה אמרה דסגי בפרי אחר ע"ש שהאריך ובאמת שהוא תימא רבה ולפ"ז נראה דהנה הכונה דספר אחד אמר רחמנא הוא הענין דדמי למה דאמר רבה בקידושין ד' נ"א לפ"ז ה"ה כאן אם כבר הי' נותן גט אחד בכשרות האם הי' מקום להנתן עוד גט אחד הא כבר נתגרשה וכמ"כ במחיקת המגלה פשיטא דאסור למחוק עוד מגלה שנית וה"ה בבת אחת אינה דהא אין מקום בזה אחר זה וה"ה בב"א אינה ומעתה זה ראיתם מכופר דאם כבר נתן כופר אחד כבר נתכפר ועוד אין לו עסק כפרה ואם נתן לו מתנה בעלמא יהיב לי' וא"נ דבעי שנים ושלשה כופרות ועוד לא נתכפר ממילא פסול דהתורה אמרה שתתכפר בכופר וע"כ דבאמת לוטה דנתכפר בכופר אחד וא"כ מה לו עוד להתכפר בכופר אחד אמר רחמנא ובזה מבואר גם בפרי דאם נימא דלא מינכר לקיחה רק בשנים ושלשה הרי התורה אמרה פרי אחד וע"כ דכבר יצא באחד ובפלפלין א"א לצאת באחד דלא מינכר לקיחה וא"כ א"א לומר שיצא בפלפלין וזה ברור בכונת התוס' דכל שא"א לומר שהיתה. איז גם בב"א אינה ועיי' בתוס' גיטין ד' מ"ב מה שמחלק הרשב"ם שם. והמעיין ימצא דגם לפי מה שחלקתי הוא נכון ודו"ק. איברא דבב"ק ד' מ' כתבו התוס' ד''ה כופר אחד אמר רחמנא והקשו מחטאת דשהוציאו שנים חייבים וכל חד וחד חייב חטאת וכתבו חטאת דלגבוה אין להקפיד אם הביאו שני חטאות אבל כופר דלחבירו למה ירויח זה במה שהשור לשנים ולפי דבריהם אין מקום לראית התוס' מכופר דשאני כופר למה ירויח זה וכבר נתקשה בזה בשו"ת נודב"י ח' א"ה סי' ק"ב וקכ"א ע"ש שנדחק והנראה בזה ובזה נראה ליישב גם קושית הט"א הנ"ל דהנה באמת דברי התוס' צריך ביאור במה שכתבו דלגבוה אין להקפיד אבל כופר דלחבירו למה ירויח סוף סוף הא כל אחד צריך כפרה אמנם נראה דהנה בזבחים דף ס"ו שמעתי בחטאת העוף שמבדילין ומה לא יבדיל אין צריך להבדיל והקשו ע"ז אלא מעתה גבי בור הא כתיב לא יכסנו הכי נמי דאין צריך לכסות וכתבו התוס' מכל לאוין שבתורה כגון לא תחסום לא תאכל נבילה לא קשי' לי' דלמה כתובין אם לא ללאו אבל הא דמסברא ה"א דיבדיל משום דצריך לדם אמרינן דכי לכתוב לא יבדיל אין צריך להבדיל קאמר גבי בור נמי מסברא הוי אמרינן דצריך לכסותו לזה אמר לא יכסנו דאין צריך לכסותו קאמר ע"ש ועיי' בספר המצות להרמב"ם שרש ח' ומעתה אנן נמי נימא הכי הנה בהך דכופר אחד אמר רחמנא יש לספק אם הכונה דאסור בשנים או דילמא דהוא רשות דאין צריך רק כופר אחד אבל אם רוצה יתן שנים ולפ"ז זהו סברת התוס' דבחטאת דאין קפידא דאם הביאו שני חטאות ה"א דצריך שני חטאות וע"ז קמ"ל דסגי בחטאת אחד והוא רשות אבל אם רוצה להביא שתים לית לן בה אבל בכופר דמצד הסברא אמרינן למה ירויח זה וא"כ למה כתב רחמנא כופר אחד לומר דדוקא כופר אחד ואסור בשנים וזה ברור בכונה התוס'. ומעתה מיושבים כל הקושיות דבמגילה וגט אין סברא שיצטרך שתי גיטין או שתי מגילות א"כ למאי כתב ספר אחד ע"כ דאתי להורות דדוקא ספר אחד וזה דמדמה לכופר דכמו שם אין סברא שיתן שנים א"כ דוקא כופר אחד וה"ה כאן: וזה דמדמה לפרי דשם אם נימא דהוא פלפלין א"כ בודאי הסברא דלנקט תרי ותלת דבאחד לא מינכר לקיחתו וא"כ א"א לומר דהאי אחד רשות דהא באחד לא מינכר לקיחתו וע"כ דקאי על שאר פירות דאפשר באחד וא"כ האי אחד דוקא. וזה ברור ודוק והוא חריף: ובזה יש לקשר מה דאמרו שם בב"ק אדיתיב וקא מעיין א"ל תנן חייבי חטאות וכו' חייבי כופרין מאי כיון דכפרה הוא כחטאת ואשם דמי או דלמא כיון דלחברי' הוא דבעי מתבא לי' ממונא הוא וכו' א"ל אסתגר בקמייתא ולכאורא מה ענין שתי האביעא ביחד ולפמ"ש א"ש דכל סברת האבעיא ראשונה הוא משום דלחברי' בעי למיתב למה ירויח וא"כ זה דאבעיא לי' דאף דכפרה הוא כיון דלחברי' בעי מהבי' ממונא הוא וז"ש אסתגר בקמייתא דהיינו דזה שייך להאבעיא קמייתא ודו"ק: והנה הרמב"ם כתב בפ"א משופר ה"א מצות עשה מה"ת לשמוע תרועת שופר בר"ה והיינו דסבירא ליה בשמיעה תליא מילתא ועיין לח"מ שם ובזה נראה לפע"ד ליישב מה שכתב הרמב"ם ה"ג שם שופר הגזול שתקע בו יצא שאין המצוה אלא בשמיעת הקיל אע"פ שלא נגע בו ולא הגביהו השומע יצא ואין בקול דין גזל והנה מבואר שם שבשמיעה תליא דאם נימא דתלוי בתקיעה יקשה נהי דהשומע יצא היינו משום דזה התוקע נעשה שליחו והוא שמע מפי התוקע יצא אבל התוקע עצמו הרי תקע בגזל ועכ"פ צריך לתקוע בשופר ול"ש גבי' אין בקול משום גזל הא הוא גזל השופר ותקע בו וע"כ דעיקר המצוה הוא השמיעה וא"כ השמיעה גופי' לא שייך גבה גזל דמה ששמע לא שייך גזל א"כ גם התוקע יצא בשמיעת הקול שלענין גוף מצות השמיעה אינה נהנה מהגזילה וזה שאמר רבינו דאין המצוה רק בשמיעת קול ואין בקול דין גזל ובזה נתיישב מה שכתב רבינו אח"כ שם וכן שופר של עולה לא יתקע בו ואם תקע יצא שאין בקול דין מעילה וא"ת הלא נהנה בשמיעת הקול מצות לאו ליהנות ניתנו והדבר תמוה וכבר התעורר בזה ביום תרועה למהר"מ ב"ח דנהי דאין בקול משום מעילה היינו כששמע קול קודש אבל אם לקח דבר של הקדש ותקע בו הרי עבד מעשה בשל הקדש ובודאי מעל ואני הראיתי דכן מבואר במלמ"ל בפ"ח מכלי המקדש ה"ז ובשו"ת רדב"ז ח"ג והארכתי בזה וכעת נראה לי כיון דעיקר המצוה הוא בשמיעה נמצא עכ"פ השומע התקיעה בשופר של עולה זה בודאי יצא א"כ גם התוקע בעצמו יצא במאי ששומע ואף דהוא עביד איסורא ונהנה משל הקדש מ"מ איסורא דעביד עביד וא"ל דהוי מצהב"ע דהרי מצות לאו ליהנות ניתנו והיינו בשלמא אם היה המצוה בתקיעה הוי עביד איסור והוי מה"ב דאף דאין בקול דין מעילה הרי לקח משל הקדש ועביד איסור בידים אבל כיון דגוף המצוה אינה רק בשמיעה, וא"כ גוף המצוה לא התערב בה שום איסור רבהמצוה לא נהנה כלל דאין בקול דין מעילה ובשמיעת הקול לא כהנה דמצות לאו ליהנות ניתנו ומה שלקח השופר לתקוע בו זה כבר עביד האיסור אבל בגוף שמיעת הקול לא עביד שום איסור