דברי שאול דרשות לט

שמתו בעלי' לאחר מיתה מיד ממש וא"כ אפי' כי אמרי' כל שעתא שמא ימות בזו השעה השתא מיהו לא שכיב ושרי לאקרובי והנה דברי התוס' סתומין וטרם יהי' כל שיח נבאר מה שנחלקו רבינו מנחם מיוני ור"ת לענין קדושין באחד שהלך לארץ רחוקה ולו בת קטנה ונתקדשה הבת ואסר הר"ר מנחם מיוני לקיימה ואמר חיישי' שמא יקדשנה אבי' לאיש אחר במקום שהיא נמצא בא זה עלי' באיסור א"א ושלח לו ר"ת לדבריך מת האב במדה"י היא תאסר לכל אדם שבעולם שמא קדשה אביה במדה"י ואין אנו יודעין למי והשיב ר"מ דלהא לא חיישי' שמא יקדש אמרי' שמא קדש לא אמרי' וכה"ג אמרי' בפ' כל הגט לשמא מת לא חיישי' לשמא ימות תנאי הוא וקי"ל דחיישי' שמא ימות וע"ז אמר ר"ת דהשתא דאתית להכי אף כשהוא קטנה מותרת כיון דלא חיישי' שמא קדש א"כ הוא מותרת לעולם דכל שעה ושעה יש לנו לומר דעדיין לא קדש ואפי' חיישי' שמא יקדש הואיל וכל שעה יש לומר עדיין לא קדש מותרת הוא אצלו ול"ד לשמא ימות דהתם מיירי שאסר את אשתו בתרומה כשהגט חל שעה אחת לפני מיתתו ואיכא למימר דמיד ימית נמצא דכל שעה אסור לאכול בתרומה דא"ל דמיד ימית אבל הכא דאינה אסורה עד שיחולו הקידושין שעה איכא למימר עדיין לא חלו הקידושין ועיי' בתוס' קדושין דמ"ה ד"ה בפי' ושם מקור הדברים והנה גם שם לא ביארו הדברים בטוב סברת ר"מ ור"ת והנה בשו"ת נו"ב מהד"ק חיו"ד סי' ב"ה ביאר הסברא דשמא ימות ושמא מת דהוא משום דשמא מת הוא נגד החזקה דאדם יש לו חזקת תי כמו שהוא חי עד עתה עדיין חי הוא אבל אין לאדם חזקה שלא ימות שהרי בודאי ימות בפעם א' לכך בכל שעה חיישי' שברגע זו ימות וכאשר כבר עברה השעה שוב לא חיישי' שמא כבר מת ובזה ביאר דלכך סמוך לוסתה הוא מה"ת אף לוסתות הוא מדרבנן משום דבאמת יש חזקה אורח בזמנו בא ונגד זו יש חזקת טהרה ולכך בזמן הוסת מוקמינן אחזקת טהרה אבל סמוך לוסתה יש לחוש שמא תראה דהוי כמו שמא ימות והבית מאיר השיב לו דזה תלוי בפלוגתת הר"מ מיוני ור"ת הנ"ל וע"ז בנו בנינים גבוהים עיי"ש שהאריך ולכל הדברות ולכל האמירות לא יועיל כאן דהרי לסברתו דשמא ימות דחיישי' משום דבודאי סוף למות וא"כ אינו מובן מה חלקו התוס' כאן ביומא ולמה לא ניחוש גם שם שמא ימות וגם לסברת הר"מ בודאי לא יתכן סברתו וכבר נשאל הגאון ז"ל בעצמו במהדו"ת חיו"ד סי' ק"ג ונדחק והנה לכאורה יש לומר בסברת ר"ת דבשלמא שמא יקדש דצריך להיות מעשה חדש שפיר לא חיישי' שמא יקדש ויתחדש מעשה חדש משא"כ שמא ימות דא"צ מעשה רגע יגוע האדם ואיו ושפיר חיישי' והי' אפשר להעמיס זאת בכוונת התוס' בקידושין שם אמנם אכתי אין מרפא למ"ש ביומא אמנם העיקר נלפענ"ד דשאני שם דשמא ימות דבאמת כבר באר הנו"ב שם סברת ר"מ דחייש שמא יקדש אף דיש חזקה כנגדו וכמו כן בשמא ימות יש חזקת חי כנגדו משום דבאמת חזקה ילפי' מקרא או מהלכה כמבואר בחולין י' ואלמלא הקרא לא ידענו חזקה כלל וכיון דרק מקרא יליף לא מצינו רק על לעבר ולא על להבא עי"ש ולפי"ז אני אומר דזה סברת ר"ת דנהי דלא מצינו חזקה על להבא אבל עכ"פ אין חזקה להיפוך שבודאי לא יהי' כן ומדי ספק אינו יוצא שמא ימות או שמא יקדש ולפי"ז שפיר כתב ר"ת דאם נאסר לקדש כעת שמא יקדשה אביה אח"כ הרי יש לפנינו חזקת פנוי' כעת בודאי ואם ניחוש שמא יקדש ועי"ז נאסר לקדשה כעת א"כ יעקור חזקת הפנוי' הודאי' מכח ספק שמא יקדש אבל בשמא ימות אינו סותר חזקת חי בשום אופן כיון דהוא אסרה שעה אחת לפני מיתתו א"כ אף דניחוש שמא ימות אח"כ לא מרעא החזקת חי לפנינו שבאמת כעת הוא חי והוא עכשיו שעה אחת קודם למיתתו וא"כ באמת מקיים ובי החזקת חי וחיישי' שמא ימות דאין אנו דנין על להבא ושפיר חיישי' שמא ימות וז"ב מאוד בכוונת התוס' בקידושין ומעתה ג"כ מבואר כוונתם ז"ל היטב דבאמת כאן א"א לחוש שמא ימות דאם ניחוש שמא ימות ולא יוכל להקריב כעת דשמא ימות וא"כ נעקור החזקת חי בודאי בשביל ספק שמא ימות וזה לא אמרי' דאין ספק מוציא מידי ודאי אבל שם דאסרו שעה אחת לפני מותו א"כ לא עקרי' כלל ובזה מבואר היטב דברי הירושלמי פ"ג דגיטין סוף הלכה א' על הא דתני בר קפרא נותנו לה בחזקת שהוא קיים ולא כן תני האומר לאשתו ה"ז גיטך לפני מיתתי שעה אחת וכו' שהוא אסורה לאכול בתרומה מגיד תמן משעה ראשונה נתקלקל ברם הכא לכשימות הוא מתקלקל והיינו דשם דחיישי' על השעה לפני מותו א"כ אינו מרע לחזקת חי אבל כאן מרע לחזקת חי עי"ז וזה א"א ובזה אני אומר בהא דאמרו בגיטין דכ"ח אמר רב אדא שאני התם שהרי אסרה עלי' שעה אחת קודם מיתתו והנו"ב כתב דזו סברת ר"ת אבל הרגיל בדברי רש"י שכתב דשינוייא דחיקא הוא דא"כ אינו מובן מה דפריך ר"פ ממאי דהוא מיית ברישא דילמא איהי מייתי ברישא וע"ז תי' רבא שמא מת לא חיישי' שמא ימות חיישי' וא"כ אינו מובן סברת רב אדא אמנם לפע"ד נראה דהנה הרא"ש בקידושין באר סברת ר"ת דשם דנאסרת מחיים שהגט חל שעה אחת קודם למיתה וכי חיישי' שמא ימות נמצא דכל השעות אסורות וכן בבקיעת הנוד אם תבקע הנוד עבר למפרע אבל הכא לא יעבור למפרע מה שנתקדש לבסוף עי"ש וזה כעין סברת הנו"ב בשיטת רבינו מנחם עיי"ש ולפ"ז מבואר היטב כל השיטה דזה כוונת רב אדא דש"ה דאסרה שעה אחת סמוך למיתתו א"כ נאסר למפרע כסברת הרא"ש בכוונת ר"ת וע"ז שפיר הקשה ר"פ ממאי דהוא מיית ברישא דילמא היא מייתי ברישא וא"כ אינו נאסרת למפרע וע"ז חידש רבא דשמא ימות חיישי' משום דלא מרעא לחזקה כמ"ש ומה יקר בזה דברי רש"י שכתב דלשמא ימות ודאי חיישי' דלא מרעא לה לחזקה בהכי טית והיינו דחזקת חי נשאר כבראשונה ועל להבא ליכא חזקה והנה כ''ז לשי' הבית מאיר דחילוק בין שמא ימות לשמא מת היא דעל להבא ל"ש חזקה כמו שביאר בבית מאיר ובאמת לפמ"ש הנו"ב בסברא דשמא ימות משום דסופו למות יש לומר ג"כ בכוונת ר"א דכל דאסרו שעה אחת קודם למיתתו והרי סופו למות א"כ שפיר חיישי' וע"ז אקשי' לי' ר"פ ממאי דהוא מיית ברישא והיינו דכל הטעם הוא משום שסוף אדם למות וא"כ גם היא נכללת בספק זה ול"ש החזקה וע"ז חידש דשמא ימות חיישי' משום דעל להבא ל"ש חזקה אמנם לפע"ד י"ל בסברת ר"מ דהנה הפנ"י בגיטין שם העיר על גוף הדבר דמוקמי' אותו בחזקת שהוא קיים דהא חזקת חיים לא חשיב חזקה דהוא חזקה העשוי' להשתנות דכל חי סופו שימות וכ"כ להקשות על קושית התוס' ביבמות דס"ח בספק בן ט' דלמה לא נוקמי' בחזקת קטנות וע"ז כתב דזה אינו חשוב חזקה דעשוי להשתנות ובאמת שכבר קדמו המהרי"ט בזה בענין חזקת קטנות בראשונות בסימן י"א ובסימן מ"א ובסימן כ"א והאריך בביאור כונת התוס' אמנם לע"ד הקלושה יש לומר דסברת התוס' הוא דהנה מכל סברת דחזקה העשוי' להשתנות לאו חזקה הוא מדברי הר"ן בתשובה וכן קי"ל ביו"ד סי' ר"א דמקוה שהוחזקה להיות מימיו מתמעטין לא מוקמי' אחזקתו שעשוי להשתנות ושם שפיר אמרי' כן משום דרק מקוה זו נתהוה להיות מימיו מתמעטין ושפיר אמרי' דמקוה זו אין לה חזקת כשרות וכל המקות נשארו בכשרותן אבל האיך אפשר לומר דאם ספק אנו שמא אינו בן תשע ל"ש לאוקמה בחזקת קטנות דעשוי' להשתנות והרי א"א להכחיש דאינו חזקת קטנות בעולם הא עינינו רואות שיש קטנות בעולם ובמה יצאתה הקטנה זו בחזקתה משאר קטנות שבעולם ושאני נידון דמקוה דהוחזקה להיות מימיו מתמעטין וז"ב כשמש לפענ"ד ושפיר הקשו התוס' ביבמות: ומעתה גם חזקת חי ל"ש לומר דעשוי להשתנות מ"מ רובא דעלמא חיים וקיימים לפנינו ואיך אפשר דבשביל דעשוי להשתנות יעקור חזקת חי מכל וכל וזה האיש לא נשתנה משאר רובא דעלמא וז"ב: ומעתה י"ל דסברת הר"מ הוא כך דזה דוקא לענין שמא מת שפיר אמרי' דיש לו חזקת חי ואף דעשוי להשתנות מ"מ לא יעקור חזקת חי שהיה לו אבל לענין שמא ימות שפיר חיישי' דהרי עשוי להשתנות ואין לומר דזה נגד חזקת חי דהא ז"א דעל להבא לא נתחזק עדיין בחזקת חי וא"כ כל דלא נתחזק חזקת חי שפיר לא מכרעא חזקת חי מה שלא נתחזק עדיין כיון דעשוי להשתנות וזה סברת ר"מ גם לענין שמא יקדש כיון דחזקת פנויה ג"כ עשוי להשתנות דמסתמא יתקדשו ויהיו נשואות שוב שפיר חיישי' וז"ב וסברת ר"ת י"ל דשאני מיתה דעשוי להשתנות מעצמו משא"כ קדושין דתלוי במעשה ואולי לא יארע מעשה אמנם דברי התוס' ביומא לא יסכימו לזה ובזה מיושב דברי הרמב"ם דפסיק פ' ט' מתרומות דאם אמר הר"ז גיטך שעה אחת לפני מיתתו נאסרת לאכול התרומה מיד הרי דחייש למיתה ותמה ע"ז אא"ז הח"ץ ז"ל סי' ק"ו דבהלכות יוה"כ פסק כחכמים דאין מתקנין לו אשה אחרת דלא חיישי' שמא תמות והרי שם מעלה עשו ואפ"ה לא חיישי למיתה. ולפמ"ש א"ש דש"ה דנאסרת שעה אחת לפני מיתתו ואינו סותר חזקת חי משא"כ ביוה"כ דאינו אסור רק לאחר מיתה וסותר החזקת חי כמ"ש התוס' ביומא וכמ"ש למעלה בביאור כוונתם ובזה יש ליישב גם קושי' הל"מ פ"א מנזירות על ר"ז דלא חייש שמא תמות ואמאי אסורה לאכול בתרומה בה"ז גיטך שעה אחת קודם למיתתי ולפמ"ש א"ש ודו"ק: והנה הגמ"י כתב ריש האשה בתרא בהא דקתני יצאתה מלאת חוששת ואמאי הא איכא כמי חזקה שמותרת לשוק כיון שלא היה לה יבם ורובי נמי מתירה לשוק כדאמרן סמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקבות וכתב כיון דמלאה הוא ליכא חזקת התר לשוק ואדרבה קצת הוחזקה ליבום דלשמא תפיל נמי לא חיישי' כיון שיצאתה מלאה ועבר זמן לידתה אין אומרים שמא הפילה דהו"ל כמיתה ואסיקנא בפרק כל הגט לשמא מת לא חיישינן כיון וכו' ודבריו תמוהים דאדרבה שם מבואר לשמא ימות חיישי' וא"כ למה לא ניחוש כאן שמא תפיל וכבר עמד בזה הנו"ב מהדו"ת חיו"ד סימן ר"ז ומ"ש בזה יבואר לפנינו. אמנם לכאורה כוונתו כמ"ש ר"ת דלשמא הפילה לא חיישי' דא"כ כל שעה ושעה שתעבור יהיה החשש שמא הפילה כבר ולזה לא חיישי' ולכך לא חיישי' שמא תפיל כיון דבכל שעה ושעה הוא החשש שמא הפילה אמנם מה שמדמה שמא הפילה לשמא מת ושמא תפיל לשמא ימות והסתירה גדולה לשי' הנו"ב דמה ענין דשמא תפיל לשמא ימות דשם סוף אדם למות אבל במעוברת אדרבה רוב ולדות בני קיימא והנראה בזה דמזה ראיה ברורה למה שחידש המזרחי פ' משפטים על פסוק ולא יהיה אסון דכל דלא יצא לאויר עולם יש לחוש שמא לא כלו לו חדשיו ול"ש ליזל בתר רוב כ"ז שלא יצא לאויר עולם וא"כ שוב אין לו חזקת חי והרבה הארכתי בזה בתשובה אחת. ולפי"ז שפיר חיישי' שמא תפיל דכ"ז שאינו יוצא לאויר עולם הרבה מקרים יכולין לפגוע בו ועיין בנמ"י ריש החולץ דמש"ה לא אמרי' איגלאי מלתא למפרע דחיישי' דלמא באותו שעה ראוי היתה ליצר ולד גמור אלא שאח"כ גרם לה איזה דבר שתפיל הרי דכ"ז שלא יצא לאויר העולם יוכל להיות שתפיל הולד ויש להמתיק הדברים עפמ"ש הרמב"ן והריטב"א בקידושין דף מ"ה שבאר שי' הר"מ מיוני דאף די"ל דכל שעתא ושעתא עדיין לא קדש כי אמרי הכי למאן דאית ליה חזקה אבל זו אין לה חזקה שכיון שעומדת ברשות אביה אינה בחזקתה של זה כלל עד שנתירנה לו ולפי"ז כאן דאין להולד עדיין חזקת חיים שוב בודאי חיישי' שמא תפיל כיון דלא היה לה חזקת חיים ובזה יש לבאר דהא דאמרו ביבמות שם רישא דהוחזק ליבום תתיבם והתוס' נדחקו בזה ולפמ"ש