דברי שאול דרשות לח

אני אבי והיינו שע"ד התפלה יכול להתפלל עליו שנית וע"ז השיב לו הנה משמני ארץ יהי' מושבך ירצה שאתה טעית אתה חשבת שזה תפילה אבל הוא באמת הגדת עתידות ואני ידעתי שאתה מוכן להתברך שיהי' מטל הארץ ורק כאשר תריד ופרקת עולו מעל צואריך שעשיתי לו פועל הדמיוני ודו"ק היטב: וזה לדעתי מ"ש פ' ויצא ואשא עיני וארא בחלום והנה העתודי' העולים על הצאן עקודים נקודי' וברודים ויאמר אלי מלאך אלהים בחלו' יעקב ואומר הנני ויאמר שא נא עיניך וראה כל העתודי' העולים על הצאן עקידי' נקורי' וברודי' ולכאורה יפלא ע"ז מאי הי' הענין שהראה לו בחלום אבל באמת זה הי' פועל דמיוני שיהי' יותר חזק הקיום וזה לדעתי מה שאמר ויוצא אותו החוצה ודרשו חז"ל שהוציא אותו למעלה מכפת הרקיע לכאורה מאי הי' צריך לזה אמנם לפי שהי' אברהם מקינן ומתאונן מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ורצה הקב"ה לחזקו ולא מצו ע"כ הוציא אותו החוצה והראה לו פועל דמיון שיספור הככבים ויהי' פועל דמיון שבה יהי' זרעך והנה הי' יכול אברהם להיות מאמין בשביל שהראה לו פועל דמיוני אבל אברהם הצדיק באמונתו יחי' והוא לא רצה להאמין בשביל פועל דמיוני רק במה שהבטיחו השם וז"ש והאמין בה' והיינו שלא האמין בשביל פועל הדמיונין רק במה שהבטיחו השם הי' די לו לכך ויחשבה לו צדקה שזה צדקת גדול אף שהראה לו הקב"ה הפועל הדמיוני הוא לא האמין בזה ודו"ק: ומעתה זה הי' הענין של חטא מי מריבה דהנה המפרשי' כתבו שמה שכתב ונתן מימיו הוא לאשר יש בסלע טמון מים שנקפה והי' לחלמיש צור והנה הקב"ה רצה להראות פועל דמיוני שיהי' בטוחים שהסלע יתן מים לכך אמר לו שהפועל הדמיוני יהי' שיתן הסלע מימיו שנטמן בקרבו ובזה יהי' מופת חותך שבודאי יתקיי' שהסלע יתן אח"כ מים להשקות את העדה ובאמת משה ואהרן לא הי' צריכים להראות הפועל הדמיוני ובצדקת' ואמונתם הי' מהראוי שידברו להסלע שיתן מים אבל הם לא הי' כ"כ חזקים בהבטחת הקב"ה כביכול ע"כ הכו פעמים ונסו בהפועל הדמיון שיתקיים הברכה וזה הי' חטא גדול לאנשים גדולי' ורמים כמותם וז"ש יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל בלי פועל הדמיון ודו"ק: ומעתה נבא לביאור המדרש זה הי' ענין הרמזים והיינו שהראה הקב"ה פועל דמיון שע"י יתקיים הענין בטח והנה משה לא חש לו והיינו בפ' בשלח מבואר דאמר משה ליהושע בחר לנו אנשים וכו' כתיב כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק והיינו שזה הי' פועל דמיון שבהרמת יד משה הי' מורה שישראל יגברו על עמלק וכאשר יניח ידו וגבר עמלק וזה לדעתי מה שאמר הקב"ה למשה כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע והיינו שהקב"ה הרמה למשה פועל דמיון שיהושע יכניס לארץ במה שיהושע יצא להלחם בעמלק ובזה מה שאמר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור והיינו שזה יהי' פועל דמיון שיהי' מלחמה לה' בעמלק מדור דור והנה זה באור המדרש שמשה לא חש לו אף שבפי' אמר לו מ"מ הל שלא הי' פועל דמיון הי' יכול להבטל דעל הרעה הקב"ה חוזר אבל במה שהראה לו פועל דמיון מ"מ לא חש לו זה יותר תמוה ממה שלא חש על גוף האמירה שאמר לו שהרי פועל הדמיון בודאי יתקיי' וגם יעקב אחר שהראה לו במחזה פועל דמיון שאמר לו הארץ אשר אתה שוכב עלי' לך אתננה ולזרעך ושמרתיך בכל אשר תלך אפ"ה הי' מתירא אבל דוד ומרדכי חשו לו והיינו שדוד אמר גם את הארי גם את הדוב הכה עבדיך והי' הפלשתי הערל כאחד מהם כי חרף מערכות אלהים חיים והדבר יפלא למה אמר כי חרף מערכות אלקים חיים ולא אמר גם את הארי וכו' והי' הפלשתי הזה כאחר מהם והנראה דהנה אמרו חז"ל הרבה עשו כר"ש בן יוחאי ולא עלתה בידם וביאור הדבר עפימ"ש רש"י בפסיק ונקדשתי בתוך בני ישראל כל המוסר עצמו לעשות לו נס אין עושין לו נס ולכך חנניא מישאל ועזרי' אמרו הן יציל ואם לא יציל ולאלהך לא פלחי' ומעתה רשב"י הי' הראשון שמסר עצמו ולא ידע שנעשה לו נס לכך עלתה לו אבל הרבה עשו כרשב"י ועשו ע"מ לעשות להם נס כרשב"י ולכך לא עלתה להם ומעתה כאן שאמר דוד גם את הארי גם את הדוב הכה עבדיך והי' הפלשתי הערל הזה כאחד מהם וא"כ סמך שיעשה לו נס וע"ז אמר שלא בשביל כך הוא סומך רק שזה הי' פועל דמיוני שיתחזק עבור כי חרף מערכות אלקים חיים ויהי' לבו נכון ובטוח שבודאי יתקיים ע"י הפועל הדמיוני וכן מרדכי חש בהרמז שיהי' פועל דמיון שהיהודי' ינצלו עי"ז ודו"ק והנה כתוב אל מוציאם ממצרים כתועפת ראם לו כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל והנראה בזה דענין הניחוש והקסם ע"ד הוא ג"כ פועל הדמיון כמו שבכחות הקדושה ע"י פועל הדמיון יתקיים הדבר בנוח כמו כן בכחות הטומאה ע"י הניחוש והקסם הוא עושה חוזק הקיום וזה לדעתי מה שאמר למה נקרא שמם כשפים שמכחישים פמליא של מעלה והיינו שכביכול ע"י פעולת הקסם יש יותר קיום בכחות הטומאה שיוציאו לאור מה שרוצים לפעול וז"ש כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל והיינו שלא יועילו פעולת הניחוש והקסם שיפעלו בישראל ואדרבה כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל והיינו במה שהראה הקב"ה שיתקיים אמנם ביאור הענין עפימ"ש מ"ש בפרשת שמות ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם ויאמר אלקים אל משה אהי' אשר אהי' ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהי' שלחני אליכם ודרשו חז"ל אהי' עמהם בשיעבוד זה אהי' עמהם בשיעבוד אחר אמר לו משה די' לצרה בשעתה איל לך אמור להם אהי' שלחני אליכם והענין תמוה האיך שייך בהקב"ה חזרה ולמה לא אמר אהי' שלחני אליכם בלבד אמנה נראה דהנה בעל עקידה האריך במה שהמתפקרים טענו האיך שייך שאומן יעשה בנין גדול ואח"כ יהי' פעולה ריקנית והקב"ה עשה נסים ונפלאות גדולות לישראל והוציאם ממצרים בכח גדול וביד חזקה ואח"כ נשקענו בגלות וכמעט שפעולה ריקנית היא ואך לשוא הרבה אותות ומופתים והשיב העקידה דאדרבה מזה מוכח שיהי' גאולה עתידה וכל הפעולת אינם רק הכנה לזה שיהי' לעתיד בגאולה המקווה במהרה בימינו והנה ז"ש הקב"ה שראה שעוד לא יוכן בית ישראל לגאול גאולה שלימה ע"כ אמר אהי' עמהם בשיעבוד זה אהי' עמהם בשיעבוד אחר והיינו שאמר לו שלא יהי' פעולה ריקנית וע"ז אמר די לצרה בשעתה דמה לי לומר להם זאת אם אינו גאולה שלימה וע"ז השיב אהי' שלחני והיינו בלשון עתיד שזה רמז שעוד לא נשלם הגלות ואהי' עמהם וז"ש אל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו והיינו בכח גדול כמ"ש רש"י ולכך אמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל שלא יועיל שום נחש וקסם על ישראל ולזה נתן טעם שלמה לא יועיל והיינו דכעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל ירצה שיקשה קושי' המתפקרים מה פעל אל שהי' פעולה ריקנית והוא כמ"ש אם חטאת מה תפעול לו והכוונה שלא יפעול בו כלים כביכול ואך לשוא היתה עשיתו וה"ה כאן אם יהי' חלילה מועיל הנחש ותקסם כמו שרצה בלק א"כ אך לשוא כל פעולת אלקים חלילה וזה לדעתי מה שתקנו בפסח כהא לחמא והיינו שזה נתקן בגלות לאחר שחרב ביהמ"ק כמו"ש הרמב"ם וע"ז מקשה כהא לחמא עניא והיינו שגם אנחנו כעת שקועים בגלות ואוכלים לחם עוני א"כ מה פעל אל וע"ז משיב שמזה מוכח הגאולה העתידה כמ"ש העקידה השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין השתא הבא לשנה הבאה בארעא דישראל אמנם לפמ"ש יתבאר יותר שכל הכנות הי' אך פועל דמיון למה שיהי' בעתיד וז"ש כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל שכעת יתודע מה שפעל בפועל הדמיון וכבר אמרו בירושלמי נדרים שכעת יאמר ליעקב הוא הי' מתנבא על גאולה עתידה ועיי"ש: וזה לדעתי מ"ש בתהלים קי"א זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום ה' טרף נתן ליראיו יזכור לעולם בריתו והיינו שמה שצוה הקב"ה שנזכור לעולם הניסים והנפלאות שעשה עמנו כדי שיהי' פועל דמיון למה שיעשה עמנו והיינו שטרף נתן ליראיו יזכור לעולם בריתו וז"ש בניסן נגאלו ובניסן עתידין לגאל והיינו שהוא פועל הדמיון לעתיד וז"ש הימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות והיינו בפועל דמיון וזה ענין שבת הגדול דהיינו כל שהי' פועל הדמיון ביום השבת שהי' להם קהיון שנים שוב הי' פועל דמיון לעלות ממצרים ומיושב קושי' הב"י דהפועל הדמיון לא הי' צריך רק בפ"א וסגי בזה ודו"ק: דרוש לשבת תשובה תרי"ח ביומא דף נ"ה כל הסוגיא וזה יצא ראשונה בהא דאמרו מאי מפני התערובת אמר ר' יוסף תערובות חובה בנדבה והקשו בתוס' למה לא אמר תערובת חובה בחובה שיקח ממקצת מעות רחל וממקצת מעות לאה ויקריב בשביל לאה עוד הקשו דנימא איפכא דלא הי' שופרות לנדבה מפני התערובות ולחובה יתקנו שופרות והנראה בזה דהנה לכאורה לא שייך כלל מפני התערובות חובה בחובה דהרי באמת מטבע בטול מה"ת ועיין מ"ל פ"י ממעילה ה"ו שהקשה בהא דאמרו לקמן דלא היי שופרות לקני חובה משום חטאת שמתו בעלי' ודאי והקשו דהא מטבע יש לו ביטול מה"ת וליבטול ברובא ויבואר אי"ה בדברנו מ"ש בזה המ"ל ועכ"פ מדאורייתא ודאי ברובא בטיל ולפ"ז ממ"נ מותר דאם יהי' הרוב מלאה ויעלה לשם לאה ואח"כ כשיקח שנית ויהי' רוב משל רחל יעלה לשם רחל וא"ל דניחוש שמא יקח בצמצום מלאה ממש ולא יתבטל דז"א דכבר הורה לנו בשם הר"ש מאיינבילא דבכה"ג דיש שני צדדים להיתר רק צד אחד לאיסור בכה"ג סמכי' ואמרי' דא"א לצמצם ולפי"ז שוב ליכא חשש דממ"נ מותר להקריב בסתם ויעלה בכל הבעלי קינים או לרחל או ללאה רק צד אחד לאיסור לא איכפת לן משא"כ תערובת חובה בנדבה נהי דיתבטל מ"מ יש חשש דחובה אחת לחטאת ואחת לעולה והנדבה כולן עולות ואין מעשה ומעשה חטאת שווין ובין שיהי' רוב ובין שיהי' מע"ג ממש עולה שלא כהוגן ולפי"ז מיושב ב' הקושיות דלכך לא חשו מפני חיבה בחובה דעכ"פ מדאורייתא יתבטל וטפי נקט חובה בנדבה דזה אפי' מדאורייתא אסור וגם הקושי' השני' מיושב היטב דבאמת כשלא עשו שופרות לחובה תיקנו הכל דא"א למטעי כלל אבל אם הי' עושין לחובה נהי דתיקנו החשש שלא יתערב חובה בנדבה אבל אכתי הי' חשש מפני חובה בחובה. ואף דמדאורייתא בטל אבל עכ"פ מדרבנן לא יבטל וא"כ אכתי לא הי' מתקנים לגמרי לכך תיקנו שלא יעשו שותפות לחובה רק לנדבה ויתוקן הכל ודו"ק היטב: והנה בסוגי' אמרו במערבא גזרה משום חטאת שמהו בעלי' ופריך ומי חיישי' והתנן השולח חטאתו למדה"י מקריבין אותו בחזקת שהוא קיים אלא משום חטאת שמתו בעלי' ודאי והקשו בתוס' ד"ה אלא תימא מ"ט הדר בי' לימא לעולם טעמא דלמא ימות א' מהם. והא דתנן מקריבין אותו בחזקת שהוא קיים הא אמרו התם שמא מת לא חיישי' דהא חזי' דחייש ר"י לבקיעת הנוד וכתבו כיון דשמא מת לא חיישי' א"כ נעבד שופרות לקני חובה וכל שעתא ושעתא לישתרי לאיקרובי' כיון דשמא מת לא חיישי' ול"ד לההוא דפרק כל הגט דהרי זה גיטך קודם למיתתי אסורה לאכול בתרומה מיד משום שמא ימות דהתם כי אמרי' שמא ימות בזאת השעה אסורה לאכול דהרי ימות שעה אחת קודם למיתתו אבל הכא לא הוי חטאת