דברי שאול דרשות לז

ובזה אמרתי דבר נחמד בהא דאמרו בסוף ע"ז אמר ליה ר' עמרם לר"ש תנן השפודים והאסכלות מלבנן באור ותנן גבי קדשים השפודים והאסכלות מגעילין בחמים ופירש"י לענין זה צריך הגעלה דכי אתא למחר הוי נותר וכי הדר מבשל בשר קודש למחר פלט שפוד בגווי' טעמא ונותר איסור כרת הוא. ותמהו רבים וכן שלימים למה מסיים רש"י נותר איסור כרת הוא דאם לא היה איסור כרת ג"כ אסור דהא עכ"פ אסור ויהיה צריך ליבון ולפמ"ש א"ש דהנה התוס' בחולין קי"ב כתבו בהא דאמרי כל יום ויום נעשה גיעול לחבירו ואפילו בישל בה חטאת שרי לבשל באותו קדירה שלמים אף דממעט באכילה דמחסר לזרים וכו' משום דמב"מ מדאורייתא בטל ברוב וכלי מקדש אוקמינהו אדאורייתא ועיין ב"י ביו"ד סי' צ"ג ובנקה"כ ובכרו"פ שהאריכו בזה והדבר צ"ב למה בכלי מקדש אוקמינהו אדאורייתא והרי התורה קפדה על נותר והוא צריך הגעלה ועיין מהרמ"ל שם והנראה דהרי באמת קשה קושית הש"ס יבא עשה דאכילת קדשים וידחה ל"ת ורק דאין עשה דוחה ל"ח שבמקדש או דיקדש הוא עשה ול"ת ולפ"ז כיון דמב"מ מה"ת ברובא בטל א"כ העשה דאכילת קדשים הוא מה"ת והל"ת אינו רק מדבריהם ופשיטא דדחי ולכך בכלי מקדש אוקמינהו אדאורייתא דעשה של תורה דחי ל"ת של דבריהם. ולפי"ז נ"ל דגם בס"ד הוי ידע הש"ס מזה רק דלפע"ש התוס' בזבחים שם דהא דפריך יתי עשה וידחה ל"ת לאו אנותר קא פריך דהוי ל"ת שיש בו כרת אלא אם פסולה הוא תפסל קאי דלא הוי רק ל"ח בלבד. ולפי"ז שוב אין מקום לתירוצו של הש"ס דנעשה גיעול לחבירו דיקשה הא ממעט באכילה ול"ל דמב"מ בטל מה"ת ואוקמינהו אדאורייתא במקדש דז"א דכל הטעם רק בשביל דעשה דוחה ל"ת וזה ל"ש בנותר דהא בכרת וז"ש רש"י דנותר איסור כרת הוא ולכך משני דכי מבשל בה חטאת האידנא הדר מבשל בה האידנא שלמים דחטאת דלמחר ושלמים דאתמול בהדי הדדי קא שלים זמנייהו ואין כאן נותר או כדאמרו לעיל מקמי דניהוי נותר קא הוי גיעול ושפיר בטל ברוב מה"ת ובמקדש אוקמינהו אדאורייתא ודוק היטב. ועתה אתחיל בדברי אגדה ותוכחת מוסר הנה בטעם דנקרא שבת הגדול כתב הטור סי' ת"ל לפי שנעשה בו נס גדול שפסח מצרים מקחו בעשור ואז הי' פסח ביום ה' וי' בחודש הי' שבת ולקחו להם כ"א שה לפסחו וקשרו בכרעי מטתי ושאלו המצרים למה זה לכם והשיבו לשוחטו לשם פסח כמצות ה' עלינו והי' שניהם קהות על ששחטו את אלההים ולא רשאין לאמור להם דבר וע"ש אותו הנס קראוהו שבת הגדול והב"י הקשה לפי נועם זה הו"ל למיקרי לכולהי יומא דמעשור לחדש עד ע"פ ימים גדולים דבכולם נעשה נס עיי"ש ולבאר הדברים נרחיב הביאור במדרש במגלת אסתר אמרו על פסוק והוא אומן את הדסה כתיב ושים באזני יהושע זה אחד מד' צדיקים שניתן להם רמז שנים חשו ושנים לא חשו משה ניתן לו רמז ולא חש יעקב ניתן לו רמז ולא חש דוד ומדרכי נתן להם רמז וחשו יעקב אמר לו הקב"ה ושמרתיך בכל אשר תלך וירא אדם שהבטיחו הקב"ה הי' מתפחד דכתיב וירא יעקב אלא אמר שמא כשהיתי בבית לבן נתלכלכתי בטומאה משה שים באזני יהושיע לומר שאתה מת ויהושע מכניס ישראל לארץ וכתיב ואתחנן אל ה' אבל דוד ומרדכי ניתן להם רמז וחשו דוד אמר גם את הארי גם את הרוב הכה עבדיך אמר דוד וכי מאי אני ספון שהכתי חילות רעות אלו אלא אמר שמא דבר עתיד לארע את ישראל והן עתידין להנצל על ידי מרדכי בכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים אמר אפשר לצרתת זאת שתנשא לערל אלא שעתיד דבר גדול שיארע לישראל ועתידין להנצל על ידי' והיפה ענף הקשה מה שאמר שמשה ניתן לו רמז ולא חש שהרי בפי' נאמר למשה יען לא האמנתם בי ואם מפני זה לא נמנע מדפיקת שערי תפילה למה יחיש למאמר ושום באזני יהושע עיי"ש וגם הדבר בעצמו תמוה מה ענין זה שניתן להם רמזים וזה חש וזה לא חש. ולבאר הדברים נראה עפימ"ש חטא של מי מריבה שהקב"ה אמר קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו והוצאתי להם מים מן הסלע והשקית את העדה ואת בעירם ואח"כ כתיב וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו והקב"ה אמר להם יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את וכו' והנה מלבד גוף החטא שלא נתבאר במה חטאו והי' חטאתם גדול כ"כ והמפרשים יצאו דחופים ומבוהלים והמה מי מריבה אשר רבו המפרשים ע"ז ועיין בעקידה ובארבנאל שהביא הרבה פירושים בזה אף גם מה שאמר ונתן מימיו הוא תמוה והכה לפענ"ד נראה בזה עפימ"ש ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספר את הככבים אם תוכל לספור אותם ויאמר לו כה יהי' זרעך והאמין בה' ויחשבה לו צדקה והוא תמוה אברהם שהי' ראש המאמינים ותחלה לגרים איך חשב לו לצדקה שהוא דרך חסד במה שהאמין בה'. אתמהה אמנם ביאור הדברים עפימ"ש הרמב"ן פ' לך על פסוק ויעבור אברם בארץ וז"ל אומר לך כלל תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בענין אברהם יצחק ויעקב והוא ענין גדול הזכירהו רבותינו בדרך קצרה ואמרו כל מה שאירע לאבות סי' לבנים ולכן יאריכו בכתובים בסיפור המסעות וחפירות הבארות ושארי המקרים ויחשוב החושב בהם כי הם דברים מיותרים אין בהם תועלת וכולם באו ללמד על העתיד כי כאשר יבא המקרה לנביא מג' האבות יתבונן ממנו הדבר הנגזר לזרעו ודע כי כל גזרת עירין כאשר תצא מכח גזירה לפועל דמיון תהי' הגזירה מתקיימת על כל פנים ולכן יעשו הנביאים מעשים בנבואות כמאמר ירמיהו שצוה לברוך והי' ככלותך לקרוא את דברי הספר הזה תקשור עלי' אבן והשלכתו אל תוך פרת ואמרת ככה תשקע בבל וכן ענין אלישע בהניחו זרועו על הקשת ויאמר אלישע ירה ויורה ויאמר חץ תשועה לה' וחץ תשועה בארם ונאמר שם ויקציף עליו איש אלהים ויאמר להכות חמש או שש פעמים אז הכית את ארם עד כלה ועתה שלש פעמים תכה את ארם לפיכך החזיק הקב"ה את אברהם בארץ ועשה לו דמיונות בכל העתיד שעתיד לזרעו, והבין זה עכ"ל הזהב והנה דברי הרמב"ן האלו הם קלורין לעינים ונפתח בזה כמה מנעולים ואבאר הדברים אמרו חז"ל בסוכה דנ"ב ויורני ה' ארבעה חרשים מאי נינהו ד' חרשים אמר ר' חנן בר ביזנא אמר ר''ש חסידא זה משיח בן דוד ומשיח בן יוסף ואלי' וכהן צדק מתקיף לה רב ששת א''ה היינו דכתיב אלה הקריות אשר זרו את יהודה הני יתובו מותבי ליהודה אמר לי שפיל לסיפי' דקרא ויבאו אלה להחריד אותם וכו' איל אנא בהדי תכא באגדתא ל"ל והוא תמוה מאוד דמאי היתה טעותו של רב ששת ומאי חידש לו הלא הוא סוף הפסוק ומאי קלסו עד שאמר אנא בהדי תנא באגדתא ל"ל והנראה בזה עפ"י מה דאמרו ביומא דע"ג אעפ"י שגזירת נביא חוזרת גזרת או"ת אינה חוזרת שנאמר במשפט האורים ולמה נקרא שמם או"ת אורים שמאירים את דבריהם תומים שמשלימים את דבריהם ולא נודע במה כח או"ת גדול יותר מנביא והנראה דהנה הר"ן בדרשות דרוש הב' כתב על דברי הרמב"ן אלו שהוא תמוה כי זה מטיל רפיון וחלשות על היעודים שלא בא עליהם פועל דמיוני שלא יהי' הכרחים להתקיים כי אם הם מוכרחים למה יעשה פועל דמיוני להתקיים היעוד וכבר הוא קיים בלעדי' נראה שהפועל הדמיוני ההוא לא יעשה כ"א ביעודים שאינם בטבען חזקי הקיום והם המועדים רע כי הם אינם ענינים שיתקיימו עכ"פ כי למה שהי"ב ארך אפים אם ישיבו הגוי המיעד ברע ההוא וניחם ישיב מעליהם אפו ולזה לא יבחן ביעודים הרעים שאינם ענינים שיתקיימו ולזה לא נמצאו הפעלים הדמיונים אלא ביעודים המנבאים רע כאמרו ככה תשקע בבל וגם בארם אף שהי' יעוד טוב ליואש הי' יעוד רע לארם וא"כ לכך הוצרך הפעלים הדמיוני שאולי ישיבו מדרכם אבל היעוד הטוב לא יצטרך הפועל הדמיוני ואף להרמב"ן ממשיך זה ביעודי' הטובי' ג"כ הוא מפני שקודם שנתגלה. הנביאה הי' היעודים הטובים והיעודים הרעים שווים ולא הי' חזקי הקיום לכך הוצרך פיעל הדמיוני שיקיימו אבל לאחר שנתגלה הנביאה הי' מהכרח שיתקיים היעוד הטוב אף בלי פועל דמיוני שאל"כ הי' הנביא חלילה מוכחש ולא יאמינו בו לכך לא נשאר הפועל הדמיוני רק ביעודי' הרעים עיי"ש דבריו הנעימי' באורך. ומעתה ז"ש אף שגזרת הנביא חוזרת היינו שאם הי' דבר רע יוכל הקב"ה חנון ורחום וניחה על הרעה אבל או"ת שהי' בדרך פועל דמיוני זה ההכרח להשלים הדבר וז"ש אורים שמאירי' את דבריהם תומים שמשלימי' את דבריה' והיינו שהוא פועל דמיוני ובזה נתבאר היטב המאמר הלז שמה שהראה הקב"ה ארבעה חרשים ופי' רש"י אומנין לבנין ביהמ"ק הי' בדרך פועל דומיוני כדי שיתקיים בהכרח כמו שצייר לו שהחרשים עומדי' לבנות הבית בודאי יתקיי' ויבנה במהרה בימינו והנה כבר הקדמתי בשם הר"ן דביעודי' הרעים צריך פועל דמיוני ולא ביעורים הטובים וזה שהבין ר"ש שקאי על אלה הקרנות אשר זרו את יהודה היו רע וא"כ הי' צריך פועל דמיוני אבל הנך שיתובי' מיתבי את ביהמ"ק לא הי' צריך פועל דמיוני אמנם באמת הדבר נכון שדוקא ביעוד טוב שהי' מתחלתו יעוד טוב זה א"צ לפועל דמיוני אבל כאן שכבר הי' יעוד רע באלה הקרנות שהי' מורה על היעוד הרע שבזה הפועל הדמיוני מקיים אותו א"כ בזה שפיר צריך לפועל הדמיוני גם ליעוד הטוב לידות אלה הקרנות שהרי הרע נתקיים ע"י הפועל הדמיוני א"כ שוב הי' צריך פועל הדמיוני לטוב כדי שיבטל הפועל הדמיוני לרע וז"ש שפיל לסיפי' דקרא והיינו שכתוב שם אלה הקרנות אשר זרו את יהודה ואיש לא נשאר אשו ויבאו אלה להחריד אותם לידות את קרנות הגוים העושים קרן אל ארץ יהודה וז"ש אנא בהדי תנא דאגדתא ל"ל שחידש לו ענין נפלא ודו"ק: וזה נלפענ"ד ענין הברכות בפרשת תולדות שרבקה חרדה ע"ז שיצחק יברך את יעקב והתפלאו המפרשי' ובראשי הרלב"ג מה הם הברכות אם הם הגדות עתידות מה שרואין שמוכן לאדם הם מברכין אותם א"ב יקשה מה הועיל הערמת יעקב אחרי כי ראה כי מוכן לבא על עשו מה בצע כי נשא כפי' על יעקב ואם הם ע"ד התפלה שיתפללו שיתברך זה וראי תמוה אחרי כי יצחק דמה שעשו יתברך מה יועיל התפלה ליעקב ועל דעתי זה ששאלו עשו הלא אצלת לי ברכה והיינו אחרי כי כונתך הי' עלי א"כ איפה למה חרדת ואמרת גם ברוך יהי' הלא כונתך הי' עלי ואצלת לי ברכה ולפענ"ד באמת הברכות הם הגדת עתידות וידע היטב ששניה' עתידים להתברך רק לאום מלאום יאמץ דרשו חז"ל כשזה קם זה נופל א"כ זה הי' ענין הברכות במה שנשא כפי' ע"ז האיש הי' פועל דמיוני שיתקיי' בהכרח וכבר כתבתי בשם הר"ן כי קודם שנתגלה הנבואה גם יעודים הטובי' הי' צריכים פועל הדמיון שיהי' חזקים יותר ולכך חרדה רבקה שיתקיי' הפועל הדמיוני במה שישא יצחק כפי' על יעקב אף שלא כיון אלי' אבל הפועל הדמיוני והיינו נשיאות כפי' הי' עליו וזה שחרד יצחק חרדה גדולה ואמר מי איפה הצד ציד וכו' ואברכהו גם ברוך יהי' והוא תמוה במה ידע שגם ברוך יהי' והרי לא כיון אליו אבל באמת ידע שהרי עשה הפועל הדמיוני אליו ובודאי יתברך אבל עשו הבין שהוא ע"ד התפלה ואמר הלא אצלת לי ברכה והיינו שבאמת כיון בתפלתו אליו ולכך אמר הברכה אחת היא לך אבי ברכני גם