דברי שאול דרשות לג

הוא על פועל ושפיר כתב הטור ודו"ק היטב כי חריף: ועתה אתחיל בדברי מוסר ותוכחת חיים בילקוט פ' תרומה רמז שס"ה. ג' דברים שמע משה מפי הגבורה ונבהל וברתע לאחוריו בשעה שאמר לו ועשו לי מקדש אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע כתיב והנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך ואתה אומר מעשו לי מקדש. אמר לו הקב"ה לא כשם שאתה סבור אלא כ' קרש בצפון וכ' קרש בדרום וח' במערב ואני יורד ומצמצם שכינתי למטה דכתיב ונועדתי לך שם ובשעה שאמר לו הקב"ה את קרבני לחמי אמר משה אם מכניס אני את כל החיות שבעולם יש בהן העלאה אחת או כל עצים שבעולם יש בהן הבערה אחת שנאמר ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה. אמר לו הקב"ה לא כשם שאתה סבור אלא זה האשה אשר תקריבו לה' שני כבשים ולא שנים בב"א אלא את הכבש א' תעשה בבקר. ובשעה שאמר ונתנו איש כופר נפשו אמר משה מי יוכל ליתן פדיון נפשו אח לא פדה יפדה ויקר פדיון נפשם אמר לו הקב"ה לא כשם שאתה סבור אצא זה יתנו כזה יתנו. ובעקידה ובספר אמרי שפר למהראנ"ח הביאו המדרש הזה בשינוי קצת ומסיים אמר לו הקב"ה איני מבקש כפי כחי אלא כפי כחם. אמר ר"מ נטל הקב"ה כמין מטבע של אש מתחת כסא הכבוד והראה למשה כזה יתנו. המאמר הלז הוא סתום וחתום. וביותר מה שאמר לא כשם שאתה סבור משמע שבא להסביר הענין ואדרבה הוא תמוה יותר. והנ"ל בביאור המאמר עפ"י עה שפי' הפסוק (תהלים ס"ה) פקדת ארץ ותשוקקה רבת תעשרנה פלג אלהים מלא מים תכין דגנם כי כן תכיניה תלמי' רוה נחת גדודיה ברביבים תמוגגנה צמחה תברך ופירשתי דהנה פעולת הבורא ניכרת על ב' פנים אם במה שרוצה להגדיל הדבר יוכל להגדיל ער אין חקר אמנם עוד ניכר יותר גדולת הבורא אם כשרוצה לצמצם הדברים ולהעמידם על מצב המוגבל. והראוי שלא יוגדל יותר מעל הגבול כי ברוב הגדלה יושחתו יתקלקלו הדברי' ע"כ הוא מצמצם בתכלית לפי המצטרך. וזה לדעתי מה שאמרו במדרש למה נקרא שמו שדי שאמר לעולמו די שלולא שאמרתי להם די היו נמתחין והולכין והיינו שהקב"ה שיער בחכמתו שער פה יהיה נמתח עולמו ולא יותר והיה מצמצם שלא יומתח יותר פן ישחת העולם ע"י הריבוי וזה לדעתי מה שאמר נעים זמירות ישראל (תהלים ע"ו) חמת אדם תורך ושארית חמת תחגור והיינו שבזה ניכר כביכול שבח הבורא. דהנה אדם כשכועס כל שכבר נתמלא חמה אינו שולט ברוחו לשלוט ולכלוא את הכעס אבל הקב"ה ברוב עוזו אף לאחר שכבר שפך חמתו יוכל לעצור שלא יכעוס עוד ולעכב הכעס וזה שאמר מקוד' אתה נורא אתה עי יעמוד לפני עוז אפך ובכ"ז משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה והיינו משום שבקום למשפט אלהים אף שהיה בכעס בכ"ז עצרת כעסך להושיע. כל עם וארץ סלה וז"ש כי חמת אדם תודך היינו שמהכעס והחמה של אדם יודע שבחך שאתה שארית חמות תחגור וכמ"ש רש"י החגור הוא לשון עיכוב היינו שאתה עוצר כעסך. והנה גם בהגשם ניכר מטרת עוזו שהנה באמת אם גשם שוטף יעבור על הארץ יתקלקל כל התבואות וירקבו ולא יצמחו אבל הקב"ה אף שמוריד הגשם הוא עוצר בעדו שלא ילך רק לפי ערך המצטרך להתבואה. וז"ש פקדת ארץ ותשוקקה רבת תעשרנה היינו שהיתה יכול להעשיר ולהרבות המטר שהרי פלג אלקים מלא מים. אמנם אתה צריך להכין דגנם תכין דגנם כי כן תכיניה והיינו בצמצום שיוכל הדגן לצמוח ולא ירקב ולא יפסד וז"ש תלמיה רוה כחת גדידיה ברביבים תמוגגנה צמחה תברך והיינו שיתברך הצמח ויפרה וירבה: והנה אמרו חז"ל בחגיגה י"ב אור שברא הקב"ה ביום הראשון אדם צופה בו מסוף העולם עד סופו כיון שנסתכל הקב"ה ברור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזם לצדיקים לע"ל שנאמר וימנע מרשעים אורם. ביאור הענין נלפענ"ד על פי מה שפירשתי בהא דאמרו בב"ב ע"ג ע"ב אמר רבב"ח זמנא חדא הוי קא אזלינא במדברא וחזינא הכי אווזא דשמטי גדפייהו משמנייהו וקא נגדי כחלא דמשחא מתותייהו ואמינא בהו אית לן בגוייכו חולקא לעלמא דאתי חדא דלא גדפא וחדא דלא אטמא כי אתאי לקמיה דר"א אמר עתידין ישראל ליתן עליהם הדין מאמר הזה סתום. ונלפענ"ד עפ"י מ''ש הנו"ב מהד"ת חלק אי"ח סי' ק"ז שנשאל מה שמבואר בספרים גלות השכינה לפרש לו מה הוא השכינה ואיך שייך גלות והשיב עפ"י מ"ש המורה חיא פכ"ה שכן ידוע כי זאת המלה הוא התמדת העומד במקום א' והשאיל לבורא יתברך להתמדת שכינתו או השגחתו באיזה מקום וכל מה שבאה מזאת הפעולה מיוחס לבורא הוא בענין התמרת שכינתו כלומר אורו הנברא במקום או התמדת השגחה במקו' אחר. והנה רבינו נתן ב' פירושים לשכינה אור נברא או השגחה וכתב הנו"ב דשניהם דבר אחד והשגחה עצמה ממילא נאצל ממנו אור הגדול והנה לפי רצון הבורא וכאשר הוא בזמן שישראל עושין רצונו אז היתה עיקר השגחתו בישראל ולהם השפיעו שפע טוב. ומחמת ריבוי הטובה היה מגיע ג"כ למקומות אחרים כמ"ש ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה ופרש"י והלא כל הארצות הוא דורש אלא כביכול אינו דורש אלא אותה וע"י אותו דרישה הוא דורש כל הארצות וזה ענין שכינה שורה בישראל שהשגחה שקרוי' שבינה הוא רק בישראל וכ"ז כשישראל עושין רצוני אבל כאשר בעונינו גלינו מארצינו ממקו' התמדת השגחה אז נהפוך הוא שכל השפע הטוב ירד לא"ה ומן התמצית אנו מקבלי' כדי חיותינו בצמצום עיי"ש ודפח"ח. וזה לפע"ד המליצה שאזל במדברא היינו בע"ל שהוא כמדבר השמם וחזא הני אוזא דשמטא גדפייהו משומנייהו והיינו שהי' השפע שם לא"ה עד שלרוב הריבוי קא נגדי כחלא דמשחא מתותייתו והיינו שהיה בהשפעה גדולה ואמינא להו אית לן בגווייכו חרקא לעלמא דאתי חדא דלא לבדפא וחדא דלא לאטמא והיינו שכל השפעה היה שלנו רק עונותינו מנגד הטובה מעמנו וע"ז אמר ר"א עתידין ישראל ליתן עליהם הדין כי השי"ב רוצה להשפיע הטוב עלינו ואנחנו אין אנו כדאין וז"ש רש"י בחטאם נתעכב משיח ויש להם צער ב"ח מחמת שמנם והיינו שכביכול הקב"ה מצער על אשר בעוונינו אין אנו כדאי לקבל רוב טובה. וזה המליצה לדעתי מה שאמרו בברכות ב' אוי להם לבנים שגלו מעל שלחן אביהם והיינו כדרך האב שעושה סעודה הבנים יושבים על השלחן והם קודמים לשאר ב"א שהם אינם יושבים אצל השלחן אם השלחן אינם מכילם וכ"כ אנחנו היינו נחשבי' כבני למקום וישבנו על השלחן לקבל השפעה בראשונה ועכשיו אנו יושבים ויונקי' מתמצית השפעה ובזה מבואר המאמר אור שברא הקב"ה בששת ימי בראשית הי' אדם מסתכל בו מסוף העולם עד סופו והיינו שהי' רצון הבורא שהתמדת השגחה שהוא אור הנברא יהי' לנו אבל כאשר נסתכל בדור המבול וראה שמעשיהן מקולקלי' עמד וגנזם עהם וגנזה לצדיקי' לע"ל שבעולם הזה א"א לקבל השפעה רק תמצית השפעה ומעתה כבוא לביאור המאמר מ"ש בשעה שאמר לו ועשו לי מקדש אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע כתיב והנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך ואתה אומר ועשו לי מקדש והיינו דהנה עינינו רואות כשירצה אדם להסתכל בחמה כשהיא בתכלית הבהירות אז יכהו עיניו אף שאינו רק אחד ממשמשי הבורא ומכ"ש כאשר ירצה הקב"ה להתמיד השגחתו במקדש ויהי' כביכול אור נאצל מזה כמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם הנה א"א לקרוצי חומר ב"ו שאנו מלובשי' בבגדי האנושיות א"א להסתכל אותו האור הנברא והנאצל כביכול כי גם המלכי' אשר בספי' ממעל א"א להם לקבל שפע אור הגדול הנאצל עליהם והם נחבאי' ונרתעים מהדר גאונו יתברך ומרע"ה הבין שהקב"ה ישרה שכינתו ויזהיר אורו באור שבעת ימי בראשית ונרתע לאחורי' כי הבין שא"א לבו"ד כ"ז שלא פשט בגדי חומרותו ולבש בגדי המלכיות לקבל האור הזה והשיב לו הבורא יתברך לא כמו שאתה סבור אלא כ' קרש בדרום וכו' ואני יורד ומצמצם שכינתי והיינו שבזה אני מראה כחי וגבורתי שאוכל לצמצם ולעצור בעד האור שלא יאצל כ"כ אור הנברא כדי שישראל יוכלו לקבל. וזה לדעתי ענין המסוה שנתן משה על פניו וראו בי ישראל את פני משה כי קרן פני משה והשיב עשה את המסוה על פניו והיינו כי משה רבינו זכה בחיים חיותו לפשוט בגדי החומר וללבוש בגדי המלכיות ונזדכך כ"כ מעת שעמד על הר סיני עד שנעשה רוחני וכבר כתב העיקרים מה שתיקנו וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהם עתידין להתחדש כמותן והיינו שלעתיר יזדככו החומרי' עד שיהיו כמשה דכאלי' ועי"ש וא"כ מרע"ה שנזדכך כ"כ הי' האיר נאצל שופע עלי' עד שהוצרך לתת מסי' על פניו כדרך מי שעיניו כהות רואה ע"י בתי עינים וכ"כ הי' ישראל יראין לגשת אליו עד שנתן מסוה והי' רואין אותו ע"י מסוה: והנה גם הקרבנות מבואר ברקאנטי גם ברמב"ן מרומז זאת שהמה אמצעים להשיג עי"ז קרבת השכינה א"כ הי' משה רבינו ג"כ נרתע לאחורי' שאיך אפשר להיות כ"כ מקורב למקום פן יהיו נכוים באש גחלת ע"כ אמר לו הקב"ה לא שאתה סבור רק אם הכבש אחד תעשה בבוקר וכו' ולא יהי' התקרבות כ"כ נפלא והנה במה שאמרו שנרתע לאחוריו במה שאמר ונתנו איש כופר נפשו נלפענ"ד דהנה ענין מחצית השקל שציתה תורה דוקא מחצית השקל האריכו המפרשים בזה ולפענ"ד כראה דהנה אמרו בשבת ויחן את פני העיר שתיקן להם מטבע ולא נודע מה כוונו בזה והנראה עפמ"ש בהא דאמרו ב"מ פ"ו ער אברהם לא הוי זקנה בעי רחמי ונתן לו זקנה שנאמר ואברהם זקן ובב"ק דצ"ו אמרו מטבע של אברהם אבינו הי' זקן וזקנה מצד אחד ובחור ובתולה מצ"א להבין הדברים נראה דהנה כבר אמרו שור בן יומו קרוי שור והיינו שהבע"ח לא נעתק ממדרגה למדרגה רק בגידול הכמות ולא באיכות וע"כ שור בן יומו קרוי שור אבל האדם שעיר פרא אדם יולד ויטע הקב"ה בו כחות להבין ולהשכיל ולפי רוב השנים תרב' מקנתו בקנין המדע ע"כ ניתן לו שמות רבות אדם גבר איש כפי ערך מעלתו שנעתק אליו וזה לדעתי ביאור המאמר מ"ש במדרש בראשית רבה על פסוק ויבא לאדם לראות מה יקרא לו אמר בשעה שברא הקב"ה את האדם אמרו עלה"ש מה טבעו של זה אמר חכמתו מרובה משלכם הביא לפניהם את הבהמה ואת החי' וכו' העבירן לפני אדם אמר לו זה מה שמו אמר זה שור וזה חמור זה סוס וזה גמל ואתה מה שמך א''ל אני נאה לקרא אדם ואני מה שמו א"ל לך נאה לקרות ה' שאתה אדון לכל בריותיך והוא משולל ביאור והענין הוא עפימ"ש רבינו סעדי' בפי' לשה''ש לפרש הפסוק ה' אחד ושמו אחר דהיינו אדם שיש לו שם העצם ד"ת ראובן ושמעון וזה לו מיום הולדו אבל אח"כ כשיוגדל נקנה לו שם התואר ד"ע ראובן הנפח ראובן הסנדלר וכדומה אבל הקב"ה הוא ושמו אחר. דהיינו שלא נשתנה חלילה ולפי"ז באדם הנעתק ממעלה למעלה יש לו שמות הרבה כפי ערך מעלתו וז"ש במדרש קהלת ג' שמות נקראו לאדם וכו' ר' פנחס אמר אדם חביב בשמו איני יודע באתי מהן בא שלמה ופי' טוב שם משמן טוב והיינו שבשם העצם לא יבדל האדם אבל שם הנקרא לו עפ"י מעליתיו זה שמו אשר יקראו לו ומעתה זה שהראה הקב"ה חכמה יתירה באדם כי הביא לפניו סוס וחמור וגמל ובהם לא ימצא שים העתק מדרגה ומעת הולדם נקראו זה סוס וזה חמור וזה גמל אבל אדם כל עור שלא נעתק ממדרגה נקרא אדם מ"ש עפר מן האדמה לכך אמר לי