דברי שאול דרשות כט

חטאה כלל והארכתי בזה. הרבה ואכ"מ וז"ש לאחר שיבאו עליהם כל הדברים ויתעוררו לתשובה אז יסיתם יצריכם אח"כ לשוב שנית על חטאם וזה לדעתי מ"ש מתוך צרה מתוך תשובה והיינו שהצרה היא סיבה להעירם אל התשובה ואח"כ ישיבו שנית לתקן חטאם הנה נתבאר חלק א' ממאמר המדרש אמנם מה שאמר מתיך הרחמים מתוך זכ"א ומתיך הקץ לא נודע ונבאר הדברים דהנה העיקרים במאמר ד' פרק מ"ז כתב שההקוה הוא על ב' פנים האחד היא תקות החסד והוא שיקוה להשי"ב שיושיענו ע"צ החסד בלבד לא מצד החייב והשני היא תקות הכבוד שיקוה אליו שיושיענו לפי שהורגל להושיע ואם לא יושיענו גם עתה יהי' זלזול כבודו ע"ד שכ' למה יאמרו הגוים אי' אלהיהם וכן ואמרו הגוים אשר שמעו שמעך לאמר מבלתי יכולת וכו' והג' היא תקות הבטחה והיא תקות האמת שיקום שיאמת דבריו מצד שהבטיחו על כך עי"ש שהאריך בזה ונבאר הדברים אחת לאחת הנה תיקנו לכו אכה"ג חוס ורחם עלינו והושיענו כי אליך עינינו כי אל מלך חנין ורחים אתה ירצה כי גם בב"ו יש מיני תקוה שמקוה אדם שיעשה עמו חבירו טובה לפי שיש לי עליו חיוב או שכירות וכדומה ויש שיודע באדם שהוא נדיב סומך עליו שיעשה עמו חסד וז"ש חוס ורחם עלינו והושיעני כי אליך עינינו אך לא בתורת חיוב רק כי אל חנין ורחום אתה היינו תקות החסד אמנם תקות הכבוד ותקי' הבטחה הנה כתב בפ' שמות ויאמר משה אל האלקי' הנה אנכי בא אל ב"י ואמרתי להם אלקי אבותיכם שלחני אליכם ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם ויאמר אלקים אל משה אהי' אשר אהי' ויאמר כה תאמר לב"י אהי' שלחני אליכם ויאמר עוד אלהי' אל משה כה תאמר לב"י ה' אלקי אבותיכם אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב שלחני אליכם זה שמי לעלם וזה זכרי לדור דור הנה יש בכתובים האלה הרבה אמירות ולא נודע אריכות הדברים גם הסיום זה שמי לעלם לא נודע וחז"ל דרשו בברכות ד"ט אהי' עמהם בשעבוד זה אהי' עמהם בשעבוד אחר אמר לו משה די' לצרה בשעתה אמר לו כה תאמר לב"י אהי' שלחני אליכם והוא פליאי שאיך שייך שהקב"ה לא הבין חלילה זאת ואח"כ חזר מדברו ועיי' רש"י בחומש בהגה שם נדפס פי' הזה והיא דחוק אמנם לפע"ד נראה דהנה מקודם כתב ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו ב"י מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל אלקי' מן העבודה וישמע אלקים את כאקה' ויזכור אלקים את בריתו חת אברהם את יצחק ואת יעקב וירא אלקי' את ב"י וידע אלקים ולא נודע מה ראה ומה ידע וכבר כתבתי בזה לעיל דעוד לאלהי מילין דהנה כבר הקדמתי שיש לנו ג' תקות תקות החסר תקות הכביד תקות הבטחה וכאשר נשים לב בראה שכאן לא הי' רק תקות החסר כי תקות הכביד לא יתכן רק במי שכבר עשה עמו נסים ונפלאות הרבה ורגיל להושיעו יתכן לומר שאם יעזבו יאמרו מבלתי יכולת וכמ"ש פ' שלח ואמרו יושבי מצרים אל יושבי הארץ הזאת שמעו כי אתה ה' וכו' ועננך עומד עליהם וכו' והמתה את העם הזה כאיש אחד ואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך לאמר מבלתי יכולת וכו' והיינו לאחר שהוציאו ממצרים באותות ובמופתים אז שייך תקות הכבוד אבל אז שזה הי' תחלת מעשיו עמהם שרצה לבחור בזרעו של יעקב ל"ש תקות הכבוד ותקות הבטחה ב"כ ב"ש כמ"ש בפסוק בפ' וישלח ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק ה' האומר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואטיבה עמך קטונתי מכל החסדים ומכל האמת וכו' הצילני כא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אותו וכו' ואתה אמרת הטיב אטיב עמך ועיין רש"י שכתב שתי הבטחות יש לי הבטחה שהבטחת לאבותי ומה שהבטחת לי ולא יודע א"כ למה ירא ואף שחז"ל דרשו קטנתי מכל החסדי' שירא שמא יגרום החטא מ"מ הבטחת האבות עדיין נשאר לו אבל באמת במדרש אמרו על פסוק ויאמר יעקב וכו' ומקשה הא בעשו לא אלא הבוחר בדרכיהם ועושה כמעשיהם אני מתקיים עליו ומי שאינו בוחר בדרכיהם ואיני עושה כמעשיהם אינו מתקיים עליו הא למדת שאינו שייך הבטחה האבות רק למי שנמשך אחר מעשיהם לפי"ז ז"ש יעקב אף שאני בא בשתי הבטחות ע"מ קטנתי מכל החסרים והיינו שמתירא שמא יגרום החטא וכל שגרם החטא שיב הבטחת האבות אינו מתיחס עלי' יותר מעל עשו אחי שהרי היא ג"כ חלילה אינו בוחר במעשיהם וז"ש הצילני נא וכ' כי ירא אנכי אותו והיינו שגם הוא הי' לו אבות כמוני וז"ש ואתה אמרת הטיב אטיב עמך והיינו כדרשת חז"ל אטיב בזכותך אטיב בזכ"א וכאן נתירא שמא אין לו שום הבטחה אחר שגרם החטא ובזה מיושב קושיה היפ"ת על חילוקו של ר"י שמחלק בין צדיקים לרשעים דדוקא לרשעים תמה זב"א והקשה הא הקרא דוזכרתי את בריתי וכו' סובב הולך לעת התוכחה ואז לא הי' טובים ואיך יזכיר להם זכ"א וגם מה טעם יש בדבר שלרשעים לא יזכור זכ"א ומהיכן יצא לו זאת ולפמ"ש א"ש דהדבר מבואר במדרש דכל שאינו בוחר בדרכיהם אינו נמשך אחר אבות וזכות אבות לא חל עליו ולפי"ז כיון שמצד אברהם ויצחק יש גם לישמעאל ועשו התיחסות האבות א"כ במה נפלינו אנחנו מהם ולכך לרשעים לא מועיל זכ"א ובזה א"ש מה דכתיב וזכרתי את בריתי יעקב ומקשה במדרש רבה שם למה נזכרו אחורנית ולפמ"ש א"ש דהנה מצד אב"ו אם אין אנו זכאין חלילה אין לנו יתר שאם על בני ישמעאל ועשו אמנם מצד יעקב שהיתה מטתו שלימה אנו רק מתיחסים אל אבינו יעקב ובזה פרשתי מה שאמרו סוף ברכות מה דכתיב יענך ה' ביום צרת ישגבך שם אלקי יעקב אלקי יעקב ולא אלקי אברהם ויצחק מכאן לבעל הקורה שיכנס בעובי של קורה והדברים סתומים ועיין רש"י ומהרש"א בח"א ג' ולפמ"ש א"ש דבאמת על אברהם ויצחק אין לנו סמיכה כ"כ אם חלילה אין בנו זכות רק על יעקב יש לנו סמיכה גדולה כי הי' מטתי שלימה ולכך אמר ישגבך שם אלקי יעקב וז"ש מכאן לבעה"ק שיכנס בעיבי' ש"ק כי כבר כתבתי בשם צוואות ר"א הגדיל כי יעקב היא המובחר שבאבות וכיון שהאבות הם תקרת ישראל א''כ יעקב היא העובי' של קורה שהיא הא בחר ובזה מיושב מה שהזכרו אחורנית דכיון שאז היו לא טובים א"כ ממילא זכות יעקב יותר ראוי. שיחופף עלינו מזכות יצחק דאברהם ודו"ק היטב ומעתה נסעה ונלכה אל המאמר הקודם אז במצרים לא הי' לנו תקות הבטחה כי אז לא קבלנו התורה וקלקלנו מעשינו כמו שאמרו במדרש ששר של ים טוען הללו ע"ז והללו וכו' וא"כ לא הי' לנו כ"כ סמיכה על האבות אמנם הקב"ה ראה תכינת נפשות ב"י וידע שהם עתידים לקבל התירה ועליהם תחיל שפעת הזכות של אבות ולכך הצילם ממצרים וז"ש וישמע את נאקתם ויזכור אלקי' את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב ולזה מפרש אף שלא שייך אז תקות הבטחה מ"מ וירא אלקים את ב"י וידע אלקים והיינו שראה הכונת נפשם וידע אלקים: ובזה מבואר מ"ש אהי' אשר אהי' ודרשי אהי' עמהם בשעבוד אחר והיינו שבאמת תקות הכבוד ל"ש אז עוד כ' לא עשה עדיין עמהם נסים וזה תחלת מעשיו רק לאחר שיהי' עמהם בשיעבוד זה ימשך עי"ז תקות הכבוד שעי"ז יהי' מוכרח להיות עמהם בשיעבוד אחר כי איך יעשה למען קדושת שמו שלא יתחלל ומשה רבינו לא הבין זאת וחשב שזה צורך בעת להודיעם וע"כ אמר די' לצרה בשעתה ולזה אמר כה תאמר לבית ישראל אהי' שלחני אליכם והיינו ששעת לא שייך כלל תקות הכבוד וא''צ להודיעם זאת רק שאני מודיעך שתדע שע"י כן יהי' נמשך תקות הכבוד ולזה אמר ויאמר עוד אלקים אל משה כה תאמר אל בנ"י ה' אלהי אבותיבם וכו' שלחני אליבם והיינו תקות הבטחה ולזה מסיים זה שמי לעלם וזה זכרי לדור דור והיינו כי העקרים ב' שם שתקות הבטחה הוא היותר בטוחה שלפעמים לא ירצה להתכבד ולהתחסר ולא יחוש לכבודו אבל מה שהבטיח גם אם ב"ו יבטיח מחייב לקיים הבטחתי אף כי כביכול השרב וז"ש זה שמי לעלם וזה זכרי לדור דור כי זה נשאר קיים לעולם. ובזה מבואר היטב חילוקו של ר"ת בין זכ''א לבר''א כי בר"א היא. אף אם אינו זכאין חלילה עכ"פ כבר הבטיח לנו היא יתברך עוד יש לנו הבדל בין בר"א בזכ"א דהנה כבר אמרו בעתה אחישנה ודרשו חז"ל זכו אחישנה לא זכו בעתה ולפי"ז אם יש לנו זכ"א עוד שאיני מצד עצמנו כדאי אז יחיש וימהר מעשהו לגאלנו אבל אם אין לנו רק מה שהבטיח לגאלנו א"כ איני מחויב רק בעת שקצב. ובזה אביאר דברי המדרש במ"ש מתוך הרחמים דהיינו תקות החסר שירחם עלינו מצד חסרו וזכ"א היינו תקות הבטחה אמנם זה יהיה על שני פנים אם שיחיש וימהר מעשהו אי שיהיה לעת הקץ וז"ש מתיך הקץ אם חלילה לא נהיה כאן. והנה לאחר שתמה זכ"א והקץ עדיין לא הגיעו אז נתעורר תקות הכביר כי אחר שכבר עשה לכו נסים ונפלאות רבות מצר זכ"א ומצדנו אף שבעת תמה זכ"א עכ"פ היא מוכרח להשאיר אותנו חיים וקיימים בצל הגוים עד כי הגיע הקץ בשביל תקות הכבוד ובזה מבואר מ"ש ר"א לעולם אנו מזכירין זכ"א שנאמר כי אל רחים ה' אלקיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך והקשו התוס' דלשי' ר"ח אין ראי' לזכ'א רק לבר"א. ולפמ"ש א"ש כי באמת דברי הכתוב מוקשים כיון שלא ישכח את בר"א וזה מחייב בדבר איך שייך כי אל רחים ה' אלקיך הא גם ב"ו אם יבטיח נאמן בבריתו וקיים במאמרו אף כי כביכול השי"ב וע"כ דייק ר"א כי בר"א ע"כ היא זכ"א שאל"כ אין מובן למה ייחס זאת לאל רחום וע"כ דקאי על זכ''א: ובזה גם המדרש מבואר דדייק שברית אבות וזכ"א אחת היא והיינו כשי' ר"א וא"ש ומעתה נבאר אל ביאור המאמר דהנה המהרש"א כתב דמה שאמר אברהם ימחי על קדוש שמך יש לפרש על ב' פנים או שהכוונה על ישראל שימחו ח"ו. או שהכוונה שהעונות ימחו וכמ"ש וכפר על חטאתם למען שמך ולפע"ד בודאי העיקר כפי' הב' שחלילה לאברהם ויעקב שיתאכזרו כ"כ על בניהם רק שהמה בקשו שיעשה למען קדושת שמו אחר שכבר תמה זכ"א ויצחק אמר פלגא עלי ופלגא עלך שעכ"פ יש להם בר"א וכמ"ש ר"ת. ואף שבר"א כולל גם בני עשו וישמעאל מ"מ פלגי יש לנו וגם לנו חלק נחלה בזה. ועיין פיוט יום שני של ר"ה בסדר זכרונות שאמר באבותי בטחתי ופעלם אכלתי קדם היה לי לזכרן וזה כדברי ר"ת שזכות אבות אמה וכבר אכלו פרי שכרן קדם היה לי לזכרן והנה מה שסיים אם תאמר כולה עלי הא עקדה נפשי קדמך אינו מובן ומקודם נבאר ענין הסעודה שחז"ל כיוונו למאכל ומשתה בשם סעודה ולפע"ד ע"פ מ"ש במדרש רבה בראשית על פסיק ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אמר רבי יצחק בתורה וכ"כ מצינו דהדא פיתא סעדא דליבא בתורה מנין ואקחה פת לחם וסעדו לבכם וכו' וביאור הענין נלפע"ד דהנה כבר נודע כי האדם מורכב מחומר וצורה והוא הגוף והנפש השכלית והנה הקב"ה נתן הנפש השכלית להיות שקיעה בחומר העכור ויתקשר הרוחני בהגופני וע"י שניהם יוצא פרח ויצץ ציץ השכלה האלהית והתורה ותמצית כי עת אשר תפרד הנפש מהגוף כבר נפטר מן המצות כמ"ש במתים חפשי ודרשו חפשי ממצות. ולפ"ז אחר ששתיהן גם יחד הם מקושרים לבא למחוז החפץ ולתכלית הנרצה א"כ מחייב האדם שיתן לשניהן לכל אחר חלקו וכבר נודע מ"ש הרמב"ם דמ"ש יעודים הגשמים בתורה כמו אם בחוקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם הוא רק למען ישקוט הגוף ולא יטרד בבקשת צרכיו ולא יוכל לעשות פרי