דברי שאול דרשות כח

דאשתרי בשעיר אשתרי גם בפר והנה בזבחים דל"ב אמרו שם ואכתי ל"ד מצורע היתירא היא הואיל ואשתרי אשתרי טומאה דחוי להא אדחי' להא לא אדחי' ולפי"ז אין מקום לקושי' התוס' דאם נימא דטומאה דחוי' קשה אכתי מה יעשה בפר דהא פר היא של יחיד ובודאי לא אידחי ואף דהשעיר נדחה דהא לענין טומאה לא אמרי' מיגו דאידחי להא אידחי להא לכך איצטרך לשנויי טומאה הותרה בציבור וכיון דאשתרי אמרי' מיגו דאשתרי להא אשתרי להא ובזה יש ליישב דברי הרמב"ם דלפי מאי דמסיק רבא בזבחים איפכא מסתברא מצורע היתיר' להא אשתראי להא לא אשתראי טומאה דחוי' מה בי חד דחי' מה בי ב' דחיות א"כ אדרבה אם טומאה דחוי' בודאי אין מקום לקושי' ר"ש דהא בדחוי' אמרי' מה לי חד דחוי' או שתי דחויות והנה בגוף קושית הש"ס מכה"ג ביוה"כ יש לתמוה דבתו' יבמות ד"ג ד"ה ב"ת כתבו לחלק דמאשת אח לא מצי למילף דלידחי עשה בעלמא ל"ת דאשת אח דמצותו בכך וא"א בענין אחר לקיים המצוה דאל"כ בטלה מצית יבום עיי"ש וביאור דבריהם דהיכי דלא משכחת באופן אחר לעשות המצוה כ"א ע"י האיסור לא נאמר ע"ז הלאו כלל וכעין זה כתב רש"י ברכות כ' לענין ב"ת דטומאה דלכך עוקר בידים הל"ת דמעיקרא כשנכתב ל"ת דטומאה בא על מת מצוה נכתב ועיין בתוס' שם שהקשו על רש"י ממילה ותמיד ופסח ובאמת כוונת רש"י דבכה"ג דאין מצויות כלל לקיים העשה ע"ז לא נאמר כלל הל"ת ועיין בפ"י שביאר כן וכבר קדמו הרמב"ן בתולדות אדם ולפ"ז מה מקשו מכה"ג ביוה"כ הא הקרבנות של יוה"כ היו מכפרין על טומאת מקדש וקדשיו וכמבואר בריש שבועות וכיון דאי אפשר בציץ ע"כ הטומאה הותרה והוא קושיא נפלאה וכאשר השקפתי בזה מצאתי שינוי גדול דבפסחים דע"ז וסנהדרין י"ב מבואר הנוסחא הנח ליוה"כ שטומאה הותרה בציבור וביומא ז' כתוב הנח לכה"ג ביוה"כ שטומאה הותרה לו בציבור ולפע"ד הוא הדבר אשר דברתי דר"י משני דכה"ג שמציתו בכך הותרה לו ובאמת יכול בהיות טומאה דחוי' בציבור ובפסחים ובסנהדרין לפי הגירסא שם ס"ל דר"י ש"ל טומאה הותרה בכ"מ בציבור והרמב"ם תפס עיקר הנוסחא ביומא: ועתה אתחיל בדברי אגדה ותוכחת מוסר הנה מה שהפרישו הכ"ג מביתו צ"ב וטעם. ובירושלמי אמרו ר"ח מפקיד לרב אי את יכול למיכל כילו שעתא בטהרה אכיל ואי לא אכול ז' ימים בשתא. והטא"ח סי' תר"ב כתב בשם ראבי' שאלו הם ז' ימים שבין ר"ה ליוה"כ והדברים צ"ב ועיין ד"מ ומג"א בסי' רמ"ב גם הענין דכל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאלו התענה תשיעי ועשירי וצ"ב מה טעם יש בדבר ולבאר הדברים נקדים מה דאמרו פסחים קי"ט דרש רב עוירא וכו' מה דכתיב ויגדל הילד ויגמל ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק מה ביום הגמל אה יצחק עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמול חסד עם זרעו של יצחק לאחר שאוכלין ושותין נותנים לו כוס של ברכה לאברהם לברך אומרים לו ברך אמר להם אני לא אברך לפי שכבר יצא ממני ישמעאל נותנים ליצחק א"ל איני ראוי לברך לפי שכבר יצא ממני עשו נותנים לו ליעקב אומר להם אני לא אברך לפי שכבר נשאתי שתי אחיות בחייהן שעתידה תורה לאסרן עלי אומרים לו למשה טול אתה וברך א''ל אני לא אברך לפי שלא זכיתי לכנס לארץ וכו' אומרים צו לדוד טול אתה וברך א"ל אני אברך ולי נאה לברך שנאמר כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא הנה כל המאמר סתום וחתום וכנתח המאמר ונבאר אחת לאחת בראשית המימרא פליאה למה בחר דוקא ביצחק שאמר ביום שיגמול חסד עם זרעו של יצחק הלא אברהם היה תחילה לגרים ויעקב היה המובחר שבאבות כמ"ש כמה פעמים בצוואות ר"א הגדול. והנה בשבת דפ"ט אמרי אמר רשב"נ מאי דכתיב כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' גואלינו לע"ל א"ל הקב"ה לאברהם בניך חטאו א"ל רבש"ע ימחו על קדושת שמך אמר אימא לי' ליעקב כו' א"ל בניך חטאו אמר לפניו רבש"ע ימחו על קדושת שמך א"ל ליצחק בניך חטאו אמר לפניו רבש"ע בני ולא בניך בשעה שהקדימו לפניך נעשה ונשמע קראת להם בני בכורי עכשיו בני ולא בניך ועוד כמה חטאו וכו' פלגא עלי ופלגא עליך וא"ת כולא עלי הא קריבת נפשי קמך התחילו ואמרו כי אתה אבינו הנה נתבאר שיצחק יליץ טוב בעדנו לע"ל יותר מאברהם ויעקב ולכך נקרא ע"ש יצחק וזה מה שתיקנו ועקידת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור ועיין סי' תקצ"א שלא לומר לזרעו של יעקב ולפמ"ש נתבאר הטעם. אמנם גוף המאמר מה שעשה יצחק חשבון פלגא עלי ופלגא עליך לא נודע ולבאר הדברים נראה דהנה בשבת דנ"ה מאימתי תמה זכות אבות א"ר מימות יהושע בן בארי וכו' ושמואל אמר מימי חזאל וכו' רשב"ל מימי אלי' וכו' ר"י אמר מימי חזקי' וכתבו התוספות אר"ת ז"ל שזכות אבות תמה אבל ברית אבות לא תמה דהא כתיב וזכרתי את בריתי יעקב אף לאחר גלות ואין אנו מזכירין זכית אבית אלא ברית ומפרש דשמואל דאמר מימי חזאל דייק מדכתיב למען בריתי ולא למען זכותו ואומר ר"י דבויקרא רבה דייק מעד עתה כדפי' בקונטרוס ולר"י נראה דלא פליגי שמואל ור"י אלא שמואל אמר דלרשעים תמה אבל לצדיקים לא תמה ור"י אומר בצדיקים וכו' ע"ז אנו סומכים להזכיר זכות אבות ובשילהי ויקרא רבה ר' אחא אומר לעולם ז"א קיימת ולעולם אין מזכירין אותי וכן הוא אומר כי אל רחום ה' אלקיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך וביאור כוונתם דבזה מבואר שלא כדברי הר"ת דהא לר"ת אין ראית רב אחא ראי' דשם כתיב את ברית אבותיך ומאי ראי' לזכות אבות וכן כ' ביפ"ת ויקרא שם. ואני מוסיף דבמדרש רבה ואתחנן אמרו אמר ר"א שנגאלו ישראל ממצרים לא נגאלו אלא מתיך ה' דברים אלו מתיך צרה מתוך תשובה מתוך זכות אבות מתיך רחמים מתוך לחץ מתוך צרה דכתיב ויאנחו ב"י מתוך תשובה דכתיב ותעל שועתם מתוך זכות אבות דכתיב ויזכור אלהים את בריתו מתיך רחמים דכתיב וירא אלהים את ב"י מתוך הקץ דכ' וידע האלהים אף לע"ל אין נגאלין אלא מתוך ה' דברים אלו מתוך צרה דכתיב בצר לך הרי מתוך צרה ושבת ער ה' אלהיך הרי מתוך תשובה כי אל רחום ה' אלהיך הרי מתוך רחמים ולא ישכח את ברית אבותיך הרי מתוך זכ"א ומצאוך כל הדברים האלו באחרית הימים הרי מתוך הקץ ודוד פירש אותן וכו' וכן הוא בירושלמי תענית פ"ק ה"א והנה מבואר דזכות אבית ובר"א דא ודא אחת היא אמנם להבין מה ענין זכית אבות ומה ענין ברית אבית ולישב קצת דברי ר"ת נבאר קידם דברי הר"י שמחלק בין צדיקים לרשעים ג"ז תמוה דמנ"ל זאת וגם היפ"ת תמה דהא הקרא וזכרתי את בריתי נאמר בזמן התוכחה כשהיו לא טובים ול"ש זכות אבות. ועוד קושי' רבות וטרם יהי' כל שיח נבאר ה' דברים אלו מה הם והנה על מה דאמרי מתוך צרה כתב ביר"מ בשם היפ"מ הלא עלי' הגאולה באה לא שיהיה סבה עליה ולפע"ד נראה דהנה גוף המקרא מ"ש ויאנחו ב"י ויזעקו זו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה יש לפרש ע"פ מ"ש הר"ן בדרשותיו דרוש במה אקדם על מ"ש בישעי' י': והיה ביום ההיא לא יוסיף עוד ישראל כו' להשען על מכהו ונשען על קדיש ישראל באמת וביאור הדברים כי אין ספק כי הסיבות הפועלות באיש לרעה כל אשר יוסיפו קרבה יחלש כחם בהצלה האיש להקל רעתו וההיפוך כפר הרח זו ממנו' והמשיל הכתיב באיש יצא משפטו להיות מוכה ברצועה הסיבה המזקת אלי' היותר קרובה היא הרציעה ואין לה כח כלל להקל נזקה והרחיקה ממנו על מדרגת האיש המכה אשר הוא שליח הפקיד או השופט היותר חזקה מן הסבה היותר קריבה היא הרציעה אבל כחו חלש בהצלת המוכה כי אינו רשאי להקל רק קצת לא להעביר המכה כי הוא ברשות הפקיד או השופט וכן הפקיד או השופט אין לו יכולת שלם כ"א ברשות המלך והפתי המוכה מתחנן למכה או לשופט לא למלך והיפוך החכם אשר הוא פונה לסבה רחוקה והוא המלך רק אנחנו בזה"ז נשענים על מכנו וכל תחבולותינו לסבות הקריבות אשר כחם מעט בהצלתינו וכן המתירא מן האור הרע וישים כל מגמתו לתקנו או המתירא מן המזונות הרעים וישתדל לתקנם פונים לתקן סבות הקרובות אשר כחם חלש והם נשענים על מכיהם אבל אשר פקח ה' עיניו נשען עליו ומכשיר מעשיו ונתחרט על הרעות שעשה ולזה הכתוב מאשים אסא באמרי וגם בחליו לא דרש את ה' כ"א ברופאים. ודפח"ח ובזה פרשתי מ"ש בהושע ו'. וירא אפרים את חליו ויהודה את מזורו וילך אפרים אל אשור וישלח אל מלך ירב והוא לא יכל לרפוא לכם ולא יגהה מכם מזור כי אנכי כשחל לאפרים וכו' עד אשר יאשמו ובקשו פני ירצה כי הם יבקשו הסבות הקרובות ובאמת זה לא יועיל רק לבקש את פני ה' וזה שאמר לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו והיינו הוא הסיבה היותר רחוקה שטרף והיא הסיבה היותר קרובה לרפואתיך ויחבשנו וזה לדעתי מ"ש זה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אל ה' לדעתי חטאיו היא מלשון חסרין כמו אני ובני שלמה חטאים והיינו כאשר בעינינו קרה בשנה הזאת שעברה בעת אשר היה החולי רע ל"ע יפקדו אנשים הרבה וכל איש לא השגיח לתקן הפרצה בכללות רק על מה שנפקד ממנו רעו. מיודעו. קרובו או להשלים תיקון בריאיתו מה שחסר לו ולא השגיח לבקש מה' וז"ש מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו. והיינו מה שחסר לו. נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אל ה' וז"ש ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו ב"י מן העבודה והיינו. שבאמת בעת מות המלך וישראל היה כואבים מכובד עבודתם לא בקשו סיבות שישתדלו אצל השרים להקל מעליהם עולם או כדומה רק פנו אל אלקים ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה לכך וישמע אלהים את נאקתם וזה לדעתי מ"ש פרשת נצבים והיה כי יבאו אליך כל הדברים האלה וכו' והשיבות אל לבבך, בכל הגוים אשר הדחך ה' אלהיך שמה ושבת עד ה' אלקיך וכו' ושב ה' אלהיך את שבותך והנה מ"ש אשר הראך ה' אלקיך שמה זה מיותר לאיזה צורך סיים זאת אמנם נראה דהכתוב מיעד שבעת שיבא אליהם כל הדברים והם ישבו בגוים מעונים ומדוכאים לא יתלו בטחונם להשתדל אצל השרים והמלכים שיקל להם עבודתם ויתבוננו שלא במקרה הוא רק שהי' הדיחם אתם שמה וז"ש והישבות אל לבבך בכל הגוים. היינו שתתיישב אל לבך שה' הדיחך שמה ולכך ושבת עד ה' אלהיך ולא תטעה עצמך בסבות אמנם מ"ש שנית ושב ה' אלהיך את שבותך האריך הר"ן בדרשות שם ולפע"ד נראה עפמ"ש הבינה לעתים דרוש ה' עת משפט במ"ש ומצאוהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאיני רעות האלו ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשו והקש' אחר שהתירו ואמרו על כי אין אלהי למה יסתיר פניו מהם וכתב שם בשם מהר"ש אל קביץ כי הוא יתברך סולח יסורים בחוטא להעירו אל התשובה ואחר שובו אז מיסרו מחדש לטהרו ולזככו מעונותיו עיי"ש ובזה פרשתי מ"ש בשמואל א' ו' ויאמרו אם משלחים אתם את ארון אלהי ישראל אל תשלחו אותו ריקם כי השב תשובו לו אשם אז תרפאו ונודע לכם למה לא חסור ידו מכם והך סיומא אין לו ביאור ולפמ"ש א"ש כי מקודם היה צריך להעירם אל התויבה כי לא הי' מבינים אם הוא עון ואחרי שישובו אשם וירפאו ויכירו חטאם אז יהיה נודע להם למה לא תסור ידו מכם כי עד עתה היה להם תרעומות שלא הבינו