דברי שאול דרשות כו

בפרק ד' מביאת מקדש לענין הקרבה לא נדחי' אלא ט"מ בלבד ולא טומאת שרץ ולענין אכילה מחלק בפ"ד שם הלכה ז' דגם טמאי שרץ אוכלין כל שנדחה הטומאה מפני ט"מ עי"ש שהאריך והניח בצ"ע ולפמ"ש א"ש דבאמת ב"ש רצו לחלק בין ט"מ ושרץ שא"י מגופו לטומאה שי"מ רק דב"ה דחו דשאני פסח דטמא לנפש כתיב ולפי"ז זה שייך לענין הקרבה שהציבור ידחו את הטומאה וזה אמרי' דגזה"כ הוא דוקא טמא לנפש ולא טומאת שרץ אבל כל שכבר נדחה הטומאה והפסח נקרב בטומאה א"כ האיך שייך לומר שמאי שרץ לא יאכלו לפי שהם טמאין הא ט"מ חמור מט"ש וכבר נטמא הפסח ונאכל בטומאה והאיך יהי' יציבא בארעא דטמא שרץ לא יאכל ולכך מחלק רבינו בין טומאת שרץ לטומאת הי"מ כסברת ב"ש וז"ב כשמש ועכ"פ דברי התוס' מיושבים אמנם אי קשיא הא קשיא דמה נעשה בדברי רש"י ביומא ז' בהא דאמרו דכל ט"מ בציבור רחמנא שריא כתב רש"י וז"ל דכתיב איש כי יהי' טמא לנפש יעשה פסח שני איש נדחה לפסח שני ואין ציבור נדחין אבל זבין ומצורעין ונדות ויולדות שטומאתן יוצאת עליהן מגופו לא הותרו ובועל נדה כנדה הנה ביאר רש"י בהדיא דיש חילוק גם לענין הקרבה בין טומאה ימ"ג לאין טומאה ימ"ג ולפ"ז יקשה למה יפרישהו מטומאת ביתו ומ"ש רש"י דבועל נדה כנדה הנה מלבד דמסקנת הש"ס שם בד"ו דבועל נדה אינו כנדה עכ"פ יקשה דאף אם נימא דדינו כנדה אכתי אין טומאה י"מ כמ"ש התוס' בהדיא אמנם נראה דסברת רש"י היא כך דהנה טומאה הותרה בציבור הוא גה"ז דהתורה הקילה לציבור שיעשו בטומאה ועיי' רדב"ז חלק ה' סי' שני אלפים ר"ה וזה שייך דוקא בטומאה שיוכל להיות כולל כל הציבור עד"מ טומאת המת וטומאת שרץ אטו לא יוכל להיות שכל הציבור יגעו באותו מת ובאותו שרץ ויטמאו כולם א"כ כל הציבור מתיחסים באותו טומאה אבל טומאה שיוצא' עליו מגופו אף אם יהי' כל הציבור זבים וזבות אבל הטומאה כל א' לבדו נטמא והרי הוא כהמון רבבות יחידים שיטמאו ומה התיחסות יש להטומאה של כל יחיד ויחיד שיהי' נקרא טומאת ציבור וז"ב בסברא קילורין לעינים ולפי"ז גם בועל נדה אף דאינו כנדה ואין טומאה יוצא עליו מגופו מ"מ הטומאה אינו מתיחסת לכל הציבור בכללות ולכך בועל נדה כנדה לענין זה וא"כ מיושב היטב הקושי' הנ"ל דנהי דלא יצא טומאה מגופו מ"מ לא הותרה בציבור ומפרישין מביתו ודוק והנה לכאורה קשה לי בהא דאמרו אמר ר"י הנח לכה"ג ביוה"כ שטומאה הותרה לו בציבור והרי הש"ס אמר דר"נ דסובר טומאה הו"ב מכל מקום מודה היכי דטומאה יוצא מגופו וגדולה מזו כתבו התוספות במנחות דף ט"ו ד"ה ר' יהודא דאף דר"י ס"ל טומאה הותרה בציבור איצטריך לטעמא דאין ק"צ חלוק בפסח כיון דיש בו אכילה עיי"ש ואף דפסח נאכל בטומאה אפ"ה כל דיש בו אכילה לא הותרה בציבור ויבואר אי"ה בדברינו לקמן א"כ יקשה אכתי מה נעשה ביוה"כ בהשעיר שנאכל לערב ונעשה בחוץ האיך נעשהו בטומאה והא אין הציץ מרצה ומצאתי בשעה"מ פרק ד' מב"מ שהרגיש בזה וכתב כיון דכאן אינו אלא חששא בעלמא שמא יפול עליו מת ויטמא ובכה"ג לא חיישי' כמ"ש התוס' בד"ה ב"ה אי עיי"ש ולפע"ד להמתיק הדברים דבאמת איכא תרי לישני בדר"נ דס"ל הותרה בציבור אי מהדרי' או לא ולפי"ז אף אם נימא דכל דאיכא טהורין וטמאין בההוא בית אב מהדרינן היינו משום שיש גם טהורין למה לא נעשה בטהרה אבל כל שא"א לחוש שמא יפול עליו מת ע"ז לא חיישי' ובזה מיושב היטב עוד הפעם קושי' הנ"ל דהרי רבינא באמת משני דטומאת ביתו שכיח טומאת המת לא שכיח ורבא היה סובר דכל שטומאה אינו רק דחוי' אף במידי דל"ש עבדי' תקנתא וצריך לפרושי' מטומאת מת ולכך הוצרך לשנוי דטומאה הותרה בציבור ולפי"ז לענין טומאת ביתו ל"ש טומאה הותרה דאכתי מה נעשה בשעיר שנאכל בערב וא"ל כיון דל"ש לא חיישי' דהא טומאת ביתו שכיח ודו"ק אמנם גוף דברי התוס' הם תמוהים ומלבד דגוף הסברא הוא תמוה דמה שדימו התוס' להך דא"ר נחמן מודינא היכא דאיכא שיריים לאכילה אין שוה לי' דשאני שאר קרבנות ציבור דאף שיקרב בטומאה מ"מ אינו נאכל בטומאה אבל פסח דנקרב בטומאה ונאכל בטומאה כמבואר פסחים ע"ו א"כ מה נ"מ דיש בו אכילה אף גם דבש"ס סנהדרין י"ב מבואר בהדיא שלא כדבריהם דהרי הש"ס פריך שם אמר מר רי"א מעברין אלמא אית לי' לר"י טומאה דחוי' והתניא ציץ בין שישנו ע"מ וכו' ומאי קושי' הא שאני פסח דצריך לאכול וא"כ אף דהותרה בציבור מ"מ צריך לעבר וכבר נתעורר בכ"ז השעה"מ שם ובשו"ת נו"ב מהד"ת חאו"ח סי' פ"ז ונדחק והנה אמת הרבה דברים כתבתי לחלק בזה על הגליון נו"ב ובחי' ואזכור אחת מהן דהנה באמת צ"ב דמאי נ"מ דיש בו אכילה הא ר"נ ס"ל אכילה לא מעכבא ועיין פסחים ע"ח. אבל ז"א דראוי לאכילה בעינן לכ"ע וכל דאינו ראוי' לאכילה מעכבת והנה בהך דעברו השנה מפני הטומאה כתב רש"י שנטמאו בימי אחז בע"ז והתוס' ד"ה שעיבר הביאו בשם הירושלמי דגלגלתא של ארונה היבוסי מצאו תחת המזבח ואני תמה ע"ז מה שרצו התוס' להעמיס בדברי הש"ס דילן הך דירושלמי דהרי באמת צ"ב הא ארונה היבוסי הי' נכרי וקברי עכו"ם אינ' מטמאין באהל וכדאמרי ביבמות דס"א דר"ש ס"ל קברי הכותים אינם מטמאין באהל ומצאתי במשנה למלך פ"א מבית הבחירה הלכה י"ג שכתב בהדיא דטעם הירושלמי לא יצדק כ"א למ"ד קברי עכו"ם מטמאין באהל (ובישועות יעקב לדו"ז רבינו הגדול באו"ח סי' שמ"ג הוא והגאון מהר"ם סופר הקשו כן על הירושלמי מדעתא דנפשייהו ורצו לומר שהי' טומאת מגע וא"א לומר כן כמ"ש המ"ל שם שא"א שיגעו בטומאה שהמזבח היה בנוי כפין ועיין בס' דרך הקודש הנספח לסוף ס' מגיד מראשית ובגליון המש"ל הארכתי יותר) ועכ"פ יקשה איך אמר ר"ש אם מפני הטומאה עברוה מעוברת והא לר"ש דס"ל קברי עכו"ם אינם מטמאין באהל א"כ א"א כלל להיות שעברוה מפני הטומאה וע"כ כפי' רש"י וצע"ק וא"כ כיון שהיה מפני טומאת ע"ז וטומאת ע"ז אינה רק מדרבנן והרי המ"ב סי' ס"ב חידש דאף דכל שאינו ראוי לבילה הבילה מעכבת בו היינו מה שאינו ראוי מה"ת אבל מה שאינו ראוי מדרבנן לא מחשבי' אינו ראוי לבילה עיי"ש ולפי"ז לר"נ דאכילה לא מעכבא רק דבעינן ראוי לאכילה א"כ כאן שהי' ראוי לאכילה מה"ת רק מדרבנן בשביל טומאת ע"ז זה לא מיקרי אינו ראוי ושפיר הקשו בסנהדרין לשי' רב נתן דלדידי' אף שיש בו אכילה לא איכפת לי' והתוס' אזלי בשי' רבינו דרב נתן דאכילה מעכבא א"כ כל מה שיש בו אכילה לא הותרה בציבור דבעינן אכילה אבל הש"ס אזיל אליבא דר"נ ובזה מיושב גם מה שהקשו על תי' התוס' ביומא ד"ו ד"ה אמר דפסח דאף דאתי בכנופיא וחשוב כק"ץ ודוחה את הטומאה מ"מ כיון דלאו כל ישראל מייתי חד פסח בשותפות מהדרינן אטהורין וא"כ מה קושי' מיוה"כ על פסח דלכך הוצרכו לעבר וגם בשו"ת ש"א סי' ל"ח האריך לדחות בזה דברי התוס' ולפמ"ש איש כיון דאכילת פסחים לא מעכבא א"כ ל"ש להדר אטהורין אף דלא אכלי בשותפות דהא אכילה לא איכפת לן ועיקר הוא הקרבה והקרבה היה בכנופיא ובלא"ה י"ל דכל הטעם שיש חילוק בק"צ לקרבן יחיד ובקרבן ציבור אף דאיכא טמאין וטהורין בההיא בית אב אמרי' טומאה הותרה ללישני' בתרא דר"נ הוא משום דכיון דקרבי ציבור זכו כל הכהנים בזה וכהנים של אותו בית אב כולם זכו בו וא"כ כל שהתורה התירה טומאה בציבור כבר זכו בו הכהנים ואיך ידחו מעבודתם אבל קרבן יחיד דא"צ פייס כמבואר ביומא כ"ו א"כ אמרי' דלמה יזכה בו מי שהוא טמא יברר לו מי שהוא טהור ולפ"ז גם לענין אכילה כיון דלא זכו בו רק המינוים לבד למה יאכלו הטהורים בטומאה ולכך מהדרינ' אטהורים ולפ"ז שם בסנהדרין בין לפי' רש"י ובין לפי' התוס' כל הכהנים והעם נטמאו וא"כ כשם שהקרבה הותרה בציבור לר"י גם אכילה נדחה ודו"ק אמנם בגוף סברת התוס' שחידשו דבפסח דיש בו אכילה לא הותרה בציבור כבר כתבתי דהשעה"מ תמה דאין דומה לשאר ק"צ דכל ק"צ אין נאכל בטומאה משא"כ פסח נאכל בטומאה והנראה בזה על פמ"ש דבר נפלא בירושלמי פסחים פרק כ"צ הלכה ה' וז"ל אמר ר' אלעזר מתניתא בבא בטומאה משעה ראשונ' אבל אם בא בטהרה ונטמא אינו נאכל בטומאה ופי' בק"ע דמה דתנן הפסח שבא בטומאה נאכל בטומאה הוא דוקא שהי' טמא קודם שחיטה ולפי"ז שם דר"י מיירי שנטמא שבט א' וכל השבטים טהורים א"כ הפסח לא בא בטומאה ואינו נאכל בטומאה ושפיר אכילה מעכבת אבל בסנהדרין שם היה כל הכהנים וכל הציבור טמאים בשעת שחיטה ושוב נאכל בטומאה ממילא טומאה הותרה בציבור אף שיש בו אכילה וביותר יש להמתיק הדברים דהנה גוף דברי הירושלמי לכאורה סתומים. אמנם נראה דלפי מה דאמרו בש"ס דילן פסחים דע"ח ע"ב שחטו בטהרה ואח"כ נטמאו הבעלים יזרק הדם בטהרה ואל יאכל בשר בטומאה כמאן אמר ר"א ר' נתן ור"י אמר אפ"ת רבנן הבמ"ע בציבור דאפי' בטומאה נמי עבדי אי בציבור אמאי אין הבשר נאכל בטומאה גזרה שמא יטמאו הבעלים לאחר זריקה ויאמרו אשתקד לא נטמאנו ואכלנו השתא נמי נאכול ולא ידעי דאשתקד כי אזדריק דם בעלים טמאים הוי השתא בעלים טהורים הוי. ודברי הרמב"ם בזה נאחזים בסבך דבפ"ד מקרבן פסח הלכה ח' כתב בד"א שפסח יאכל בטומאה כשנטמא הציבור קודם זריקת הדם הרי דסבירא ליה דאם נטמא קודם זריקת הדם יאכל בטומאה דלא כש"ס דילן ובהלכה ט' כתב שחטוהו בטהרה ונטמאו רוב הציבור קודם זריקה זורק הדם והפסח לא יאכל גזרה שמא יטמא אחר זריקה בשנה אחרת ויאכלוהו בטומאה וכבר תמה בזה הכ"מ דדברי רבינו סותרים זא"ז ונדחק אמנם היטב אשר דיבר בזה הק"ע בשיורי קרבן ד"ה שחטו דברישא איירי שנטמאו כולן וא"א לעשות בטהרה לכך יאכל הבשר בטומאה וליכא למיטעי שיאכלוהו בשנה האחרת כיון שיודעין שנזרק בטומאה אבל בהלכה ט' איירי שלא נטמאו אלא רוב הציבור ונשתיירו כהנים שיכולים לזרוק הדם בטהרה הלכך לא יאכל הבשר בטומאה משום גזירה ולכך כתב בהלכה ח' שנטמאו הציבור ובה"ט כתב נטמאו רוב הציבור עיי"ש ולפי"ז דברי הירושלמי מבוארין לכך כשבא בטהרה ונטמא אינו נאכל בטומאה דשייך גזירה ולפי"ז מיושב היטב הקושי' הנ"ל דבמנחות דאיירי ר"י בששבט א' לבד נטמא וא"כ עכ"פ הי' נשארין כל השבטים והכהנים שהי' יכולין לעשות בטהרה ושייך הגזרה לכך כל שיש בו אכילה לא הותר הציבור ואף דפסח נאכל בטומאה כאן לא יאכל בטומאה אבל בהך דסנהדרין דהכהנים והעם נטמאו ובנטמא כל הציבור שוב הפסח נאכל בטומאה א"כ מה בכך שיש בו אכילה בפסח הא נאכל בטומאה ול"ד לשאר ק"צ דאין נאכל בטומאה ודוק היטב כי הוא קרוב לאמת והנה אי קשיא לי על דברי התוס' הא קשיא לי דהנה ביבמות ד"צ אמרו ת"ש דם שנטמא וזרקו בשוגג הורצה במזיד לא הורצה והא הכא דבדאורייתא ארצויי מרצי דתניא על מה הציץ מרצה על הדם והבשר ועל החלב שנטמא בין בשוגג בין במזיד בין ביחיד בין בציבור ואמר רבין לא הורצה וקא מעייל חולין בעזרה ובתוס' מנחות דכ"ה בד"ה אבל הקשו למה להביא הך דימה על הציץ מרצה מסיפא גופי' הו"ל לאתויי דהרי בציבור בין בשוגג ובין במזיד הורצה ומשמע דה"ה יחיד אי לאו משום דביחיד קנסי' מזיד וי"ל דמסיפא הו"א דטעמא לאו משום ציץ אלא משום דטומאה הותרה בציבור וקשה הרי בירושלמי פסחים שם בעי בא בטומאת הדם היכי עבידא מאחר שאין מתירין לו לזרוק מי שבא בטומאה הואיל