דברי שאול דרשות כד

לדעת הדבר לזה אמר עיניך לנוכח יביטו והיינו שיצייר כאילו אדם אחר עושה זאת ואז עפעפיך יישירו לנגדך ותוכל להבין גם לעצמך ודפח"ח וזה לדעתי מש"כ יוסר לץ לוקח לי קלון ומוכיח לרשע מומו והיינו שאם רוצה להוכיח לרשע ורשע לא ירגיש ויחשבו בלבו כי עשה טוב יקח לו דבר של קלון שעשה אחר ואז יוכל להוכיח לרשע מומו שירגיש בדברים ובזה נראה לפע"ד מה שאמר מפני ד"ד אין מוכיחין לאדם אלא סמוך למיתה היינו שאומר לאדם שהוא חטא כמו שהוכיח משה רבינו רחבו במדברא ופרט להם כל החטאי' שעשו זה אין מוכיח' אלא סמוך למיתה משום שלא יבעט בו אבל הכתוב אומר הוכח תוכיח את עמיתיך ולא תשא עלי' חטא והיינו שלא תוכיח אותו שהוא חטא אלא שתצייר בו הענין כאילו אדם אחר עשה כזאת ואז ירגיש לעצמו ג"כ וזה שאמר תמה אני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח והיינו שלא יוכיח אותו רק שיוכיח מה שעשה אחר וזה שכ' רש"י שלא ישא עליו חטא על ליבון פני' והיינו שאם הוכיח אותו שהוא עשה אז מלבין פניו אבל כשמצייר לו על אדם אחר אינו מלבין פניו וזה לדעתי מה שאמר ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה והיינו שבסדום הי' עושקי' ונעשקי' והנה אם המה עשו לאחרי' כמו שאחרי' עשו להם אז לא יוכלו להתנצל כי לא הבינו מהות הרעה כ"כ שהרי כשאחרים עשו להם הבינו וידעו היטב. וזה שאמר ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו והיינו שהם עשו לאחרים ואחרים עשו להם כזאת אז הבינו היטב הרעה שעשו ואין להם התנצלות אז כלה ואם לא אדעה וזה שאמר ביחזקאל ט"ז חי אני נאום ד' אלקים אם עשתה סדום אחותיך כאשר עשיתי את וכו' גם את שאי כליתמיך אשר פללת לאחותיך ובחטאתיך אשר התעבת מהן הצדקנה ממך והיינו שאחר ששפטת על אחותיך שעשו רע א"כ היה לך להבין מה שעשית אתה וזה שאמר שם ולא היתה סדום אחותיך לשימה בפיך ביום גאוניך והיינו שאתה הבינות היטב מה שעשו סדום והיתה סדום לשימה בפיך וא"כ מזה היית יכול להבין גם רעתיך ודו"ק היטב: וזה לדעתי מה שאמרו הנביאים כל דבריה' במשל עד שנאמר ביחזקאל כ' ואומר אהה אדני המה אמרים לי ממשל משלים הוא ויהי דבר ד' אלי בן אדם שים פניך על ירושלים והטיף אל מקדשם והיינו שהמשלים שהתנבאו הנביאים היה לפי שהיה קשה על ישראל לחשוב שעושים רעה והצדיקו את נפשם בדברי שוא ומודחה ע"כ הוצרך הנביא לצייר להם בד"מ כאילו אחר עשה זאת כדי שירגישו את עונם והנה השמן כב העם ולא הבינו כלל כי המסובב הולך עליהם ולא כיון רק על האנשים אחרים וע"כ צווח הנביא שאמרו הלא ממשל משלים הוא וא"כ אך לשוא כל תוכחותיו ולזה צוה שישים פניו על ירושלים והנבא על בית ישראל כדי שידעו בפי' שהכוונה להוכיח אותם ומעתה זה היה הענין בדוד שבאמת כבר הרבו חז"ל להתנצל בעדו בהרבה התנצלות וא"כ מכ"ש שדוד בעצמו לא הבין חטאו ונפתה לבו שלא חטא כלל וע"כ אם היה בא נתן והיה אומר לו שהוא חטא אולי לא היה מקבל כלל לכך צייר לו על מעשה אחר שאירע וגם לא פרט לו שום שם אדם ידועים ולא היה מקום לחפש זכות או למצוא עלילה וכשחרה לו ואמר חי ה' כי בן מות איש העושה זאת הבין כי חטא וזה שאמרו לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא כדי להורות תשובה והיינו שאם דוד החסיד וצדיק היה לבו נפתה ולא הרגיש שחטא עד כי צייר לו הענין מכש"כ שאר ב"א שלבם אטומים משכל ולא יבינו כי פתוי היצר רבים וכן ישראל שבאותו הדור באמת לא היה כ"כ חטא חמור כמו שנראה מהפסוקים וכמש"כ הכוזרי והאב"ע שחשבו שיהיה להם כבד חונה בתוך גויה וא"כ היה להם מקום התנצלות הרבה וע"כ ביאר התורה חטאם כדי שידעו שרבים עהם חטאו בפו"מ ובכ"ז חשבו כלא חטאו ומזה מוסר לצבור שאף שיחידים לא חטאו כ"כ אבל הצבור בכללות חטאו ולא יבינו וזה שאמר וצריכא ופירשו התוס' לכתוב חטאם והיינו כי כבר נודע מ"ש הרמב"ם באבות כי מ"ש גנאי בתורה על האנשים שחטאו לא היה הכוונה לגנותם רק שמזה יקחו מוסר וישמעו וייראו ולא יזידון לעשות עוד וג"כ לכך נכתבו חטאם כדי שיבינו הכל חטאם ולא יחשבו כי באמונה עושים ומעתה ז"ש איזה בן עה"ב והיינו אחר שפתויי היצר רבים א"כ יוכל כל אדם לפתות עצמו שהולך בדרך הישר ויאנה נפשו ע"כ אמר שזה לך האות ואזניך ישמענה דבר מאחריך ואמר זה הדרך לכו בו והיינו שאם תשמע שאחר עשה כן והוטב בעיניך אז תבין אם עשית כהוגן וז"ש מה דעלך סני לחברך לא תעביד והיינו שבחיוב א"א להבין שיוכל לחשוב שאוהב לחבירו ואינו עושה לו שום רע וע"כ אמר בשלילה מה דעלך סני והיינו אם תראה שחברך עושה כזאת שנוי בעיניך לחברך לא תעבד ודו"ק. עתה נבאר מה שאמר בן עזאי זה ספר תולדות אדם נקדי' מה דאמרו במד"ר פגע אדה"ר בקין ואמר מה נעשה בדינך אמר עשיתי תשובה ונתפשרתי אמר כ"כ גדול כח התשובה ואנכי לא ידעתי. פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת והמפרשים יצאו דחופים ומבוהלים דל"ל ידע כח התשובה עד ששמע מקין ומאי ענין דפתח מזמור שיר ליום השבת וכבר כתבתי בזה ונדפס ע"ש בס' אמרות טהורות. וכעת נראה דהנה אמרו במגילה די"ב שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל שבאותו הדור כלי' אמר להם אמרו לי אתם אמרו לו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע אמר להם א"כ של שושן יהרגו של כל העולם לא יהרגו אמרו לו אמור לנו אתה אמר להם מפני שהשתחוו לצלם אמרו לו וכו' משא פנים יש בדבר אהר להם הם לא עשו אלא לפנים וכו' והקשו כולם דגם על מה שנהנו מסעודתו של אותו רשע יש להקשות וכי משא פנים יש בדבר וכבר הארכתי בזה אמנם כעת נראה דהנה הרב המורה פרק ל"ה ח"א כתב שלא נמצא בכל התורה כולה חרון אף ה' אלא על עסקי ע"ז ועיין בעקידה שער ששה ושבעים ומ"ש שם בגליון ולבאר טעם הדברים נראה ע"פ מ"ש המעידה בביאור הכ' והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אבי וביאר הענין דהנה גם בדין של מעלה מצינו שיש מיימינים ומשמאילים: וכדכתיב ויבאו בני האלהים להתיצב אל ה' ויבא גם השטן בתוכם והנה מדה"ד הוא מראה פנים לחובה ומדה"ר הוא המראה פנים לזכות ולזה אמר שלפעמים המדה"ר הוא המקטרג יותר ממדה"ד והיינו עד"מ אם יש עני מבקש מעשיר שיתן לו מתנת יד לקנות לו לחם להחיות נפשו ונתן לו וקנה לו לחם והנה קם איש בליעל וחטף מידו המעות ועמדו שם שני אנשים אחד נודע בטובו כי הוא רחמן ביותר וא' נודע לאיש אכזרי והנה בעל הרחמים הם על הבליעל בחמתו ויכה אותו הכה ופצוע עד שהחזיר לו הנה אנשים העומדים שם תמהו מאד כי זה האיש הנודע לבעל רחמים ועתה נהפך לאכזר אמנם לב חכם ישכיל כי אדרבה ע"י שהוא רחמו גדול הוא נעשה אכזר יותר שהרי רחמנותו על העני שבקש לו מתנות יד לקנות לחה והיה עינו ולבו על אותו הלחם וזה בא וחטף מידו והנה כי כן על ענין שלא החזיר לו משכינו לעני ואין לו ממה לשכב אדרבה כל מה שהוא גובר מדה"ר נהפך עליו הגלגל להיות עליו למדה"ר כי רחמנות על העני הוא מצד מדה"ר וז"ש ושמעתי כי חנון אני והיינו שלא כשאר עבירות שהמדה''ר הוא מלמד יושר והמדה"ד גובר אבל כאן אדרבה המדה"ר נהפך לו לרועץ ודפח"ח ובזה לפע"ד מ"ש חז"ל על פסוק קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס שלא נחתם גזר דינם אלא על הגזל וכן דרשו על פסוק ובצעם בראש כלם ודרשו חז"ל קופה מלאה עונות מי מקטרג גזל מקטרג ביותר והיינו כי בכ"מ אם מדה"ד מקטרג אבל המדה"ר בא ומפייס ומתנצל בעד החוטא אבל בגזל אדרבה המדה"ר הוא מתהפך לדין א"כ אין לו תקוה וזה לדעתי מה שכתב בבלעם ויעמוד מלאך ה' בין משעול הכרמים ודרשו חז"ל אותו מלאך של רחמים היה ונהפך לדין והיינו כי באמת בלעם שבא לקלל את ישראל א"כ אדרבה המלאך של רחמים הוא נהפך לו לאויב וז"ש ארורים הרשעים שמהפכין מהד"ר למדה"ד ובזה נלפע"ד דלכך כ' בע"ז חרון אף ה' משום דכאן אדרבה השם הוי' שהוא רחמים הוא מוסיף חרון אף דהאיך שייך שרחמנותו של הקב"ה כביכול יהיה לו לעזר מצד שהרי הוא הלך לו וחצב לו בארות נשברים ולא עבד את ה' בעל הרחמים וזה מ"ש ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה ואנכי הסתר אסתיר פני על הרעה אשר עשו כי פנה אל אלהים אחרים והכוונה שישראל ישאלו למה המדה"ר פנה מאתנו ואין עמנו להליץ בעדנו וע"ז השיב ואנכי אסתר אסתיר פני על כי פנה אל אלהים אחרים ואדרבה המדה"ר הוא מוסיף יותר חרוץ אף עליו כי איך נפתה לבם לעבוד אלהים אחרים ומעתה זה ששאלו וכי משא פנים יש בדבר והיינו אף שכתב ישא ה' פניו אליך היינו בשאר עבירות אף שמהה"ד מקטרג הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו נושא פנים ומותר להם ברוב רחמיו אבל אם השתחו לצלם איך שייך נשיאות פנים ואדרבה המרה"ר מעורר דין וע"ז השיב הם לא עשו אלא לפנים וכיון שבלב היה מאמינים בה' לכך גבר עליו הרחמים להצילם ומעתה יבואר גם המדרש שפגע אדה"ר דהנה כבר אמרו חז"ל בסנהדרין שאדה"ר כופר בעיקר היה וכן אמרו מין היה ופי' רש"י נוטה לע"ז ועיי"ש במהרש"א ולפ"ז לא מצא אדה"ר בית מנוס לו שמי יליץ בעדו שאדרבה המדה"ר הוא נהפך לו לדין והנה קין אמר גדול עוני מנשוא הוגרשתי אותי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר והייתי כעובר בארץ והיה כל מוצאי יהרגני והנה מה שאמר ומפניך אסתר אין לו מובן אמנם נראה דכיון דקין חטא בעבירות שבין אדם לחבירו ומת גם בשפיכת דמים שהוא החטא היותר גדול מכל עונות ויש בהם השחתת ישובו של עולם כמש"כ הרמב"ם פ"ד מרוצח ה"ט א"כ בזה אין לו מפלט להיות מלאך מליץ בעדו כי המדה"ר אדרבה נתהפך לו לאכזר וז"ש הן גרשתי אותי היום מעל פני אדמה ומפניך אסתר והיינו שגם פני ד' שהוא מדה"ר גם זה נהפך עלי לשטן שוב אין לי תקוה והיה כל מוצאי יהרגני והנה הקב"ה עשה לו חסד ונתן לו אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו וכיון שאדה"ר ראה שלקין הועיל התשובה ונתפשר אף שחטא בעבירה שבין אדם לחבירו בכ"ז ויתר לו המדה"ר אמר כ"כ גדול כח התשובה ואני לא ידעתי והנה גם לי יש תקנה שאף שנטיתי לע"ז מ"מ הקב"ה ברוב רחמיו ימחול לי וז"ש מז"ש ליום השבת שדרשו חז"ל כל הש"ש כהלכתו אפי' עע"ז כאנוש מוחלי' לו וביארו המפרשים דהכוונה שדורו של אנוש הודו בסיבה ראשונה רק שחשבו שמותר לכבד גם לכוכבי מעלה העומדים לשרת בשמי מעלה כמ"ש הרמב"ם פ"א מע"ז וכיון שהשבת מועיל ממילא יכול אדה"ר לעשות תשובה וימחל לו חטאתיו ומעתה כבא אל מבקשינו הנה העיקרי' פרק י"א ממאמר ראשון אחר שהעלה שג' עיקרי' לבד נמנו בעיקרי דתינו והם מציאת השם ותורה מן השמים ושכר ועונש אח"כ כתב שזה מבואר בתורה פ' בראשית שמתחלה כ' כותב התורה להורות על עיקר אמונה הא' שהוא מציאת השם ולזה ביאר התורה מבראשית עד תולדות השמים מה שברא כל הנמצאות ואח"כ מאלה תולדות השמים ביאר תורה מן השמים והיינו מ"ש ויצו ה' אלקים על האדם שצוה לו מצות ואח"כ מן האדם ידע את חוה אשתו עד זה ס' תולדות אדם ביאר שכר ועונש ולזה כ' זה ס' תולדות אדם כאילו אמר שמכאן הוא התחלת הספר וכל מה שכתב עד הנה הוא רק הקדמות לאותו ספר והוא כמו התחלות לספר כמו כל שמתחיל ספר מבאר