דברי שאול דרשות כג

אסור ומיושב היטב קושית הל"מ דלכך צריך למתוך ובזה מיושב גם קושית הל"מ דמ"ש מהוצאה דלא דרשינן ביום השבת דלפמ"ש באמת לא מסתבר להש"ס שימעט יו"ט דמ"ש יו"ט משבת וא"כ הוצאה דמלאכה גרועה הוא וגם בשבת א"א לומר דמלאכת עבודה הוא ואם נמעט יו"ט יהא נתמעט לגמרי זה לא מסתבר להש"ס אבל הבערה דאפשר לומר שהוא מלאכת אוכל נפש ומצינו בזה היתר ביו"ט שפיר ממעטינן מביום השבת ובזה מיושב היטב דברי הירושלמי פרק משילין שם דקאמר אם תימא בדברים שיש בהם אוכל נפש אנן קיימין דהא כתיב אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם אלא כי אנן קיימינן בנר של אבטלה והדבר תמוה לשיטת ה"ה ל"ש בהבערה אוכל נפש ורק מביום השבת הוא ממעט ולפמ"ש א"ש והנה שיטת הר"ן הובא בט"ז סי' תק"א סק"ב ובמג"א שם סק"ג דמדורה בהבערה הוי כאוכל נפש עצמה כיון שהוא נהנה מגוף הדבר ושיטת הט"ז דהוי כאוכל נפש ממש והמג"א כתב דלאו אוכל נפש ממש הוא אלא כאוכל נפש והותרה משום מתוך עיי"ש ובסימן תקי"ח כתב המג"א דה"ה חולק על הר"ן עיי"ש ולפעד"נ דאינו כן והנה אנן קי"ל דמכשירי אוכל נפש לא התיר משום דכתיב הוא לבדו יעשה לכם ולפ"ז נראה לפע"ד ד"ח דזה דוקא מכשירין שאינו כאוכל נפש כלל אבל הבערה שהיא כאוכל נפש רק שאינו אוכל נפש ממש מותר והטעם של הדבר דהנה חזקי' ס"ל דחמץ בפסח אסור בהנאה שנאמר לא יאכל בצירי ופירש רש"י דמשמע שלא יהא בו היתר המביא לידי אכילה ולפ"ז לכאורה צריך ביאור כל מכשירי אוכל נפש ל"ל יהי' שרי דהא כאן כתיב אך אשר יאכל לכל נפש והרי עכ"פ המכשירין מביא לידי אכילה וצ"ל דהתורה ממעטה מהוא לבדו הוא ולא מכשירין ולפ"ז זה במכשירין שאינן דומין כלל לאוכל נפש אבל הבערה שהוא כאוכל נפש שפיר ראוי להתיר מדכתיב אך אשר יאכל לכל נפש ולפ"ז שפיר אמרו שם על חזקי' דאסור שפיר אמר ומתני' פליגא אדחזקי' דחזקי' לשיטתו א"כ ע"כ לא מיירי הקרא בדברים שיש בהם אוכל נפש דהא כתיב אך אשר יאכל לכל נפש וע"כ בנר של אבטלה כדאמר לזה צריך קרא דביום השבת ודו"ק היטב: ובזה מיושב מאי דאמר שם בירושלמי דבעי קמי' דר"י א"ל לא תאסר ולא תשרי והקשה ה"ה הא בש"ס דילן ר"י עצמו סובר מתוך בהבערה ולפמ"ש י"ל דהכי כוונת ר"י דהוא סובר דהבערה הוי אוכל נפש ממש כמ"ש הט"ז לשיטת הר"ן ולפ"ז שוב שייך מתוך ולזה קאמר דל"צ לקרא דביום השבת ולפמ"ש אינו ממעט רק ממלאכת עבודה אבל מלאכת אוכל נפש לא איתמעט ואסור רק שמותר מכח מתוך וא"כ ל"ל האיסור כדי להתיר מכח מתוך טפי עדיף להתיר משום דהבערה הוא בעצמו אוכל נפש וזה דקאמר לא תאסור ולא תשרי ודו"ק היטב כי הוא עצה עמוקה: ובזה מיושב קושית המג"א סי' תקי"ח דמאי קאמר הש"ס פסחים ה' דר"ע ל"ל מתוך הא נהי דל"ל מתוך מ"מ מותר ביו"ט משום דכתיב ביום השבת ונתמעט יו"ט ולפמ"ש א"ש דלא נתמעט רק דלא הוי מלאכת עבודה אבל מלאכת אוכל נפש הוי ואינו אוכל נפש ממש ושוב צריך מתוך ובזה מדוקדק מה דאמר ר"ע דכתיב כל מלאכה לא יעשה והיינו דבכל מלאכה גם מלאכת אוכל נפש בכלל כמש"כ ה"ה א"כ נהי דאית מעט ממלאכת עבודה אבל ממלאכת אוכל נפש לא נתמעט וכל דלא ס"ל מתוך שוב אסור: אמנם כ"ז לשיטת המג"א אבל הם דחוקים דבהר"ן משמע דהנאת הגוף הוי כאוכל נפש עצמו וכמש"כ הט"ז איברא דלפ"ז הדרא קושי' מהרי"א לדוכתי' שהרי חום דמדורה לא התירו אלא מתוך שהותרה הבערה לצורך אוכל נפש וא"כ חום לא הותרה אלא מתוך שהותרה בתבשיל והאיך נעשה מערכה מן הדרוש דהאיך נתיר תבשיל מכח מדורה ומדורה מכח תבשיל ומש"כ הט"ז דלהר"ן באמת אין היתר החימום מכח מתוך אלא שהוא בעצמו אוכל נפש הוא תמוה דא"כ למה לא התירו ב"ש לעשות מדורה להתחמם כנגדה לפי המסקנא בביצה דכ"א ע"ב הא נהי דב"ש ל"ל מתוך מ"מ אוכל נפש עצמו הותרה לכ"ע אמנם ביאור הדברים דהנה מדברי התוס' והג"א שם מבואר דחמין לרגליו נהי דהוי אוכל נפש אבל אינו שוה לכל נפש ובמדורה ס"ד דש"ס דהוא שוה לכל נפש ומסיק הש"ס דאינו שוה לכל נפש רק משום מתוך הותרה ועיין בפנ"י שביאר הדברים בהדיא ולפ"ז דברי הר"ן מבוארים דכיון דאין החסרון במדורה משום אוכל נפש רק דאינו שוה לכל נפש וא"כ עכ"פ שייך מתוך דבשלמא אם אינו אוכל נפש כלל לא שייך מתוך דבזה לא התירה התורה אבל אם הוא באמת אוכל נפש רק שהחסרון שאינו שוה לכל נפש ומתוך באוכל נפש שאם היה שוה לכל נפש היה מותר ממילא מותר מטעם מתוך גם באינו שוה לכל נפש וא"כ שוב לגבי תבשיל שרי משום מתוך דבזה הוי שוה לכל נפש ודו"ק היטב: ובזה אני מישב פעם שנית דברי ה"ה דגם הוא ס"ל דהבערה במדורה הוי אוכל נפש ממש כמש"כ הר"ן דלא כהמג"א שמחלק ביניהם ורק דאינו שוה לכל נפש וע"ז מגלה קרא דביום השבת דביו"ט מותר הבערה אף באינו שוה לכל נפש וא"כ כל שאינו לצורך אוכל נפש צריך למתוך ומיושב כל קושית הל"מ דזה החילוק שבין הוצאה להבערה וגם קושית המג"א בסימן תקי"ח דלר"ע דל"ל מתוך שוב לא שרי בהבערה כל דאינו לצורך אכילה ודו"ק ומעתה נדחין דברי' הס"א דזה דוקא ביו"ט ממעטינן דלא יהי' מלאכת עבודה כפי פי' הראשון שכ' או דמקרי שוה לכל אבל ביוה"כ לא שייך זאת וראיה ברורה לפע"ד דהבערה אסור ביוה"כ מה"ת דהרי ביומא דל"א ע"ב דאם היה כה"ג זקן מחמין לו חמין לפרש"י מבערב יוה"כ וכן אמרו בדל"ד עששית של ברזל היה מחמין מערב יוה"כ ואי נימא דהבערה מותר ביוה"כ א"כ יוקשה למה בערב יוה"כ ל"ל היתה זאת ביוה"כ וא"ל דמדרבנן נ' עכ"פ אסור דהא אין שבות במקדש וכבר גרסי שם בס"י צירוף דרבנן ואין שבות במקדש וא"ל דעכ"פ אסור משום מבשל דז"א דל"מ בעששית של ברזל ודאי אין בו משום מבשל כמבואר ברמב"ם פרק י"ב הלכה א' המחמם את הברזל כדי לצרפו במים ואף דהראב"ד כ' דחייב משום מבשל עיין ברה"מ ובלח"מ מ"ש בזה ולפע"ד הדבר פשוט דכל שאינו מתכוין לרפות גוף הקשה כמו התם שעושה כדי לצרפו אין שייך משום מבשל דהא אינו מרפה גוף קשה ואדרבה מתכוין להקשותו ודוקא במתכוין כדי שתעשה גחלת הוא דחייב משום מבשל משא"כ כאן ואף במחמם את המים דעת הפר"ח ביו"ד סס"ח ס"ק ח"י ואחריו בפ"י שבת ד"מ דלא שייך בישול במי' דהבישול אינו עושה פעולה בהם וא"כ אינו אסור רק משום הבערה והבערה ביוה"כ מותר אלא ע"כ דאסור וזה ראי' נפלאה לפע"ד: ועתה אחל בדברי מוסר תוכחת חיים ביומא דפ"ה ע"ב את זו דרש ראב"ע מכל חטאתיכם לפני הי תטהרו עבירות שבין אדם למקום יוה"כ מכפר עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חבירו אמר ר"ע אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרי' ומי מטהר אתכם אביכם שבשמי' שנאמר וזרקתי עליכם מי' טהורי' ונאמר מקוה ישראל מה מקוה מטהר את הטמאי' כך הקב"ה מטהר את ישראל והנה לא נודע גוף הדרש דראב"ע מהיכן יצא לו וגם הסמיכות להך דר"ע לא נודע ועיין מהרש"א בח"א ובמהרמב"ח ולבאר הדברי' נקדי' מאי דאמרי בת"כ פ' קדושי' רע"א ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה בן עזאי אומר ספר תולדות אדם זה כלל גדול מזה ופי' הקרבן אהרן דואהבת לרעך הוא מחייב אהבה מצד הריעות אבל זה ספר מחייב אותו מצד האחוה שהוא חיוב יותר גדול אבל במד"ר פ' בראשית ס"פ כ"ד מסיים שלא תאמר הואיל ונתבזיתי יתבזה חבירי עמי אמר ר' תנחום עשית כן דע למי אתה מבזה בדמות אלהי' עשה אותו ועיין בייפ"ת מה שכ' בזה ועיין בירושלמי בנדרים ובהקדמת ע"י מביא עוד מדרש אחר וזה נוסחו בן זומא אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא שמע ישראל בן ננס אומר מצינו פסוק כולל יותר ואהבת לרעך כמוך שמעון בן פזי אומר מצינו פסוק כולל יותר את הכבש אחד תעשה בבוקר עמד ר' פלוני על רגליו ואמר הלכה כבן פזי דכתיב את אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו עיי"ש מ"ש בזה והדברי' סתומי' וחתומי' ונבאר הדברי' אחת לאחת והנה בשבת דל"א אמרי עכו"ם אחד בא לפני שמאי ואמר לי' גיירני ע"מ שתלמדני כה"ת כולה וכו' בא לפני הלל וכו' אמר לי' דעלך סני לחברך לא תעביד זה כה"ת כולה ויעיין מהרש"א בח"א שהקשה למה שינה לומר בלשון שלילה דעלך סני הו"ל למימר ותרחמי לחברך כוותך עיי"ש ובחי' ע"י שלי בארתי זאת אמנם כעת נראה עפ"מ דאמרי בשבת דקי"ג בעי מיני' ר"א מרב איזה בן עה"ב א"ל ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו כי תימינו וכי תשמאילו והדברי' מוקשי' גוף השאלה הוא תמוה מאי זו שאילה בן עה"ב הוא מי שמסגל תורה ומצות ומע"ט והתשובה ודאי תמוה דלפי' רש"י היינו לאחר מיתה ומאי נ"מ בו אז הא עיקר הוא לידע בחי' חיותו מי הוא בן עה"ב והנראה בזה דהנה אמרי חז"ל בע"ז ד"ד לא הי' דור ראוי לאותו מעשה ולא הי' ישראל ראוין לאותו מעשה אלא לומר לך שאם חטא יחיד אומר לו כלך אצל יחיד שעשה תשובה אף אתה עשה תשובה ואם חטא צבור אומר להם לכו אצל צבור שעשו תשובה אף אתם עשו תשובה וצריכא וכו' ופירשו התוס' דצריך לכתוב החטא ושעשה תשובה ולהבין הדברי' נבאר מ"ש שמואל ב' י"ב וישלח ה' את נתן אל דוד ויבא אליו ויאמר לו שני אנשים היה בעיר אחת וכו' ויחר אף דוד באיש מאד ויאמר אל נתן חי ה' כי בן מות האיש העושה זאת וכו' ויאמר נתן אל דוד אתה האיש והוא תמוה למה הוצרך לומר לו מעשה דשני אנשים ואח"כ ביאר לו הדבר ול"ל אמר לו תיכף אתה עשית כזאת אמנם נראה דהנה אמרו חז"ל בעירוכין דט"ז אמר ר"ט תמה אני אם יש בדור הזה מי שיוכל להוכיח וכו' אמר ר"א תמה אני אם יש בדור הזה מי שיקבל תוכחה אמר ר"ע תמה אני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח והוא תמוה דל"ל יהי' מי שיודע להוכיח ועיין רש"י ומהרש"א ולפעד"נ ע"פ מה דכתיב אלה הדברים אשר דיבר משה וכו' בדבר בערבה מול סוף ומתרגם התרגום על דחבו במדברא ופי' רש"י בשביל ד' דברים אין מוכיחין לאדם אלא סמוך למיתה עיי"ש ותמהו כל המפרשי' דהא כתיב הוכח תוכיח לעמיתך ולא תשא עלי' חטא ודרשו חז"ל אפי' מאה פעמים והנראה בזה דהנה ולא תשא עלי' חטא אין לו ביאור עיין ח"א אמנם נראה דהנה שמעתי בשם הרב בעל אפיקי יהודא לפרש מ"ש במשלי הסר ממך עקשות פר ולזות שפתי' הרחק ממך עיניך לנוכח יביטו ועפעפיך יישירו לנגדך וביאור הענין דהנה באמת אינו אדם רואה חוב לעצמו וכל דרך איש ישר בעיניו כאשר המליצו ע"ז כל הנגעין אדם רואה חוץ מנגעי עצמו והיינו שבחבירו אף אם יראה רק שמץ דבר רע לתועבה גדולה יחשב אבל נגעי עצמו אינו רואה ואינו מבחין וא"כ אם האדם רוצה לדעת אם הולך בדרך טובה וישרה אז צריך לצייר לעצמו כאילו אדם אחר עשה מעשה זו מה הי' שופט בזו ואז ידע להעריך הדברים לעצמו ומשלו בזה לאדם שרוצה לראות א"ע ולהסיר מעליו כל כתם אז צריך לעמוד נגד המראה ואז כתדמה לו כאילו אדם אחר עומד לנגדו ורואה כל הכתמים שבו ולזה אמר הסר ממך עקשות פה ולזות שפתי' הרחק ממך אמנם איך תוכל