דברי שאול דרשות כב

אמנם לישב כל קושי' הש"א נראה לפענ"ד ד"ח דהנה הרמב"ם פרק י''ב משבת הלכה א' כתב המבעיר כ"ש חייב והוא שא"צ לאפר והביא הרב המגיד בהשגות א"א אם הבעיר תחת תבשילו חייב שתים ואפשר שכן הוא וכבר הזכיר רבינו בפרק ט' שהנותן עצים תחת הקדירה חייב משום מבשל ע"כ ומקור הדברי' הוא בירושלמי פרק ב' משבת הלכה ה' הבעיר ובישל אית תנא תני חייב שתי' אית תנא תני חייב אחת מאן דאמר חייב שתים אחת משום מבעיר ואחת משום מבשל מאן דמר אחת ר' יודא הוא ר' יודא אמר משום מבעיר ר' יודה אומר משום מבשל וביאר הדברים יבואר אח"כ ברצות ה' עכ"פ פירות הנושרין מדברי הירושלמי והרמב"ם והראב"ד דעכ"פ משום מבשל ודאי שייך בהבערה ואדרבה להרמב"ם רק משום מבשל ויבואר אח"כ הטעם ל"ל חייב משום מבעיר ג"כ ולפז"כ לי ברור דאף בקרבנות שייך משום בישול דהרי הרמב"ם פרק ט' משבת הלכה ו' כללא כייל דהמתיך א' ממיני מתכות או המחמם את המתכות עד שתעשה גחלת וכן הממסס הדונג או חלב או זפת וכו' חייב משום מבשל ומסיים כללו של דבר בין שריפה גוף קשה באש או שהקשה גוף רך הר"ז חייב משום מבשל ולפ"ז גם בקרבנות שמתאכלין ע"ג אש הרי מרפה גוף קשה והוי כמו מחמם את המתכות עד שתעשה גחלת וחייב משום מבשל וכן מבואר בירושלמי מובא אח"כ וא"כ זה ודאי דאף למ"ד הבערה ללאו יצאה היינו מצד הבערה אבל מצד הבישול זה מלאכה גמורה כמו שהיתה במשכן בישול סממנין וע"ז לא גלתה התורה שתעקר מכלל מלאכה ויבא לכלל לאו וא"כ הרי נשאר בסורו והוי מלאכה גמורה ושוב אין מקום לכל קושי' הש"א דנתי מצד הבערה ללאו יצאת אבל עכ"פ יש בו משום מבשל: ובזה אמרתי דבר נחמד בהא דמשני הש"ס ביומא דמ"ו הנ"ל אמר רב אחא ב"י איצטריך סד"א ה"מ היכי דחל יוה"כ להיות אחר שבת דח"ש קרבין ביוה"כ אבל באמצע שבת לא קמ"ל והדברי' תמוהי' דנהי רח"ש קרבין ביוה"כ אבל אין עושה אותה מערכה בפ"ע רק שמסדרן ע"ג מערכה של יוה"כ וא"כ ב"ק דאמר עושה להם מערכה בפ"ע שפיר יקשה מאי הבדל בין שבת ליוה"כ לענין זה ומאי הבדל בין יוה"כ לאחר השבת או באמצע השבת וכבר התפלא בזה דו"ז רבינו הגדול בישועות יעקב ריש סימן תקצ"ה באו"ח ולפמ"ש א"ש ובטרם יהי' כל שיח נבאר דברי הירושלמי הנ"ל להלן דאמר זר ששימש בשבת ר"ח אמר שהי' בר קפרא אמר אחת וכו' מאן דמר אחת משום זרות מאן דמר שתי' אחת משום זרות חורניתה למה וכו' הוי לית טעמא אלא משום עיכול איברי' ופדרי' שהיו מתעכלין ע"ג המזבח כל הלילה על דעתי' דר"י דו אמר משום מבעיר ניחא על דעתי' דר' יוסא דו אמר משום מבשל מאי בישול יש כאן מכיון שהוא רוצה בעיכולן כמבשל הוא והדבר תמוה מאי קשיא לי' למ"ד משום מבשל ולמה לא שייך משום מבשל כל שמרפה גוף קשה וא"ל דכיון דעושה אותה גחלת אין שייך מבשל אלא מבעיר כמש"כ ה"ה בפרק י"ב הלכה א' שם גבי המחמם את הברזל דז"א דא"כ מאי משני כיון שרוצה בעיכולן כמבשל הוא ובאמת הלח"מ השיג על ה"ה בזה וגם בזה חייב משום מבשל ויבואר אח"כ. אמנם לפעד"נ דהנה ביומא דע"ו אמרי' שם דאיברי עולה שנתותרו עושה בהם מערכה בפ"ע וסודרם אפי' בשבת ומסיק שם דאחד כשרי' ואחד פסולי' אי משלה בהם האור אין ואי לא לא ועיין בתוס' שם ד"ה אבל דמסקו שם לריב"א ולר"י הא דאמרינן ולא עולת חול בשבת היינו בלא משלה בהן האור והאי דלמשרי איברי' ופדרי' הוא דאתי במשלה בהם האור עיי"ש ועיין במ"ל פ"א מתמידין שהאריך בזה הרבה והנה הא דאמרי בירושלמי עיכול איברי' ופדרי' שהיו מתאכלין ע"ג מזבח כל הלילה הוא ע"כ איברי חול שנתותרו ומותר לסדרן ע"ג המערכה ומעתה שפיר מקשה הירושלמי דבשלמא לר"י דאמר משום מבעיר ניחא דהרי בר קפרא סובר דעושה להן מערכה בפ"ע ושם אזיל אליבא דב"ק וא"כ כל שעושה להם מערכה בפ"ע הרי מבעיר מחדש אבל למ"ד משום מבשל הרי דהא דעושה להן מערכה בפ"ע הוא דוקא במשלה בהן האור וכיון שכן הרי קי"ל בסי' שי"ח דאין בישול אחר בישול וא"כ כל שכבר משלה בהן האור האיך שייך מבשל וע"ז משני כיון שרוצה בעיכולן כמבשל והיינו דכל הטעם דאין בישול אחר בישול הוא משום דכל שנתבשל כבר מאי מוסיף בבישול השני ולא עשה פעולה בבישול השנית וזה שייך במבשל לאכול אבל כאן שמבשל כדי לעכלן ע"ג מזבח וכל שרוצה לעכלן פעולת הבישול נכר גם בזה שהרי מרפה גוף הקשה ודברי הירושלמי מדוקדקי' הדק היטב במה שאמר כיון שרוצה בעיכולן ולא אמר סתם דעיכולן בישול והיינו משום דבאמת כבר משלה בהן האור רק שהוא צריך שיתעכל לגמרי דאל"כ יפסלו בהלנה ושפיר חשוב כמבשל ומעתה א"ש דברי הש"ס דהכי משני סד"א ה"מ היכי דחל יוה"כ להיות אחר השבת והיינו דבאמת הו"א דאתיא כמ"ד הבערה ללאו יצאת וליכא איסור בהבערה ביוה"כ כקושי' הש"א ואין לומר עכ"פ שייך בישול דז"א דלענין הבישול שוב אין נ"מ בין אם עושה להן מערכה בפ"ע או. שמסדרן ע"ג מערכה הגדולה דמאי נ"מ דבין כך ובין כך הוא מתבשל רק לענין איסור הבערה הו"א דנ"מ בין אם עושה מערכה בפ"ע או שעשה ע"ג מערכה הגדולה דשוב אינו מבעיר בשבילם ושפיר משני ודו"ק היטב כי הוא חריף ואין ראית הש"א ראיות. ובזה מיושב מה דקשיא לי דאפי' אם נימא דלא כשיטת הריב"א ואף ביו"ט ג"כ אסור הבערה מכ"מ ביוה"כ לא יהי' אסור הבערה למ"ד ללאו יצאת והטעם דהרי הש"א בעצמו כתב דאף אם נימא דיום הכיפורים אסור בהבערה מ"מ אין בכלל שאר מלאכות דיוה"כ שיהי' בכרת ולא הוי רק לאו גרידא ומטעם דהרי לא חמור יוה"כ משבת ובשבת הבערה רק ללאו יצאת ולפ"ז הא ענין הבערה אם ללאו יצאת נשתנה מכל שאר מלאכות וא"כ ממילא מהראוי לומר דדוקא בשבת אסור ולא ביוה"כ דהרי חזינן בה שינוי שנשתנה אף אם נימא דאסור מכל המלאכות משא"כ ביו"ט דכל מלאכת יו"ט אינו רק בלאו א"כ הבערה יהי' בלאו לא יהי' שינוי בו שוב מהראוי לומר דיו"ט שוה לשבת ולפ"ז שוב יקשה כל קושי' הש"א אף אם נימא דלא כריב"א אבל לפמ"ש א''ש: איברא דלפמ"ש יקשה בהא דאמרי ביבמות אי בהקטרה הא אמר ר"י ללאו יצאת והא שייך משום מבשל כמו דאמרי בירושלמי הנ"ל אמנם נראה דהנה הדבר צריך ביאור במה נחלקו בירושלמי ומ"ט בדבר וגם צריך ביאור למה הרמב"ם אינו מחייב משום מבעיר רק משום מבשל לבד והנראה דהנה במ"ק ד"ב אמרי המיכש והמשקה מים לזרעים בשבת משום מאי מתרינן בי' רבה אמר משום חורש ור' יוסף אמר משום זורע וביארו התוס' דבזה נחלקו דרבה סובר לבתר המעשה מדמינן לה ועיקר המעשה הי' לרפוי ארעא אף דהמחשבה הי' לצמיח' פירא בתר המעשה אזלינן ור"י סבר בתר מחשבה אזלינן ולא בתר עיקר המלאכה ואביי רצה לומר שם דחייב שתים כמו בזומר וצריך לעצים עיי"ש. ולפ"ז יתבאר הירושלמי היטב דמ"ד חייב שתים ס"ל כיון דכאן יש שתי ענינים באותו הבערה משום הבערה וגם כיון דעמד קדירה אצלו ה"ה מבשל א"כ מ"ד חייב שתים ס"ל כאביי ומ"ד דמחייב רק אחת הוא כרבה ור"י אמנם משום מאי מחייב בזה פליגי במאי דנחלקו רבה ור"י אם אזלינן בתר המעשה שהוא הבערה או בתר המחשבה שרצה לבשל קדרתו ומעתה דברי הראב"ד מבוארי' דמחייב שתים כמו בזומר וצריך לעצים אמנם דברי הרמב"ם נראה לפענ"ד דהנה בשבת דק"ו אמרי כל המקלקלין פטורין חוץ מחובל ומבעיר ומוקי לה בחובל וצריך לכלבו ומבעיר וצריך לאפרו ופריך והא אנן תנן כל המקלקלין פטורין ומשני מתני' ר"י ברייתא ר"ש וביאר רש"י דלר"י דס"ל דמלאכה שא"צ לגופי' חייב עלי' הלכך חיובי' דחובל בצריך לכלבו ומבעיר בצריך לאפרו ואף דמקלקל אצל מלאכה עצמו מ"מ מתקן הוא אצל אחרי' ולר"י כה"ג מלאכה הוא אבל לר"ש דס"ל מלאכה שאצ"ל פטור וא"כ כל חובל ומבעיר מקלקל הוא ואף שמבעיר עצים לקדרתו מקלקל הוא אצל עצים ומה שמתקן אצל אחרי' לר"ש לא חשיב דמשאצ"ל וע"כ דמקלקל בחבלה ובהבערה חייב ולפ"ז נלפענ"ד הדבר ברור דאף אם נימא דאזלינן בתר עיקר המעשה היינו דוקא התם דאינו מקלקל שפיר מסתבר דאזלינן בתר עיקר המעשה אבל כאן דבאמת מקלקל הוא אצל הבערה ורק דמתקן אצל הקדרה ומשאצ"ל חייב פשיטא דאינו חייב רק משום מבשל ולא משום מבעיר ומעתה הרמב"ם דפסק בפ"א משבת הלכה ד' דמשאצ"ל חייב עלי' ודלא כהר"ח וכראב"ד שם א"כ שפיר כתב דאינו חייב רק משום מבשל ודוק היטב ומעתה ר' יוסי דס"ל בשבת דל"א אליבא דר"י כר"ש דמשאצ"ל פטור וא"כ ע"כ דס"ל מקלקל בהבערה חייב ושוב שפיר מקשה הש"ס אהקטרה הא קאמר ר' יוסי ללאו יצאת וא"ל דחייב משום מבשל דהא אנן קי"ל כרבה דבתר עיקר המעשה אזלינן ולא אחר המחשבה ועיין ברמב"ם פ"א מכלאים ודוק: והנה הש"א חידש עוד די"ל דביוה"כ ל"ש הבערה מטעם דהרי אמרי בירושלמי פרק משילין הלכה ה' לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת ביום השבת אין אתה מבעיר אבל מבעיר אתה ביו"ט וזה מיתורא דביום השבת א"כ כמו דממעט יו"ט מביום השבח דאינו שבת דקיל דזה בלאו וזה במיתה א"כ י"ל דמיעט גם יוה"כ דקיל דהוא בכרת ואינו במיתה והרי הרמב"ם פ"א מיו"ט הלכה ד' לפי פי' ה"ה פסק כירושלמי הלז א"כ ממילא יוה"כ ג"כ ממועט מביום השבת אף למ"ד הבערה לחלק יוצאת ע"ש והאריך בזה ולפעד"נ דא"א לומר כן דהרי באמת דברי ה"ה תמוהים כמ"ש הלח"מ הרבה קושי' בזה ואף למ"ש למה דרשו ללאו או לחלק ולא נימא דאיצטריך קרא להתיר ביו"ט הבערה זה לא קשה וכמש"כ הש"א דל"ש לומר דגוף האיסור יהיה רק לענין להתיר ליו"ט אמנם יסתערו עליו כל הקושי' שהקשה הלח"מ דכיון דדרשי היתר הבערה ביו"ט מביום השבת א"כ ודאי דבלא מתוך הותרה הבערה וכמו בהוצאה דלמאי דס"ד בביצה י"ב ללמוד משום לא תוציאו משא מבתיכם מביום השבת והרי דל"צ מתוך כלל א"כ גם בהבערה לא יהא צריך לבא למתוך וזה נגד כל הסוגי' דבהבערה אינו מותר רק משום מתוך ועוד דלמה גבי הוצאה לא דרשינן למעט יו"ט מביום השבת וכדמסיק הש"ס שם בביצה א"ה ליפלגי באבנים ולמה לענין הבערה דרשינן ממיעוט ביום השבת ונדחק ועיין בפ"ח סי' תקצ"ה ובל"מ ריש הלכות יו"ט שהאריכו הרבה וגם אני הארכתי בכמה תשובות בזה ובחי' להלכות יו"ט אמנם כעת חדשות אני מגיד והנה הרמב"ם הלכה א' שם כתב שביתת כולן שוה שהן אסורות בכל מלאכת עבודה חוץ ממלאכות שהן לצורך אכילה עי"ש והמתבאר מדברי ה"ה והלח"מ בשם הרשב"א שיש שתי מיני מלאכות ביו"ט האחת מלאכת עבודה דהיינו טויה ואריגה וזה אסור לגמרי אבל מלאכת אוכל נפש יש בהם מה שמותר כגון אוכל נפש ממש ויש שאסור כגון מכשירי אוכל נפש או דבר שאינו לצורך אכילה כלל לשיטת התוס' וכדומה ולפ"ז נראה לפע"ד דבאמת זהו חידוש שחידשה התורה דביום השבת א"א מבעיר אבל אתה מבעיר ביו"ט והרי בשבת כל המלאכות אסורות שאינו שייך בו אוכל נפש וכדומה וכולן בשם מלאכה יקראו ולפ"ז כל שיש לנו למעט בחידוש טפי עדיף ואין לך בו אלא חידושו ודי לנו לומר דהתורה שמיעטה ביו"ט הבערה הוא רק שאינו בכלל מלאכת עבודה והוא בכלל מלאכת אוכל נפש א"כ שפיר צריך למתוך דכל שאינו באוכל נפש שוב היה