דברי שאול דרשות כ

הרגישו בזה דהא חזי' צדיקים מתים ורשעים חיים וע"כ פי' דקאי לחיי עה"ב. וג"ז אינו מובן ויבואר אח"כ אמנם עפ"י פשטת הדברים אין לו מובן והנראה בזה דהנה רבינו בחיי עה"ת בפסוק כי ידעתי' למען אשר יצוה את בני' כתב וז"ל בא למעט שאר בני אדם שאינן צדיקים שאין ההשגחה בהם כמו בצדיקים וצריך שהשכיל כי ההשגחה בעולם השפל במין האדם הוא כלליות ופרטיות ומקרא מלא הוא שמצינו גדול העצה ורב העלילה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו ובשאר בע"ח הוא כלליות לא פרטיית רק בכלל כדי לקיים המין וההשגחה הפרטיות שהוא במין האדם נחלקת לשלשה חלקים השגחה בו לידע כל פשטי מעשי' ומחשבותי' והשגחה בו להצילו מן המקריים והשגחה בו לידע מעשי' הוא בכל אדם מישראל או מן האומות כענין שכ' היוצר יחד לבם ומבין אל כל מעשיהם וההשגחה בו להצילו מן המקריים אין זה בכל אדם ואפי' בישראל כ"א בצדיקים שהקב"ה מציל הצדיקים מן המקרים ששאר בני אדם נמסרין קודם ולא יעזוב את חסידו ולא יגרע מהם עינו אלא השגחתו בצדיק תמיד לא תפרד ממנו כלל וזה לשון כי ידעתיו שההשגחה בו ובשאר הצדיקים להצילם ממקרי שארי בני אדם וזה דעת הרמב"ן בפי' בפסוק זה כשתסתכל בם והנה דברים היקרים נוזלים נובעים ממקור הרמב"ן ודברי פי חכם חן ונבארם אחת לאחת הנה הטעם במה שבבע"ח השגחה בכללות ובאדם הוא בפרטות הוא לפע"ד לפי שבבע"ח נבראו המין ביחד א"כ השגחה היתה על כל המין אבל אדם נברא יחידי ע"כ ההשגחה בו יחידית ובזה בארתי במה דאמרו בפרקי אבות חביב האדם שנברא בצלם חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם שנאמר בצלם אלקים עשה את האדם והנה כל כפל הלשון לא נודע גם ראיתו מהכתוב אין לו ביאור ועיין במדרש שמואל מ"ש בזה בשם הרב המקובל מהרח"ו ז"ל ולפע"ד נראה עפ"י מה דאמרו בשבת דף ק"ו אמר ר"פ נקטי' אריא אבי תרי לא נפיל והא קחזי' דנפיל ההוא כדרמי בר אבא דאמר רמי בר אבא אין חי' שולטת באדם עד שנדמה לו כבהמה שנאמר אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו והוא תמוה למה דוקא אבי תרי לא נפיל וכשנדמה לו כבהמה נופל ולפיע"ד הענין דהנה יש ב' מיני צורות צורה מיניות וצורות אלקיות צורה המיניות הוא עד"מ כל מין שור יש להם צורה א' וכן עד"ז צורה הסוסיות צורה החמוריות וגם האדם יש לו צורה אנושיות אמנם נוסף ע"ז יש לאדם צורה אלקיות ודביקות השגחה הפרטיות הוא תלוי בצורה אלקיות וכל עוד שהוא מושגח חופף עליו צורה אלקיות ובסור צורה אלקיות ולא נשאר עליו רק צורה מהמיניות כבר הוא משולח למקרי ופגעי הזמן וזה מליצת חז"ל אריא אבי תרי לא נפיל והיינו אם יש עליו ב' הצורות צורה אנושיות וצורה אלקיות אז הוא מושגח ושוכן עליו רוח אלקים ואין שום חי' ביכולת לשלוט עליו וע"ז פריך והא חזי' דנפיל ע"ז משני כדאמר רמי בר אבא דאמר אין חי' שולטת באדם עד שנדמה לו כבהמה והיינו בסור צורה אלקיות ממנו אז תוכל הבהמה לשלוט וזה שהביא אדם ביקר בל ילין והיינו כאשר סר מעליהם צורה אלקיות אז נמשל כבהמות נדמו. והנה זה שאמר חביב האדם שנברא בצלם היינו שמין האדם בכללות נברא בצלם שהוא מורה על השגחה אמנם בזה עוד לא נודע לו חיבה יתירה שגם הבע"ח המה מושגחין בכללות לזה אמר חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם והיינו בפרטות ולא בכללות והוא מושגח בפרטות כי צלם אלקים הוא מורה על השגחה וזה שהביא ראי' אברא את האדם בצלמו והיינו דבעת הבריאה הי' נברא ביחידי ולכך גם השגחה חל עליו ביחידי ודו"ק והנה הבחיי חשב ומנה שתי מיני השגחה פרטיות ובתחלתו כתב שהם שלשה ולא נודע אולי חסר בבחיי וצריך אכי להוסיף עוד אחת שיש השגחה מה שהוא עפ"י טבע ובזה נבדל האדם הצדיק מהבע"ח שהם בכללות וזה בפרטות ועוד נוסף שמשגיח עליו לשומרו אף שלא עפ"י הטבע ובזה נראה לפע"ד מה שכתוב בפ' וארא והפלה ה' בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים ולא ימות מכל לבני ישראל דבר ויעש ה' את הדבר הזה ממחרת וימת כל מקנה מצרים וממקנה בני ישראל לא מת אחד וישלח פרעה והנה לא מת ממקנה ישראל אף אחד ויכבד לב פרעה והוא תימה דאדרבה בשביל הזה הי' לו להבין כי יד ה' עשתה זאת והנראה דהנה רש"י פי' על וישם ה' מועד לאמר מחר יעשה ה' הדבר הזה ופירש"י שרט לו שריטה בכותל ולא נודע מה הפלאה הזאת עד שהוצרך לשרוט לו שריטה בכותל וגם קשה דבמכות ערב כתב ג"כ והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן אשר עמי עומד עלי' לבלתי יהי' שם ערוב ושמתי פדות בין עמי ובין עמך למחר יהי' האות הזה ולא כתוב וישם ה' מועד ולמה לא שם לו מועד כמו כאן אמנם באמת בערוב הי' רק ההבדל בין בני ישראל היושבים בארץ גושן ובין המצרים וזה לא הי' פלא כ"כ כי האדם מושגח אף בפרטות לצדיקים וא"כ בערך אומות העולם נחשבים בני ישראל לצדיקים ולא הי' פלא כ"כ שהקב"ה השגיח עליהם כ"כ שלא יהי' שם ערוב אבל שיהי' הבדל בין מקנה ישראל לבין מקנה מצרים שהקב"ה אינו משגיח רק על כללות וכאן הי' כ"כ הבדל כאשר אמרו במדרש דאפי' פרה ממושכנת לישראל לא היתה מתה וא"כ דהענין יוצא מגדר הטבע רק שהקב"ה רצה להראות מופתיו למצרים שהוא משגיח על ישראל ע"כ כתיב וישם ה' מועד הוצרך לעשות שריטה בכותל שיהי' ענין יוצא מגדר הטבע וע"כ כשראה פרעה זאת והוא לא ידע שיהי' השגחה בבע"ח בפרטיות ע"כ חשב כי מעשי כישוף הוא ולא מעשי ידי יוצר וזה שאמר והנה לא מת ממקנה ישראל אף אחד ויכבד לב פרעה כי הבין שיד ה' לא עשתה זאת. והנה ר"י אמר אדם נידון בכל יום שנאמר ותפקדנו לבקרים אמר ר"ח מ"ט דר"י כדאמר טעמא ותפקדנו לבקרים ופריך הש"ס דלמא פקידה אעיוני בעלמא אלא אמר ר"ח טעמא דר"י מהכא לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו ואמר ר"ח מלך וציבור מלך נכנס תחילה לדין ותמה המהרש"א דהרי ר"י אמר טעמא ותפקדנו לבקרים ור"ח אמר טעם אחר אמנם לפמ"ש א"ש דהנה כבר כתבתי בשם הבחיי דהא דמושגח בפרטות הוא ג"כ על שני ענינים או לדעת כל פרטי מחשבותי' ומעשי' וזה אף בא"ה והשני' הוא השגחה להצילו מן המקרים וזה רק בצד נקי ישראל והנה ר"י דאמר נידון בכל יום והיינו השגחה ראשונה לדעת מעשיו וזה אף א"ה בכלל אבל השגחה השני' שהוא רק בצדיק זה לא נודע עדיין וכבר כתבתי שישראל בערך א"ה הם ג"כ בהשגחה השני' כמו הצדיקים בערך ישראל וזה שאמר ר"ח דטעמא דר"י הוא לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו והיינו שכל כללות ישראל הם בהשגחה השני' וזה שאותבי' ר"ח על מה שרצו לומר ותפקדנו לבקרים אעיוני בעלמא ורצו למעט אף השגחה הכלליות ואינה בכל יום ע"ז הוסיף ר"ח אף השגחה השני' הוא בכל יום בכללות ישראל נגד האמות וז"ש מלך וציבור מלך נכנס תחילה שמסתמא מלך ממלכי ב"ד הכשרים והצדיקים והמובחר שבכל ישראל לכך נכנס תחילה לדין ובזה מיושב היטב הא דאמר ר"י כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי כמאן כר"י והקשו התוס' לרבנן נמי מי לא מצלינן רפאינו וברכת השנים ולפמ"ש א"ש דבאמת רפאינו וברכת השנים שהוא על כללות ישראל וזה אף לרבנן יכולין להתפלל אבל על קצירי ומריעי הפרטים אין יכולים להתפלל רק לר"י ודו"ק. ומעתה הבוא נבוא לבאר הענין בשלשה ספרים של צדיקים בינונים ורשעים דהנה לפמ"ש יש השגחה הכוללת לכל הפרטים דהיינו מה שהוא עפ"י הטבע ויש השגחה פרטיות לצדיקים אף במה שהוא למעלה מן הטבע ולפ"ז זה שאמר צדיקים גמורים נכתבים ונחתמין לאלתר לחיים והיינו שהם מושגחים בין עפ"י טבע בין שלא עפ"י טבע אבל הרשעים לא די שאינם מושגחים שלא עפ"י טבע אלא אף על פי טבע אינם מושגחים והם נעזבים למקרים כמ"ש וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והי' לאכול שהוא מליצה על שעזבן למקרי הזמן ע"כ יהי' לאכול שיפגעם מקריים וזה מה שנכתבין ונחתמין לאלתר למיתה היינו לא מיתה גמורה רק כל שנסתלק מאליהם צלם אלקים ואינו חופף עליו ממילא הם מעותדים לכל מקרה ופגע רע והרי הם כמתים וכמו שאמרו רשעים בחייהם קרוים מתים דהיינו בסור השגחה ממילא הם כמתים אבל בינונים תלוים ועומדים אם לא זכו הם מושגחים רק עפ"י טבע ואם זכו הם מושגחים שלא עפ"י טבע כצדיקים ובזה יתישב הרבה קושיות של המהרש"א והרי"ף בח"א. ובזה יתבאר מה דמשלו משלים על כבני מרון ונבארם אחת ואחת והנה כבני אמרנא פי' רש"י כמו מעשר בהמה שיוצאין זאח"ז ולהבין הדברים אקדים מה שאמרו במדרש פ' בחוקותי חשבתי דרכי ואשובה רגלי אל עדותיך אמר דוד רבונו של עולם בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני לבית דירה פלונית אני הולך הי' רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות הא דכתיב ואשובה רגלי אל עדותיך והדבר צ"ב למה חשב שילך למקום פלוני ורגליו מביאות אותו ממילא לבה"כ ול"ל חשב בפי' לבה"כ. אמנם נראה דהנה במה דאמרו במעשר בהמה שהי' מעבירין בפתח קטן ועשירי הי' קודש נתקשו המפרשים למה לא צותה התורה ליקח מכל י' בהמות אחת וכתבו דבאמת אין לו לאדם בענין המצוה רק כח ההכנה שמכין לבבו לעשות המצוה אבל גוף עשית המצוה ה' בעוזרו והנה אם הי' נוטל א' מן עשרה לא הי' מתקדש רק הבהמה הלז אבל כשמכניסין בפתח קטן וא"א לצאת רק בזאח"ז א"כ על כל אחת מהן הי' כח ההכנה שתחול עליו שפעת ההקדשה שכל א' וא' הי' ראוי שיהי' עשירי וא"כ כל אחד חל עליו ההכנה והעשירי נתקדש לגמרי ודפח"ח ולפ"ז אני אומר שדוד ע"ה רצה להכין לבבו שכל פסיעה ופסיעה שהולך יהי' לו קדושה וע"כ הי' מחשב למקום פלוני אני הולך שם הי' עסק דבר מצוה ביקור חולים ולגמול חסדים וכדומה ואח"כ כשנכנס לבהכנ"ס הי' כל פסיעותיו בכח ההכנה שהיה ראוי לחול עליו קדושת המצוה בזה כמו בזה. ולכך אמר חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך ואם ה' מחשב רק לבהמ"ד לא הי' בידו רק שכר הליכה לבהמ"ד אבל כשחשב בלבו שילך לבית פלוני אולי ימצא שם מצוה א"כ הכין לבבו על כמה מצות ואח"כ כשבא לבהמ"ד הי' מקיים בכח כל המצות. ומעתה ז"ש כבני אמרנא כשם שבמעשר בהמה חל בכללות על כל בהמה ובהמה כח הכנה כ"כ הקב"ה משגיח על כל ישראל בכללות ואף מי שלא עשה המצוה בפועל רק שהי' בכח ההכנה נחשב לו למצוה וזה לדעתי מה שאמרו עוברים לפניו כבני מרון ודקדק המהרש"א ל"ל אמר נידונין כב"מ אבל באמת הקב"ה משגיח על כללות בית ישראל במה שהי' ראוי לחול עליהם שפעת קדושה אף שלא גמרו מעשיהם ועכ"פ זה רק בכללות ומ"ד כמעלת ב"ח פירש"י הדרך קצר ואין שניהם יכולין לילך זה בצ"ז וזה מורה השגחה פרטיות שכל א' בפני עצמו ואף שנים אינם בב"א ומ"ד כחילות של ב"ד הוא ע"פ מה שכתוב כי המות יפריד ביני ובינך וביארו העקידה כי האנשים. אשר אין להם דת אלוקית אין המות מפרדת ביניהם מקרה א' לכל אמנם הצדיקים כשם שהי' נבדלים במעלותיהם בחייהם וכמו שאמרו משה מחיצה בפ"ע ואהרן מחיצה בפ"ע וממילא גם המות מפריד ביניהם כ"א לפי מדרגתו וכמו שאמרו שכל א' נכוה בחופה של חבירו ע"ש ואני מוסיף שבאמת כל צדיק יש לו תכונת הנפש בעצמותו מה שאין חבירו יכול להיות בתכונה זאת עד"מ זה מוטבע בענוות ותורה וזה במעלת הנדיבות כ"א כפי תכונת נפשו ולכך כ"א נכווה בחופתו של חבירו שמרגיש בנפשו שלא הי' יכול לבא למדרגה זו ומצינו