דברי שאול דרשות יט

דלא נ"ל מותר אלא דוקא לענין שבת אבל בשאר איסורין לא בענין דניחא לי' והביא ראי' מהא דפריך והא מכבה והיינו דאל"כ גם לר"י ל"ק דממ"נ אי תאמר דכוונת התורה בטפין דקות דוקא א"כ בודאי לא ניחא לי' בטפין גסות ול"ל יהי' מותר ואף אם נימא דפ"ר דלא נ"ל אסור זה דוקא כשהוא רוצה עכ"פ לעשות אותו המלאכה אבל כאן גוף הפעולה לא ניחא לי' שאין רצונו בכיבוי כלל שאין רצונו רק לקיים מצות התורה ואין רצונו בגוף הכיבוי וע"כ דבשאר איסורים אין נ"מ אי ניחא לי' או לא ניחא לי' דכל שעושה האיסור אסור והא דמוקי לה כר"ש היינו משום כיון דלר"ש דשא"מ מותר ורק בפ"ר אסור א"כ כאן ממ"נ אינו עושה איסור דכל דהוי פ"ר דלא ניחא לי' שאין רצונו רק לקיים מצות התורה א"כ הוא באמת אינו מתכוין לאסור ואין מתכוין לר"ש מותר ואף דהוי פ"ר ור"ש מודה ז"א דהא לר"ש בכה"ג דהוי פ"ר דלא נ"ל ודאי מותר ול"ש לומר דבשאר איסורים גם פ"ר דלא נ"ל אסור דזה דוקא לר"י דס"ל דאינו מתכוין אסור יש מקום לומר דפ"ר דלא ניחא לי' אסור מה"ת בשאר איסורין אבל לר"ש פשיטא דא"מ ופ"ר דלא ניחא לי' בגוף הפעולה ודאי מותר ושפיר מוקי כר"ש אבל לר"י שפיר פריך והא מכבה ויש להמתיק הדברים דהנה לר"י אף דדשא"מ אינו אסור רק מדרבנן מ"מ בפ"ר אסור מה"ת ולפ"ז לר"י ממ"נ אסור דבאמת מדרבנן עכ"פ אסור וא"ל דאיך אפשר לאסור מה שהתורה התירה דז"א דהא בפ"ר אסור מה"ת וא"ל דהוי פ"ר דלא ניחא לי' והיינו דאף דבשאר איסורין פ"ר דלא ניחא לי' אסור כאן לא ניחא לי' בגוף הפעולה כלל שאינו רצונו רק לקיים מצות התורה ומותר אף בשאר איסורין דז"א דאם נימא דכאן לא ניחא לי' לפי שאפשר להתקיים כוונת התורה בטיפין דקות שוב אסור מדרבנן משום אינו מתכוין ול"ש לומר דלא אפשר לאסור מה שהתירה תורה דז"א דכיון דאפשר דכוונת התורה הי' בטפין דקות שיב הי' יכולין לאסור וא"כ ממ"נ אסור או מדרבנן בשביל א"מ או מה"ת דהוי פ"ר אבל לר"ש ספיר מותר דהוי פ"ר דלא נ"ל ואף דבשאר איסורים אף דלא נ"ל אסור אבל עכ"פ כיון דמה"ת מותר דהא אין מתכוין מותר לר"ש ורק משום פסיק רישי' אסור ואינו אסור אלא מדרבנן וא"כ שוב לא יכלו לאסור דהא מה"ת מותר ודברי הרא"ש הם קילורין ועיין בחי' פ"מ לזבחים במ"ס ברש"י שם ודבריו תמוהין והנה בהא דפריך הש"ס והא מצרף לכאורה קשה לי הרי אמרו ולא שאני לך בין שבות דאית בי' מעשה בין שבות דלית בי' מעשה ושי' הבה"ג דאף שבות א' התירו במקום מצוה וא"כ כל הטורח הזה למה לא אמרו לגוי להכניס למקוה עששיות של ברזל ובמקום מצוה לא גזרו ולכאורה רציתי לומר כיון דהי' בעזרה והרי נכרי וטמא מת לא הי' יכולין להכנס לשם א"כ לכך לא היו יכולין לעשות ע"י נכרי ובזה מיושב היטב מה דמשני הש"ס לפי גירסת התוס' צירוף דרבנן ואין שבות במקדש והרי אמרו ביומא דף ל"א דחמש טבילות ועשרה קידושים טובל כה"ג ומקדש בו ביום וכולן בקידש בבית הפרוה חוץ מראשונה שהיתה בחיל ע"ג שער המים ובלחם שמים לדו"ז סבא קדישא מהר"י יעב"ץ נסתפק אי הי' רשאי לטבול בקודש ועיין בפר"ח בס' מים חיים וא"כ מה עשה הכה"ג בטבילה הראשונה ועיי' במגן גבורים סי' פ"ח ובחי' מהרמ"ס הנ"ל ולפמ"ש א"ש כיון שהיתה בחיל הי' יכול להיות ע"י נכרי אמנם גוף הדברים אינם נכונים דמה שגוי אסור לכנס לחיל זה רק מעלה בעלמא מדרבנן ואף דבס' דרך הקודש למהר"ח אלפנדרי כתב בשם המהרי"ט דהמכניס גוי לחיל עובר משום לפני עור כבר דחה דבריו ואינו רק מדרבנן. אמנם העיקר נראה עפמ"ש הרשב"א בחי' לשבת דף קל"א בשם רבינו יונה ז"ל דהא דאמרו ולא שאני לך בין שבות שיש בו מעשה לשבות שאין בו מעשה היינו שנתחדש מעשה בגופו של דבר כגון עשיית כלי אפי' ובישול שנתחדש ענין בגופו ודמי האי מעשה כמו דאמרו בר"י הסנדלר מעשה שבת דאורייתא והיינו אפי' בישול דלכך בשבות דאמירה לעכו"ם אפי' במקום מצוה היכי דקא מוחקן ומחדש בגוף הדבר אסור עיי"ש ולפי"ז כאן שהי' צירוף ונתחדש בגופו של עששיות תיקון כלי זה אסור אפי' ע"י עכו"ם וז"ב מאד. ובזה מיושב היטב בהא דלא פריך הש"ס דילן והא מכבה כדמקשה בירושלמי משום דלענין כיבוי דלא נתחדש בגופו של דבר הי' יכול לעשות ע"י עכו"ם ודו"ק והנה הרמב"ם כתב בפרק ב' מעבודת יוה"כ ה"ד הי' כה"ג זקן או חולה מלבנו עששיות של ברזל באש מבערב ולמחר מטילין אותו במים כדי להפיג צינתן שאין שבות במקדש ותמה הל"מ דכיון דע"כ דרבינו אזיל בשי' התוס' דגרסו אין שבות במקדש א"כ לשי' התוס' לר"י דשא"מ אסור מדרבנן ולר"ש היתר גמור והרי רבינו פסק כר"ש דדשא"מ מותר ליכא שבות כלל והיכי כתב דאין שבות במקדש עיי"ש. ולפע"ד נראה ומקודם אבאר שי' רש"י ותוספות דהנה רש"י פי' צירוף דרבנן הוא היינו דבאיסור דרבנן א"מ מותר ודוקא באיסור תורה אסור א"מ ולא גריס ואין שבות במקדש והתוס' הקשו דבשבת דמ"א משמע דבצירוף דרבנן אסר ג"כ ר"י וכתבו לחלק בין צירוף עששיות שאינם כלים ולא היינו גמר מלאכתו הוא דצירוף אינו רק מדרבנן אבל מיחם שהוא כלי וצירוף הוא גמר מלאכתו הוי דאורייתא וע"ז הקשו בשבת דמ"ו משמע דאפי' באיסור דרבנן גזר ר"י וע"כ גרסו אין שבות במקדש ומחלקי' דוקא בשבת כתיב בי' מל"מ הוא דצירוף אינו אלא מדרבנן ואין שבות במקדש עיי"ש ולפע"ד נראה בזה ומקודם נבאר דברי התוס' בכתובות ד"ה ד"ה. אם שכתבו היכי דמקלקל בחבורה ודשא"מ מותר והקשה המ"ל פ"א משבת דהרי התוס' בעצמם הוכיחו כאן ובשבת דמ"ו דאף בדרבנן אסר שא"מ לר"י עיי"ש שהניח בקושי' ולפע"ד נראה דהנה המ"ל בעצמו הביא שם דברי התוס' בכורות כ"ד דאף אם נימא דבאיסורין דרבנן גם ר"י מוד' דשרי באינו מתכוין לא כל איסורי' דרבנן שווין לענין זה דוקא באיסורין דרבנן דאין איסורין הללו מה"ת בשום מקים הוא דאמרי' דכל שאינו מתכוין שרי אף לר"י אבל באיסורין דרבנן דבמ"א יש איסור מה"ת גם במקום שאינו רק מדרבנן גזרו בזה וכ"כ הרשב"א בחי' לשבת דמ"ב ולפי"ז א"ש דברי התוס' דביומא שם שיש צירוף שאסור מה"ת כגון במיחם שהוא כלי רק צירוף עששיות דאינם כלים הוא דהוי דרבנן א"כ שפיר הקשו על רש"י דבכה"ג שיש איסור תורה בצירוף כגון במיחם א"כ ג"כ בצירוף דרבנן כמו בעששיות יש לאסר אבל במקלקל בחבורה שאין אסור תורה בשום מקום וא"א שיהי' אסור תורה בזה שפיר מותר לר"י אפי' מדרבנן ומהתימא על המ"ל שהתוס' בעצמם בבכורות כ"ד שם ד"ה והיינו בחילוקם שחילקו בין אם יש איסור תורה במ"א או לא הביאו ראי' מהך דכתובות הנ"ל דדשא"מ ומקלקל מותר וע"כ שהבינו כמ"ש וז"ב ובזה נראה לפע"ד דיש לישב קושי' התוס' על רש"י דהרי הרשב"א בחי' לשבת דמ"א כתב דהסוגי' ביומא ס"ל צירוף דרבנן בכ"מ אף במקום שעושה כלי ודחה לסוגי' דשבת ולפי"ז כיון שכל צירוף ס"ל להש"ס ביומא דאינו רק דרבנן א"כ שוב לא גזר ר"י בא"מ דלא משכחת שיהי' איסור תורה כלל ובכה"ג לא גזר ר"י באיסור דרבנן בא"מ ובזה מיושב גם קושי' התוס' השני' שהקשו למה פריך מאביי טפי הו"ל למפרך ממשנה דר"י אוסר בגורר אף באיסור דרבנן ולפמ"ש יש לישב דממשנה לא הי' קשה די"ל דמה דמשני אביי בשהגיע לצירוף דשא"מ מותר היינו משום דא"מ אינו אסור רק מדרבנן ובמקדש לא גזיר וכמ"ש התוס' ולכך הקשה מדאביי דהרי מדאיצטרך קרא ש"מ א"מ אסור מת"ת וע"ז משני דצירוף דרבנן הוא ובדרבנן דשא"מ מותר. ובזה נראה לפע"ד הטעם שלא גריס רש"י ואין שבות במקדש דהנה לכאורה קשה לי טובא אם נימא דכל צירוף אף בכלים אינו רק איסור דרבנן א"כ מאי משני אין שבות במקדש דהרי כל הטעם דאין שבות במקדש הוא משום שכהנים זריזים הם וכמ"ש הכ"מ פ"ד מבית הבחירה הל"ה ואני הראיתי מקורו בשבת ד"כ כבר הארכתי בזה בתשובה דע"כ ל"ש אין שבות במקדש רק במקום שהאיסור הוא משום גזירה שייך לומר דכהנים זריזין הם ולא יטעו לעשות איסור תורה אבל כל דאסרו רבנן מצד עצמותו של דבר דהוי תיקון דרבנן ל"ש אין שבות במקדש דהא ס"ס עושה איסור דרבנן ומאי מועיל זרזותו דהא זה גופו הוי איסור דרבנן ומצאתי בריב"ש סי' קס"ז שכ"כ ות"ל זכיתי בו מסברא דנפשאי ופלפלתי הרבה בזה וא"כ אי נימא דכל צירוף אינו רק איסור דרבנן מאי שייך אין שבות במקדש ס"ס אסור מדרבנן. אמנם הדבר נכון דהתוס' לשיטתם דמחלקו בין צירוף כלים לצירוף עששיות שאינו כלי וגזרו צירוף עששיות אטו צירוף כלי שהוא מה"ת ושייך כהנים זריזין הם ולפי"ז רש"י דסובר דכל צירוף אינו רק מדרבנן א"כ שוב ל"ש א"ש במקדש והכרח רש"י לפרש משום דבדרבנן בא"מ מותר ובזה מיושב דברי הרמב"ם די"ל דהרמב"ם ס"ל לחלק בין צירוף כלים לצירוף עששיות שאינו רק מדרבנן וא"כ שוב יש לאסור אף מדרבנן במקום שיש איסור תורה כמ"ש התוס' בבכורות וא"א לפרש כפרש"י וע"כ משום דאין שבות במקדש ואין לומר דאכתי לר"ש דשא"מ מותר דז"א דהרי באמת צירוף הוי פסיק רישי' ובזה ר"ש מודה אך לפי שי' התה"ד דפ"ר בדרבנן שרי ומה שהקשה המג"א סי' שי"ד על התה"ד הארכתי בתשובה שי"ל כל קושיותיו וחלקתי דדוקא במקום שאיסור דרבנן הוא בעצמותו של דבר הוא דאסור פ"ר חף בדרבנן אבל במקום שאין איסור מצד עצמו רק משום גזירה אטו שלא יבא לעשות איסור תורה ולפי"ז כל דאינו מתכוין לעשות איסור ממילא לא יבא לידי איסור תורה דהא אינו רוצה לעשות איסור כלל ובזה מיושב כל קושי' המג"א דוק ותשכח ומעתה כאן שהצירוף עששיות אינו רק מדרבנן אטו צירוף כלים א"כ דאין שבות במקדש דכהנים זריזין הם ולא יבאו לטעות באיסור תורה שוב אף דהוי פ"ר מותר לכך הוצרך רבינו לכתוב ואין שבות במקדש ודו"ק היטב כי הוא חריף: עתה אתחיל בדרושי מוסר ותוכחות חיים שנו חכמים בלשון המשנה בר"ה ט"ז בארבעה פרקים העולם נידון וכו' בר"ה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון שנאמר היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם ובדף ח"י אמרו מאי כבני מרון הכי תרגומא כבני אמרנא ר"ל אמר כמעלת בית חורין ר"י אמר שמואל כחילות של בית דוד אמר רבה ברב"ח אמר ר"י וכולן נסקרין בסקירה אחת אמר רנב"י אף אנן נמי תנינא היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם מאי קאמר וכו' אלא לאו הכי קאמר היוצר רואה יחד לבבו מבין אל כל מעשיהם ורש"י פי' כבני אמרנא ככבשים שמונין אותן לעשר ויוצאין זה אח"ז בפתח קטן שאין יכולין לצאת כאחד ד כמעלת ב"ח הדרך קצר ואין שנים יכולין לילך זה בב"ז שהעמק עמוק בשני צדי הדרך כחיילות של ב"ד כבני חיילות של מלך וכך הי' מונין אותן יוצאין זה אח"ז בצאתם למלחמה והדברים תמוהין ומפליאין ל"ל לעמשל כל המשלים אלו ועיי' מהרש"א בח"א מ"ש בזה ולבאר כל הדברים נראה עפ"י מה דאמרו ר"ה ט"ז ב' ספרים נפתחים בר"ה א' של רשעים גמורים וא' של צדיקים גמורים וא' של בינונים צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים רשעים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה בינונים תלוין ועומדין מר"ה עד יוה"כ זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין למיתה והנה כל העובר ישתומם ע"ז והתוס' וכל הקדמונים