דברי שאול דרשות יח

בעילה והבערה גופי' אף דלא חשיב תיקון לר' אבוהו מ"מ מלאכה הצל"ג חשיב כמ"ש התוס' דק"ו בד"ה בחובל ולפ"ז כיון דגם במילה והבערה גופי' הי' צל"ג שוב פשיטא דגם חובל ומבעיר לא יצא מכלל שאר מלאכות דבעי הצל"ג עכ"פ דכל כמה דנוכל לומר שלא נתחדש בזה הענין יותר משאר מלאכות מהראוי לומר שלא יצא מכלל גדר שאר מלאכות ואין לך בו אלא חידושו לענין מקלקל שיצא משאר מלאכות וז"ב מאד ובזה מבואר דאף פסיק רישי' דלא ניחא לי' יופטר בחבורה אף דפ"ר דלא ניחא לי' לאו מל"מ מקרי ובחבורה מקלקל חייב ולא בעי מל"מ וכבר טעה בזה גדול א' בדורנו במחכ"ת וחידש דבאמת בחבורה אף בפ"ר דלא ניחא לי' חייב וישב בזה קושי' התוס' על הערוך אבל זה א"א לאומרו דהרי משאצל"ג פטור גם בחבורה וכדאמרו בהדיא בסנהדרין דפ"ד מאן שמעת לי' דאמר מקלקל בחבורה חייב ר"ש האמר משאצל"ג פטור והרי הש"ס מקשה בדף ע"ה דמודי ר"ש בפ"ר ול"י ומשני כמה דאית בי' נשמה טפי ניחא לי' והיינו דהוי פ"ר דלא נ"ל וכמ''ש רש"י ותוס' שם א"כ מבואר דגם בחבורה פטור פ"ר דלא נ"ל אך הא גופי' קשיא דלמה יפטור לר"ש אבל לפמ"ש א"ש דכיון דמשאצל"ג פטור גם בחבורה משום דבחבירה של מילה הי' צל"ג ולא יצא מכלל שאר מלאכות ממילא גם לענין פ"ר דלא ניחא לי' לא יצא מכלל שאר מלאכות וז"ב ודו"ק ובזה הבוא נבוא לישב דברי רבינו שכתב דצירוף הוא מבעיר והקשיתי הא מבעיר בעצמו פטור ובזה א"ש דהנה הרה"מ בפרק י"ב משבת ה"ב כתב מדברי רבינו שכתב שהכל תלוי בכונתו נראה דכל שאינו מתכוין אין ראוי לומר בו פסיק רישי' ולא ימות מפני שכשהוא מתכוין הוא עושה מלאכה וכשא"מ אין בו מלאכה כלל שהרי אינו רוצה לעשות ממנו כלי ע"ש ודבריו תמוהין ולא נודע כוונתו כלל וכתב הל"מ דכוונתו הוא כך דמלאכת הצירוף אינו במשכן וכל מלאכה ממשכן ילפי' וכיון דאינו במשכן ל"ל למילף בשום מקום אבל הרמב"ם כתב דיש ללמדה שכן עושין לוטשי הברזל שכשירצו לעשות כלי מחממין הברזל ואח"כ נותנין אותו במים וכיון שעושין כן הלוטשין הוי מלאכה ג"כ א"כ כיון דהטעם במלאכה הזאת מפני הכוונה האחרונה שהיא לעשות הכלי כל שאין כוונתו לכך אינו ראוי שתקרא מלאכה ואינו חייב כיון שאין מפורשת במשכן ונתבטל הטעם אשר בעבורו נקרא מלאכה ע"ש ולפ"ז כיון דלא הי' במלאכת המשכן רק שנלמד מהלוטשין שזה מלאכה א"כ מאי בכך שאינו מל"מ הא בשבת לא כתיב מל"מ כלל וכל דלא נלמד מהמשכן שוב גם מקלקל חייב ושפיר כתב רבינו דהר"ז תולדות מבעיר וחייב וז"ב ודו"ק: והנה בירושלמי אמרו על הך קושיי ולא נמצא כמכבה ר"י ור"ש אמרו ד"א ופי' הק"ע כמו דר"ש סובר שאצל"ג פטור אף ר"י סובר כן והגאון מהרמ"ס בתשובתו הנ"ל תמה ע"ז דהאיך אפשר לומר דר"י סובר משאצל"ג פטור הא משנה ערוכה הוא בשבת קכ"א ועל עקרב שלא תישך אמר ר"י מעשה בא לפני ריב"ז בערב ואמר חוששני לו מחטאה ומזה למד הבה"ג דר"י סובר משאצל"ג חייב עלי' דהרי צידה הוי מלאכה שאצל"ג ואיך אפ"ל דר"י ס"ל כר"ש גם תמה על התוס' בשבת צ"ד ד"ה את שחתרו למצוא מקום דר"י ס"ל משאצל"ג חייב ולא הביאו הך דקכ"א כמו שדייק הבה"ג ובאמת שזה תימה רבה ואני מצאתי ברז"ה פ"ב דשבת גבי חוץ מן הפתילה שעושה פחם שהביא ג"כ הך דקכ"א ששם מבואר דר"י ס"ל משאצל"ג חייב ועכ"פ על הירושלמי ודאי תמוה דעכ"פ כר"ש ודאי לא ס"ל והנראה דהנה בהא דאמרו בכריתות ד"כ כגון שנתכוין לכבות והובערו מאליהן ות"ק ס"ל כר"ש דאמר דשא"מ פטור וראב"צ ס"ל כר"י דאמר דשא"מ חייב ואח"כ לענין החותה גחלים בשבת להתחמם בהם והובערו מאליהן תני חדא חייב ותניא אידך פטור מפרש הא דתניא חייב קסבר משאצל"ג חייב עלי' והא דתני' פטיר קסבר משאצל"ג פטור והתוס' שם וביומא דף ל"ד פי' דשתי הברייתות הוא מטעם משאצל"ג אמנם מה דנקט בקמייתא משום דשא"מ מצאתי בת"י ביומא שם דבקמייתא דלא מכוין כלל אלא לכבות (ובת"י הי' הגירסא לכסות) דהוי איפכא ממלאכה שעושה קרי לי' דשא"מ אבל בבתריתא קרי משאצל"ג לפי שכוונה יש בדבר עיי"ש ולהבין הדברים מאי נ"מ אם מתכוין כוונה הפכיי' או לא נלע"ד ד"ח דהנה במה דנחלקו ר"י ור"ש אי משאצ"ל פטור לפע"ד הסברא בזה דהנה משאצל"ג עד"מ חופר גומא וא"צ אלא לעפרו או צד נחש שלא ישכנו וכדומה הוא באמת אין רצונו כלל במלאכה זו להגומא או להנחש וא"כ כיון דבעי' מלאכת מחשבת ע"כ לא מיקרי מלאכה רק מה שרצונו בזה אבל כאן הוא אנוס לענין זה המלאכה דלא הי' רצונו כלל בזה ואונס רחמנא פטרי' בכ"מ ול"מ לשי' רש"י דמשאצל"ג היינו שברצונו לא הי' בא עליו כלל מעולם פשיטא דלא נקרא מלאכה אלא אף לשי' התוס' עכ"פ כיון דאינו משתמש באותו מלאכה כמו שהי' במשכן וא"צ לה כלל לרצון רק אונס אמנם ר"י ס"ל כיון דעכ"פ הוא צריך לגומא או להצידה שלא יזיקנו וממילא נסתעף מזה אותו מלאכה א"כ הוא מסבב האונס לעצמו וכבר כתב בשו"ת המיוחסות להרמב"ן סי' ער"ב שאונס כשמו ואין הרצון אונס ואי מסבב דההאונס לעצמו אין זה אנוס אלא רצון ועיין בח"מ סי' נ"א ס"ק ט"ז ולפי"ז ג"כ כאן שהוא מסבב האונס לעצמו זה לא נקרא אונס רק רצון ולפי"ז זה דוקא כשעכ"פ רצונו שיסבב זה האונס אבל במתכוין כוונה הפכיות שמתכוין לכבות והובערו מאליהן זה ודאי אנוס גמור והוי לי' משאצל"ג ופטור אפי' לר"י ורק דחייב מצד דשא"מ ולכך קרי לי' א"מ ולא משאצל"ג וז"ב מאד ובזה מיושב היטב קושי' התוס' בשבת דע"ה דלמה פוטר ר"ש בחבורה במשאצל"ג הא מקלקל בחבורה חייב לר"ש ולא בעי מל"מ ה"ה משאצל"ג ולפמ"ש א"ש דשאני מקלקל דעכ"פ עשה ברצונו וגלתה התורה דלא בעי מל"מ אבל כאן משאצל"ג דלא רצה בזה המלאכה כלל והוא אנוס בזה שפיר פטור לר"ש ודו"ק ומעתה א"ש דברי הירושלמי דבאמת ר"י מחייב במשאצל"ג רק דכאן הוא מתכוין באמת לחמם את המים ולא ניחא לא בכבותו שממילא מתכבה א"כ בכה"ג הוי כוונה הפכיות ומשאצל"ג פטור אפי' לרי' ואף דלר"י עכ"פ אסור מטעם דשא"מ י"ל דדשא"מ לא אסור לר"י אלא מדרבנן ולא גזרו שבות במקדש ומצד מלאכת מכבה הוי משאצל"ג ופטור אפי' לר"י ודו"ק היטב ובזה אני אומר בהא דאמרו בסנהדרין דף ע"ד ע"ב אמר רבא נכרי דאמר לו להאי ישראל קטול אספסתא בשבתא ושדי לחיותא ואי לא קטילנא לך ליקטול ולא ליקטיל לי' שדי לנהרא ליקטלי' ולא ליקטול מ"ט לאעבורי' מלתא קבעי ומהרי"ק בשורש קל"ז כתב דהא דנקט דוקא לענין שבת הוא לאשמעי' דאע"ג דהוי משאצל"ג וליכא איסורא כ"א מדרבנן אפ"ה יהרג בשדי לנהרא ועוד דאפי' לר"י יש לפוטרו בקרקע שאינו שלו והנה דברי המהרי"ק תמוהים דמ"ש לר"י פטור בקרקע שאינו שלו במחכ"ת שכיון למה דאמרו בשבת ק"ג ל"צ דעביד בארעא דחברא ובאמת זה דוקא לר"ש אבל לר"י מחייב עכ"פ מטעם דשא"מ כמבואר בשבת שם אמנם גם מ"ש לר"ש פטור דהו"ל משאצל"ג הוא תמוה לענ"ד דמה שמדמה להריגת המזיקים זה דוקא לשי' רש"י דכל דברצונו לא הי' בא עלי' הוא משאצל"ג א"כ ג"כ לא רצה בזה רק שהעכו"ם מכריחו וברצונו לא הי' רוצה כלל אבל לשי' התוס' דכל שמשתמש כעין הוי במשכן חייב וא"כ כאן שזה מכריחו עכ"פ כל שמכריחו הרי צריך לעשות אותו דבר שהוא צריך לאספסתא לישרי בנהרא ומה לנו באונסו כל שגוף המלאכה הוא כמו שהי' במשכן ול"ד להריגת המזיקין דא"צ למזיק כלל ובזה רציתי לומר מה שנקט קטול אספסהא ושדי לנהרא ולא אמר סתם קטול אספסתא ועיי' במהרי"ק שם ולפמ"ש כל דלא צריך לגוף האספסתא רק לקטלו שוב הוי מלאכה שאצל"ג כמו הריגת המזיקין ודוקא אם צריך לשדות בנהרא צריך לגוף האספסתא שישדוהו בנהרא אבל קטול אספסתא סתם לא הי' צריך רק ליקטול ולא לאספסתא שוב הוי מלאכה שאצל"ג אמנם לפמ"ש א"ש ואפי' לר"י פטור בכה"ג דהרי אנוס גמור לאותו מלאכה ואין זה נקרא מסבב אונס שהעכו"ם מכריחו והוא אנוס גמור ודו"ק היטב כי הוא ענין חריף ועמוק: והנה שיטת הערוך דפסיק רישי' דלא ניחא לי' מותר והביא ראי' מהא דאמרו בזבחים דצ"א המתנדב יין מביאו ומזלפו ע"ג אישים ופריך והא מכבה ומוקי לה כר"ש דאמר דשא"מ מותר וא"א לזלף על גבי' אישים שלא יכבה ומתיר ר"ש לכתחילה הובא בתוס' ורא"ש פרק הבונה אמנם בפרק שמינה שרצים הביא הרא"ש דברי השאלתות דאסור לשתות סמא דמעלי לגופי' ומעקר ודוקא לר"י דאית לי' דשא"מ אסור אבל לר"ש מותר והא דקיי"ל כר"ש דאמר דשא"מ מותר הנ"מ במילי דשבת אבל בכה"ת כולה קיי"ל כר"י דאמר דשא"מ אסור וכ' הרא"ש דאין דבריו נראין דבכל התורה כולה קיי"ל כר"ש ואין חילוק בין שבת לשאר איסורין אמנם היכי דשתי סמא לרפואה ומעקר אסור אפי' לר"ש ומודה ר"ש בפ"ר ולא ימות ול"ש כאן דברי בעל הערוך דאמר דלא אסר ר"ש פס"ר אלא היכא דניחא לי' דזה דוקא לענין שבת דבעי' מל"מ אבל בשאר איסורין לא בעי מל"מ מדפריך הש"ס בזבחים המתנדב יין מביא ומזלפו על גבי האישים אע"ג דלא ניחא לי' בכיבוי ע"כ ודבריו תמוהים כאשר תמה הגאון מהר"ל מפראג ז"ל דמאי מייתי מדברי המקשן אלא למאי דמסיק דשמואל כר"ש ס"ל מוכח דפסיק רישי' דלא ניחא לי' אף בשאר איסורים שרי ועיין בבה"ז ובצ"ק בזבחים שם ובמ"א סי' ש"ך ס"ק כ' נדחקו ולפע"ד נראה דהנה בהא דפריך והא מכבה לכאורה קשה כפמ"ש התוס' ביומא דל"ד דמדאורייתא מותר דשא"מ לר"י ורק מדרבנן אסור א"כ מאי מקשה והא מכבה הא שפיר דריש מקרא וראיתי בבה"ז שהקשה כעין זה ודייק מזה דפ"ר באינו מתכוין אסור מה"ת אמנם לפע"ד לכאורה אין התחלה לקושי' דהש"ס יפה הקשה נהי דמה"ת הוא כן מ"מ איך מתיר שמואל הא מדרבנן אסור ואיך מתיר שמואל לדידן אמנם נראה דאכתי קשה דהרי משמעת המקרא דאשה לה' כפשוטו דהיינו שמזלפו ע"ג האישים ורק לר"י דרשא"מ אסור ע"כ עקר לי' למשמעותי' דקרא לדרשא אחריתי כמ"ש רש"י ד"ה ור"י וא"כ זה דוקא כשא"מ אסיר מה"ת אבל כיון שא"מ אינו אסור רק מדרבנן א"כ נשאר משמעות המקרא דאשי כפשוטו דמזלפו ע"ג האישים והרי כבר נודע דברי הטו"ז ביו"ד סי' קי"ז דכל שהתורה התירה בפי' א"א לחכמים לאסור וא"כ כאן דצריך לעקור משמעות המקרא איך אפשר לעקור הא התורה התירה בפי' לזלף ע"ג אישים ואיך נאסר מדרבנן והוא קושי' נפלאה אמנם נראה דהנה רש"י כתב בהא דמוקי כר"ש דאף דהוי פ"ר ול"י דר"ש מודה כיון דאפשר דמזלף לי' בטפוח דקות מאד הלכך אפי' מכבה בגופות גסות הוי דשא"מ ולפ"ז כיון דאפשר לזלף בטפות דקות ובזה לא יהי' מכבה א"כ שפיר פריך והא מכבה דעכ"פ מדרבנן אסור וא"ל דהא מה"ת מיתר כפי משמעות המקרא ואיך יכלו חכמים לאסור דז"א דהא אפשר דכוונת התורה היתה בטפין דקות וא"כ אסור בטפין גסות וממילא אסור אף באינו מתכוין מדרבנן עכ"פ ובזה מבואר היטב ראית הערוך שכתב דפסיק רישי' דלא ניחא לי' מותר מדמיקי כר"ש הא הוי פ"ר ע"כ דבפ"ר דלא נ"ל מודה ובאמת רש"י כתב דאפשר בטפין דקות ולא יכבה כלל וכן דחו הרא"ש ור"ן ראית הערוך ולפמ"ש א"ש דזה גופי' ראית הערוך דבלא נ"ל מותר דכיון דאפשר בטפין דקות והוא אינו רצונו רק לקיים מצות התורה וכיון דיוכל לקיים מצות התורה בדקות ממילא לא ניחא לי' בטפין גסות כיון דהוא אינו רוצה רק לקיים המצוה וז"ב ומעתה דברי הרא"ש מבוארין דשפיר כתב בשמונה שרצים דאין חילוק בין שבת לשאר איסורין וא"מ מותר ומ"מ גם לר"ש אסור לשתות כוס של עקרין דמודה ר"ש בפ"ר ל"ש דברי הערוך דבפ"ר