דברי שאול דרשות יז

ודפח"ח ואני פרשתי בזה מה שאמר משה אתם חטאתם חטאה גדולה ועתה אעלה אל ד' אולי אכפרה בעד חטאתכם והדבר יפלא שהלא כבר כתוב וינחם ד' על הרעת אשר דיבר לעשות לעמו וא"כ מה לו לעלות אל ד' ולפמ"ש בעל מעשי ד' א"ש כי עיקר המחילה לא הי' בשביל שקבלו עונש רק שא"א להענישם אבל חטאתם עדיין לא נמחל וז"ש אתם חטאתם חטאה גדולה וז"ש אסף אספת כל עברתיך השובות מחרון אפיך השיבנו אלוקי ישענו והפר כעסך עמנו והיינו שלא די במה שאספת כל עברתיך בשביל שהחטא רבה עד למאוד וא"א לענוש רק השיבנו אלוקי ישענו והפר כעסך עמנו והנה זה ענין הסתרת פנים שהקב"ה כשרואה שהחטא גדול וא"א לקבל העונש ולהקל א"א ג"כ שלא ישתנה הדין ואינו רוצה למחול הנו מסתיר פנים שאז שסר השגחת הבורא אז הם מופקרים ועלולים לכל מקרה ופגע וא"כ הם מקבלים יסורין ולא בתורת דין רק בשביל שסר צלו מעליהם וז"ש קין גדול עוני מנשוא הן גרשתי אותי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר והייתי נע ונד בארץ והי' כל מוצאי יהרגני הנה הבין שהסתרת פנים של שלד' הוא בשביל שעונו גדול מאוד וא"א להענישו ע"כ נעשה מופקר וז"ש ואנכי הסתר אסתיר פנים על כל הרעות אשר עשו מפני שהחטא גדול מאוד ע"כ הסתיר פניו והרבה הארכתי בזה וכמה מקראות קודש ודי בזה והמשכיל יבין ולסיים בדבר טוב אומר הנה אמרו שם בסוטה וכן לענין הטובה מרים המתינה שעה אחת וכו' ומסיק רבא דהיינו באותו מידה ומידה טובה מרובה וביאור הענין דבמידה טובה אין אנו דנין על הפעולה לבד ער"מ אחד קונה אתרוג ולולב או עושה סוכה אין אנו דנין על גוף הפעולה לבד רק על איכות הפועל ואם עני קימץ מעיסתו וקבץ יד על יד כדי שקיים המצוה זה נחשב בפ"ע מצוה וכפי שהקב"ה יודע כמה צער שנצטער בזה ובזה מבואר דברי המדרש פ' אמור במה שאמר מיוה"כ עד החג כל ישראל עוסקים במצות זה עוסק בסוכתו וזה בלולבין וביו"ט הראשון של חג כל ישראל עומדים לפני הקב"ה ולולביהן ואתרוגין בידיהן ואומר להם מה דאזיל אזיל ומן הכא חושבנא וכו' והיינו שהקב"ה מחשב איכות הפועל להפעולה ומיחל להם איכות הפועל של העברות וד' ימחול על עונותינו ובא לציין גואל במהרה בימינו אמן: דרוש לשבת תשובה תרי"ד סוגיא דמצרף יומא ל"ד בש"ס. תניא אמר ר' יהודא עששיות של ברזל הי' מחממין עיוה"כ ומטילין לתוך צונן כדי שתפוג צנתן והלא מצרף אמר ר' ביבי שלא הגיע לצירוף אביי אמר אפ"ת שהגיע לצירוף דשא"מ מותר ומי אמר אביי הכי והתניא בשר ערלתו ואפי' במקום שיש שם בהרת יקוץ דברי ר' יואשי' והוי' בה קרא ל"ל אמר אביי לר"י דאמר דשא"מ אסור הנ"מ בכל התורה כולה אבל הכא צירוף דרבנן בסוגיא זו יש שיטות הרבה ברש"י ותו' וברמב"ם פ"ב מעבודת יוה"כ הלכה ד' ובל"מ ויבואר לפנינו ברצות ה' וטרם יהי' כל שיח אבאר דברי הירושלמי פ"ג מיומא הלכה ה'. הירושלמי מקשה ולא נמצא כמכבה ביוה"כ ודבריו תמוהין דהרי אמרו בשבת ל"א ר"י כמאן ס"ל אי כר' יהודא אפי' בהנך נמי ליחייב ואי כר"ש ס"ל פתילה נמי ליפטר אמר עולא לעולם כר"י ס"ל וקסבר ר' יוסי סותר ע"מ לבנות במקומו הוי סותר וסותר ע"מ לבנות שלא במקומו לא הוי סותר והמתבאר מדברי רש"י ותוס' שם דמכבה הוי מקלקל דומיא דסותר ולכך בעי שיהי' סותר ע"מ לבנותו במקומו ומכבה ע"מ להבהבה במקומו ולכך דוקא בפתילה חייב שעושה פחם. עי"ש היטב בסוגיא וא"כ מאי קושי' דכאן הוי מכבה לבד ולא על מנת להבעיר וזה פטור אפי' לר"י וקצת נרגש מזה הגאון מהר"ם סופר בשו"ת הנספחות לריטב"א ע"ז והנראה בזה דהנה גוף דברי הש"ס דר"י ס"ל סותר ע"מ לבנות במקומו הוי סותר ועמ"ל שלא במקומו לא הוי סותר והוא תמוה דמאי נ"מ במקומו לשלא במקומו ס"ס הוא מקלקל ע"מ לתקן וגם מה דפריך הש"ס שם מכדי כל מלאכות ילפי' להו ממשכן והתם סותר עמ"ל שלא במקומו הוא ומשני ש"ה כיון דכתיב עפ"י ה' יחנו כסותר עמ"ל במקומו דמי והוא תימה דמה סברא הוא להחשיב בזה כסותר עמ"ל במקומו אמנם נראה בזה דבר חדש דהנה בשבת דק"ו איתא כל המקלקלין פטורין חוץ מחובל ומבעיר א"ל פוק תני לברא חובל ומבעיר אינה משנה ואת"ל משנה חובל בצריך לכלבו ומבעיר בצריך לאפרו וכתבו התוס' ד''ה חוץ דר"ת מפרש דהא דחשיב לר"י מקלקל בצריך לכלבו ולעפרו לפי שאין התיקון בא באותו שעה אלא אח"כ דלאחר שנעשי' חבורה בא הדם ולאחר שכלתה הבערה בא האפר אבל בשוחט בשעת הקלקול בא לו התיקון שמוציאו מידי אמ"ה וזה רבות בשנים שהקשיתי על התוס' דאי נימא דלא כר' אחא בר יעקב חולין דל"ג דמי איכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור וא"כ מפרכסת אסור גם לישראל שוב אין התיקון בא בשעת הקלקול דהקלקול הוא בשעת שחיטה והתיקון בא לאחר שמתה דמפרכסת עדיין אסורה והארכתי בזה בדרוש שבת שובה הנדפס בשמי. והנראה כוונת התוס' אינה דוקא שהתיקון יבא בשעת הקלקול אלא עיקר כוונת התוס' כל שהתיקון של אותו דבר לא יוכל להיות בשום אופן בלתי הקלקול א"כ בשעת הקלקול מתחיל התיקון שהרי א"א להיות תיקון בזה רק ע"י הקלקול וקלקולו זה תקנתו ומתחיל בעת ההיא ומעתה בשחיטה נהי דהתיקון לא בא אלא אח"כ אבל א"א התיקון שיצא מידי אמ"ה בלתי הקלקול של השחיטה ואם היתה מתה בלי שחיטה היתה אסורה וא"כ בעת קלקול של השחיטה מתחיל התיקון לצאת מידי אמ"ה משא"כ בחבורה והבערה דאפשר להתיקון בלי קלקול דבר זה ואם הי' מוצא אפר או דם אחר הי' כאן מקלקל גמור ונמצא לא התחיל התיקון בעת הקלקול וז"ב מאד מאד ועיין בסוף דברי התוס' לענין קורע ע"מ לתפור והמוחק ע"מ לכתוב סיימו התוס' שהקלקול גורם תיקון יותר טוב לבסוף ותיקין גמור הוא שהרי אינו יכול לעשות התיקון אלא ע"י הקלקוק ולפ"ז מפורש יוצא מפי התוס' דכל שאפשר להתיקון בלתי הקלקול חשיב מתקן בשעת הקלקול ובזה נפתח לנו שערי בינה בדברי הש"ס דזה סברת ר"י דכל שסותר ע"מ לבנות במקומו והרי א"א לבנות במקום הזה אם לא שיסתור מקודם א"כ בשעת הסתירה מתחיל התיקון אבל בסותר ע"מ לבנות שלא במקומו הרי הי' יכול לבנות שם בלי סתירה בו ואף שלוקח אבנים ועצים מזה מ"מ אם הי' מזדמן לו אבנים ועצים אחרות היתה הסתירה זו קלקול גמור וא"כ הוי מקלקל ממש ופטור. ומעתה מבואר היטב סברת הש"ס דבמשכן נהי דהי' סותר עמ"ל שלא במקומו והיינו כפי' רש"י שהי' סותרים אותו בחני' זו ונוסעים למקום אחר וחוזרים ומקימין אותו אבל מ"מ כיון דהשם ציה שיחנו כאן ויסעו למקום אחר וממקום אחר יסעו למ"א וא"א שלא יהי' הסתירה וחני' מוקדם או מאוחר מכפי רצון הבורא יתברך א"כ בעת הסתירה התחיל התיקון והוי כסותר ע"מ לבנות במקומו וז"ב כשמש ומעתה שפיר מקשה הירושלמי והלא נמצא כמכבה ואף דאין מכבה ע"מ להבעיר הא באמת בש"ס דילן מקשה ותא מצרף והיינו שלוטשי הברזל עושין מחממים את הברזל עד שיעשה גחלת ומכבין אותו במים כדי לחסמו וזה לצרף וכמ"ש רש"י והרמב"ם פי"ב משבת ה"ב ולפ"ז לא משכחת הצירוף בלי קלקול הכיבוי ושוב הוי מקלקל ע"מ לתקן. ובזה מיושב היטב מאי דקשיא לי בהא דפריך הש"ס דילן והלא מצרף והרי הרמב"ם כתב שם הלכה א' המחמם את הברזל כדי לצרפו במים הר"ז תולדות מבעיר וחייב ולפ"ז הא מבעיר בעי' שיהא צריך לאפרו וכדאמרו בדק"ו בשבת ואל"ה הוי מקלקל ולפ"ז כאן דאינו צריך לאפרו למה יתחייב משום צירוף ולפמ"ש א"ש דעיקר החיוב משום מכבה רק דהכיבוי הי' קלקול אבל כל שהוא מצרף וא"א בלי הקלקול שוב חייב משום מכבה ודברי הש"ס דילן והירושלמי שפה אחת ודברים אחדים אמנם באמת עדיין צ"ב דלפי"ד הצירוף עיקר החיוב בשביל הכיבוי והרי הרמב"ם כתב שהוא תולדות מבעיר. והנראה בזה דהנה בשבת דע"ה אמרו הצד חלזון והפוצעו אינו חייב אלא אחת וכו' ופריך ולחייב נמי משום נ"נ ומשני רבא שמתעסק הוא אצל נ"נ ופריך הש"ס והא אביי ורבא דאמרי תרווייהו מודי ר"ש בפסוק רישי' ולא ימות ש"ה דכמה דאית בי' נשמה טפי ניחא לי' כי היכי דליצל צבעי' והתוס' ד"ה מתעסק הקשו דמתעסק בחבורה חייב לר"ש כדאמרו בכריתות י"ט הכח לתינוקת הואיל ומקלקל בחבורה חייב מתעסק נמי חייב וטעמא כדיליף בהאורג ק"ו מדאיצטרך למישרי מילה מכלל דמקלקל בחבורה חייב ולא מיפטר משום מלאכת מחשבת דמקלקל בעלמא מפטר משום מלאכת מחשבת כדאמרו ספ"ק דחגיגה אלא מתעסק דהכא היינו דשא"מ וכל דאינו מתכוין כלל למלאכה מותר אפי' בחבורה וכמו כל האיסורין שבתורה דלא שייך בה' מלאכת מחשבת ושרי א"מ עי"ש והדברים תמוהים דהרי מתעסק גרע משוגג כמ"ש רש"י בכריתות שם דשוגג היינו שנתכוין לחתיכה זו אבל סבר שהוא שומן משא"כ במתעסק דלא נתכוין כלל לזה ולפ"ז בחבורה דחייב מתעסק אף שלא נתכוין לענין זה כלל מכ"ש דמהראוי לחייב באינו מתכוין לאיסור כלל. אמנם נראה דהנה גוף דברי הש"ס תמוהים במה דאמרו הנח לתינוקת הואיל ומקלקל בחבורה חייב מתעסק נמי חייב והדבר תמוה דהרי בכ"מ אמרי' חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו ולפ"ז נהי דמקלקל בחבורה גלתה התורה דחייב אף דהוא מקלקל אבל זה חידוש הוא ומנ"ל להוסיף אף במתעסק אך נראה ד"נ דמ"ש התוס' דמקלקל דפטור מטעם מלאכת מחשבת כדאמרו בחגיגה כינו למה דאמרו שם מלאכת מחשבת אסרה תורה ומלאכת מחשבת לא כתיב ופי' רש"י בשבת לא כתיבה רק במשכן הוא דכתיב ונסמך מלאכת שבת למלאכת משכן אבל לא כתיב בפי' לכך נקרא הררים התלוין בשערה ולפ"ז נלפע"ד דבר נחמד דלכך אמרו כל המקלקלין פטורין חוץ מחובל ומבעיר דהנה חובל ומבעיר ילפי' מדאיצטרך קרא למשרי מילה מכלל דבעלמא חייב וכן מדאסר רחמנא הבערה לגבי בת כהן מכלל דמבעיר בעלמא חייב ומעתה בשלמא שאר מלאכות דנלמוד ממשכן ושם בעי' מלאכת מחשבת א"כ מקלקל פטור דגם שבת נסמך למלאכת משכן אבל חבלה והבערה דלא נלמד ממלאכת המשכן וכיון דבשבת גופי' לא כתיב מ"מ והתורה אסרה חבלה והבערה בשבת וכל דלא צריך למילף ממשכן שוב אף מקלקל חייב ומעתה שפיר אמרו הנח לתינוקת הואיל ומקלקל חייב מתעסק נמי חייב והיינו כיון דשם לא בעי' מו"מ כלל א"כ גם מתעסק נמי חייב דמאי איכפת לן שהוא מקלקל והא בשבת לא כתיב כלל מלאכת מחשבת וגם מקלקל חייב ומעתה דברי התוס' מבוארין דבשלמא לענין מקלקל או מתעסק שפיר חייב בהבערה דלא בעי' מ"מ דהא נלמד ממילה אבל לענין שאינו מתכוין דהתורה פטרה בכל האיסורין שא"מ ולא בשבת דוקא וא"כ נהי דנלמד ממילה הרי שם נתכוין לדבר זה וכאן לא נתכוין למלאכה זו כלל ול"ד למילה ובזה אף דלא בעי בשבת מ"מ מ"מ מתכוין בעי והרי כל איסורים לא בעי מ"מ ואפ"ה בעי מתכוין ושאני מילה והבערה דמתכוין עכ"פ לחתוך או לשרוף ודברי התוס' מפורשים ובזה מיושב היטב קושי' התוס' שם ד"ה טפי שהקשו דבחגיגה שם מקשו דהא דפטר ר"ש משאצל"ג היינו משום דבעי מ"מ ולפ"ז בחבורה דלא בעי מ"מ כחייב בי' משאצל"ג והניחו בקושי' ולפמ"ש א"ש דכל הטעם דמקלקל חייב ולא בעי מל"מ הוא משום דבשבת לא כתיב מל"מ ירק דנסמך למשכן וכל דלא צריך למילף ממשכן רק משבת גופי' שפיר חייב מקלקל ולפ"ז הרי