דברי שאול דרשות יד

מיתת זו וזה דחוק אמנם באמת אינו קושיא משם והמעיין במקרא יראה דקאי על יהואש שיהוידע נשא לו ליהואש נשים שתים וכבר העיר בזה בספר ת"א להגאון מוהר"ז ז"ל מוילנא ובאמת שגם בתוס' ישנים ביומא כאן הבינו כמו הראב"ד דקאי על יהוידע וגם ברש"י בד"הי שם הבין דקאי על יהוידע ע"ש ודו"ק אבל להרמב"ם אין קושיא אמנם מיומא קשה והנה מצאתי במל"מ פ"ג מעבדים ה' י"ד שהקשה והא דכתיב כי אהבך ואת ביתך למה לא נימא שאם היה לרבו ב' נשים שאינו נרצע משום דבית א' אמר רחמנא ולא ב' בתים כמו דאמרינן גבי כהן גדול וכתב שאני התם גבי כה"ג דאיתא טעמא למלתא להראב"ד שמא ימשוך לבו אחריהם ויבא לידי טומאה לכך אמרינן דמאי דנקט קרא ביתו בית א' ולא ב' בתים ומכ"ש להרמב"ם דכה"ג אסור לעולם ליקח ב' נשים משום דכתיב אשה אחת ולא שתים פשיטא די"ל דמצד מלת ביתו אינו ממעט כלל ב' בתים רק כיון דבכל השנה אסור ב' נשים וביום הכפורים אינו מבואר דצריך להיות לו ב' נשים א"כ מנא לן דשרי ב' בתים ביוה"כ לכן ממעטין מביתו בית א' ולא ב' בתים אבל בעלמא ביתו לאו מיעוט הוא כלל ע"ש ולכאורה הדברים מרפסין אגרא והוא דברי נביאות דבש"ס משמע דמביתו נמעט הוא אבל י"ל דמשום דלא תקשה להרמב"ם קושית הראב"ד ע"כ מוכרחין לומר דביתו לאו מיעוט הוא אמנם אי קשיא הא קשיא דביבמות דף ע"ד אמרינן מי שהי' נשוי שתי נשים ומת ביאתו או חליצתו של אחת מהן פוטרת צרתה ופריך וכיבם לתרווייהו וכו' אמר קרא בית אחיו בית אחד הוא בונה ואין בונה ב' בתים הרי דביתו הוא מיעוט ולכאורה רציתי לומר דגם שם מסתברא להו לדרוש כן דהרי אשת אח שלא במקום מצוה הרי הוא בכרת ובמקום מצוה חדשה התורה שמותרת לו כדי להקים שם לאחיו בישראל וא"כ עכ"פ די שייבם אחת מהן וסגי בזה שיקים לאחיו שם בישראל ושפיר דרשינן מביתו למעט שני בתים וכמ"ש המל"מ אך עדיין יקשה דהרי פריך שם ונחלוץ לתרווייהו ומשני דאמר קרא בית חלוץ הנעל בית אחד הוא חולץ ואינו חולץ ב' בתים ושם ליכא טעמא שיהא אסור לחלוץ ב' נשים וכל דהתורה צותה לחלוץ ב' נשים אין כאן שום סברא שיהי' חדוש במה דהותר לחלוץ ב' נשים וא"כ מהיכא תיתי למעט אמנם שבתי וראיתי דאדרבא מזה ראי' ברורה להמל"מ דהרי הב"י באהע"ז סי' קס"א כתב דזה דאמרה תורה דאינו חולץ לב' בתים אינו אלא רשות דאינו צריך לחלוץ אבל איסורא ליכא והב"ש שם הסכים לזה דלא כב"ח ובאמת שמצד הסברא נראה כהב"י אבל הדבר יפלא מי גלה רז זה דלענין יבום דרשינן ביתו למיעוט שיהא אסור לייבם ולענין חליצה הוא רק רשות ועיין בבית מאיר שהאריך בזה ולפמ"ש א"ש דבאמת ביתו לא הוי מיעוט רק במקום דמסתבר לדרוש כן כמ"ש המל"מ וא"כ ביבום מסתבר לדרוש כן דהא חדוש הוא שחדשה התורה אבל בחליצה מהיכא תיתי לאסור לכך אינו רק רשות וראיתי בספר בני אהובה הלכות יבום שכתב די"ל דשייך בל תוכף אם חולץ לאחת ואח"כ נתכוון לחלוץ לשנייה ובמחילת כ"ת לא זכיתי להבין הרי כל אחת בעצמה הוא מקיים מצוה בפני עצמו ומאי נ"מ אי מקיים מצות חליצה בב' נשים ואח אחד או שנפלו לו ב' יבמות מב' אחים ועכ"פ דברי הב"י נכונים הן אמת דשיטת הב"ח דגם בחליצה איכא איסור תורה וגם ברמב"ן ובריטב"א בחדושיהם ליבמות שם משמע דאיכא איסור תורה א"כ קשה על המל"מ והנראה בזה דהנה בש"ס אמרו שם ונייבם לחדא ונחלוץ לחדא אמר קרא אם לא יחפוץ הא אם חפץ יבם כל העולה ליבום עולה לחליצה וכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה ובברטנורא ביבמות שם כתב דאינו מייבם משום בית א' הוא בונה ואינו חולץ דכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה והוא תמוה הא בש"ס דריש מבית חלוץ הנעל וכבר עמדו בזה האחרונים ולפמ"ש א"ש דהנה גוף הענין כל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה אף דהוא שתי מצות חלוקות נלפע"ד דהנה בשו"ת ב"י סופו בשו"ת דודו הרב בעל תולדות יצחק הקשה לאבא שאול דאמר הכונס את יבמתו לשם נוי כאלו פוגע בערוה ולכך מצות חליצה עדיף א"כ למה יבזוהו וירקה בפניו וחלצה נעלו ויקרא ככה יעשה לאיש וכו' והרי לאבא שאול כדין עושה דמצות חליצה קודמת וע"כ דחה דברי אבא שאול יעויין שם שבמח"כ הרבה לדבר מה שאינו ראוי לו אבל באמת אין מקום לקושיתו דהרי גם אבא שאול מודה דכל שיכול לכוון לשם מצוה ודאי מצות יבום קודם רק דחשש במי שלא יוכל לכוון לשם מצות יבום לגמרי על זה אמר דמצות חליצה קודם אבל התורה שפיר ביזהו וירקה בפניו דלמה לא יתכוון לשם מצות יבום ולפ"ז זה דוקא במקום דיוכל לייבם ואינו מייבם אבל במקום דהתורה אסרה לייבם שוב לא שייך מצות חליצה דאיך שייך שיבזוהו וירקה בפניו והרי עומד וצוח שחפץ לייבם ומה אעשה שאבי שבשמים גזר עלי ולכך כל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה ולפ"ז שפיר שייך למעט מחלוץ הנעל דאסור לחלוץ דכיון דאסור לייבם א"כ כל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה שוב איכא איסור בחליצה וממעטינן שפיר מבית חלוץ הנעל ובזה מיושב היטב דברי הברטנורא דבית חלוץ אינו מיעוט דבית אינו מיעוט רק כל דמסתבר טעמא דרשינן כל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה שפיר דרשינן בית א' וכו' ולכך הביא טעם כל שאינו ביבום וכו' אמנם אי קשיא הא קשיא דא"כ מה פריך הש"ס ביבמות שם ואימא כי איכא חדא תתקיים מצות יבום כי איכא תרתי לא תתקיים מצות יבום ומסיק יבמתו יבמתו ריבה ולשיטת המל"מ מאי קושיא הא לענין שלא יתיבמו שניהן זה לא מסתבר למעט מביתו דלא שייך לומר דמסתבר שלא ייבם משום דהוה אשת אח דהרי אשת אח במקום מצוה התורה התירה ודוקא שלא ייבם רק אחת מהן שייך לומר דמסתבר טעמא דלקיום המצוה סגי באחת אבל לענין שלא ייבם שתיהן זה ודאי לא מסתבר וביותר תימא דהרי ביומא פריך הש"ס אלא מעתה שתי יבמות הבאות מבית אחד לא יתיבמו ופירש"י כיון דביתו אין כאן שתים במשמע לא יתיבם אפילו אחת מהן וע' בתו"י שם ד"ה הבאות וז"ל וא"ת תקשי לי' הא על הא דאמרינן ביבמות בית א' הוא בונה ואינו בונה בי בתים וא"כ נימא דלא תתיבם אחת מהן וי"ל דהכא הכי פריך כיון דאמרת ביתו חדא משמע א"כ לא יוכל לייבם אשת אחיו אם יש לו שתי נשים בשלמא אם הוה אמרינן הכא דאינו מכפר אלא על אחת מהן הכי נמי הוה לן למימר אם יש לו ב' יבמות לא תתיבם אלא אחת אבל כיון דאמרינן ביתו חדא משמע א"כ גבי יבמה נמי נימא דחדא משמע לאפוקי היכא דיש לו ב' נשים לאחיו הרי מבואר דקושית הש"ס הוא כמו דדרשינן כאן ביתו למעט שתי נשים כמו כן שם ולדברי המל"מ אין שוה להם דשם לא מסתבר טעמא ויש לדחוק דכיון דעכ"פ ביתו הוא מיעוט שלא ייבם שתיהן ממילא חזינן דביתו אחת במשמע שוב מהראוי לומר דגזירת הכתוב הוא דלא יתיבמו שתיהן ודוק ודברי התו"י צריכין ע"ג דהרי ביבמות מקשה הש"ס ג"כ קושיא זו אף בלי הדמיון דביתו גבי וכפר בעדו ומסיק ג"כ דיבמתו יבמתו ריבה וע"כ קושיתם ותירוצם צ"ע והנה כ"ז טרחתי לחיבת פה קודש המל"מ ליישב שלא יהי' תמי' אבל הדוחק מבואר ובגוף קושית הראב''ד על הרמב"ם היה נלפענ"ד דהנה הראב"ד כתב דאפשר שלא נאסר בב' נשים אלא ביוה"כ שמא ימשוך לבו אחריהן ויבא לידי טומאה ובאמת שזו תימא דמלבד דהי' מפרישין להכהן גדול שבעת ימים קודם אף דהפרישה מאשתו אינו רק דרבנן כדאמרו בדף ז' עכ"פ לחוש שימשוך לבו אחריהם ודאי חשש רחוק הוא ומה גם דביוה"כ עצמו כל חמשה עינוין הן מן התורה וע' מג"א סי' תרי"א וא"כ פשיטא דאין לחוש שימשוך לבו אחריהן אמנם לפע"ד הי' נראה דזה טעמא של הרמב"ם שאסר לכה"ג לישא ב' נשים לעולם הוא משום דכה"ג הוא מקודש ביותר ומוכן לעבודה בכל עת שיכול לעבוד בכל עת שירצה בלי פיוס וע' רמב"ם פ"ה מכלי מקדש ה' י"ב א"כ לכך אסרה התורה שלא יהי' לו ב' נשים שלא ימשוך לבו אחריהן ולפ"ז ביוה"כ דלא שייך החשש שימשוך לבו אחריהן הי' מותר לו לכה"ג לישא עוד אשה לכך אצטריך קרא דבית א' ולא ב' בתים והנה בגוף דברי רבינו נלפע"ד דבר חדש דהנה ביבמות דף ל"ז אמרי לא ישא אדם אשה ודעתו לגרשה וכן אמרו בגיטין דף צ' לא תהי' יושבת תחתיו ומשמשתו ודעתו לגרשה וכן קיי"ל בטוש"ע אהע"ז סי' בי וסי' קי"ט ולפ"ז הא ביוה"כ בודאי מוכרח לגרשה דהרי כתיב בית אחד ולא ב' בתים וכ"כ הרמב"ם פ' ה' מכלי המקדש הלכה י' אינו נושא ב' נשים ואם נשא שתים אינו יכול לעבוד ביוה"כ עד שיגרש וא"כ שוב אסור לישא ב' נשים בין בב"א בין בזאח"ז ואף דמבואר בטוש"ע שם דאם הודיעה בתחלה שנושא אותה לימים מותר וכאן הוי כהודיעה שהרי יודעות הן שא"א לישא בי נשים אבל ז"א דהא כל אחת מהן חושבת שהיא תשאר לו לאשה והאחרת יגרש א"כ שייך אל תחרוש על רעך רעה וגם הראב"ד בעצמו כתב שאפשר דהדעת נותנת כן כדי שלא יצטרך לגרש ביוה"כ עכ"פ דברי רבינו מבוארין בטעמן ולפ"ז לפי מה דמבואר בח"מ וב"ש סי' קי"ט שם דדוקא בנשואין וביאה אסור משום אל תחרוש ועכ"פ משום בני תשע מידות אסור בביאה א"כ בשלמא כל השנה שפיר אסור משום אל תחרוש ומשום בני ט' מידות וע' ג"פ שם אבל ערב יוה"כ דאף דכנס לה לש"ס דילן א"א להיות בביאה דביוה"כ אסור א"כ הוה אמינא דמותר לכנוס אשה אחרת לכך אצטריך קרא דבית א' ולא ב' בתים ודוק והנה בשו"ת שאגת אריה סי' צ"ג הקשה למה להו כל הטרחא הזאת לקדש ולגרש שתי נשים על תנאי ליקדש אשה אחת ע"מ שאם תמות אשתו תהי' זו מקודשת לו למפרע וגם בחופה מהני תנאי וע' יבמות דף כ"ז וכתב דשייך בזה ברירה ואף בתולה בדעת אחרים שייך ענין ברירה ומה דמתנה בגט ע"ת לא שייך ברירה בזה כיון דתולה תנאו בע"מ שלא תמות פלונית והוי שב ואל תעשה לא שייך ענין ברירה משא"כ לקדש בע"מ שתמות פלונית דהוה קום ועשה שייך ענין ברירה והביא ראי' מדברי הרמב"ן והר"ן ברי"ף פ"ג דגיטין ויבואר אח"כ לפנינו בעזרה"י וע"ז הקשה דאכתי קשה הא יוכל לקדש בע"מ שאם תמות חברתה שתהי' מקודשת מכאן ולהבא דבזה לא שייך ענין ברירה דדוקא אם מתנה שתהי' מקודשת למפרע אבל מכאן ולהבא ל"ש ענין ברירה ע"ש שהאריך בחריפות ובקיאות כדרכו והנה גוף סברתו דבמכאן ולהבא ל"ש ענין ברירה זכה לכוון לדברי הר"ש פ"ה ממסכת מעשר שני גבי כל הנלקט וכן נראה מדברי התוס' ב"ק ס"ט דלא כחדושי ספר ת"ח וכמו שכתבו האחרונים ואני מצאתי בהדיא בריב"ש סי' רכ"ח שביאר כן דברי התוס' וע' בשו"ת הרשב"א ובתולדות אדם סי' פ"ב ובחבורי יד שאול סי' רכ"ו אמנם גוף קושיתו הי' נלפענ"ד ליישב דהנה בירושלמי אמרו ויקדש מאתמול ומשני וכפר בעדו ובעד ביתו ולא בעד ב' בתים ופריך ולא נמצא כקונה קנין בשבת ומשני משום שבות התירו במקדש ולכאורה צריך ביאור הא הכ"מ פ"ח מבית הבחירה הלכה י"ב כתב דאף דאין שבות במקדש כל דאפשר מערב שבת אסור לעשות בשבת וע"ש במל"מ ולפ"ז יקשה כיון דבש"ס דילן משכחת לה באופן שלא יצטרך לקדש ביוה"כ ולא יצטרך לעבור על איסור שבות א"כ למה לא יעשה כן והנראה בזה דהנה זקני הגאון מהר"ל אבד"ק אמשטרדאם בסוף שו"ת רמ"א הנדפס שם ע"י הקשה לשיטת הרמב"ם דאשה אחת ולא שתים מה מועיל מה שכנס ומגרש ע"ת הא אכתי עבר בשעת כניסה משום אשה א' ולא שתים וכתב שהקשה לכמה גדולים ואין פותר לו ולכאורה רציתי לומר בזה לפי מה שנסתפק הרשב"א סי' תש"ז אי יכולין לגרש בתוך זמן שהתנה שיחולו הקידושין וע"ד משל שמקדש ע"ת שיחולו הקידושין לזמן לי' יום