דברי שאול דרשות יב

ובכ"ז עונותיו ילכדנו ובחבלי חטאתו כו' היא ימות באין מוסר כי אין לו תקנה שאין מספיקין בידו לעשות תשובה: והנה העיקרים מאמר ד' פרק כ"ז הקשה בענין התשובה אחר שנעשה העבירה בפועל למה תועיל התשובה והחרטה וכי ההורג נפש והמחלל שבת וחזר בתשובה התשוב נפש הנרצח או הישיב שבת נשמר ואני אמרתי בזה על פי מה שכתב הרמב"ם בפ"א מתשובה הלכה א' וכן החובל בחבירו ומזיק ממונו אעפ"י ששילם לו מה שהוא חייב לו אינו מתכפר עד שיתודה וישוב מלעשות כזה לעולם שנאמר מכל חטאת האדם וכ' הכ"מ לא נודע מקורו ונדפס בתולדות אדם מהגאון מוהר"ז מוילנא שכן היא בספרי וכוונתו בספרי זוטא שמובא בילקוט פ' נשא וכמ"ש בגליון הרמב"ם וע"ז הקשה מדוע במשנ' ב"ק דף ל"ג תפסו פסוק אחר וגם הרמב"ם עצמו שם בפרק ב' הלכה ט' כתב העבירות שבין אדם לחבירו אינו נמחל לו לעולם עד שיתן לחבירו מה שחייב לו וירצהו ושם לא זכר לשון וידוי ותשובה וע"ז כתב כי יש שני סוגי עבירות אחד הוא העונות שבין אדם למקום מה שלא יחמוס החוטא בהם כי אם נפשו לבד בעברו על מצות ד'. והשנית העונות שבין אדם לחבירו ולזה שתים רעות הוא עושה חומס את חבירו וחומס את נפשו ועי' ח"ה בשער התשובה ולפ"ז בעבירות שבין אדם לחבירו צריך לשוב לשם ד' וזה מה שמוזכר בפ"א וצריך לרצות את חבירו ומוזכר בפ"ב ע"ש ואני הארכתי בזה ואפס קצהו אזכיר (בחוקותי כ"ו) והתודו את עונם ואת עון אבותם בנעלם אשר מעלו בי ואף אשר הלכו עמי בקרי ואף אני אלך עמם בקרי והבאתי אותם בארץ אוביהם אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו את עונם ודקדקו המפרשים אחר שהתודו על עונם למה יוסף עוד להגלותם ואמרתי בזה עפ"י מה שפרשתי מה שכתוב (ויחי נו"ן) כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך ועתה שא נא פשע עבדי אלקי אביך ופירש"י ז"ל אביך מת אלקי אביך חי וביאור הענין דהנה במכירת יוסף שתי רעות עשו אחת שהפרו ברית אחים ועשו רעה ליוסף והשנית במה שמכרו נפש מישראל והתורה הזהירה וגנב נפש ומכרו וכו' וכבר נודע שעשרה הרוגי מלכות נענשו בעון זה והנה נודע מה שכתב הפר"ח באו"ח סי' תר"ו בשם מהר"ש גרמיזאני שעבירה שבין אדם לחבירו יש לו חלק למקום וכל זמן שלא הרצה את חבירו אפי' מה שבין אדם למקום אינו מתכפר ולפ"ז זה שאמרו אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך והיינו החלק שבין אדם לחבירו ואז גם מה שנוגע לכבוד המקום יתכפר וזה שאמר ועתה שא נא פשע עבדי אלוקי אביך: והנה כבר נודע טבעי בני אדם שנקל בעיניהם אף הפסד ממון מה שנוגע למצות הבורא כמו חמץ בפסח אף בסך רב ממה שיצטרך לתת לחבירו אף סך מיעוט כי קשה מאוד להכניע לבבו נגד חבירו ושערי התרוצים לא ננעלו לפניו למצוא עלילות נגד חבירו ומעתה זה שאמר והתודו את עונם ואת עון אבותם במעלם אשר מעלו בי ורצה רק בזה יתודו במה שחטאו לפני ד' ומעלו בו מעל וז"ש כי לא די זאת כי לא יתודו מה שחטאו נגד חבריהם ולזה אמר והבאתי אותם בארץ אויבהם אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו את עונם היינו שאם ירצו את חבריהם אז ירצו גם חלק המקום וכדברי הפר"ח ומעתה נשוב לקושית העיקרים והנה במה שחוטא נגד המקום אין אנו דנין על גוף הפעולה בעצמותו כמו שאמר (איוב ל"ה) אם חטאת מה תפעל לו וחלילה חלילה לא פגע בכבוד למקום כלל וכמ"ש (האזינו צ"ב) שיחת לו לא בניו מומם וכפירושם וכבר נודע מה שכתב העיקרים ביאור המאמר אני ד' קודם שיחטא האדם אני ד' לאחר שיחטא האדם דהיינו הקב"ה כביכול במעמדו הוא ולא יקבל הפעליות והוא שהוא קודם שיחטא האדם ולאחר שיחטא ואם כן איפו אין מקום להקושיא במה ישוב השבת להיות נשמר אחרי שאין אנו מעריכין גוף הפעולה ומה בצע אם נשמור את השבת אם לא רק על מה שעבר על מצות ד' ובזה מועיל תשובה: וגם במה שנוגע בין אדם לחבירו הנה החלק שנוגע לחבירו אין מועיל כל אילי נביות עד שירצה את חברו ולא נשאר רק מה שנוגע לכבוד המקום ובזה מועיל תשובה וגם בהורג נפש כבר נודע מה שכתב הרמב"ן פ' לך שבלי ספק הי' חייב מיתה למקום רק שזה נקרא רוצח שהוא לא כיון לקיים מצות ד' וע' בתי"ט אבות על דאטפת אטפוך וא"כ על מה שעבר נגד המקום מועיל תשובה ובזה אמרתי לבאר מה דאמרו בשבת דף נ"ו כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה וכו' והא כתוב ויעש שלמה הרע בעיני ד' אלא מפני שהי' לו למחות בנשיו ולא מיחה מעלה עליו הכתוב כאלו חטא אמר ר"י א"ש נוח לו לאותו צדיק שהי' שמש לד"א ואל יכתב בו ויעש הרע בעיני ד' והוא תימה מלבד דלא נודע מה רצו בזה וגם גוף הענין הוא פלא שיהא נקל בעיניו שיהי' שמש לד"א ומה נשאר עוד וע' במדרש רבה פ' וארא שם הגירסא בענין אחר אבל לפי מה שכתוב בש"ס הוא קשה מאוד אמנם נראה דבאמת צריך להבין דמה רצו להקל על שלמה שלא חטא והרי הכבידו עליו יותר שהרי מי שחוטא בעצמו יש לו תקנה בתשובה ומ' שאפשר למחות ולא מיחה אין לו תיקון בתשובה כמ"ש הרמב"ם פ"ד מתשובה שהוא אחת מכ"ד דברים שמעכבין את התשובה אמנם נראה דבאמת אם התשובה היא רק מיראת העונש א"כ עיקר התשובה היא על גוף הפעולה לכך כל שלא מיחה בחבירו אין לו תקנה שבמה הוסר החטא שחטא חבירו ואף שזה עשה תשובה חרפת חטא רעהו לא תמחה אבל כשעושה תשובה מאהבה א"כ עיקר תשובתו הוא לא על גוף הפעולה רק על מה שהרע לעשות בעיני ד' ולהתרחק מעבודתו ולזה מועיל תשובה ולזה כיונו חז"ל במה שאמרו נוח לו לאותו צדיק שיהי' שמש לד"א ואל יכתוב ויעש הרע והיינו שלא הרע בעיניו גוף הפעולה רק על מה שהרע בעיני ד' ולזה מועיל תשובה והבן בדברים והנה העקרים תירץ קושיתו כי הפעולות אשר עליהם ישובח האדם או יגונה הם אשר יעשו בבחירה וידיעה וברצון ולזה נתנצלו השכורים על פעולתם מפני שהם בלי ידיעה והגבלת הפעולות הרצוניות הוא הפעולות שאדם רוצה בקיומם גם לאחר המעשה מיוחס אל הרצון אולם דבר הנעשה ברצון ואינו רוצה בקיומו אח"כ וחפץ שלא הי' עשוי אין זה רצון כי אם אונס לשעות כמ"ש בספר המדות שפעולות השכל לא יקבלו חרטה ויראה כן ממה שאמרו פותחין בחרטה דאמרי' לי' לבך עלך מבואר שאם אין הרצון קיים היה המעשה בטעות ולפ"ז העבירה שמתחרט עליה ואינו רוצה בקיומה מורה שלא עשה הדבר הזה ברצון ומצד זה תועיל התשובה זה תורף דבריו ובקצרה ומעתה זה הענין שזדונות נעשו לו כשגגות והיינו שע"י שמתחרט נתגלה שמעשה העבירה בשגגה יוצאה מלפניו והי' טעות שפעולת השכל לא יקבלו חרטה: ומעתה מיושב קושי' האלשיך שזה שמדייק ר"ל דזרונות נעשה לו כשגגות שהרי כתיב שובה ישראל עד ד' אלוקיך כי כשלת בעיניך קרי לי' עון וקרו לי' מכשול וע"כ ע"י ששם נעשו מכשול שפעולה בטעות היתה הנה נתבאר מה שנעשו הזדונות כשגגות אמנם מה שנעשו כזכיות אין לו ביאור כלל שאף שהקב"ה ברוב רחמי' וחסדיו מחשב הפעולות הרצוניות פעולות טעות אבל במה יזכה הנער את ארחו שישובו פעולות טעות פעולת זכות ולהבין את זאת נקדים מה שאמרו במדרש בסוף איכה אמרה כנ"י לפני הקב"ה התשובה שלך הוא אמר להם שלכם הוא שנאמר שובה אלי ואשובה אליכם לכך נאמר השיבנו ד' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם כימי של אדם הראשון והוא משולל ביאור מה ענין התשובה שלך ושלכם ומה בין לי ולך וגם ימינו כקדם כימי אדם הראשון אינו מובן והנה אמרו בברכות דף ס"א ע"ב צדיקים יצה"ט שופטן שנאמר ולבי חלל בקרבי רשעים יצה"ר שופטן שנאמר נאום פשע לרשע אין פחד אלקים נגד עיניו בינונים זא וזה שופטן שנאמרו כי יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו והמאמר סתום עוד אמרו בסוכה דף נ"ב לעתיד לבוא מביא הקב"ה ליצה"ר ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים צדיקים נדמה להם כהר גבוה ורשעים נדעה להם כחוט השערה צדיקים בוכין ואומרין היאך יכולים לכבוש הר גבוה כזה ורשעים בוכין ואומרין היאך לא יכולנו לכבוש חוט השערה כזה והוא סתום וחתום איך שייך שחיטה ביצה"ר והנראה בזה דהנה הרמב"ן כתב בפרשת נצבים בפסוק ומל ד' אלקיך את לבבך שנראה מן הכתובים כי מזמן הבריאה היתה רשות ביד האדם לעשות כרצונו צדיק או רשע וכ"ז התורה כן כדי שיהי' להם זכות בבחירתם בטוב ועונש ברצונם ברע אבל לימות המשיח תהיה הבחירה בטוב להם טבע לא יתאוה הלב ולא יחפוץ בו כלל והוא המילה הנזכרת כאן כי החמדה והתאוה היא ערלה ללב ומילה ללב הוא שלא יחמוד ולא יתאוה וישוב האדם בזמן ההוא לאשר הי' קודם חטא של אדם הראשון שהי' עושה בטבעו מה שראוי לעשות וזה שאמרו רבותינו והגיע שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ אלו ימות המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה כי בימי המשיח לא יהי' לאדם חפץ אבל יעשה מה שראוי בטבעו ולפיכך אין בהם לא זכות ולא חובה כי הזכות והחובה תלוים בחפץ ע"ש כי האריך דברים נעימים והנה לא ביאר הרמב"ן סוף הפסוק למען חייך ואני אבוא אחריו ומצאתי את דבריו כמו שהאדם לא יאכל פחמין ועפר מצד בחירתו רק שטבעו לא יתאוה לזה ולא יפול בו גדר בחירה כמו כן לעתיד יהיה הרע כפחמין ועפר וזה למען חייך שיהי' כמו החיות שבאדם שהוא ענין טבעי ולא בחירי הנה נתבאר מזה ענין שחיטת היצה"ר לעתיד דהיינו שיתבטל היצה"ר ולא יתאוה כלל לרע אמנם ביאור יתר המאמר נקדים מ"ש חכם עדיף מנביא והיא תימה דהרי אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר וא"כ במה יעדיף מעלת החכם המשולל נביאה ממעלת הנבואה שנשלמה אליה החכמה גם נה שאמרו במדרש פ' חוקת אמרתי אחכמה והוא רחוקה ממני זה פרה אדומה ונקדים מ"ש חכמי הטבעיים שנראה לפעמים אדם שהוא חולה ואינו יכול לישא אף דבר קל ובעת צר לו ישא משאות כבדות ואמרו שבאמת יש באדם כח הנעלם והנסתר וד' נתן בטבע האדם שכ"ז שאינו צריך כ"כ להשתמש בכחו הוא מפנק אותו ואוצרו ואוספו פנימי ולא יודע כחו ואם הזקיקו הצורך הרבה אז נתגלה כחו להתראות החוצה וזה לדעתי מה שנאמר בשמשון (שופטים ט"ז) וינתק את היתרים כאשר ינתק פתיל הנעורת בהריחו אש ולא נודע כחו והיינו ששמשון בגבורתו וכחו הגדול גם בזה עוד לא נזקק לגלות כחו וכן נאמר להיפך (דניאל יו"ד) ולא עצרתי כח והיינו שאף שרציתי לאסוף כל כחותי הנרדעות בירכתי לבבי לא יכולתי וכביכול הקב"ה נאמר עליו (איוב שדי לא מצאנוה שגיא כח ואמרו בשמות רבה תרומה כל השומע פסוק זה יאמר יש חירוף וגידוף ח"ו ולפמ"ש א"ש כי הקב"ה כביכול אינו צריך להרבות כח והוא באחד ולא נודע כחי והנה הבינה לעתים כ' לפרש ימינך ד' נאדרי בכח כי אדם עיקר שלימותו להוציא מכח אל הפועל מחשבתו אבל מה שיש בכחו לבד לא יושלם כ"כ אבל הקב"ה הכח והפועל באחד הוא לכן הוא נאדר בכח לבד ות"ל גם אני כיונתי לזה ולפ"ז זה ההבדל שבין חכם לנביא ע"ד דמיון לשני ילדים משכילים אם הרב רוצה לנסותם באיזה דבר חידוד אז מי שאין לו מכיר להודיע לו הדבר חידוד הוא מוכרח לתת עין ולב ובשכלו יוציא הדבר הלז לתכליתו לא כן מי שיש לו מגיד דבר ויבינהו את הדבר הוא אינו טורח להוציא בילדי שכלו את פרי התבונה כי כן יסד המלך בטבע שכל עוד שלא יכבד עליו אכפו לא יאבה להטריח שכלו להעמיד על הדברים