דברי שאול דרשות יא

באיסור כולל או ב"א א"כ מאי נ"מ אי הותרה או לא ולפמ"ש א"ש דבאמת ענין ב"א תלוי אי הותרה או לא הותרה וכמ"ש ודו"ק. והנה הגאון מוה"ר בעריש בהגאון בעפ"י בקונטרסו לאיסור כולל הקשה בהא דמוקי בפרו של כה"ג וגם בכהן הדיוט וזר אצלו קאמר וע"ז הקש' דלכאורה בכהן הדיוט איסור זרות לא חל עד יוה"כ א"כ לאו כולל הוא אל' ב"א ובב"א כ"ע מודו למאי דאיתותב ב"ק וע"כ צ"ל דלאו ב"א הוא כיון דשם המלאכה קדים בכל שבתות השנה וגם איברים ופדרים שמשלה בהן האור אף של חול מותר להקטירן ביוה"כ בלילה א"כ כהן הדיוט וזרות לא חל עד עבודת היום ולפי"ז שוב יקשה ליקום בהקטרה וא"ל הבערה ללאו יוצאת הא קשה קושית התוס' מה בכך דהא לאוי קחשיב וא"ל דהוי קל על חמור דז"א דלגבי כהן הדיוט הזרות חל אח"כ א"כ איסור שבת קדים והוה חמור על קל דאיסור הבערה הוה רק בלאו וזרות במיתה וסיים דצריך נגר ובר גר דלפרקינה ע"ש ואני לא נגר אנא אבל בר נגר אנא ואפרקינה דהנה כבר כתבתי מה דהקשו העולם דלחשוב יוה"כ וכתבתי דס"ל להש"ס כסוגי' דחולין דשבת ויוה"כ אינו חייב אלא אחת אמנם באמת למאן דס"ל ב"א אלים א"א לומר כן וכמ"ש לעיל אמנם כעת נ"ל דבר חדש דשם ל"ש איסור ב"א דהרי על איסור ב"א דחל הקש' בתוס' רי"ד בקידושין ד"כ ע"ב הא כל שאינו בזה אחר זה אפילו בב"א אינו ואיך שייך איסור ב"א וכ' דדוקא במה שאדם אוסר בפיו כגון קדושי אחיות ומעשרות ולחמי תודה שייך לומר כן אבל אע"א מה דלא חל הוא משום שכבר מוזהר ועומד ואין מקום לחול לכך כשבאו ביחד שפיר מחייב שתים דהי מני' מפקית ע"ש והארכתי בזה בתשובה ואפס קצהו הזכרתי בחבורי יד שאול סי' רל"ח והבאתי דברי התוס' בבכורות ד"ט ד"ה אמר דבקדושה הבאה מאליו ל"ש כל שאינו בזה אחר זה דהי מניהו מפקית ולפ"ז נלע"ד דבר נכון דשבת קבוע וקיימא הוה קדושה הבאה מאליו ויוה"כ ב"ד הוא דקבעי לי' א"כ שוב ל"ש ב"א דהא אינם בזא"ז דיוה"כ על שבת לא מצי לחול דהוה קל על חמור וכאן לא שייך לומר דהי מיניהו מפקית דהא יוה"כ הוה בקדושת פיו ולא מצי לחול על שבת דהיא קדושה הבאה מאלי' וזה סברת הש"ס דשבת קבוע וקיימא ויו"ה ב"ד הוא דקבעו לי' ושפיר דייק דע"כ ריוה"ג איסור כולל אית לי' וא"כ חל בזא"ז ושוב חל ב"א אבל אי בזא"ז בכולל לא חל גם בב"א לא יחל וכמ"ש א"כ גם כאן מיושב דלכך לא חשוב יוה"כ אמנם אחר העיון עדיין קשה דלפי מה דמוקי בכהן הדיוט רק שזר אצלו וא"כ שוב יקשה למה לא חשיב גם יוה"כ דהוה איסור ב"א וא"ל דהיו"כ לא חל על שבת דז"א דהרי אי לאו קדושת יוה"כ שוב הי' מותר מצד קדושת שבת לעמוד במקדש דהרי כהן הדיוט היה מותר בעבודה ורק דע"י יוה"כ הוא זר א"כ שוב ע"כ איסור ב"א הוא והוא קושיא נפלאה אך באמת הדבר נכון דהרי לענין שחיטה ביום צותו כתוב ופסול בלילה וא"כ הוי מחלל שבת אף בלי יוה"כ א"כ שוב לא מצי לחול יוה"כ על שבת וז"ב ומעתה מיושב קושית הגאון הנ"ל דבהקטרה דמותר בלילה שמשלה בהם האור א"כ שוב יקשה למה לא חשיב יוה"כ דהוה איסור ב"א וא"ל דיוה"כ לא מצי לחול על שבת דז"א דהכא אי לא הוה קדושת יוה"כ הי' מותר מצד קדושת שבת ודוק היטב כי הוא חריף ועמוק: באופן אחר יש ליישב קושית הגאון מוהר"ר דוב הנ"ל דלכאורה קשה טובא בהא דמוקי בפרו של כה"ג תקשה ממ"נ אי לבוש בגדי כהונה הא האבנט היה של כלאים כמבואר בפ"ח מכלי המקדש הלכה א' וא"כ ליחשב גם לאו של כלאים ואם מיירי שלא לבוש בגדי כהונה שוב חייב משום מחוסר בגדים דבשלמא בזר לא שייך משום מחוסר בגדים כמ"ש התוס' בקידושין דף ל"ו ע"ב דכל שלא נצטוה על בגדי כהונה אינו חייב משום מחוסר בגדים וכ"כ הרמב"ם בפ"ט מהל' ביאת מקדש הלכה ל"א וע"ש בכ"מ אבל בהא דמוקי בכהן הדיוט שזר אצלו קשה שהוא נצטוה על בגדי כהונה ולכאורה רציתי לומר כיון שפרו של כה"ג הי' מעבודה המיוחדות ליום והיה בבגדי לבן ובבגדי לבן לא היה כלאים כמבואר בפ"ח מכלי המקדש הלכה ג' אמנם ז"א דהרי כ' הרמב"ם בפ"ו מכלי המקדש הלכה ה' דכה"ד שלבש בגדי כה"ג ועבד הר"ז מחלל עבודה וא"כ שוב שייך משום שלבש בגדי כה"ג אמנם באמת המעיין בזבחים דף י"ח מקור מקומו של רבינו ימצא כי כל הטעם דמחלל עבודה הוא משום דכתיב לאהרן הכהן אל בני אהרן הכהנים והיינו הכהן בכהנו והכהנים בכהונן ומיקרי זר כל שלובש בגדי כהן אחר וא"כ הוה ליה זר וכבר חשוב זר ששימש ומה נ"מ אי הוה זר לעבודה או לבגדים ומהאי טעמא נ"ל דלכך לא שייך מחוסר בגדים בזר דכל ענין מחוסר בגדים הוא בשביל שהוא זר והרי הוה זר בעצם ובזה מיושב היטב קושית השעה"מ הלכת עבודת יוה"כ לפמ"ש התוס' ביומא דף מ"ב ד"ה שחיטה דמה דשחיטה לאו עבודה הוא הוא משום דלא בעי פנים דאף בעמד ופושט ידו לפנים כשר וע"ז כתבו דמה דפסול פרו של אהרן בזר לא משום דעבודה הוא ופסול בזר אלא משום דגלי רחמנא דבעינין בעלים וא"כ קשה האיך מוקי בפרו של כה"ג הא לא שייך זרות בזה הא שחיטה לאו עבודה רק דבעי בעלים עכ"פ חיוב זרות לא שייך בזה והוא תימה רבה ולפמ"ש א"ש דנהו דזרות לעבודה ל"ש בזה אבל זרות דבגדים שייך בזה והרי אסור עכ"פ והוכשר עבודה בבגדים זרים ודו"ק. ולפ"ז מיושב קושית הגאון דניהו דזרות דעבודה לא חל רק בעבודת היום אבל זרות דבגדים של כה"ג הוא קדים שתמיד אסור בבגדי כה"ג ושוב לא מצי הבערה לחול עלי' ושפיר פריך הש"ס: בית ועתה אתחיל בדברי מוסר ותוכחת חיים ביומא דך פ"ו אמר ר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשה לו כשגגות שאמר שובה ישראל עד ד' אלקיך עון מזיד הוא וקא קרי לי' מכשול אינו והאמר ר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשה לו כזכיות שנאמר ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם חיו יחי'. ל"ק כאן מאהבה כאן מיראה ודברי הש"ס משוללים ביאור דמלבד דאין ראי' מהפסוק דעליהם יחי' שזדונות נעשו כזכיות ועי' מהרש"א בחידושי אגדות שנדחק אף גם דגוף הענין מוזר דהאיך שייך שיהפוך מר למתוק ואיך יהפכו זדונות לזכוות וגם מה דזדונות נעשו לו כשגגות ג"כ תמוה. גם האלשיך בספרו להושע שם דקדק דלפי דרשת חז"ל הי' ליכתוב תכשל דהרי הזדון נהפוך לו אח"כ לשגגה וכשלת משמע שכבר נעשה מכשול. ולישב כ"ז טרם יהי' כל שיח נבאר הא דאמרו אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה ובש"ס משמע שני פעמים והרמב"ם פ"ד מתשובה כ' דאף בפעם א' מעכב את התשובה ואני ציינתי מקורו באבות דר' נתן בפרק מ"ם דמנה רק פ"א ועכ"פ צריך להבין למה יהי' כן דהא לא גרע מאלו חטא ולא חשב שישוב ומועיל תשובה אף שבשעת חטאו רצה להמרות פני כבודו מכש"כ מי שבשעת חטאו אמר בלבו שישוב ולמה לא יועיל אמנם נראה דהנה כבר אמרו חז"ל אין אדם עובר עבירה אלא א"כ נכנס בו רוח שטות וביאור הענין נראה לענ"ד דהנה פרשתי הפסוק לא תשא את שם ד' אלקיך לשוא כי לא ינקה ד' את אשר ישא את שמו לשוא והדקדוק מבואר מה שייך לשון כי הא העונש לא נמשך רק לפי שאסור לישא את שמו לשוא וא"כ אינו נתינת טעם ואדרבא העונש נצמח ע"י שאסור לשבע לשקר. ועיין אונקלוס שרצה לתקן לשוא הראשון הוא שקר והשני הוא חנם ובשבועות דף כ"א נחלקו בזה ע"ש עכ"פ פשיטא דקרא לא מורה כן אך נראה דהנה הרד"ק פי' מ"ש (בתהלים קל"ט) אשר יומרוך למזימה נשוא לשוא עריך דהנה המתפקרים אמרו שעזב ד' את הארץ ואין כבודו להשגיח בעולם השפל ואין שכר ועונש והנה הם מתכוונים להגביה כבודו יתברך כדי שיכלו לעשות כל התועבות. וזה אומרו אשר יומרוך למזימה שהם מרוממים אותך כדי לעשות את המזימה וכל עצם כוונת מחשבתם ברוממותיך וכבודך אך למען עשות את המזימה נשוא לשוא עריך אתה מנשא ומרומם. בפי שונאיך למען ימלאו לבבם לעשות רע ואינם מרוממים אותך בעבור כבודך ובזה פרשתי מ"ש (שמואל א ב) אל תרבו תדברו גבוהה גבוהה יצא עתק מפיכם כי אל דעות ד' ולו נתכנו עלילות. והיינו שלא ירבו להתפקר בטענתם השקריות ומחסה כזב אשר להם באמרם כי רם ד' וגובה לו ולא ישגיח משמים בעולם השפל. יצא עתק מפיכם היינו כמו שפירש רש"י לשון סרה כמו ויעתק משם ההרה ואני אומר שכולל שניהם שהם דברו סרה ע"י שאומרים שעזב את הארץ והלך לו לשמי מרום וע"ז אמר כי אל דעות ד' היינו שהקב"ה יודע שכל מחשבתכם לרומם אותו הוא אך למלאות תאותכם למען תחזקנה ידיכם לעשות כל העולה על רוחכם לזה אמר ולו נתכנו עלילות כי כל מחשבותיכם נגלות לפניו. וזה מה שאמר ירמיה (ירמיה ה') ואם חי ד' יאמרו לכן לשקר ישבעו. והיינו שבאמת שבועה בשמו הוא משום שכמו ששמו הקדוש נשגב ונעלה לכך גם השבועה בשמו מורה שהדבר אמיתי לא יפול בו כזב ושקר לזה הוכיח ירמיה את בני דורו שהם נשבעים בשמו לשקר והיינו שמתכוונים לרומם את שמו שהוא מרומם על כל שרפי מרום אשר ע"כ מלאו את לבבם לשבע בשמו לשקר. וזה שאמר ואם חי ד' יאמרו לכן לשקר ישבעו. ומעתה זה שהזהירה התורה לא תשא את שם ד' אלקיך לשוא והיינו שלא תחשוב שאתה נותן בזה עילוי וכבוד להבורא יתברך במה שתשבע בשמו ותרומם ותנשא אותו בזה וע"כ הנקה תנקה בשבעך לשוא לזה אמר כי לא ינקה ד' את אשר ישא את שמו לשוא ולא תנקה מאל חי אשר נשבעת בשמו לשוא: ומעתה זה שאמרו חז"ל אין אדם עובר עבירה והיינו שהיצה"ר מסבב אותו במצודים ובהרמים ולא ירא מאשר יקרהו עונש כי ד' עזב את הארץ והארץ עזב ביד המקריים אין רואה ואין יודע איך יפול דבר ומעתה זה הטעם באחטא ואשיב דאין מספיקין בידו לעשות תשובה דהנה הרב החסיד מוהר"י יעבץ ז"ל בספרו אור החיים פי' מה שאמרו חז"ל הרהורי עבירה קשים מעבירה עד"מ שהשכור לא יענש על מה שעשה בשכרותו יען כי שכור הוא לא דעת ולא תבונה בו אבל עיקר העונש הוא על שהתחיל להשתכר לפ"ז גם מה שעבר אחרי שכבר נתפתה ושמע לקול יצרו אין רעה כ"כ לאשר כבר התחבל בתחבולותיו הכוזבות והדמיונות ועיקר העונש הוא על מה שהתחיל להרהר לעשות רע והי' לו לגדור בפניו ולא יאבה לשמוע לו כלל וזה שאמרו הרהורי עבירה קשים מעבירה ומעתה כל ההתנצלות הוא לאשר היצר פיתה אותו בדברי שוא לאמר כי העולם הפקר וכל אשר ימצא בכחו לעשות יעשה ואין שכר ועונש והנה כ"ז אם בעת חטאו לא שם אל לבו כי ד' רואהו אבל אם אמר אחטא ואשוב שוב אין התנצלות בזה אחרי כי ידע בשעת החטא כי ד' פוקד מצעדי גבר א"כ אין זה התנצלות לו ולמה יחטא ויצטרך לשוב ומי יודע אם ישוב וניחם ואם אין קרעים אין טלאים וזה לדעתי מ"ש הכתוב (משלי ה) כי נוכח עיני ד' דרכי איש וכל מעגלותיו מפלס עונותיו ילכדנו את הרשע ובחבלי חטאתו יתמוך הוא ימות באין מוסר ברוב אולתו ישגה ירצה האדם אם מעריך לעת חטאו שד' ממקום שבתו ישגיח על כל יושב הארץ ומ"מ נאחז בסבך רשעתו וזה שאמר כי נוכח עיני ד' דרכי איש היינו שהאדם יודע שה' משגיח על דרכי איש