דברי שאול דרשות י

בא התיקון בשעת הקילקול ולא מהני מה שהוציאו מידי אבמה"ח לב"ב בשלמא בשוחט בשבת דהשחיטה מהני להוציא מידי אבמה"ח לישראל שפיר מיקרי תיקון דאף דאסור ליומא משום מוקצה וכדומה עי' חולין דף י"ד עכ"פ מידי אמה"ח נפקי אבל שם דהתיקון הוא להוציאו מידי אמה"ח לב"נ והרי לב"נ אין התיקון בא מיד וצ"ל דהתו' אזלו למאי דקיי"ל מי איכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור. ולשיטת הרשב"א דכל שהשחיטה מהני לישראל אף שנמצאת טרפה כל שלא נתנבלה בשחיטה מועיל עי' תב"ש שם א''כ שפיר בא התיקון תיכף והנה בהא דאמרו בחולין די"ד השוחט בשבת וביוה"כ שחיטתו כשרה הקשו התוס' אי במזיד איך שחיטתו כשירה הא הוי מומר לחלל שבתות. וכתבו שני תירוצים שיש לחלק בין בפרהסיא לצינעה או שבפעם אחת לא חשוב מומר והנה הרמב"ם בפה"מ ס"ל דאפי' בפעם אחת נעשה מומר ומטעם דבשעה שמתחיל לשחוט הוא מחלל שבת ובשעה שנגמר השחיטה הוא פסול וע' ר"ן בחידושיו שם ובשו"ת מהרי"ט סי' קל"ח בראשונות וע"כ ס"ל כתירץ הראשון. והנה גדר פרהסיא מבואר בתב"ש סימן ב' סעיף ט"ז דהיינו בפני עשרה מישראל או שהדבר מפורסם וידע שיתפרסם הדבר וכתב שכן משמע בגמרא וכונתו למה דאמרו שם אסתר בפרהסיא הוי אף שלא ראה שום אדם שם וכן מצאתי בש"ך יו"ד סי' קנ"ו סק"ד וע' בחיבורי יד שאול סי' קנ"ז לפ"ז כאן שהזר שחט פרו של כה"ג וא"כ מסתמא היה עשרה מישראל שהכהנים והעם עומדים בעזרה ואפילו לא היה שם אנסים מ''מ כיון שידע שיתפרסם שהרי הכה"ג יצטרך לשחוט פר אחר אם כן שוב הוי בפרהסיא ונעשה מומר והוי כנתנבלה בשחיטה ולא הועיל השחיטה לישראל ולא מפקי מידי אבמ"ה עד שימות ושוב לא בא התיקון בשעה שחיטה והוי לי' מקלקל והוא קושי' נפלאה וע"כ רציתי לומר דל נטילת נשמה ומשום שבת היינו משום צביעה אמנם באמת א"א לומר כן דהרי סברת התוס' הוא לפי המסקנא דאמרינן מי איכא מידי דכל שהועיל השחיטה לישראל מועיל גם לב"נ אבל מאן דלא ס"ל מי איכא מידי ע"כ ס"ל דגם בשלא בא התיקון מיד ג"כ חשוב תיקון דאל"כ תיקשה בשוחט בשבת בחוץ מאי תיקון וכמ"ש ולפ"ז כאן לראב"י דמוקי בפרו של כה"ג ואיהו סבר בחולין דף ל"ג דמזמנין ישראל על בני מעיים ואין מזמנין כותים עב"מ א"כ לדידי' שוב איכא חיוב משום נטילת בשמה וא"כ שוב קשה אמאי לא חשוב משום צובע אמנם נראה דלכאורה אין כאן קושיא כל עיקר דהא רב אמר צובע במה ניחא ליה ואמר דניחא ליה דליתווס ביה"ש דמא כי היכא דמחזי אנשי ולזבנו' מני' ולפ"ז בקדשים לא שייך זאת וא"כ הוי ליה מלאכה שאצ"ל ופטור עליה אמנם לפי מה דאמרו בשבת דף ל"א לעולא אליבא דר"י דר"י ס"ל כר"י דמלאכה שאצ"ל חייב וא"כ לא שייך לומר צובע במה ניחת ליה אמנם נראה דהרי כולם מקשים על רב דאמר מסתפינא דלא ליחכו עלי דרא בתראה מאי מסתפינא ואטו מאן דס"ל כר"ש מאי חוכ' אמאן דס"ל כר"י וכן הקשו התוס' שבת דף ק"ל ד"ה חוץ וצ"ל דכיון דלא ניחא ליה בהך צביעה אף למאן דאמר דיש צביעה באוכלין כל דבר שאין דרכו לצבוע לכ"ע פטור וכמ"ש הסמ"ג בהדי' ולכך איצטרך לחדש דניחא ליה דלתווס בשרא וכ' וכן כתב בסתו"ש להדי' סי' ש"ך ולפ"ז גם כאן כל דלא ניחא לי' בהך צביעה שוב לא שייך משום צובע אף דהוא קרבן כליל דה"ל כדבר שאין דרכו לצבוע ודוק ובזה הארכתי בסוגיא דשוחט עולה נדבה ביו"ט ואכ"מ והנה לכאורה קשה לפי מה שכתב הרמב"ם פ"ח משבת הלכה ז' דהחובל בחי שיש לו עור חייב משום מפרק וצ"ל הא דלא כ' הרמב"ם פי"א דשבת דהשוחט חייב משום מפרק הוא משום דחובל אינו חייב רק כשצריך לדם ובחולין א"צ לדם ולפ"ז בקדשים דצריך לדם שייך משים מפרק וכ"כ בפ"י בחידושיו לביצה די"ב להדי' ולפ"ז כאן דמיירי בשחיטה פרו של כה"ג דצריך לדם ושוב קשה למה לא חשוב שלשה גם משום מפרק. והנראה בזה כיון דהיא זר והזבח נפסל א"כ שוב לא צריך להדם א"כ לא מבעי לעולא אליבא דר"י בשבת דף ל"א דר"י ס"ל כר"י במלאכה שא"צ לגופה הרי שיטת רש"י בשבת דק"ו דלר"י לא מחייב בחובל רק בצריך לדם דאף דהוי מלאכה שא"צ לגופה וא"כ כאן דאינו צריך להדם דהרי נפסל הדם אלא אף אם נימא כריו"ח אליבא דר"י דר"י כר''ש ס"ל ונימא דלר"ש אף בא"צ כלל לדם חייב בחובל מ"מ הא כל הטעם דחייב לר"ש בחובל הוא משום דאצטריך קרא למישרי מילה וחובל בעלמא חייב והיינו כמו שכתבו התוס' כתובות ד"ה דגם במחליש אבר אחד ג"כ חייב משום נטילת נשמה וא"כ זה שייך לענין נט"נ אבל חיוב מפרק לא גלתה התורה שיהא חובל חייב וא"צ לדם וא"כ שוב פטור משום מפרק כל שא"צ לדם והפ"י לא כתב רק בשוחט עולת נדבה דשם מיקרי שפיר צריך לדם דהרי אם זרק הורצה וע' ביצה ד"כ ודו"ק, והנה העולם מקשים בהא דמוקי בפרו של כה"ג אמאי לא קחשיב איסור יוה"כ ג"כ ולכאורה בפשיטות ל"ק דהנה בחולין דק"א ע"ב אמרו ור"י הגלילי לית ליה איסור כולל והתניא שבת ויוה"כ שגג ועשה מלאכה מנין שחייב ע"ז בעצמו וע"ז בעצמו ת"ל שבת הוא יוה"כ הוא דברי ריה"ג ר"ע אומר אינו חייב אלא אחת שלח רבין משים ריב"ח כך הוצעת המשנה ואיפוך שלח ר"י לדברי ריה"ג למאי דאפכן שגג בשבת והזיד ביוה"כ חייב הזיד בשבת ושגג ביו"ה פטור מ"ט אמר אביי שבת קבוע וקיימו ויוה"כ בי' דינא דקא קבעו ליה א"ל רבא סוף סוף תרוויהו בהדי הדדי קאתי כו' והעולה מהסוגי' דלריוה"ג דלית לי' איסור כולל ומוסיף גם בב"א אינו חייב אלא אחת וא"כ גם כאן בשבת ויוה"כ אינו חייב אלא משום שבת דחמור אמנם באמת הסוגיות חלוקות הן דהרי בסוגיא דחולין ע"כ ס"ל דאם לא חל בכולל ומוסף גם בב"א אינו חל וכמ"ש שם רש"י ובסוגי' דיבמות כאן פריך הש"ס השתא באיסור כולל חייב תרתי באיסור ב"א מיבעי אלמא דאפילו מאן דלית לי' איסור כולל מצי סבר איסור ב"א וכבר נתקשו בזה התוס' שם בחולין וכתבו לישב ועכ"פ סוגי' דיבמות ס"ל דאיסור ב"א אלים וא"כ שוב קשה מדוע לא חשיב יוה"כ ג"כ אמנם נראה דהנה באמת הדבר תמוה על סוגי' דחולין דמאי מקשה על ריה"ג ודלמא בב"א אלים ועכ"פ מנ"ל להקשות והנראה דהנה ביבמות ל"ד אמרו מאן האי תנא דאית לי' איסור כולל ומוסיף ואיסור ב''א אמר ר"י אמר רב ר"מ הוא דתניא יש אוכל אכילה אחת וחייב עליו ארבע חטאות ואשם אחד טמא שאכל חלב והוא נותר מן מוקדשין ויוה"כ ר"מ אומר אם היתה שבת והוציאה בפיו חייב וע"ש ברש"י דאיסור כולל ומוסיף גם הת"ק רר"מ ס"ל כן רק על איסור ב"א חידש הש"ס משמי' דר"מ דהיינו אכילת יוה"כ ואיסור שבת בהוצאה וקשה טובא כיון דביבמות שם אזלינן דב"א אלים מאיסור כולל וא"כ למה צריך להביא מר"מ דאית לי' ב"א הא כל דס"ל איסור כולל ומוסף כ"ש ב"א וגם הא איכא ר' יוסי דס"ל איסור כולל ומכש"כ בב"א ולמה לי' לחפש למצוא דברי ר"מ והוא חמוה רבה להמעיין בסוגיא אמנם כראה עפ"י מה שמצאתי דבר נפלא בשו"ת מהרמ"ע מפאנו סי' קכ"ג שכ' דלמאן דס"ל איסור כולל דוקא בחמור על קל א"כ בב"א י"ל דלא חל דמאן מפיס שיהא החמור חל על קל ודלמא להיפך אף שהם שווים עכ"פ אינו חמור על קל וכמו באיסור כולל בשווים אין חל כמו כן בב"א ע"ש שהאריך בזה ראה זה דבר חדש ומרגליות טובה ממקום קדוש יהלך ומעתה יתבאר היטב דברי הש"ס יבמות ל"ד הנ"ל דשפיר דייק למצוא ר"מ דהרי שם באמת הוה איסור כולל קל על חמור וכמ"ש רש"י שם ואפ"ה ס"ל דחל א"כ ב"א הוה כ"ש אבל למאן דס"ל דוקא בחמור על קל חל בכולל שוב לא ידענו דב"א חל מכ"ש ומעתה זה שדייק בסוגיא דחולין דהרי אמרו שם דריוה"ג ניהו דאיסור כולל לית ליה באיסור קל אבל באיסור חמור חל וא"כ זה שמקשה וריוה"ג לית ליה איסור כולל והיינו אף בקל על חמור והרי בשבת ויו"כ אית ליה אחע"א ומה תאמר רשם הוה בב"א הא כל דלא שייך איסור כולל בקל על חמור גם בב"א לא שייך דמאן מפיס דלמא שבת קידם וע"כ דס"ל איסור כולל אפילו בקל על חמור ושפיר חל מכ"ש בב"א ומה יקר בזה לשון רש"י שם ד''ה שבה הוא שכתב וז"ל והני איסור ב"א נינהו דהא בהדי הדדי קאתי כשקידש היום ומיהו אי אמרת בשלמא אית ליה לריוה"ג באיסור כולל או מוסף דחל על שאר איסורים מ"ה מתחייב אתרווייהו דהא א"כ הוה אפשר דקדמא חד לחברי' הוה אתי חבריה וחל עליו וכו' והדבר נפלא למה האריך כ"כ ומה נ"מ אי הוה אפשר קדים חד לחברי' או לא הא אנן על ב"א אנו דנין ולפמ"ש א"ש דהכי כוונת רש"י דבאמת ב"א אינו מעלה דמאן מפיס רק אם אפילו בקדמה חד לחברי' אפ"ה היה איסור השני מצי לחול א"כ בב"א אלים יותר אבל כל שלא מצי לחול בקדים חד לחבריה רק בחמור על קל גם בב"א לא מצי לחול דמאן מפיס וכמ"ש ודוק כי הוא כפתור ופרח איברא דלפ"ז צריך להבין הא דפריך ביבמות ואלו מליקה שיירא למאן שיירא אי לימא לר"י השתא ר' יוסי באיסור כולל מחייב שתיים באיסור ב"א מיבעיא ומאי קושיא הרי פריך הש"ס לקמן אי בהקטרה הא אמר ר"י הבערה ללאו יוצאת והיקשו התוס' אטו מי לא מנה לאו גרידא והרי זר שאכל מליקה דליכא רק אלא לאו דנבילה וכתבו דאף דבאיסור מוסיף לר"י חל באיסור קל על חמור מ"מ באיסור כולל ס"ל דלא חל קל על חמור ולפ"ז כיון דר"י לית ליה איסור כולל בקל על חמור א"כ שוב ב"א אינו מעלה כלל דמאן מפיס והוא קושיא נפלאה והנראה בזה לפי מ"ש התוס' דאמאי לא מוקי בהצתת אליתא דעבודה הוא ואינה עבודה תמה ואינו חייב מיתה רק לאו ותרווייהו לאוי נינהו וכתבו דמ"מ איסור שבת קיל לפי שהותר' במקדש אבל אי הוה מיתה בהבערה הוי חשיב איסור חמור אף דהותר במקדש ודבריהם צ"ב דבממ"נ או שחשב קל מה שהותר במקדש או לא והאיך תלוי אי יש מיתה בהבערה או לאו גרידא אמנם ביאור דבריהם עפמ"ש התוס' ל"ג ע"א ד"ה בר קפרא ב"א עדיף ממוסיף רק לבר קפרא דס"ל שבת לכל הותרה א"כ גם הך דהיתרה בהדי לא הותרה נגד זה חשיב איסור מוסיף יותר ולר"ח דס"ל לכהנים הותרה ולא לזרי' אין קולא בהך דהותרה א"כ ממילא איסור ב"א חשיב טפי ע"ש ולפי"ז דברי התוס' מבוארים דאחר שדחה הש"ס דברי בר קפרא ואמרו תיובתא לבר קפרא א"כ לר"ח אי יש מיתה בהבערה א"כ לא חשוב קילא במה שהותרה במקדש דהא לדידי' לא הותרה לזרים רק אם היה בנאו אז נצרף סברת דהותרה במקדש שיהי' קילא עי"ז וז"ב דהא לר"י בעי שיהיה חמור וחמור עכ"פ לא מיקרי ולפ"ז זה לר"ח אבל לבר קפרא דחשוב קולא לפי שהותרה במקדש שפיר פריך השתא לר"י באיסור כולל מחייב שתים בב"א מבעיא וא"ל דאין מעלה בב"א דמאן מפיס והיינו דילמא שבת קדים ולא מצי איסור זרות לחול ז"א דמאי חזית דנימא דשבת חמור דהוא מיתת ב"ד נימא דשבת קיל לפי שהותרה במקדש וכן בעל מום וטומאה ג"כ הותרה בזה ומליקה בזר ל"ש מאן מפיס דהא שניהם לא מצו לחול רק בב"א ואין לאחד קדימה על חברו דהא כ"ז שלא נמלקה היה איסור מעילה ול"ש איסור זרות כל שלא זו לכהנים וכשנמלקו שוב חלו השני אסורים בב"א ומקושרים יחד כמו שאמרו מליקה בב"א משכחת לה באיסור לא משכחת לה ובכה"ג וודאי יש מעלה לאיסור ב"א דל"ש מאן מפיס ודו"ק היטב כי נכון הוא ובזה מיושב קושית הרשב"א והריטב"א בחדושיהם דר"ח ובר קפרא התחילו לדון דשבת וטומאה ונבילה אי הותרו במקדש לגמרי או לא ואח"כ מסיק הש"ס דפליגו