דברי שאול דרשות קז

חומר דבאמת כי לא עשו מימי יהושיע כפשוטו קאי על סוכות והיינו שלא שו סכות ברחובות ובשוקים כמו שהיו עושין כעת ומשום דיד עכו"ם באמצע וכעת לא היה יד עכו"ם באמצע דהא קידשה עזרא שנית וקדושת עזרא הי' ע"י חזקה ודו"ק היטב: אמנם בגוף הקושיא שהקשיתי דהאיך עשו סכות ברחובות ובשוקים לפע"ד היה נראה דבר חדש דהנה כבר נודע מה דנחלקו תנאי ביומא דף י''א ובב"ק דף פ"ב אי ירושלים נתחלקה לשבטים ואנן קי"ל דירושלים לא נתחלק' לשבטים ובאבות דר"נ פ' ל''ה מבואר דירושלים הי' שותפות לכל ישראל וע' בילקוט פ' ברכה וע' בתוספות ב"ק דף פ"ב שם ד"ה ואין ובמהרש"א ובפ"י שם לא הרגישו בהך דאבות דר"כ וילקוט הנ"ל וכמ"ש בגליון הפ"י ולפ"ז הרי הריב"ש סי' שמ"ז ביאר דמה דנחלקו ר"א ורבנן בסוכה שאולה דלר"א פסול ולרבנן כשר זה דוקא בשאולה אבל בשותפות שיש לזה ג"כ חציו וחציו השנית שאולה לו ובעת תשמישו היה כלו שלו הוה כמו חצר השותפין ובזה בודאי לרבנן כשר דלא כדעת הסוברין דשותפין גרע משאולה ע"ש שהאריך והובא בב"י סי' תרל"ז ובש"ע ס''ב ולפי"ז כיון דירושלים הי' שותפות א"כ יצאו אף ברה"ר ובזה מצאנו תקנה גם לסוכה ברה"ר דהא עכ"פ יש לו חלק בהם שיב מצאתי במהרמב"ח בכ"ת דף ל"א שכ' בהדיא דסיכה ברה"ר כשר מתורת שותפות ושמחתי מאד שבראשית ההשקפה אמרתי כן ובזה הונח לי דבאמת להמ"א לא מצאנו תקנה רק ע"י מחילהוהרי מבואר בחו"מ סי' ע"ג סי"ט דל"ש לשון מחילה כל שהיא בעין וגם היא ברשותו של חבירו וע' בט"ז שם שרצה לחדש דבפיקדון כל שהנפקד יכול להשתמש בהן מועיל לשון מחילה וזקיני הגאון הח"ץ ז"ל בהגהותיו תמה עליו דבפקדון אף דמותר להשתמש בו כל היכא דאיתא ברשותא דמארי איתא ואינו בקנה במחילה אלא בלשון מתנה וא"כ בקרקע דהארץ לעולם עומדת ויש תמיד לכל העולם רשות האיך שייך לשון מחילה ולפמ"ש א"ש דבתורת שותפין באנו עלי' ובזה מיושב הא דאמרו סוכה דף ל"א דר"א לטעמי' דאמר אין אדם יוצא בסוכתו של חבירו אי קרקע נגזלת סוכה גזולה היא א"כ קרקע אינה נגזלת סוכה שאולה היא ורש"י ותוס' תמהו בזה דלאיזה צורך סיימו הך דקרקע אינה נגזלת הא באמת ר''א ס"ל דקרקע נגזלת בבא קמא דף קי"ז ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דהרי נ"מ גדולה דהא לר"א קרקע נגזלת והיינו ע"כ שיוצאת מרשות הנגזל ולפי זה שוב היה מועיל מחילה ורק דלר"א דפוסל שאולה גם סוכת השותפין פסולה אם כן נ"מ באם מחל דאז אי נימא דקרקע נגזלת היה מועיל גם לר"א ולכך אמר דאי קרקע אינה נגזלת ה"ל שאולה ופסולה ואם כן ממ"נ פסולה ודו"ק היטב בכל זה כי הוא ענין נחמד: ואחר שביארנו המאמר דמ"ד קדושה ראשונה קידש' לשעת' וכו' נבא לבאר המימרא השניי' מ"ד דבעי רחמי על יצרא דע"ז ואגין זכות עלייהו כסוכה שאין לו ביאור וגם אין לו ענין לקרא וכמ"ש למעלה ונקדים מ"ד ביומא דף ס"ט דאמרי שם דבעי רחמי על יצרא דע"ז וכו' ואמר להו נביא לישראל היינו יצרא דע"ז שנא' ויאמר זאת הרשעה וא"ל ביאור וגם הדבר יפלא איך אפשר לבקש רחמים על זאת הא הבחירה חפשית וכבר האריך בשו"ת מעיל צדקה דא"א לבקש רחמים על אחר שלא יחטא ע"ש ומהתימא שלא הביא מש"ס כאן דמבואר דבעי רחמי על יצרא דע"ז אבל הדבר תמוה אמנם נראה דהנה בהא דאמרו בברכות הני בריוני וכו' הוה קא בעי ר"מ רחמי עלייהו כי היכי דלימיתו א''ל וכו' מי כתיב חוטאים חטאים כתיב ועיין רש"י קרי בי' חוטאים שיכלה יצר הרע ודברי רש"י תמוהים וע' במהרש"ל ובמהרש"א ורי"ף התעוררו דהאיך אפשר לבקש רחמים על חבירו והנראה דהנה הרמב''ן כתב בפ' תולדות ע"פ כי ציד בפיו שהיא מליצה שיכנו האיש במעשיהו וכמו שבתך בתוך מרמה וכן ואני תפלה וביאור הדברים היא שבהתעצם המקרה על הנושא ישתנה הנושא גם בגדר גם בשם עד"מ איש חכם איש נבון שזהו שם התואר ובהתעצם האיש בחכמ' ויהי' דבוק בה ובהשגה אז יגודר בשם איש חכם איש תבונה וע' ב"מ דף ל"ב רובץ ולא רבצן ופרש"י רובץ מקרה הוא לו שריבץ תחת משאו בפעם הזאת ולא רבצן הרגיל בכך הנה דברי רש"י מאירים ע"פ דברי הרמב"ן הנ"ל ובזה שמעתי בשם הרב החסיד הקדוש מהר"י נ"י מסאנדגערא שפיר שמה שתקנו אנשי כנסת הגדולה כי אתה סלחן לישראל ומחלן לשבטי ישרון שהוא ע"מ רבצן שהוא רגיל בכך והוא יותר מסולח ואני פרשתי מ"ש רחמן אתה ג"כ עד"ז ועיין רש"י והיה ברכ' שפירש הברכות מסורות בידך והיינו שיהי' נמסר בידו מקור הברכות ויהי' מגודר בשם ברכה לא ברוך בלבד: ובזה פירשתי מ"ש ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך וביום השביעי שבת וה"ל לכתוב תשבות ולמ"ש הכוונה שכ"כ תתעצם בשביתה שתהי' מנודר בשם שבת ולא שובת וזה היא וקראת לשבת עונג ולא מענג רק שהשבת בעצמותו הוא עונג ובזה מיושב קושית התוספות בשבועות דף כ' זכור ושמור כל שישנו בשעירה ישנו בזכיר' והני נשי דאתנייהו בשמירה אתנייהו בזכיר' והקשה התוספות ונימא איפכא ולמ"ש י"ל דהרי זכור ושמור היא מקור והיינו שהשבת יהי' כ"כ עד שיהי' מגודר בשם זכירה ושמירה וא"כ בשלמא אם הי' כתוב בלשון צווי וקאי על האנשים העושים י"ל דנשים הואיל והיא מ"ע שהזמן גרמא הם פטורים אבל בשבת מצווה שיהי' בזכירה ושמירה והוא שם מופשט ולא קאי על פועלי השמירה וזכירה א"כ גם נשי הואיל ואתנייהו בשמיר' אתנייהו בזכיר' והנה גם בחוטאים יש ב' מיני רשע' יש אשר לא נתעצם כ"כ במעשי רשע וזה מגודר בשם רשע חוטא. ויש שנתעצם כ"כ ברשע עד שמגודר בשם רשע' וחטא' וכמ"ש ועולתה תקפץ פיה לא עושה עולה רק מי שמגודר בשם עולה וז"ש וכל הרשע' כולה כעשן תכלה וז"ש משה לאהרן מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדולה והיינו כיון שחטאו בעגל נתעצמו כ"כ בע"ז עד שנגדרו בשם חטאה גדולה ולא חוטא וזה שהשיבו אתה ידעת את העם כי ברע הוא היינו שמתחילה היו מכונים בשם הרע בעצמותו וזה הענין שנתוכחו ר"מ וברוריא אשתו והיינו שר"מ התפלל על הני בריוני שהוא חשב שהם פושעים גמורים עד שמוגדרים בשם מינות וכל דפריש ממינות מיית ולכך בעי רחמי עלייהו כי היכי דלמות והיינו דבאמת ביקש עלייהו שישיבו רק שכל שנתעצמו כ"כ ברשע ע"כ ימיתו דכל דפריש ממינות מיית וע"ז השיבה אשתו דא"א לבקש רחמים עלייהו דהבחירה חפשית וע"כ לא ביקש דוד רק שיתמו חטאים היינו אותן שנוגדרים בשם חטאים נוכל להתפלל שלא יהיו כ"כ דבוקים ברשע אבל מ"מ לא ימנע מהם הבחירה ויוכלו להיות רשעים וז"ש רש"י שיכלה היצר הרע אבל לא חוטאים יתמו דעל החוטאים א"א שיתפללו שיתמו דבחירה היא חפשית ומעתה זה שהתפללו על יצרא דע"ז והיינו לא שהתפללו שלא יהיו עובדי ע"ז דזה א"א דזה בחירה רק שיתפללו על יצרא דע"ז וז"ש ויאמר זאת הרשעה והיינו שמגודרת בשם הרשע' שהתעצמ' כ''כ עד שכנגדה בשם הרשעה והנה הרמב"ן פ' יתרו על פסוק לא יהי' לך אלהים אחרים מביא כמה מיני ע"ז שהיו עובדין בימים הקדמונים יש שהיו עובדין לשרי מעלה שידעו שיש להם ממשלה על או"ה ויש שהיו עובדין לשמש ולירח ולכוכבים שיש להם כחות ההשפעה להריק שפעת טובם על הארץ וכבר אמרו הנשים הארורות ומאז החדלנו לקטר למלאכת השמים וגו' והנה כל אלה מיני ע"ז אין בהם מציאות רק בח"ל שנמסרה תחת שרי מעלה והמזלות כמ"ש אשר חלק ד' אלקיך אותם לכל העמים אבל א"י ארץ אשר ד' אלקיך דורש אותה ואין לשרים ולמזלות כח א"כ בא"י נתבטלה טענת עובדי ע"ז ולפ"ז ז"ש דעזרא בעי רחמי על יצרא דע"ז והיינו שלא יתעצמו כ"כ בע"ז ולכך משה שלא היה בידו זכיתא דא"י ולא בא לארץ לא היה בידו לבטול כ"כ מציאת ע"ז אבל יהושע דה"ל זכותא דא"י והי' כח בידו לבטל יצרא דע"ז ולא ביטל ולכך פגמו הכתוב: והנה ענין מצות סוכה מורה ג"כ על השגחת הבורא ואין שום מסך מבדיל בינו לבין אבינו שבשמים ולכך אנו יושבים תחת צל השמים וכבר מלאו ידיהם מזה הרב בעל עקידה ועוללת אפרים וגם זה מבטל כח של ע"ז וביותר ענין הצל וכבר נודע מ"ש הרמב"ן ע"פ סר צלם מעליהם שבליל החיתום סר הצל מאיש שנגזר עליו למות ח"ו בזאת השנה והמקובלים יש להם סודות בזה ואני בעניי בסודם לא בא נפשי אולם על דרך הפשט נראה דכבר נודע מ"ש המורה דהשגחה דבוק בהשגה וכל אדם לפי מה שהוא משיג הבורא ית' כן הוא מושגח ובזה פרשתי מ''ש יהי חסדך ד' עלינו כאשר יחלנו לך שהחסד לפי היחול ובזה יש לפרש ענין צלם אלקים דהוא השגחה והשבה וז"ש קין הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר וגו' והיינו שיהי' מופקר ונעזב מעל פני השגחתו ונתן לו ד' אות וזה ענין שהחזיר לו הצלם וזה שכתב ואמר ביום ההוא הלא כי אין אלוה בקרבי מצאוני הרעות האלה והיינו שהם חשבו שמה שנעזבו להמקרים יד המקרה שלטה בם ולא בא מהבורא ית' וע"ז אמר ואנכי הסתר אסתיר פני שמידי בא זאת להם שאני הסרתי השגחתי מהם וממילא נעזבו להמקרים והנה הקדמונים המליצו ד' שומרך ה' צלך שכמו שהצל נעתק כפי מה שהאדם נעתק ממקום למקום הצל נעתק על ידו כמו כן ד' שומריך ד' צלך ולפי מה שכתבתי יתבארו הדברים שהשגחה דבוק בהשג' וכפי מה שנעתק האדם כ"כ נעתק השגחתו ולפ"ז הצל מורה על צלם אלקים והשגחתו וא"כ כל שנגזר על האדם למות ח"ח וסר השגחתו סר צלו מעליו ומעתה זה הענין שאמרו דבעי רחמי על יצרא דע"ז ואבן עלייהו כסוכה והיינו שהסוכה וא"י הם מורים על ביטול מציאת ע"ז כמו שכתבתי וכ' בחסד לאברהם שכ' שסוכה בחינת א"י ולפי מה שכתבתי מובן ששניהם מורים על ביטול ע"ז ובהבארו דברי הש"ס כמין חומר: עתה נבא אל המדרש דהנה בהא דאמרו ביקש קהלת למצוא דבר חפץ דרשו חז"ל ביקש קהלת להיות כמשה יצתה ב"ק ואמרה לא קם עוד נביא בישראל כמשה. ופרשתי כמה דרכים והנוגע לעניננו הוא ע"פ מה שפרשתי בהא דאמר רב אשי למחר נפתח במנשה חברי' אתחזא לית בחלמא אמר חברא קרית לי ולא ידעת מהיכן בעית למשרי המוציא וכו' א"ל מהיכן דקדים בשולא וכו' א"ל מאחר דחכימת כולי האי למה פלחית לצלמא א"ל אי הות התם היה נקיטת וכו' המאמר הוא סתום. והנראה בזה דהנה אם נבחן הדורות הקדמונים באמת הימים הראשונים היו טובים מאלה אמנם מצאנו שהאחרונים מצאו ידם להשיג על הראשונים וכבר כתב הבעל המאור בהקדמתו שאנו כמו בנס ע"ג ענק וביאור הדברים שהראשונים היו חכמים גדולים והם היו בכחם להמציא דברים חדשים ומטעם זה כתבו הקדמונים מה שמצינו שהקדמונים היו מאריכין ימים. כדי שיוכלו להמציא החכמות והמלאכות וכמ"ש הוא הי' אבי תופש כל כנור ועוגב אמנם אחר שהמציאו הדברים מה נקל לאחרונים ליפות הדברים ולחזק ולסדר הדברים ועינינו רואות שכל הדברים והמלאכות שהמציאו הקדמונים לא היה כל כך בתכלית השלימות כמו עתה לא מפני שלא מצאו ידם כ"כ אדרבה כי היו גדולים